פליפה החמישי, מלך ספרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פליפה החמישי, מלך ספרד
19 בדצמבר 1683; ורסאי, ממלכת צרפת Royal Standard of the King of France.svg - 9 ביולי 1746; מדריד, ממלכת ספרד Bandera de España 1701-1760.svg (בגיל 62)
פליפה החמישי
פליפה החמישי, מלך ספרד
שם בשפת המקור Felipe V
מדינה ממלכת ספרד
מקום קבורה מדריד
בת-זוג
שושלת בית בורבון
אב לואי, הדופן הגדול
אם מריה אנה ויקטוריה, דוכסית בוואריה
צאצאים
מלך ספרד
תקופת כהונה 10 בנובמבר 17009 ביולי 1746 (45 שנים)
הקודם בתפקיד קרלוס השני, מלך ספרד
הבא בתפקיד פרננדו השישי, מלך ספרד

פליפה החמישי, מלך ספרד (19 בדצמבר 1683 - 9 ביולי 1746) היה מלך ספרד בין השנים 1700 ל-1746.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליפה החמישי, הידוע גם כפיליפ דוכס אנז'ו, היה המלך הספרדי הראשון לבית בורבון. פליפה נולד בורסאי ב-19 בדצמבר 1683 ללואי, הדופן הגדול, בנו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, ואשתו, מארי תרז, או בשמה הספרדי מריה תרסה, נסיכת ספרד, בתו של מלך ספרד פליפה הרביעי. אמו הייתה מריה אנה ויקטוריה, דוכסית בוואריה, בתו של פרדיננד מריה, הנסיך הבוחר מבוואריה, ואשתו, הנרייטה אדלייד, נסיכת סבויה. עם לידתו קיבל פיליפ את התואר דוכס אנז'ו, שם שליווה אותו תכופות טרום היותו למלך.

הטענה לכתר ומלחמת הירושה הספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו בשנת 1700 של מלך ספרד קרלוס השני ללא יורשים, צפה ועלתה שאלת הירושה. כנכדה של אחות המלך, מריה תרסה, הייתה לפיליפ עדיפות בקבלת הירושה, אך גם קרל, ארכידוכס אוסטריה, בנו של לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, נעשה טוען לכתר.

בנסיבות אלו פרצה ב-1701 מלחמת הירושה הספרדית, בה השתתפו צרפת, בריטניה ומדינות נוספות. המלחמה הסתיימה ב-1713 בהסכם אוטרכט. פיליפ הוכתר כפליפה החמישי מלך ספרד[1], אך נשללה ממנו הטענה לכתר צרפת, וכך נפתרה סוגיית איחוד צרפת וספרד שאיימה על חלק מהמדינות באירופה.

ספרד גם ויתרה על האי מנורקה ועל מצר גיברלטר לטובת בריטניה. ארצות השפלה הדרומיות, נאפולי, חלק מדוכסות מילאנו וסרדיניה נמסרו לקיסרות האוסטרית, וסיציליה וחלק אחר מדוכסות מילאנו נמסרו לבית סבויה. כך נחלשה אחיזתה של ספרד באירופה, והאיום הפוטנציאלי על בריטניה ופורטוגל פחת.

בערוב ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליפה, שלקה בהתקפי מניה דיפרסיה ודיכאון, ויתר על כתרו ב-1724 לטובת בנו לואיס, אך חזר לכהן כמלך עקב מותו של זה באותה שנה. מחלתו של פליפה מנעה ממנו לתפקד, ובשנים אלה דאגה רעייתו השנייה, איסבל פארנזה מפארמה (Isabella Farnese), לנהל את הממלכה, כמו גם לתארים מלכותיים לילדיה, קרלוס השלישי (דוכס פארמה בין השנים 17321735, ואחר כך מלך נאפולי וסיציליה), פיליפ (דוכס פארמה מ-1735), ומריאנה ויקטוריה (מלכת פורטוגל).

בתקופתו הייתה ספרד מעורבת במלחמת הירושה הפולנית בשנים 1733 עד 1738, שבעקבותיה קיבל בנו, הדוכס קרלוס, לימים קרלוס השלישי, מלך ספרד, את השליטה בנאפולי ובסיציליה.

בתקופתו של פליפה פרצה גם מלחמת אוזנו של ג'נקינס, מלחמה שנערכה באיים הקריביים בין בריטניה לספרד בשנים 1739 ו-1742, ונפסקה עקב מלחמה גדולה יותר שפרצה באירופה - מלחמת הירושה האוסטרית. פליפה מת ב-1746, בעיצומה של מלחמה זו. אחריו עלה לשלטון בנו, המלך פרננדו השישי.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו של קרלוס השלישי בשנת 1743

ב-2 בנובמבר 1701 התחתן פליפה עם מריה לואיזה מסבויה, בתו של ויטוריו אמדאו השני, דוכס סבויה ואן מארי ד'אורליאן, ממנה היו לו 4 ילדים:

ב-24 בדצמבר 1714 התחתן פליפה עם אליזבטה פארנזה, בתו של אודוארדו פארנזה, נסיך הכתר של פארמה ודורותיאה סופיה, רוזנת פפאלץ-נויבורג, ממנה היו לו 6 ילדים:

שלטי אצולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי השלושה עשר, מלך צרפת
 
אן מאוסטריה
 
פליפה הרביעי, מלך ספרד
 
אליזבת מצרפת
 
מקסימיליאן הראשון, הנסיך הבוחר מבוואריה
 
מריה אנה, ארכידוכסית אוסטריה
 
ויטוריו אמדאו הראשון, דוכס סבויה
 
כריסטין מצרפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי הארבעה עשר, מלך צרפת
 
 
 
 
 
מריה תרסה, נסיכת ספרד
 
 
 
 
 
פרדיננד מריה, הנסיך הבוחר מבוואריה
 
 
 
 
 
הנרייטה אדלייד, נסיכת סבויה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי, הדופן הגדול
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מריה אנה ויקטוריה, דוכסית בוואריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פליפה החמישי, מלך ספרד


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעת הכתרתו למלך ספרד, לא היה פיליפ דובר ספרדית.



הקודם:
קרלוס השני
מלך ספרד הבא:
פרננדו השישי