הצגת המקור של הדף "הסכמי אוסלו"

[[קובץ:Bill_Clinton,_Yitzhak_Rabin,_Yasser_Arafat_at_the_White_House_1993-09-13.jpg|שמאל|ממוזער|300px|ראש הממשלה [[יצחק רבין]], [[יאסר ערפאת]] ו[[נשיא ארצות הברית]] [[ביל קלינטון]] בעת לחיצת היד ב-[[13 בספטמבר]] [[1993]]]]
'''הסכמי אוסלו''' (באופן רשמי: "'''הסכם העקרונות'''" '''ו"הסכם הביניים"''') הם סדרה של הסכמים שנחתמו בין [[ישראל]] לבין [[הארגון לשחרור פלסטין]] (אש"ף), כחלק מ[[תהליך השלום הישראלי-פלסטיני|תהליך השלום]] בין ישראל ל[[פלסטינים]].

מטרת ההסכמים הייתה להביא לפתרון קבע את מכלול הסוגיות התלויות ועומדות ב{{ה|סכסוך הישראלי-פלסטיני}}. ההסכם הראשון נחתם בעיר [[וושינגטון די. סי.]], [[ארצות הברית]] ב-[[13 בספטמבר]] [[1993]] והסכם "אוסלו ב'" נחתם תחילה ב[[טאבה]], [[מצרים]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.history.com/topics/middle-east/oslo-accords|הכותב=History com Editors|כותרת=Oslo Accords|אתר=HISTORY|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-04-10}}</ref> ולאחר מכן ב-[[28 בספטמבר]] [[1995]], באופן רשמי ב{{ה|בית הלבן}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.mfa.gov.il/mfa/foreignpolicy/peace/guide/pages/the%20israeli-palestinian%20interim%20agreement%20-%20main%20p.aspx|כותרת=The Israeli-Palestinian Interim Agreement|אתר=www.mfa.gov.il|תאריך_וידוא=2022-04-10}}</ref><ref>{{הארץ1|חמי שלו|ישראל ואש"ף חתמו על ההסכם. רבין: הצלחתנו תלויה בביטחון ובפיתוח הכלכלי|19930914|3}}</ref>. בעקבות ההסכמים ישראל הכירה באש"ף כנציג העם הפלסטיני, ואש"ף אשרר את הכרתו במדינת ישראל, שהוכרזה ב-1988. לפי ההסכמים הוקמה [[הרשות הפלסטינית]], שמהווה רשות שלטונית פלסטינית עצמאית ושאליה העבירה ישראל את השליטה בחלק ניכר באוכלוסייה הפלסטינית - בערים הפלסטיניות ובחלק מהכפרים. בשני הצדדים, הפלסטינים והישראלים, היו גורמים שהתנגדו נחרצות להסכמי אוסלו ופעלו באלימות לסכלם - [[הטבח במערת המכפלה]], שרשרת [[פיגועי התאבדות בישראל|פיגועי התאבדות]] של [[חמאס]] ו[[הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני]] ו[[רצח רבין]] היו התקפות שנועדו לסכל את ההסכמים. ההסכמים לא התקדמו לפי המתוכנן, והסכמי הביניים נותרו בתוקף עד [[העשור השני של המאה ה-21]].

==מגעים קודמים==
===לחץ ממדינות ערב===
לאורך השנים ניהלו ממשלות ישראל שיחות עם [[מדינות ערב]] השכנות באשר לגורל שטחי [[יהודה, שומרון ורצועת עזה]], וסירבו לדון ישירות עם מי שראה עצמו כנציג ה[[פלסטינים]], [[אש"ף]]. חיזוק למעמדו של אש"ף נתקבל ב-1974, עת הוכרז בידי ה[[ליגה הערבית]] כנציגו הבלעדי של העם הפלסטיני{{הערה|[http://unispal.un.org/UNISPAL.NSF/0/63D9A930E2B428DF852572C0006D06B8 Seventh Arab League Summit Conference - Resolution on Palestine],{{כ}} 28 באוקטובר 1974, באתר "[http://unispal.un.org/unispal.nsf/about.htm Division for Palestinian Rights]"}}.

במסגרת [[הסכמי קמפ דייוויד]] דרשה [[מצרים]] פתרון לבעיה הפלסטינית ו[[הסכם השלום עם מצרים]] קרא להפעלת תוכנית [[אוטונומיה]], אשר לאחר חמש שנים יבוא במקומה הסדר קבע. בהיעדר אינטרס מובהק למצרים ולישראל, העניין לא קודם. לאחר ש[[ירדן]] הודיעה בשנת [[1988]] על [[ניתוק הזיקה]] בינה לבין [[יהודה ושומרון]], בעקבות אי מימוש [[הסכם לונדון (פרס-חוסיין)|הסכם לונדון]] שנחתם בין [[שמעון פרס]] ל[[חוסיין מלך ירדן]], הופעל לחץ רב על ישראל והפלסטינים לקיים שיחות ביניהם על פתרון לסכסוך.

===האינתיפאדה הראשונה===
[[האינתיפאדה הראשונה]] שפרצה ב-[[1987]] תרמה לשינוי תודעתי בחלק מהחברה הישראלית. [[יצחק רבין]], שהיה [[שר הביטחון]] בתקופה זו, ציין אירוע זה כמכריע בשינוי עמדתו ביחס לסכסוך הישראלי-פלסטיני. רבין כתב בזכרונותיו שגם [[ישראל במלחמת המפרץ|תגובת הישראלים]] ל[[מלחמת המפרץ]] והבריחה ההמונית ממרכזי הערים, שכנעו אותו שהחברה הישראלית איננה יכולה עוד לחיות תחת איום מלחמתי ויש לחתור לשלום.

בצד הפלסטיני, ראה [[יאסר ערפאת]] איום על מעמדו מצד ההנהגה הפלסטינית ב[[יהודה ושומרון]], אשר עד ה"כרוז ה-18" ניהלה את האינתיפאדה במנותק ממנו ומאש"ף בכלל{{הערה|[[אפרים סנה]], '''ניווט בשטח מסוכן''', הוצאת ידיעות אחרונות, תל אביב 2002, עמוד 22}}{{הערה|פנחס ענברי, '''בחרבות שבורות''', תל אביב 1994, עמ' 216}}. יש הרואים בכך סיבה להתפשרות אש"ף בעמדותיו, מתוך חשש שמנהיגים פלסטינים שצמחו מתוך שטחי יהודה ושומרון יערערו את מעמדם של [[פת"ח]] ואש"ף שנוסדו מחוצה להם ושהנהגתם שהתה במשך זמן רב בגלות ונתפסה כמנותקת מהמציאות היומיומית בשטחי יהודה ושומרון. יש גם הטוענים כי ערפאת דאג מעליית כוחו של ארגון [[חמאס]] שערער על עליונותו של אש"ף{{הערה|יוסי ביילין, '''הא"ב שלי''', עמודים 21-22}}. בעקבות מלחמת המפרץ, שבה תמך ב[[סדאם חוסיין]] במלחמתו נגד [[ארצות הברית]], התדרדר מעמדו של ערפאת לשפל חסר תקדים, לאחר שהממשל האמריקאי ו[[מדינות המפרץ]] שהיו שותפות לקואליציה האמריקאית, חדלו מתמיכתן באש"ף.

בשלהי האינתיפאדה נפגשו לראשונה נציגים ישראליים עם מנהיגים פלסטינים מיהודה ושומרון שהיו חלק במשלחת משותפת ירדנית-פלסטינית. היה זה ב[[ועידת השלום במדריד (1991)|וועידת השלום במדריד]] בשנת [[1991]]. בוועידה סוכם לקיים שיחות דו-צדדיות ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון]]. השיחות שנערכו בין המשלחת הישראלית בראשותו של [[אליקים רובינשטיין]] ובין המשלחת הירדנית-פלסטינית לא הביאו להתקדמות של ממש, בין השאר בהשפעת נציגי אש"ף, שפעלו להכשלת המגעים שהצלחתם הייתה מביאה להיחלשות משמעותית של אש"ף{{הערה|שם=רז|{{הארץ|אדם רז|למה לא מדברים על האלטרנטיבות לאוסלו|1.2831646|27 בינואר 2016}}}}.

