קטלוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קָטָלוּנְיָה (קהילה אוטונומית)
Comunitat Autònoma de Catalunya
Comunidad Autónoma de Cataluña
Comunautat Autonoma de Catalonha
Coat of Arms of Catalonia.svg
Flag of Catalonia.svg
NASA Satellite Catalonia.jpg
מדינה ספרדספרד  ספרד
מושל קרלס פוג'דמון
רשות מחוקקת הפרלמנט של קטלוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מחוזות בקהילה האוטונומית 4
בירת הקהילה האוטונומית ברצלונה
שפה רשמית קטלאנית, ספרדית, אוקסיטנית
תאריך ייסוד 18 בדצמבר 1979
שטח 32,114 קמ"ר (דירוג: 6)
אוכלוסייה
 ‑ בקהילה האוטונומית 7,522,596 (נכון ל־2016)
 ‑ צפיפות 217.82 נפש לקמ"ר (2005)
קואורדינטות 41°49′N 1°28′E / 41.81°N 1.47°E / 41.81; 1.47 קואורדינטות: 41°49′N 1°28′E / 41.81°N 1.47°E / 41.81; 1.47 
אזור זמן UTC +1
www.gencat.cat

לחצו כדי להקטין חזרה

האיים הקנריים פורטוגל אנדורה צרפת גיברלטר מרוקו אלג'יריה גליסיה אסטוריאס קנטבריה חבל הבסקים נווארה לה ריוחה אראגון קסטיליה ולאון קטלוניה מדריד קסטיליה-לה מנצ'ה ולנסיה האיים הבלאריים אקסטרמדורה אנדלוסיה מורסיה קסטיליה ולאון סאוטה מלייהCataluna in Spain (plus Canarias).svg
אודות התמונה
(למפת קטלוניה רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קָטָלוּנְיָהקטלאנית: Catalunya, באוקסיטנית: Catalonha, בספרדית: Cataluña) היא קהילה אוטונומית בקצה הצפון מזרחי של ספרד, גובלת בצפון בצרפת ובנסיכות אנדורה, במערב באראגון, בדרום בוולנסיה ובמזרח בחוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. בשטחה פניני טבע רבות, כגון קוסטה בראווה והצד המזרחי של הרי הפירנאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים בדרום צרפת ובאיים בים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטיליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. כיום היא מהמדינות החזקות ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לאחר המדינה הבאסקית ונווארה, קטלוניה היא מהמדינות הבדלניות ביותר בספרד ונהנית ממעמד אוטונומי כמעט בכל תחום. במקומות רבים ברחבי המדינה מקובל להניף את דגל קטלוניה לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד.

משטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף השולט בקטלוניה מכונה ה"ז'נרליטט" (Generalitat) והוא מורכב מפרלמנט, מנשיא וממועצה מנהלת. בפרלמנט, שנבחר על ידי כל תושבי קטלוניה, יש 135 חברים והוא משמש כמועצה המחוקקת. הנשיא והמועצה המנהלת משמשים כממשלה בת 16 משרדים שאחראים על תרבות, על סביבה, חינוך, על תקשורת, על תחבורה, ועל משטרה מקומית.

בנושאים כמו בריאות, חינוך ומשפט הג'נרליטט הוא בעל מעמד לצד הממשלה הספרדית. בתחום המשפט לדוגמה, המערכת המשפטית הספרדית מחשיבה את חוקי המשפט האזרחי הקטלאני ולא את הספרדי. אחד התחומים שנשארו באופן בלעדי בידי השלטון המרכזי הוא התחום המוניטרי אולם בשנים האחרונות ננקטים צעדים כדי להרחיב את האוטונומיה גם בתחום זה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטלוניה שלושה אזורי נוף עיקריים:

  • החופים: מחולקים לקוסטה בראבה, מצפון לברצלונה, וקוסטה דורדה - מדרום לה. רוב קו החוף מחורץ מפרצים והרים.
  • מזרח הפירנאים: גוש הרים גבוה מחורץ בנהרות ועמקים מצפון לדרום. עמקים אלו מהווים את עורקי התחבורה.
  • המישורים בפנים הארץ.

