הצגת המקור של הדף "התנועה הוולדנסית"

[[קובץ:WaldoAtLutherDenkmal.JPG|ממוזער|220px|פסל של פייר ולדו, מייסד התנועה הוולדנסית ב[[וורמס]] שב[[גרמניה]]]]
'''התנועה הוולדנסית''', הנקראת גם "'''עניי [[ליון]]'''", הייתה אחת ממספר תנועות דתיות שצמחו בדרום-[[מערב אירופה]] בסוף [[המאה ה-12]]. בדומה ל[[פרנציסקנים]], גם תנועה זו בעלת מסר חברתי מובהק, לצד [[פילוסופיה של הדת|תאולוגיה]] אורתודוקסית לחלוטין.

מייסד התנועה, [[פייר ולדו]] או ולדס  (Valdes), היה [[סוחר]] עשיר מ[[ליון]], אשר באמצע שנות השבעים של המאה ה-12 עבר אירוע של קונוורסיה (הפיכת הלב), ויתר על רכושו הרב ועבר לחיי עוני והטפה. הוא ותלמידיו הראשונים היו מושפעים מהאידיאל האפוסטולי, שהדגיש את חיי העוני והצניעות של השליחים ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]]. הם תרגמו חלקים של כתבי [[אבות הכנסייה]] וכתבי הקודש לשפה המדוברת [[אוקסיטנית]], על מנת לאפשר למאמינים גישה ישירה לכתבים אלו. קריאה משותפת של תרגומי ה[[מקרא]] היוותה חלק חשוב מאורח החיים של הוולדנסים. 

הארכיבישוף של ליון סירב להתיר לוולדנסים להטיף באופן חופשי, ולבסוף הוטל עליהם עונש [[נידוי (נצרות)|נידוי]] (excommunicatio) וב-1182 הם גורשו מיליון. ב-1184 הגדירם ה[[אפיפיור]] לוקוס השלישי כ[[מינות (נצרות)|מינים]]. 

כתוצאה מהפיכתם לכת נרדפת פיתחו הוולדנסים אמונות מיוחדות: איסור מוחלט לשפוך דם נוצרי, איסור להישבע, הסתייגות מפרקטיקה נוצרית שאינה מעוגנת באופן מפורש במקרא, דחיית פולחנים שהכנסייה מארגנת עבור המתים, עריכת וידוי על ידי הדיוטות (זאת בניגוד לכנסייה, שהתירה זאת רק לכמרים), הותרה הטפת נשים, דחייה של זכות הכנסייה לאסור על אנשים להטיף, הסתייגות מהערצת צלמים וממסעות צליינות.

==לקריאה נוספת==
* [[שולמית שחר]], '''נשים בתנועת מינות של ימי הביניים: אנייס ואיגט הוולדנסיות'''. ירושלים: [[מוסד ביאליק]], תשס"א 2001. {{ISBN|9653427199}}. 

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007548769405171|ולדנסים}}

{{קצרמר|נצרות}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:מסדרים נוצריים]]
[[קטגוריה:נצרות: זרמים שסומנו כמינות]]