===ממשלת רבין===
רבין עלה לשלטון ב[[הבחירות לכנסת השלוש עשרה|בחירות]] שהתקיימו ביוני [[1992]], לאחר שהבטיח הגעה להסדר עם הפלסטינים תוך שישה עד תשעה חודשים. בתחילת כהונתו נמשכו סבבים נוספים של שיחות בוושינגטון, אך ללא התקדמות ממשית, וללא תמיכה של [[משרד החוץ]] בראשו עמד [[שמעון פרס]], שחתר לניהול שיחות מול נציגי אש"ף. ממדוח נפל, אחד ממקורבי ערפאת, אף טען שפרס ואנשיו יעצו לערפאת ואנשיו כיצד להכשיל את השיחות{{הערה|שם=רז}}.

בשלהי 1992 ובמהלך [[1993]] יזם סגן [[שר החוץ]], [[יוסי ביילין]], שיחות חשאיות, תחילה בלונדון ואחר כך באוסלו, שנערכו ישירות מול הנהגת אש"ף. זאת בניגוד למדיניות הישראלית הרשמית שהסכימה למגעים עם נציגים מקומיים של הפלסטינים, ושללה לחלוטין מגעים עם נציגי אש"ף. המשא ומתן הרשמי ישיר מול המשלחת הפלסטינית התקיים בוושינגטון ולמעשה היה המשך של הערוץ שהחל בתקופת יצחק שמיר בעקבות וועידת מדריד. עם התקדמות השיחות החשאיות באוסלו דיווח עליהן ביילין לשר החוץ, שמעון פרס, ובהמשך התקדמותן נמסר עליהן לראש הממשלה, [[יצחק רבין]], ששלל אותן תחילה בנימוק שיש לקיים מגעים עם פלסטינים מתונים, ולא עם נציגי אש"ף{{הערה|מכתב אישי מרבין לפרס מיום 6.6.93 ושסווג "סודי ביותר" פורסם ב-19.9.03 בעיתון "[[מעריב]]", מצוטט בכתבה מ"הארץ" - {{הארץ|אדם רז|למה לא מדברים על האלטרנטיבות לאוסלו|1.2831646|27 בינואר 2016}}. מתוך המכתב: "המגעים הקרויים מגעי אוסלו במצב הנוכחי מהווים סכנה להמשך המשא ומתן לשלום... אנשי תוניס...מונעים מן הגורמים המתונים יותר להתקדם במשא ומתן איתנו... מבקש להפסיק המגעים עד לבירור נוסף."}}.

בתחילת 93' שינה רבין את דעתו והסכים למגעים עם נציגי אש"ף{{הערה|ביילין, '''לגעת בשלום''', ידיעות אחרונות, תל אביב 1997, עמוד 111}}. לשינוי בעמדתו של רבין היו שתי סיבות עיקריות. הראשונה, ההתקדמות שחלה במגעי אוסלו, בהשוואה לקיפאון ששרר במגעים בוושינגטון{{הערה|שם=רז}}. סבבי השיחות בוושינגטון מול משלחת "הפלסטינים המקומיים" החלו בעקבות וועידת מדריד בנובמבר 91' ולא הניבו דבר, המשלחת הייתה כפופה באופן מוחלט להנחיותיו של ערפאת ולכן לא הייתה תועלת בהמשך דיוני הסרק עימה וגם לא בהמשך ההתעקשות על-כך שכביכול ישראל אינה מקיימת מגעים מול אש"ף.

הסיבה השנייה הייתה עליית כוחו של חמאס במיוחד ברצועת עזה. בדצמבר 1992 ביצע הארגון גל פיגועים בו נרצחו 7 ישראלים בתוך שבוע, כאשר אירוע השיא היה [[חטיפת נסים טולדנו ורציחתו|חטיפתו ורציחתו של השוטר ניסים טולדנו]]<ref>{{חדשות|אלכס פישמן|הערכה: טולדנו נרצח אחרי תום האולטימטום|1992/12/16|1}}</ref>.ממשלת רבין הגיבה לפיגועים בצורה חריפה, [[גירוש פעילי החמאס ללבנון|415 אנשי "חמאס" ו"ג'יהאד האיסלאמי"]] ובהם רוב בכירי הארגונים גורשו לדרום-לבנון<ref>{{חדשות|אמנון ברזילי ומנחם הורוביץ|ישראל מגרשת מאות עצורי חמאס ללבנון|19921217|2}}</ref>. למרות זאת נמשכו הפיגועים, מה שהעיד על התבססותם החזקה של הארגונים בשטח, באפריל 93' ביצע "חמאס" את [[הפיגוע בצומת מחולה (1993)|הפיגוע הראשון של הפעלת מכונית תופת בצומת מחולה]] ליד אוטובוס חיילים, שהסתיים עם מספר קטן בלבד של נפגעים<ref>{{חדשות|אהרון קליין, שלמה דרור ופאיז עבאס|מכונית תופת בבקעה|19930418|6}}</ref>. בחודשים אלה התחוללה תפנית בעמדתו של רבין, חרף חשדנותו הגדולה באש"ף, הוא הגיע למסקנה שהמנהיגים המקומיים עימם הידברה ישראל הם חסרי מעמד בציבור הפלסטיני ובתוך זמן קצר יהפוך "חמאס" לכוח החזק ברצועת עזה ובהמשך גם ביהודה ושומרון. מול אפשרות כזאת החליט רבין להסיר את הווטו על אש"ף, מתוך תפיסה כי התקדמות מול אש"ף היא "הרע במיעוטו" לעומת התסריט המתקרב של הפיכת "חמאס" הקיצוני ואלים לכוח השולט בעזה ובחברה הפלסטינית. סיבות אלה הביאו את רבין לתת לפרס וביילין באפריל 93' אור ירוק להתקדם בערוץ החשאי מול אש"ף<ref>{{צ-מאמר|מחבר=מזכירות הממשלה|שם=פרוטוקול ישיבת הממשלה, 30.8.93, "טיוטת הצהרת עקרונות עם הפלשתינים|עמ=עמ' 4|קישור=https://www.meida.org.il/14927}}</ref>.

עם זאת, גורמים בהנהגת הפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון התנגדו למגעי ישראל עם נציגי אש"ף, על רקע מאבק על המנהיגות הפלסטינית, והתנגדות לאופיו ה[[שחיתות|מושחת]]-ציבורית וה[[טרור]]יסטי של אש"ף{{הערה|שם=רז}}. לדברי [[אהוד יערי]], גם [[ירדן]] ו[[ארצות הברית]] התנגדו למגעים עם נציגי אש"ף וההכרה בו במסגרת ההסכם, אך השלימו עימם לאור תמיכת ישראל{{הערה|{{גלובס|יהושוע סימון|"בתקופה האחרונה קרה כמה פעמים שידעתי מהצד הפלסטיני על פיגוע לפני שהמשטרה ידעה"|585424|14 במאי 2002}}}}.

==ההסכם הראשון==
[[קובץ:Channel2 - Oslo Accords.webm|300x300px|ממוזער|שמאל|קטעי וידאו מהסכמי אוסלו של [[חברת החדשות|חברת החדשות של ערוץ 2]]]]

ההסכם הראשון נחתם בחשאי באוסלו ב-[[20 באוגוסט]] [[1993]] על ידי [[שמעון פרס]] ו[[מחמוד עבאס]]. דבר המגעים פורסם כעבור זמן קצר בתקשורת{{הערה|{{חדשות|אמנון ברזילי|הקשר הנורווגי של פרס|19930901|31}}}}.

בהסכם זה הוחלט על [[מסירת שטחים|נסיגת ישראל]] מהיישובים הפלסטיניים ב[[רצועת עזה]] ובאזור [[יריחו]], ועל הקמת [[הרשות הפלסטינית|רשות פלסטינית]] למשך תקופת ביניים של חמש שנים. משום כך, מכונה לעיתים ההסכם גם "'''עזה ויריחו תחילה'''". על-פי ההסכם, מיד אחרי נסיגת מדינת ישראל מרצועת עזה ומיריחו, יועברו הסמכויות בכל שטחי [[יהודה והשומרון וחבל עזה]] בענייני [[חינוך]], [[תרבות]], [[בריאות]], [[רווחה]], [[מס|מיסוי]] ישיר ו[[תיירות]] לידי הרשות הפלסטינית, ותוקם [[המשטרה הפלסטינית|משטרה פלסטינית]]. לאחר מכן יתקיימו בחירות למועצת הרשות הפלסטינית. ישראל תמשיך להיות אחראית על הגנה מאיומים חיצוניים ותישא באחריות כוללת לביטחונם של ישראלים בשטחים אלה. ישראל התחייבה לבצע נסיגות נוספות משטחים ביהודה ושומרון, אך בהסכם לא צוינו האזורים והיקפם.