קטלוניה מורכבת מארבעה מחוזות, אשר כולם נקראים על שם הערים הראשיות בהן:

  • ברצלונה (Barcelona) - מחוז המכיל את האזור שמסביב למטרופולין ואזורים הרריים במרכז המדינה.
  • ז'ירונה (Girona; בספרדית: חירונה, Gerona) - מחוז צפונית לברצלונה מכיל, את הקוסטה בראבה והשיפולים המזרחיים של הרי הפירנאים. בשנת 2008 נמנו בז'ירונה 731,864 תושבים. הערים הראשיות שלו הן הבירה ז'ירונה (94,484 תושבים), פיגרס (39,641 תושבים) ובלנס (37,819 תושבים).
  • ליידה (Lleida; בספרדית: לרידה, Lérida) - המחוז המערבי שגובל באראגון. בתחומו נמצאים רוב הפירנאים הגבוהים והמעבר לאנדורה. בירתו היא העיר ליידה.
  • טרגונה (Tarragona) - המחוז הדרומי. בתחומו רצועת החוף הדרומית, הקוסטה דאורדה. בירתו היא העיר טרגונה ובשטחו נמצאת גם העיר טורטוסה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם קטלוניה נוצר מחיבור שמם של שני עמים נודדים שישבו במחוזות אלה בתקופה מסוימת בהיסטוריה, הגותים והאלאנים. חיבור של גוט-אלאן יצר צליל דומה לקטלן ומכאן קטלניה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתיישבים הראשונים בשטחה של קטלוניה היו יוונים ותושבי קרתגו, ששלטו בנמלים והשתלבו בתרבות האיבּרית הקדומה. שמה הקדום של ברצלונה, ברצינו, ניתן לה על שם שליט קרתגו, חמילקרת ברקא. בנו של ברקה, המצביא המפורסם חניבעל ניצל את נמלי קטלוניה כדי לתקוף את רומא במהלך המלחמה הפונית השנייה. חניבעל הנחית את כוחותיו בקטלוניה ופתח במסע לאורך חוף הים התיכון כדי לתקוף את רומא מצפון. כשהרומאים גילו את תכסיסו הם שלחו בשנת 218 לפני הספירה כוח צבאי לקטלוניה, כדי לנתק את קווי האספקה של חניבעל.

מסעו של חניבעל נכשל, אולם הנוכחות הרומאית בקטלוניה רק התגברה עד אשר נכבשה סופית ותושביה המקומיים הוכפפו לשליטתה. בירתם באותה תקופה הייתה טרקוֹ (טרָגוֹנה של היום). התרומה החשובה ביותר של הרומאים לאזור הייתה מערכת הדרכים המרשימה שעל בסיסה נבנו הכבישים המודרניים של היום. הדרכים שלהם השתרעו לאורך החוף והגיעו עד מרומי הפירנאים ואנדורה.

ימי הביניים ושלטון המוּרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התמוטטות האימפריה הרומית פלשו לקטלוניה בשנת 415 לספירה שבטים ויזיגותים ושלטו בה כ-300 שנה עד שנכבשה על ידי המוסלמים. הוויזיגוטים היו הראשונים להכתיר את ברצלונה כבירתם אולם הם העבירו את מרכז השלטון לטולדו. במשך 350 השנים הבאות התקיים מאבק שבו ניסו כוחות נוצרים-צרפתיים למגר את המוסלמים. כבר בשנים הראשונות נכבש שטח רב וכוננה בו ממלכה נוצרית עצמאית.

הממלכה הנוצרית, "בית ברצלונה" (Casal de Barcelona) הפכה להיות מדינה עצמאית. בתחילת המאה ה-11 היא התנתקה מצרפת ואף סיפחה לעצמה שטחים במורדות הצפוניים של הפירנאים ולאורך חוף הים התיכון, עד פרובאנס. תחת ממלכה זו החל תור הזהב של קטלוניה. צי הסוחר שלהם היה מהחזקים בים התיכון וקטלוניה ידעה שגשוג כלכלי ותרבותי.

במאה ה-12 קיבלו על עצמם דוכסי ברצלונה גם את כתר ממלכת אראגון שממערב להם, ופתחו במסע כיבושים דרומה לוולנסיה ומזרחה, לכיבוש האיים במערב הים התיכון: האיים הבלאריים (פאלמה דה מיורקה, איביזה), סרדיניה וסיציליה. ערים ואיים רבים נכבשו לתקופות קצרות על ידי הקטלאנים. ביניהם: נאפולי, מאלטה ואפילו אתונה.