לאחר תקופת הביניים יושג הסדר קבע על בסיס החלטות [[החלטה 242|242]] ו-[[החלטה 338|338]] של [[מועצת הביטחון]] של [[האו"ם]]. ההסכם קבע שהשיחות על הסדר הקבע יתקיימו לא יאוחר משלוש שנים לאחר הנסיגה הישראלית. נקבע גם שבהסכם הקבע יעלו לדיון הסוגיות בנושאי [[ירושלים]], [[פליטים]], התיישבות, סידורי ביטחון, גבולות, יחסים ושיתוף פעולה עם שכנים וכן נושאים אחרים בעלי עניין משותף.

===אישור ההסכם===
ב-[[30 באוגוסט]] אישרה [[ממשלת ישראל העשרים וחמש|ממשלת ישראל]] את ההסכם בישיבה מיוחדת{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://img.mako.co.il//2023/08/29/OSLO.pdf?Partner=interlink|כותרת=פרוטוקול ישיבה ס״ט/התשנ"ג של הממשלה|תאריך=30/08/1993|archive-url=https://web.archive.org/web/20230829201946/https://img.mako.co.il//2023/08/29/OSLO.pdf?Partner=interlink|archive-date=30/08/2023}}}}.

ב-[[9 בספטמבר]] החליפו רבין וערפאת מכתבי הכרה הדדית דרך שר החוץ הנורווגי [[יוהאן יורגן הולסט]]{{הערה|{{חדשות|[[יואב טוקר]], אמנון ברזילי|שיחות של הרגע האחרון בפריז לגיבוש הסכם ההכרה ההדדית|19930909|40}}}}.

באיגרת הפלסטינית שנשלחה על ידי יו"ר אש"ף, יאסר ערפאת, אש"ף{{הערה|שם=חדשות1|}}:
*הכיר בזכותה של [[ישראל|מדינת ישראל]] להתקיים בשלום ובביטחון.
*קיבל את [[החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם]].
*קיבל את [[החלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם]].
*הודיע על נטישת ה[[טרור]] והאלימות.
*התחייב לסיים את הסכסוך בדרכי שלום.
*התחייב לפעול להשגת שיתוף פעולה והסכמה מצד כל פלגי אש"ף.
*התחייב להגיש לאישור [[המועצה הלאומית הפלסטינית]] שינויים בסעיפים של [[האמנה הלאומית הפלסטינית|האמנה הפלסטינית]] השוללים את [[זכות הקיום]] של ישראל.

באיגרת הישראלית שנשלחה על ידי [[ראש ממשלת ישראל]], יצחק רבין, ישראל{{הערה|שם=חדשות1|{{חדשות||ישראל מכירה באש"ף - אש"ף מתחייב לשלום|1993/09/10|1}}}}:
*הכירה באש"ף כנציגו החוקי והלגיטימי של [[העם הפלסטיני]].
*התחייבה לבטל את החוק האוסר על מפגשים עם אנשי אש"ף ואת ההכרזה על אש"ף כ[[ארגון טרור]].

ב-[[13 בספטמבר]] נערך על מדשאות [[הבית הלבן]] טקס חגיגי לחתימת "הצהרת העקרונות בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי", בהשתתפות [[נשיא ארצות הברית]], [[ביל קלינטון]], [[ראש ממשלת ישראל]], [[יצחק רבין]], וראש [[אש"ף]], [[יאסר ערפאת]]{{הערה|{{British Pathe|Arab Israeli peace agreement|100090}}}}. על ה[[מסמך]] עצמו חתמו בשם ישראל שמעון פרס, ובשם אש"ף מחמוד עבאס, וכעדים [[מזכיר המדינה של ארצות הברית|מזכיר המדינה]] האמריקאי, [[וורן כריסטופר]], ושר החוץ הרוסי, [[אנדרי קוזירוב]]. אחרי החתימה נערכה [[לחיצת יד]] היסטורית בין ערפאת לבין רבין{{הערה|{{חדשות|יוסי ורטר|זינוק מסחרר לראש המצעד|1993/09/15|33}}}}.

ב-23 בספטמבר אישרה הכנסת את ההסכם ברוב של 61 בעד לעומת 50 נגד ו-9 נמנעים (בהם [[סיעת ש"ס]] שפרשה מהקואליציה){{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://fs.knesset.gov.il//13/Plenum/13_ptm_532019.docx|הכותב=|כותרת=פרוטוקול ישיבת הכנסת לתאריך 23.9.93|אתר=אתר הכנסת|תאריך=}}{{ש}}{{חדשות|[[אורן כהן (עיתונאי)|אורן כהן]], הילה טוב|הכנסת אישרה ברוב של 61 מול 50 את ההסכם עם אש"ף|19930924|27}}}}. בין הנמנעים היו שלושה חברי כנסת מהליכוד, [[מאיר שטרית]], [[רוני מילוא]] ו[[אסעד אסעד]]{{הערה|{{חדשות|[[אורן כהן (עיתונאי)|אורן כהן]]|בליכוד תובעים להדיח את אסעד, שטרית ומילוא|19930924|4}}}}.

ב-10 באוקטובר התכנסה [[המועצה המרכזית הפלסטינית]] לאשר את ההסכם{{הערה|{{חדשות|אלדד בק|המועצה המרכזית מתכנסת היום לדון בהסכם העקרונות|19931010|26}}}}, והוא אושר כעבור יומיים ברוב גדול{{הערה|{{חדשות|אלדד בק|אבו־מאזן: צרין לפשוט בגדי מהפכה וללבוש בגדי מדינה|19931012|23}}}}.

==הסכמי ביניים==
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - PM YITZHAK RABIN MEETING WITH PLO CHAIRMAN YASSER ARAFAT..jpg|ממוזער|294x294 פיקסלים|ראש הממשלה [[יצחק רבין]] בפגישתו עם יו"ר [[הארגון לשחרור פלסטין|אש"ף]] [[יאסר ערפאת]] בקזבלנקה שבמרוקו, אוקטובר 1994]]

הסכמים נוספים הנכללים במסגרת הרחבה של הסכמי אוסלו הם:
* הפרוטוקולים הכלכליים של פריז, [[29 באפריל]] [[1994]] (גם "[[פרוטוקול פריז]]" או "הסכמי פריז")
* [[הסכם קהיר (1994)|הסכם קהיר]] אודות רצועת עזה ואזור [[יריחו]], שנחתם ב-[[4 במאי]] 1994
* הסכם העברת סמכויות בין ישראל לאש"ף ([[29 באוגוסט]] [[1994]])

==הסכם אוסלו ב'==
[[קובץ:Oslo Areas and barrier projection 2005.png|ממוזער|מפת יהודה ושומרון, בה מודגשים שטחי A ו־B]]
[[קובץ:Area A.JPG|שמאל|ממוזער|250px|שלט אזהרה בכניסה לשטח A]]

ב-[[28 בספטמבר]] [[1995]] נחתם בוושינגטון הסכם נוסף, הידוע בשם "אוסלו ב'" ו"הסכם טאבה", או בשמו הרשמי "הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה"{{הערה|[https://content.ecf.org.il/files/M00259_TheIsraeli-PalestinianInterimAgreement-HebrewText.pdf הסכם טאבה (אוסלו ב`)]}}. הסכם זה העניק לפלסטינים שלטון עצמי בערים הפלסטיניות בגדה וברצועה, וכן ב-450 כפרים פלסטינים.

במסגרת הסכם אוסלו חולקו שטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה לשלוש קטגוריות:
* '''[[שטח A|שטחי A]]''':{{כ}} 18% מאזור יו״שׁ; שטחים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות הפלסטינית.
* '''[[שטח B|שטחי B]]''':{{כ}} 22% מאזור יו״שׁ; שטחים בשליטה אזרחית של הרשות הפלסטינית ושליטה ביטחונית של מדינת ישראל.
* '''[[שטח C|שטחי C]]''':{{כ}} 60% מאזור יו״שׁ; שטחים שיוותרו בשליטה אזרחית וביטחונית של מדינת ישראל עד שיועברו לסמכות פלסטינית, בכפוף לסוגיות שיידונו במשא ומתן על מעמד הקבע.