את מסעות הכיבושים עצרו מספר אירועים קשים, רובם במשך המאה ה-14: המוות השחור - מגפת הדבר הכתה בקטלוניה והמיתה מחצית מתושביה, המלחמות הבלתי פוסקות עם ג'נובה על השליטה בסחר דלדלו את הצי ועליית האימפריה העות'מאנית במזרח ניתקה חלק מקווי המסחר. אולם הגורם שהחליש ביותר את כוחה של קטלוניה היה איחוד הממלכות הנוצריות בספרד תחת שלטון הקסטיליאנים. שיאו של האיחוד היה בשנת 1492, שנה שבה גורשו גם אחרוני המוסלמים והיהודים מספרד. באותה שנה גילה כריסטופר קולומבוס, שנשלח על ידי מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, את אמריקה, גילוי שהסיט את תשומת הלב הספרדית מהים התיכון לכיוון האוקיינוס האטלנטי.

קסטל - מגדל אנושי המבוצע בחגיגות מסורתיות בתרבות הקטלונית.

במשך השנים הבאות הפכה קטלוניה בהדרגה לפחות ופחות עצמאית. בתחילה היא שמרה על חוקיה ועל הג'נרליטט אולם סדרת כישלונות פוליטיים העלימה סימני עצמאות אלה. שיאו השלילי של תהליך זה היה כאשר קטלוניה השתתפה במלחמת הירושה הספרדית בשנים הראשונות של המאה ה-18. הקטלאנים עזרו לאנגלים, להולנדים ולמדינות גרמניה להשתלט על המלוכה בספרד אל מול שושלת המלוכה הצרפתית, בית בורבון, שלבסוף ניצחה ואחד מבניה, פליפה החמישי, לקח את הכתר הספרדי. עם ניצחונו, פלש פליפה החמישי לקטלוניה, צר על ברצלונה וכבש אותה ב-11 בספטמבר 1714, היום השחור ביותר בהיסטוריה הקטלונית. נאמן למסורת של המדיניות הריכוזית הצרפתית, ביטל פליפה את כל סימני העצמאות הקטלונית ואף אסר על שימוש בשפה הקטלאנית. הוא ביטל את הכתר של אראגון ובנה מצודה מעל ברצלונה (ה-Ciutadella שהיא כיום פארק המצודה).

העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה קטלוניה למרכז תעשייתי חשוב, מעמד שנשמר גם כיום. בתקופה זו החלה לקום תנועה לאומית קטלנית, וקטלוניה הפכה גם למרכז חשוב לתנועות הפועלים. עם כינון הרפובליקה הספרדית השנייה, זכתה קטלוניה למעמד אוטונומי. בתקופת מלחמת האזרחים הספרדית היא הייתה מעוז של הכוחות הרפובליקנים עד נפילתה לקראת סוף המלחמה.

תחת שלטון הדיקטטורה של פרנקו בוטלה האוטונומיה של קטלוניה, כל גילוי של לאומיות קטלנית דוכא, ואפילו נאסר השימוש בשפה הקטלנית.

לאחר מותו של פרנקו ב-1975, ועם אימוץ חוקת ספרד ב-1978 הוחזר המעמד האוטונומי של קטלוניה כאחת הקהילות האוטונומיות המרכיבות את ספרד.

בשנים אלו, ובמיוחד לאחר אולימפיאדת ברצלונה ב-1992, הפכה קטלוניה למחוז המתוייר ביותר בספרד, ובירתה, ברצלונה, הפכה לבירת תרבות ולאבן שואבת למיליוני תיירים מרחבי העולם.

העימות עם ספרד לעצמאות בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים 2004 ו-2005 התקיימו חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים והציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב-2012, והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלאנית, הקאווה. בתחילת 2006 הגיעה הממשלה הספרדית להסדר עם קטלוניה כי הם יוכרו כ"אומה" שתמשיך להיכלל בספרד.

אחד הביטויים התקשורתיים הבולטים למתח שבין השלטון הספרדי המרכזי במדריד לבין התודעה העצמאית המתפתחת בקטלוניה, ובירתה ברצלונה, היא משחקי הכדורגל הדרמטיים שזכו לכינוי "הקלאסיקו", המתקיימים בין קבוצת הכדורגל ריאל מדריד לבארסה ברצלונה. משחקים אלו, בין שתי קבוצות הנמצאות בליגת העל הספרדית, זוכים בשיאי צפייה גבוהים במיוחד ובתשומת לב עולמית, והם מעוררים מתח רב בקרב האוהדים, בין היתר בגלל המתיחות ההיסטורית והפוליטית שבין הקבוצות- בארסה המייצגת את ברצלונה הקטלנית וריאל מדריד המייצגת את מדריד ה"ספרדית". יו"ר התאחדות הכדורגל הספרדית הודיע כי ברצלונה לא תוכל לשחק בליגה הספרדית במידה וקטלוניה תזכה בעצמאות.