בנוסף גויסו עשרות אלפי פלסטינים ששימשו ככוח שיטור וקיבלו רובים ונשק ממדינות זרות שהועברו דרך ישראל.{{הערה |[[חגי סגל]], [https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/70891/ כשכולם דיברו על שלום], [[מקור ראשון]], 19 באוגוסט 2018. "ככל הידוע היא לא העבירה להם אמצעי לחימה ישירות ממחסני צה"ל, אבל שימשה מעין מתווך בעסקאות החימוש שלהם. כל כלי נשק רשמי של המשטרה הפלסטינית עבר אליה מהיצרן דרך ישראל, אחרי רישום בליסטי כאן."}}

מתחם [[קבר יוסף]] הפך ל[[מובלעת]] בשליטה ביטחונית ישראלית בתוך [[שטח A]] שבשליטה פלסטינית מלאה, לאחר שהפלסטינים הכירו באופיו היהודי של הקבר ובחשיבותו ליהודים. האבטחה נעשתה בתחילה באמצעות כוח אבטחה אזרחי, ולימים עבר לאחריות צה"ל. ההחזקה הישראלית הרצופה במקום הפסיקה לאחר הקרב בו נהרג [[מדחת יוסף]], ובשנים שלאחר מכן [[השחתת קבר יוסף|מתחם הקבר הושחת מספר פעמים]].

[[קבר רחל]] הפך גם הוא למובלעת, במבואותיה הצפוניים של [[בית לחם]], אך בשונה מקבר יוסף, מתחם קבר רחל מוקף בגדר הפרדה ומוביל דרך מסדרון צר ומגודר ישירות לשטחי C ולאזור [[גבעת המטוס]] (דבר המתאפשר עקב קרבתו הפיזית של המתחם לגדר ההפרדה בירושלים), ללא צורך באבטחה מיוחדת. תחילה היה אמור להיות המתחם במתכונת דומה לקבר יוסף, אך מחאות פוליטיות אישיות מול ראש הממשלה [[יצחק רבין]] הובילו לשינוי העמדה הישראלית, לאחר שקיבלה הממשלה הסכמה מערפאת למהלך<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/8651266|כותרת=סודות מן הקבר|אתר=ישראל היום|שפה=he|תאריך_וידוא=2019-11-07}}</ref>.

===אישור ההסכם===
ב-[[5 באוקטובר]] 1995, התקיים דיון בכנסת על הסכם אוסלו ב'. בנאומו הסביר ראש הממשלה יצחק רבין כי מטרת ההסכמים היא למנוע מצב של [[מדינה דו-לאומית]] וזאת על ידי הקמת ישות עצמאית "שהיא פחות ממדינה" לצד מדינת ישראל. רבין הדגיש כי בהסכם הקבע לא תהיה חזרה לקווי 4 ביוני 1967, תישמר אחדות ירושלים, יסופחו גושי התיישבות וגבול הביטחון של ישראל יהיה ב[[בקעת הירדן]]{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/rabin/heb/Rab_RabinSpeech6.htm הודעת ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין במליאת הכנסת, על אישור הסכם ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת-עזה]}}.

ההסכם אושר ברוב של 61 תומכים מול 59 מתנגדים{{הערה|שם=רפאלי|רמי רפאלי, [http://on-the-left-side.org.il/שובן-של-רוחות-הסתיו-הרעות/ שובן של רוחות הסתיו הרעות], באתר "על צד שמאל", 30 באוקטובר 2011}}. חברי הכנסת [[עמנואל זיסמן]] ו[[אביגדור קהלני]], שלימים פרשו ממפלגת העבודה על מנת להקים את מפלגת "[[הדרך השלישית (מפלגה)|הדרך השלישית]]", הצביעו נגד ההסכם. לעומתם, תמכו בו חברי [[סיעת יעוד]], [[אלכס גולדפרב]] ו[[גונן שגב]], שפרשו מ[[מפלגת צומת]] ב-[[1994]] והצטרפו ל[[קואליציה]] בראשית שנת [[1995]].

==דעת הקהל==
===בישראל===
אימוץ הסכמי אוסלו, שכללו שיחות ישירות עם הנהגת אש"ף, היווה שינוי מוחלט במדיניות ישראל, אשר עד אז סירבה לנהל שיחות עם ארגון הטרור שאמנתו קראה להשמדת מדינת ישראל. כשנודעו הסכמי אוסלו לציבור הרחב, התפתחה בישראל מחלוקת חריפה סביב ההסכמים, והציבור היהודי במדינת ישראל היה חצוי לגביהם. אל מול תמיכתו של מחנה השמאל עמדה התנגדות חריפה של מחנה הימין.

אחרי דיון של יומיים ב[[הכנסת|כנסת]] על הודעת הממשלה בנושא ההסכם וחילופי האיגרות, נערכה ב-[[23 בספטמבר]] הצבעת אמון, בה הצביעו 61 ח"כים בעד החלטת הסיכום, 50 נגד, 8 נמנעו וח"כ אחד נעדר מן ההצבעה. הנמנעים והנעדר כללו את חברי הכנסת של [[מפלגת ש"ס|ש"ס]] ושלושה חברי [[הליכוד]], [[רוני מילוא]], [[מאיר שטרית]] ו[[אסעד אסעד]], אשר הצביעו בניגוד לעמדת מפלגתם.

==== תמיכה ====
{{להשלים|נושא=ישראל|נושא2=פוליטיקה}}
[[קובץ:Assassination of Prime Minister Yitzhak Rabin, 1995 III Dan Hadani Archive.jpg|ממוזער|טקסט=הפגנת תמיכה בהסכמים במסגרת עצרת "כן לשלום, לא לאלימות", 1995, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית|הפגנת תמיכה בהסכמים במסגרת עצרת "כן לשלום, לא לאלימות", [[1995]], [[אוסף דן הדני]], [[הספרייה הלאומית]]]]
בקרב התומכים בהסכם רווחה הדעה כי יש לחזק את הגורמים המתונים בחברה הפלסטינית, אשר הושיטו יד לתהליך השלום, ומוכנים לשאת ולתת עם ישראל.

בראייתם, התגברות הטרור הגיעה עקב ההאטה בתהליך השלום וכחלק מהניסיון של קיצוניים בצד הפלסטיני לסכל אותו, לצד הרחבת הבנייה בהתנחלויות ומעשי [[טרור יהודי]] שליבו את הלהבות. בהקשר זה מציינים את [[טבח מערת המכפלה]], שבו [[ברוך גולדשטיין]] רצח 29 מתפללים [[מוסלמים]], ולווה בהריגת תושבים נוספים על ידי כוחות צה"ל במהומות שבעקבות האירוע, ואת הסגרים שישראל הפעילה בעקבות גל הפיגועים של ארגוני הטרור. לפי שיטה זו, הקיפאון במשא ומתן הוא זה שהוביל לקריסת השלבים שנבנו עד אז, והיווה גורם מרכזי להתפרצות מחודשת של [[טרור פלסטיני]] ולפרוץ [[האינתיפאדה השנייה]]{{הערה|פירוט השלבים שהוליכו להתפרצות המחודשת של הטרור הפלסטיני ניתן למצוא, בין השאר, בספר "קורבנות" מאת בני מוריס (גרסה עברית), עמודים 599-600}}.

בנוסף, הם מציינים לחיוב את השיפור הכלכלי והמדיני בעקבות ההסכם. בשנתיים שלאחר הסכמי אוסלו, גדלו ההשקעות הזרות בישראל פי 30 ונוצרו יחסים מדיניים עם מדינות רבות שבעבר החרימו את ישראל<ref>{{הארץ|אפרים סנה|אין תומכי אוסלו ומתנגדי אוסלו|0000017f-f038-df98-a5ff-f3bda29d0000|12 בספטמבר 2018}}</ref>.

==== התנגדות ====
{{להשלים|נושא=ישראל|נושא2=פוליטיקה}}
[[קובץ:מועצת גדולי התורה נגד הסכמי אוסלו - חנוכה תשנ"ד.jpg|טקסט=מועצת חכמי התורה במכתב נגד הסכמי אוסלו|ממוזער|מועצת גדולי התורה במכתב נגד הסכמי אוסלו]]