ב-9 בנובמבר 2014 נערך משאל עם בקטלוניה, בו הצביע רוב גדול בעד הפרדות מספרד ועצמאות קטלונית[1]. למשאל העם אין מעמד חוקי בספרד, ומנהיג המפלגה שיזם את המשאל מועמד למשפט בעטיו. בבחירות שנערכו בספטמבר 2015 זכו הבדלנים ברוב גדול בפרלמנט הקטלוני[2].

בתחילת 2017 הודיעה ממשלת קטלוניה על כוונתה לבצע משאל עם על עצמאות, שיערך ב-1 באוקטובר 2017.

יהדות קטלוניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שנראה כי היהודים הראשונים הגיעו לקטלוניה שבספרד זמן לא רב לאחר חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. בתקופת הראשונים הייתה קטלוניה מרכז יהודי, והיו בה גדולי תורה רבים.

יהדות ברצלונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמל ברצלונה - תצפית מהר היהודים - מונז'ואיק

העדויות הראשונות על התיישבות יהודית משמעותית בברצלונה הן מן המאה ה-9 לספירה. בתקופה זו החלה להתבסס בעיר קהילה יהודית גדולה אשר קברה את מתיה על גבעה סמוכה, הנודעת היום כמונז'ואיק (הר היהודים). מאותה תקופה יש עדויות על חליפת מכתבים בין חכמי ברצלונה לגאוני בבל, ובהם עמרם גאון.

במהלך השנים התבססה והתרחבה הקהילה ומנתה אלפי בני אדם. היא גם הפכה למרכז תרבותי ודתי יהודי והוציאה מתוכה רבנים חשובים כמו רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת (רשב"א) (12351310) יליד העיר, שנחשב לגדול חכמי התורה בספרד בתקופת הראשונים ומגדולי חכמי ישראל שבכל הדורות. כן התגורר בעיר רבנו אהרן הלוי מברצלונה (הרא"ה), ולמדו ופעלו בה רבי יום טוב בן אברהם אשבילי (ריטב"א), רבי נסים בן ר' ראובן (הר"ן) ורבי שמואל הסרדי.

בימי הביניים התנהל ויכוח ברצלונה בעיר בין רמב"ן ליהודי מומר. טקסט הוויכוח נכתב ב'ספר הוויכוח ' של הרמב"ן.

ההידרדרות במצבם של יהודים החלה עם התפשטות המגפה השחורה ב-1347, כאשר כמו במקומות נוספים האשימו אותם בהפצתה. ההמונים צבאו על הקאל (הגטו היהודי) ואיימו לערוך פרעות ביהודים. שומרי המלך הגנו על שערי הרובע אבל לא על יהודים שעקב עיסוקם יצאו מהרובע.

ב-1367 הואשמו יהודי ברצלונה בחילול לחם הקודש. השלטונות סגרו את כל תושבי הרובע היהודי בבית הכנסת בלי לספק להם מזון או מים, בצפיפות רבה וללא מקום מסודר לעשיית הצרכים, עד שעל פי דרישתו של האינפנטה (צאצא המלך) דון חואן, ממלא מקומו של המלך דון פדרו, הסכימה הקהילה לשלם קנס אדיר שרושש את חבריה ולהקריב שלושה יהודים חפים מפשע שהסכימו להודות בביצוע הפשע וכעונש הועלו על המוקד. במהלך התקופה נושלו יהודים ממשרות ציבוריות וחויבו לשאת סימנים שיזהו אותם כיהודים.

ב-1391 החריב המון מוסת על ידי הכנסייה את הקאל כולה וטבח בתושביה, ועל חורבות בית הכנסת הוקמה כנסייה בה הוכרחו הניצולים הבודדים להתנצר. ב-1397 הכריז המלך על ביטול החודריה. מאז הוחרפו רדיפות היהודים, עד שב-1492 כחלק מגירוש ספרד גורשו שארית היהודים מברצלונה.

בקירות ארמון המושל, מול מבנה האינקוויזיציה לשעבר, נמצאות עד היום מצבות כתובות בעברית, שכנראה נלקחו מבית הקברות היהודי מונז'ואיק. מצבות יהודיות נמצאות גם במוזיאון המבצר שם .

בית כנסת בקומת מסד המיוחס לרשב"א נמצא וחודש לאחרונה ברובע היהודי בברצלונה ולמולו בית מגורים המיוחס לרשב"א. כמו כן קיים מוזיאון עירוני של הרובע היהודי - 'the call' .