התנגדות להסכם הובעה בדרכים שונות כבר מרגע הופעתו. שבוע בלבד לאחר שנחתם הסכם אוסלו בספטמבר 1993, פרסם איש השמאל-הציוני [[יגאל כרמון]] מאמר ב"[[ידיעות אחרונות]]" תחת הכותרת "יסודותיו הרעועים של שלום ישראל-אש"ף", ובו טען כי "אש"ף לא השתנה ואי-אפשר לסמוך עליו. המשטרה הפלסטינית לא תמנע אלימות, וביטחון ישראל ייפגע. המוטיבציה לאלימות ולאינתיפאדה לא נעלמה". הסופר עזריאל הירש כתב בספרו 'נועדים ביום קרב' שראה אור ב-1995, את זכרונותיו מהיום בו פורסמה הידיעה על החלטת הממשלה מה-31.8.1993, לאשר את ההסכמים ברוב של 16 שרים מול שני נמנעים:<blockquote>"בגלי צה"ל אני שומע את קולות השדרנים וצווחות ואף את השיר "הבאנו שלום עליכם", אני מהרהר בתוכי, עם מי שלום?  עם הפלשתינאים?  מי אלה? שם שנתן להם מנחם בגין, ראש הממשלה לשעבר, בקמפ-דייוויד בלחצו של ג'ימי קרטר, הנשיא הדמוקרטי של ארצות-הברית דאז, ושל המנוח אנוואר סאדאת, נשיא מצרים לשעבר, האיש שיזם את מלחמת יום-הכפורים האומללה. לפתע, הפכו הערבים, תושבי ארץ-ישראל, לפלשתינאים, על שם הפלשתים שבאו לאיי הים והתיישבו בשפלת החוף של דרום ארצנו, ועל שמם, כינו הרומאים הכובשים ומחריבי ירושלים את ארץ-ישראל  לפני אלפיים שנה.  אם שם זה מוצא חן בעיניהם דווקא שיהיה להם לבריאות, לא אני שאטול מהם תענוג זה.  אני נזכר בליל כ"ט בנובמבר 1947, כששמעתי בכיכר מגן-דוד בתל אביב את קולות הרדיו הבוקעים מבניין האומות-המאוחדות בניו-יורק. מדובר היה בהקמת שתי מדינות, האחת יהודית והשנייה ערבית.  על הקמתה של מדינה פלסטינית לא שמעתי".<ref>עזריאל הירש, נועדים ביום קרב, ירושלים, ראובן מס, 1995, עמ' 27</ref></blockquote>הנחת היסוד של מתנגדי ההסכם הייתה שכוונת הפלסטינים הייתה מלכתחילה להשיג את מה שניתן להשיג במסגרת [[תורת השלבים|תורת השלבים של אש"ף]], ואז להפר את ההסכם. הם נסמכים על דברי ערפאת בנאום מוקלט מראש ששודר בטלוויזיה הירדנית ביום חתימת הסכמי אוסלו (13 בספטמבר 1993), לפיהם: "הצהרת העקרונות" אינה אלא חלק מיישום "[[תוכנית השלבים של אש"ף|אסטרטגית השלבים]]" של אש"ף{{הערה|אפרים קארש, מרכז בגין סאדאת, ספטמבר 2003, [https://besacenter.org/wp-content/uploads/2018/05/מלחמת-אוסלו-אנטומיה-של-הונאה-עצמית-55.pdf מלחמת אוסלו: אנטומיה של הונאה עצמית]}}{{הערה|{{הארץ|[[יוסי מלמן]]|העובדות לא התאימו|1.817626|16 באוגוסט 2002}}}}. ב-[[23 במאי]] [[1994]] נשא ערפאת את [[נאום יוהנסבורג]] בו התייחס בנחרצות אל ירושלים כבירת פלסטין הנצחית, טען כי יש להמשיך בג'יהאד עד כיבוש ירושלים, ושהסכמי אוסלו שווים במשמעותם ל[[הסכם חודיבייה|הסכם '''חוּדַיְבִּיָּה''']], הסכם [[שביתת נשק]] שחתם הנביא [[מוחמד]] לעשר שנים אך הפר אותו לאחר שנתיים.

עם התגברות פיגועי הטרור ו[[חטיפת נחשון וקסמן]], גברה ההתנגדות להסכמים. לטענת המתנגדים, הפלסטינים לא פעלו מספיק כדי למנוע טרור, ומקרב מבצעי הפיגועים היו חברים במנגנוני ה[[פת"ח]]. ב[[מבצע חומת מגן]] נתפסו בידי צה"ל מסמכים הקושרים את הרשות הפלסטינית וערפאת למימון ועידוד פעילות טרור{{הערה|{{אתר צה"ל||הסקירה המלאה - חומת מגן|47319|1 בפברואר 2022}}}}. על פי הסטטיסטיקה, בארבע השנים שלאחר הסכמי אוסלו ([[1993]]–[[1996]]), נרצחו 256 ישראלים בפעילות טרור{{הערה|יש למנות גם את הקורבנות הפלסטיניים, שהיו למשל ב[[טבח מערת המכפלה]]}}, לעומת 97 בארבע השנים שקדמו להן ([[1989]]–[[1992]]).

ב-[[4 בנובמבר]] [[1995]] [[רצח יצחק רבין|נרצח יצחק רבין]] על ידי המתנקש [[יגאל עמיר]], שהתנגד להתקדמות ההסכם.

[[קובץ:Assassination_of_Prime_Minister_Yitzhak_Rabin,_1995_X_Dan_Hadani_Archive.jpg|ממוזער|טקסט=הפגנת ימין נגד הסכמי אוסלו, 1995, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית|הפגנת ימין נגד הסכמי אוסלו, [[1995]], [[אוסף דן הדני]], [[הספרייה הלאומית]]]]

==== בקרב הפלסטינים ====
התגובות הפלסטיניות להסכמים היו מעורבות. ה[[חמאס]] ותנועות קיצוניות בציבור הפלסטיני התנגדו נחרצות להסכם, ביקרו את ה[[פת"ח]] על נכונותו לקיים משא ומתן עם ישראל ולהכיר בה, והגבירו את פעולות הטרור במטרה לחבל בהתקדמות התהליך. הפת"ח, הארגון הגדול והשולט ב[[אש"ף]], אימץ את ההסכמים.

עם זאת היו בפת"ח גם כאלו שהתנגדו להסכם. יו"ר הפת"ח [[פארוק קאדומי]] טען ש[[זכות השיבה]] חשובה מהקמת [[מדינה פלסטינית]]. בין היתר טענו המתנגדים כלפי ערפאת כי הסכים לחתום על הסכם שמכיר במדינת ישראל ללא הבטחה להפסקת הבנייה בהתנחלויות, להקמת מדינה עצמאית, לפתרון בעיית הפליטים או לקביעת מעמדה של ירושלים כבירה פלסטינית, בשל רצונו להיכנס ל[[השטחים הפלסטיניים|שטחים הפלסטיניים]] ממקום מושבו ב[[תוניס]].

ארגוני הסירוב, כמו [[חמאס]], [[הג'יהאד האיסלאמי]] ו[[החזית העממית לשחרור פלסטין|החזית העממית]], התנגדו להסכמים מאחר שסירבו להכיר ב"[[הישות הציונית|יישות הציונית]]" ושללו באופן מוחלט את זכות קיומה של ישראל.

בשנת [[2003]] אמר [[אבו מאזן]] שהסכמי אוסלו היו טעות מבחינת ישראל כי "לקחנו אדמה בלי תמורה"{{הערה|[http://www.news1.co.il/Archive/003-D-64122-00.html אהוד יערי, זה בשבילך] באתר [[חדשות מחלקה ראשונה]], 15 בספטמבר 2011, דברי אבו מאזן מצוטטים על ידי [[אהוד יערי]] בווידאו}}. ביולי [[2006]] נימק [[זיאד אבו עין]] בראיון טלוויזיוני את התועלת בהסכמי אוסלו, בכך שבזכותם היה ניתן להוציא לפועל את [[האינתיפאדה השנייה]]{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=ZPA_iRdmJa0C&pg=PA392 Phoenix Rising: The Rise and Fall of the American Republic], page 392|כיוון=שמאל}}{{הערה|[https://www.youtube.com/watch?v=HhDEK2miQHc Palestinian Authority Minister: Oslo gave Palestinians the tools to wage the "great Intifada"], Palwatch on Youtube, excerpt from Al-Alam TV (Iranian channel in Arabic), July 4, 2006|כיוון=שמאל}}.

===בעולם===
[[קובץ:Flickr - Government Press Office (GPO) - THE NOBEL PEACE PRIZE LAUREATES FOR 1994 IN OSLO..jpg|ממוזער|300px|שמאל|[[יצחק רבין]], [[שמעון פרס]] ו[[יאסר ערפאת]] מקבלים את [[פרס נובל לשלום]] בעקבות הסכמי אוסלו]]

הסכמי אוסלו זיכו את יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת ב[[פרס נובל לשלום]] לשנת [[1994]]. הפרס הוענק להם ב-[[10 בדצמבר]] 1994. בוועדה שבחרה את זוכי הפרס היו חילוקי דעות לגבי יאסר ערפאת.

[[איראן]], שממנת פעולות טרור של [[חמאס]], [[הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני]] ו[[חזבאללה]], התנגדה בתוקף להסכם השלום. היא קראה להתנגדות אלימה על-מנת למנוע את ההסכם. את [[הסכם קהיר (1994)|הסכם קהיר]] כינו באיראן "כתם בושה" ו"בגידה חסרת תקדים"{{הערה|Anthony H. Cordesman, ''IRAN: Dilemmas of Dual Containmrnt'', 1997, U.S: Westview Press|כיוון=שמאל}}.

על פי ההיסטוריון [[אפרים קארש]], ימים אחדים לאחר חתימת הסכם אוסלו, [[חוסיין, מלך ירדן]] העביר מסר לממשלת רבין בו הוא מזהיר אותם שערפאת יפר את ההסכם: "ישראל עושה עסקים עם האיש הגרוע ביותר. ערפאת הוכיח שוב ושוב שלא ניתן לסמוך על מילתו."{{הערה|אפרים קראש, '''ערפאת: האיש ומלחמתו בישראל''', מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים אוניברסיטת בר-אילן, עמוד 23}}
על פי אפרים קארש האסון הגדול ביותר בתולדות ישראל הוא הסכם אוסלו. הוא ממשיל את ההסכם להדבקה במחלה כרונית ממארת, שרופאים נכשלים לרפא אותה לאורך זמן<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/14730516|הכותב=אמנון לורד|כותרת=זה ייגמר כשישראל תחליט {{!}} ישראל היום|אתר=ישראל היום|תאריך=2023-10-19|תאריך_וידוא=2023-10-19}}</ref>.

==לאחר רצח רבין==
ב-[[4 בנובמבר]] [[1995]] [[רצח יצחק רבין|נרצח ראש הממשלה יצחק רבין]] בידי [[יגאל עמיר]], אשר התנגד ליישום הסכמי אוסלו. מחליפו [[שמעון פרס]] ו[[ממשלת ישראל העשרים ושש|ממשלתו]] הובילו את המשך מימוש [[הסכם אוסלו ב']], בהעברת הערים ב[[יהודה ושומרון]] לשליטת [[הרשות הפלסטינית|הרשות]].

===ממשלת נתניהו===
בבחירות הישירות שנערכו ב-[[1996]] נבחר [[בנימין נתניהו]], איש [[הליכוד]], לראשות הממשלה. בתעמולת הבחירות התחייב נתניהו לכבד את ההסכמים עליהם חתמה ישראל על אף שהתנגד לחתימתם.

על פי הסכמי אוסלו, היה על ישראל לסגת משטחים ביהודה ושומרון בשלושה שלבים, שכונו "שלוש פעימות". נתניהו הציג מדיניות על פיה ישראל תקבע לבדה את היקף השטח שממנו תיסוג, ובכל מקרה לא תיסוג אלא אם הפלסטינים יראו התקדמות ביישום ההסכמים ומניעת אלימות והסתה מצידם. סיסמתו של נתניהו הייתה: "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". לעומת זאת, הפלסטינים טענו שעל פי ההסכמים, על ישראל לסגת מכל שטחי [[יהודה ושומרון]], למעט ה[[התנחלות|התנחלויות]] ובסיסי צה"ל, ולא קיבלו את עמדת ישראל שמותר לה להשהות את ביצוע ההסכם בגלל הטרור או מכל סיבה אחרת.

====הסכם חברון====
ב-[[15 בינואר]] [[1997]] חתם נתניהו על [[הסכם חברון]], שמסר 80% מהעיר לרשות הפלסטינית, וכן נקבע בו מועד לנסיגות הבאות. ב-2001 הוקלט נתניהו בשיחה סגורה (ששודרה לאחר מכן בערוץ 10) מסביר כי עם החתימה על הסכמי חברון, למעשה עצר את הסכמי אוסלו.

====הסכם ואי====
ב-[[23 באוקטובר]] [[1998]] נחתם [[הסכם ואי]], שנועד להסדיר את הנסיגות של ישראל, תוך קביעת לוח זמנים הן לנסיגות של ישראל והן לצעדים שנדרשו מהפלסטינים במאבק בטרור ומניעת הסתה. ממשלתו של נתניהו ביצעה את הנסיגה הראשונה שנדרשה בהסכם ואי, אך לא יישמה את שאר שלבי ההסכם בטענה שהפלסטינים לא עמדו בהתחייבויותיהם. הפלסטינים מחו על כך שישראל לא מקיימת את ההסכם, ואיימו להקים [[מדינה פלסטינית]] באופן חד-צדדי.

===ממשלת ברק===
חתימת הסכם ואי גרמה לפירוק ממשלת נתניהו. בבחירות שהתקיימו לאחר מכן נבחר [[אהוד ברק]] לראשות הממשלה. ברק ביצע את הנסיגות שסוכמו בהסכם ואי ואף ביקש לבצע נסיגה נוספת מאבו דיס. לאחר מכן שלל ביצוע נסיגות נוספות וניסה להגיע להסכם סופי ב[[קמפ דייוויד]] ([[ועידת קמפ דייוויד (2000)]]) <ref>כאשר אהוד ברק חזר לארץ מהמשא ומתן הוא הכריז: "אין עם מי לדבר", משפט שהפך להיות מנטרה בישראל. אנשים שהיו עוזרים ויועצים של אהוד ברק במשא ומתן העירו כי המשפט הזה של אהוד  איננו נכון </ref>אך השיחות עם הפלסטינים עלו על שרטון ובאוקטובר 2000 פרצה [[האינתיפאדה השנייה]].

===לאחר האינתיפאדה השנייה===
בעקבות התגברות הטרור כבשה ישראל ב[[מבצע חומת מגן]] את כל שטחי יהודה ושומרון, ומאז הם מצויים [[דה פקטו]] בשליטה ביטחונית ישראלית. בכך בא אל קיצו אחד הסממנים הבולטים ביותר של הסכמי אוסלו: שטחים ביהודה ושומרון (שכונו שטחי A) בהם השליטה הביטחונית היא בידי הפלסטינים וצה"ל אינו פועל בהם. כיום, שטחי A נמצאים בשליטה אזרחית פלסטינית אולם צה"ל מבצע בתוכם [[מעצר]]ים כשיש בכך צורך. עם זאת, סממנים אחרים של הסכמי אוסלו, כגון קיומה של ממשלה פלסטינית והסכמי המיסים, עדיין ממומשים, לפחות באופן חלקי.

מינואר 1996 נמצאים למעלה מ-90% מהאוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון תחת שליטה מנהלית פלסטינית; ומאז [[ההתנתקות]] באוגוסט [[2005]] נמצאת 100% מאוכלוסיית [[רצועת עזה]] בשליטה מנהלית פלסטינית.

התקווה שהסכמים אלו יובילו לשלום בין ישראל לפלסטינים דעכה עם השנים, בעיקר כתוצאה מהתגברות הטרור הפלסטיני ופריצת האינתיפאדה השנייה. מאז התגברות הטרור גדל אחוז הישראלים הרואים את הסכמי אוסלו באור שלילי{{הערה|במאי [[2000]], לפני פרוץ האינתיפאדה, מצא [[סקר]] של "[[מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום]]" ב[[אוניברסיטת תל אביב]] כי 39% מהישראלים תומכים בהסכם אוסלו, ו-32% מאמינים כי ההסכמים יובילו לשלום. לעומת זאת, מצא סקר שנערך במאי [[2004]] כי התמיכה בהסכמי אוסלו ירדה ל-26% וכי רק 18% מאמינים כי הוא יוביל לשלום.}}.

בשנת 2012 קראה [[מרצ]] לביטול הסכמי אוסלו והגעה להסכם ביניים חדש עם הפלסטינים{{הערה|{{הארץ|אילן ליאור|מרצ קוראת לבטל את הסכמי אוסלו - בהסכמה עם הפלסטינים|1.1893490|25 בדצמבר 2012}}}}.

במאי שנת 2020 הכריז [[מחמוד עבאס]] על התנערות הצד הפלסטיני מכל ההסכמים החתומים עם ישראל לארצות הברית לרבות הסכמי אוסלו, זאת בעקבות הצהרות של גורמים פוליטיים במדינת ישראל כי בכוונתם [[סיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל|לספח]] את בקעת הירדן בניגוד להסכמים{{הערה|שם=אבו מאזן לקראת הסיפוח: לא מחויבים להמשיך בהסכמים|{{ynet|אליאור לוי|אבו מאזן לקראת הסיפוח: לא מחויבים להמשיך בהסכמים|5733699|19 במאי 2020}}}}. בנובמבר אותה שנה, הכריז אבו מאזן על החזרת התיאום הביטחוני{{הערה|{{הארץ|ג'קי חורי|הרשות הפלסטינית הודיעה על חידוש התיאום עם ישראל|0000017f-e1aa-d7b2-a77f-e3af5d6c0000|17 בנובמבר 2020}}}}.