היישוב היהודי בברצלונה חודש רק בראשית המאה ה-20 לאחר שהתיישבו בה יהודים מטורקיה, יוון, ארצות הבלקן וצפון אפריקה, והאוכלוסייה גדלה כשקלטה פליטים ממזרח אירופה שהגיעו אליה במלחמת העולם הראשונה ולפני מלחמת העולם השנייה. מאז ועד היום חלו עליות וירידות באוכלוסייה היהודית, אולם נשמר רצף התיישבות. לאורך השנים נבנו מוסדות קהילתיים יהודים. בשנת 1965 הרב ד"ר סלומון בן שבת התמנה לרב ראשי של העיר ושירת בתפקיד מספר שנים. כיום מתגוררים בברצלונה בין 3,500 ל-5,000 יהודים בשלוש קהילות עיקריות: אורתודוקסית, רפורמית וחב"ד, וזוהי הקהילה היהודית הגדולה בספרד.

יהדות ז'ירונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בז'ירונה נוסדה בשלהי המאה ה-9 ובשיאה הייתה השנייה בגודלה בקטלוניה. תיעוד ראשון בכתובים לגביה קיים בתעודות העוסקות בגביית מסים מ-1002‏.[3] ב-1160 קיבלו בני הקהילה היתר להתיישב ולסחור מחוץ לחומות העיר.[4] באזור העיר העתיקה קיימים שרידי מקווה טהרה ובית עלמין.

היהודים התגוררו ברובע היהודי הקרוי קאל “El Call”(נגזר מן המלה הלטינית Callis שפירושה סמטה או רחוב), כפי שנקראו גם יתר הקהילות היהודיות בתחומי כתר אראגון. במאות ה-12 וה-13, בתקופת "תור הזהב" היא אף הפכה לאחד ממרכזי התרבות היהודית החשובים בספרד, והתפתחה בה מסורת קבלית ורוחנית רבת השפעה. בין החכמים הבולטים בעיר נמנה הרמב"ן, שגם כיהן כרב הראשי של העיר ושל קטלוניה כולה.[5], וכן רבנו יונה, שאף כונה על שם עירו "גירונדי". במהלך המאה ה-13 מנתה הקהילה 1,000 נפשות ובניה השתלבו במנגנון הפקידות הציבורית שבעיר[4] וקיימו קשרי מסחר ענפים עם ערי האזור ובכללן בסלו וברצלונה. בשלהי המאה ה-13 החלו רדיפות יהודים ובהמשך, ב-1331 נערכו פרעות ברובע היהודי. עם זאת ב-1306 קלטה הקהילה יהודים שגורשו מצרפת.

ב-1391 התעצמו הרדיפות על רקע דתי, כאשר המון מוסת של איכרים פרע בבני הקהילה[3] ומתועדים עשרות רבות מבני הקהילה אשר סירבו להמיר את דתם ונרצחו וכן החרמת רכוש ומבני ציבור. ב-1415 הושבו לבני הקהילה בית הכנסת והמקווה.[4] במהלך המאה ה-15 הגיע לשיאו תהליך דעיכת הקהילה אשר לווה ברדיפות בלתי פוסקות, צמצום שטחו של הרובע היהודי, מגבלות כלכליות הולכות וגוברות והמרות דת. עם פרסומו של צו הגירוש ליהודי ספרד, התגוררה בעיר קהילה מצומצמת וב-2 באוגוסט 1492 עזבו בני הקהילה את העיר לבלי שוב.[3]

ברובע הגותי שבעיר העתיקה שוכן "המוזיאון היהודי" (Museu d'història dels Jueus) המנציח את זכרה של הקהילה היהודית בעיר ובקטלוניה כולה. חלק מצאצאי מגורשי ז'ירונה נושאים את שם המשפחה גירון ועלו לישראל בעיקר מהבלקן.

מוצאו של כל לוי הנושא את שם המשפחה הורוביץ (לצורותיו השונות - הורביץ, הורוויץ, גורביץ', גורוויץ' ועוד) הוא קרוב לוודאי מז'ירונה.[6][7]

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2011 הגיעו לביקור בירושלים, לחיזוק היחסים עם ישראל, אוריאול פוז'ול, בכיר במפלגת קונברז'נסיה ("ההתכנסות הדמוקרטית של קטלוניה") ומספר יועצים ואנשי עסקים. הם נפגשו, בין השאר, עם נשיא המדינה שמעון פרס, סיירו בעיר העתיקה, במזרח ובמערב ירושלים[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]