==התיאום הביטחוני==
הסכמי אוסלו הקימו את מנגנוני התיאום הביטחוני בין ישראל לרשות הפלסטינית. התיאום המודיעיני החל רשמית בשנת 1996. לאחר [[מהומות מנהרת הכותל]] המנהיגות הפלסטינית חדלה באופן מעשי משיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, אך הוא חודש לאחר חתימת [[הסכם ואי]]{{הערה|שלמה שפירא, [https://www.intelligence.org.il/userfiles/banners/mabat_35-compressed.pdf הסי. אי. איי. כמתווך בתהליכי שלום במזרח התיכון - חלק ב], '''[[מבט מל"מ]]''' 35, ינואר 2004}}. במהלך האינתיפאדה השנייה הוא נפסק לעיתים, ולא פעל ביעילות בשנים 2000 עד 2006.

בשנים לאחר מכן התיאום הניב הישגים<ref>{{מערכות1|טלי קרויטורו|פסק זמן באיו"ש|445|אוקטובר 2012|פסק-זמן-באיו-ש}}</ref>, והוא מהווה כלי חשוב לשני הצדדים בשימור השקט הביטחוני באזור יהודה ושומרון{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.gov.il/he/departments/about/aboutcogat|כותרת=אודות תיאום פעולות הממשלה בשטחים|הכותב=-|אתר=אתר תיאום פעולות הממשלה בשטחים|תאריך=17 במאי 2020}}}}. סקירה ביטחונית של ה[[שב"כ]] שהובאה לפני הממשלה שיבחה את התיאום הביטחוני, ועל פי צה"ל [[מנגנוני הביטחון הפלסטיניים]] היו אחראים לכ–40 אחוזים מהמעצרים של חשודים בטרור ביהודה ושומרון בתחילת 2016{{הערה|{{הארץ|ברק רביד|ראש השב"כ: כשמנגנוני הביטחון הפלסטיניים מקבלים מידע הם מסכלים פיגועים|1.2934279|4 במאי 2016}}}}.

במאי [[2020]], בעקבות ההצהרה של ישראל על כוונה לסיפוח חד-צדדי של שטחים, ניתקה הרשות הפלסטינית את היחסים הביטחוניים. באוגוסט 2020 הוקפאו תהליכי הסיפוח בעקבות ה[[הסכם איחוד האמירויות–ישראל|הסכם]] לנרמול [[יחסי איחוד האמירויות הערביות-ישראל|היחסים]] בין [[ישראל]] ל[[איחוד האמירויות]], ובנובמבר התיאום הביטחוני הושב{{הערה|{{הארץ|ג'קי חורי, נעה לנדאו, יניב קובוביץ וניר חסון|הרשות הפלסטינית הודיעה על חידוש התיאום עם ישראל|1.9314401|17 בנובמבר 2020|מנויים=לא}}}}{{הערה|{{מעריב אונליין|טל לב רם|הרשות הפלסטינית הודיעה על החזרת התיאום הביטחוני, גורמים בישראל אישרו|news/military/Article-802809|17 בנובמבר 2020}}}}.

==בתרבות==
*"[[יומני אוסלו]]" (The Oslo Diaries) – "מאחורי הקלעים של שיחות השלום הסודיות", (2018)
*[[אוסלו (מחזה)|אוסלו]] - [[מחזה]] עטור פרסים מאת ג'יי. טי רוג'רס, אשר מתאר את המשא ומתן הסודי שמאחורי הערוץ האחורי שהוביל להסכמים
*[[אוסלו (סרט)|אוסלו]] - [[סרט טלוויזיה]] [[ארצות הברית|אמריקאי]] מסוגת [[דרמה היסטורית]] ו[[מתח (ז'אנר)|מתח]] של רשת [[HBO]] שעלה בבכורה ב-[[29 במאי]] [[2021]].
*"הסכת אוסלו" - פודקאסט מבית מכון [[מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה|מולד]] בנושא הסכמי אוסלו, בהנחיית ד"ר ארנון דגני.

==ראו גם==
{{קישורי פורטל|המזרח התיכון|היסטוריה|שם2=ההיסטוריה}}
{{טורים
|רוחב=26em
|תוכן=
*[[האינתיפאדה הראשונה]]
*[[הרשות הפלסטינית]]
*[[האינתיפאדה השנייה]]
*[[הבנות ביילין-אבו מאזן]]
*[[מבשרת אדומים (E-1)]]
*[[קורבנות השלום]]
}}

==לקריאה נוספת==
* [[יאיר הירשפלד]], '''אוסלו: נוסחה לשלום''', [[עם עובד]], 2000.
* [[לב גרינברג]], '''שלום מדומיין, שיח מלחמה. כשל המנהיגות, הפוליטיקה והדמוקרטיה בישראל 1992-2006''', הוצאת [[רסלינג]], 2007
* [[רון פונדק]], '''ערוץ חשאי: אוסלו - הסיפור המלא''', הוצאת [[ספרי עליית הגג]]/[[ידיעות ספרים]], 2013{{הערה|{{הארץ|צביה גרינפילד|מה חושב רון פונדק על הניסוי המדיני של אוסלו|1.2124576|29 בספטמבר 2013}}}}.
* אפרים לביא, יעל רונן והנרי פישמן (עורכים), '''25 שנה לתהליך אוסלו: ציון דרך בניסיונות ליישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני''', [[הוצאת כרמל]] ו[[אוניברסיטת תל אביב]], 2019{{הערה|{{הארץ|אורי משגב|למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים אוסלו?|1.8302011|23 בדצמבר 2019}}}}{{ULI|022283117}}
* [[אודי מנור]] ו[[אדם רז]], '''העימות רבין-פרס ברקע אוסלו''', [[כיוונים חדשים]], נובמבר-דצמבר 2012
* [[שמעון שיפר]], '''המתריע: שיחות עם האלוף (במיל') עמוס גלעד''', הוצאת [[ידיעות ספרים]], 2019, עמודים 73–88
* [[אבי גיל (דיפלומט)|אבי גיל]], נוסחת פרס, מיומנו של שותף סוד, כנרת זמורה-ביתן, 2018
* עמוס שיפריס, '''רבין ואוסלו''', [[הוצאת כרמל]], 2022{{הערה|{{הארץ|אדם רז|מבט לאחורי הקלעים של המשא ומתן עם הפלסטינים|1.10707297|30 במרץ 2022}}}}
* יובל בלומברג, '''מלכודת אוסלו: מחלום השלום לרחובות המדממים''', [[סלע מאיר]], 2023{{הערה|{{יוטיוב|BbMI5CHRDuk&ab|שם=איך הפכה קונספציית אוסלו לקיבעון שאינו בר הפרכה. גם בצבא. שומר סף 229 עם יובל בלומברג}}{{הארץ|נועם שיזף|הספר תוקף את ממשלת רבין ומייחס לה משיחיות|0000018a-83f2-d37d-a19a-e3fa77070000|12 בספטמבר 2023}}}}
* Aharon (Roni) Kampinsky, “The Oslo Accords and the National Religious Party of Israel".  '''''Polarization and Consensus-Building in Israel: The Centre Cannot Hold''''', 2023, pp. 40-53.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=הסכמי אוסלו|ויקישיתוף=Category:Oslo Accord|שם ויקישיתוף=}}
* [https://heskem.org.il/הצהרת-העקרונות-הסכם-אוסלו-א/ הסכם אוסלו א] באתר [[יוזמת ז'נבה]]
* [https://content.ecf.org.il/files/M00259_TheIsraeli-PalestinianInterimAgreement-HebrewText.pdf נוסח עברי של הסכם טאבה 1995 ("אוסלו ב'")]
* פרוטוקול ישיבת הממשלה שבו אושר הסכם אוסלו הראשון: {{קישור כללי|כתובת=https://img.mako.co.il//2023/08/29/OSLO.pdf?Partner=interlink|כותרת=פרוטוקול ישיבה ס״ט/התשנ"ג של הממשלה|תאריך=30/08/1993|archive-url=https://web.archive.org/web/20230829201946/https://img.mako.co.il//2023/08/29/OSLO.pdf?Partner=interlink|archive-date=30/08/2023}}
* {{בריטניקה}}
* ד"ר [[רון פונדק]], [https://davis.huji.ac.il/publications/מאוסלו-ועד-טאבה-תהליך-ששובש מאוסלו ועד טאבה: תהליך ששובש]
* [https://catalog.archives.gov.il/publication/secret-negotiations-with-the-plo-oslo/ הדרך לאוסלו - משא ומתן סודי עם אש"ף, ינואר-ספטמבר 1993]". פורסם באתר ארכיון המדינה בדצמבר 2022.
* אבי גיל, [https://www.kinbooks.co.il/nvsht-prs.html נוסחת פרס, מיומנו של שותף סוד], כנרת זמורה-ביתן, 2018
*[https://web.archive.org/web/20041011092134/http://www.jmcc.org/research/series/dop.html נוסח הסכם אוסלו א' ומכתבי ההכרה ההדדיים], באתר מרכז ירושלים למדיה ותקשורת {{אנגלית}}
*{{וידאו}} [http://news.bbc.co.uk/1/hi/world/middle_east/7385301.stm חתימת הסכמי אוסלו], באתר ה-BBC
*[https://web.archive.org/web/20040828055717/http://spirit.tau.ac.il/socant/peace/ מרכז תמי שטיינמץ לחקר השלום באוניברסיטת תל אביב] ("מדד השלום" ו"מדד אוסלו" - סקרים חודשיים ביחס לדעת הקהל והציבור הישראלי ביחס לתהליך השלום)
*[http://israelvisit.co.il/BehindTheNews/Hebrew/WhitePaper.htm ריכוז של ההפרות הפלסטיניות של ההסכמים]
* {{מרחב}}
* [https://www.nli.org.il/he/newspapers/?a=q&hs=1&r=1&results=1&txq=%22הסכמי+אוסלו%22&dafyq=&datyq=&req=&laq=&puq=&ssnip=img&oa=1&e=-------he-20--1--img-txIN%7CtxTI-%22שלום+%D7%A2%D7%9B%D7 קטעי עיתונות היסטוריים על הסכמי אוסלו], באתר "[[עיתונות יהודית היסטורית]]"
* {{כתב העת ישראלים|אדם רז|חזיתות מתנגשות – האנטומיה 'המוזרה' של הכרעת אוסלו של רבין|2012/אדם-רז|4, סתיו 2012, עמ' 97–131}}
* {{יוטיוב|5ljBhPkTh2Q|[[יאיר הירשפלד]]|שם=תפקידה של האקדמיה בהנעת תהליכים מדיניים|סוג=הרצאה}} מתוך שידורי הערוץ האקדמי מיסודה של אוניברסיטת חיפה
*[https://www.usip.org/pubs/peaceworks/pwks57.html איך לא לעשות שלום: "סינדרום קונפליקט" ושקיעת הסכמי אוסלו], המכון האמריקאי לשלום
*[http://www.mfa.gov.il/MFA/Terrorism-+Obstacle+to+Peace/Palestinian+terror+before+2000/Fatal+Terrorist+Attacks+in+Israel+Since+the+DOP+-S.htm התקפות טרור קטלניות מאז החתימה על ההסכמים 1993-2000]{{קישור שבור}} [[משרד החוץ|משרד החוץ הישראלי]]
*פרופ' [[משה מעוז]], [https://web.archive.org/web/20120118151913/http://www.7th-day.co.il/mehumot/madua.htm מדוע קרס תהליך אוסלו?], באתר היום השביעי, יולי 2001
* {{הארץ|יוסי מלמן|העובדות לא התאימו|0000017f-f957-d2d5-a9ff-f9df4d930000|16 באוגוסט 2002}}
*יואל פישמן, [https://web.archive.org/web/20080207111025/http://www.nativ.cc/nov03/fishman.htm עשור להסכמי אוסלו: "המלחמה העממית" של אש"ף], [[נתיב (כתב עת)|נתיב]], נובמבר 2003
*[https://web.archive.org/web/20050306063255/http://www.nativ.cc/101/atalia.htm עתליה בן-מאיר, הלנצח תאכל חָרב? אוסלו ממרחק 13 שנה], נתיב, נובמבר 2004
*[http://www.reut-institute.org/Publication.aspx?PublicationId=235 סופיות תביעות], [[מכון ראות לחשיבה אסטרטגית|מכון ראות]]
*{{הארץ|עקיבא אלדר|ימי אוסלו העליזים|1.1280298|11 בספטמבר 2009}}
*{{mako|אודי סגל|הווידאופדיה: הסכמי אוסלו|39298b40a3def11004|news-specials|9 במרץ 2009}}
*{{תכלת|[[משה יעלון]]|ישראל והפלסטינים: חזרה ליסודות|412|33, סתיו תשס"ט, 2008}}
*{{מקור ראשון|[[חגי סגל]]|כשכולם דיברו על שלום|dyukan/70891|19 באוגוסט 2018}}
* {{mako|ציון נאנוס|הסכמי אוסלו: הוויכוח שאינו נגמר|09630427c219561004|news-military/israel-q3_2018|31 באוגוסט 2018}}
*[[שלמה גזית]], [https://on-the-left-side.org.il/הסכם-אוסלו/ הסכם אוסלו], באתר על צד שמאל, 1 באוקטובר 2018
*{{מידה|כותב=[[אפרים קארש]]|כותרת=אסון אוסלו: התהליך שחיסל סיכוי אמיתי לשלום|מספר כתבה=61910|תאריך=23 בספטמבר 2018}}
* {{ynet|איתמר אייכנר, סיון חילאי|חיים רמון: "לא אוסלו הביא לאינתיפאדה - אלא חיסולו ע"י ברק ונתניהו"|news/article/rj6ydcja2|29 באוגוסט 2023}}
*[http://www.mfa.gov.il/MFA/Terrorism-+Obstacle+to+Peace/Palestinian+terror+before+2000/Fatal+Terrorist+Attacks+in+Israel+Since+the+DOP+-S.htm Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the DOP (Sept 1993)],{{קישור שבור}} אתר משרד החוץ {{אנגלית}}
* {{שורשים במשפט|תומר-יצחק עמר|1995 - הסכם הביניים הישראלי פלסטיני - "הסכם הבינ(ת)יים"|1995|19 במרץ 2019}}
* {{ארכיון המדינה|הסכם קהיר: המשא ומתן עם אש"ף על ביצוע הצהרת העקרונות והקמת האוטונומיה הפלסטינית, אוקטובר 1993–מאי 1994|publication/from-oslo-to-cairo/}}
* ליאב סלע [https://www.intelligence.org.il/userfiles/banners/mabat%20malam%2084b.pdf המודיעין והסכמי אוסלו] מבט מל"מ, גיליון 84, עמ' 32–33, אוגוסט 2019.
* {{NFC|שמואל פישר|רבין ז"ל התנגד למדינה פלשתינית|003-D-130634-00 |3 בנובמבר 2018}}
* {{ערוץ7|[[יאיר שמיר]]|למה אני מתנגד למדינה פלשתינית|516897|1 בינואר 2013}}
* {{שיחה מקומית|יקיר אדלמן|מורשת שקרית: יצחק רבין מעולם לא תמך במדינה פלסטינית|מורשת-שקרית-יצחק-רבין-ופלסטין|25 באוקטובר 2015}}
* [https://www.ynet.co.il/news/article/bknrlurbjx#autoplay "ישראל לא תעז": הרשות הפלסטינית בצומת היסטורי, ויש לה סיבה לדאגה]

*[http://www.mfa.gov.il/MFA/Peace+Process/Guide+to+the+Peace+Process/Declaration+of+Principles.htm הסכם אוסלו א']
*[http://www.mfa.gov.il/MFA/Peace+Process/Guide+to+the+Peace+Process/Agreement+on+Gaza+Strip+and+Jericho+Area.htm הסכם קהיר] 03/11/2018
*[http://www.mfa.gov.il/MFA/Peace+Process/Guide+to+the+Peace+Process/Agreement+on+Preparatory+Transfer+of+Powers+and+Re.htm הסכם העברת סמכויות בין ישראל לאש"ף]
*[https://www.mfa.gov.il/MFA/Peace+Process/Guide+to+the+Peace+Process/THE+ISRAELI-PALESTINIAN+INTERIM+AGREEMENT.htm הסכם אוסלו ב']

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}{{יצחק רבין}}{{היסטוריה של מדינת ישראל}}
{{תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים ישראל-ערב}}
[[קטגוריה:הסכמי אוסלו|*]]
[[קטגוריה:פלסטינים: היסטוריה|אוסלו, הסכמי]]
[[קטגוריה:הרשות הפלסטינית: פוליטיקה|אוסלו, הסכמי]]
[[קטגוריה:1993 בישראל]]
[[קטגוריה:1993 בפוליטיקה]]
[[קטגוריה:1995]]
[[קטגוריה:הסכסוך הישראלי-פלסטיני: הסכמים]]
[[קטגוריה:יחסי ארצות הברית – הרשות הפלסטינית]]