וולפגנג נוישמידט
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
1901 Söll, אוסטריה  |
|---|---|
| פטירה |
9 בפברואר 1977 (בגיל 76 בערך) |
| מדינה |
אוסטריה |
| מקצוע |
סוהר |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (6 במאי 1980) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | וולפגנג נוישמידט |
  | |
וולפגנג נוישמידט (בגרמנית: Wolfgang Neuschmidt; 1901 – 1977) היה מפקד הכלא בעיר אינסברוק, אשר הציל יהודים שהיו תחת חסותו במתקן הכליאה בפיקודו תוך סיכון חייו ועל כך קיבל את אות חסיד אומות העולם.
כמפקד כלא אינסברוק, נוישמידט הצליח בכמה מקרים לעזור ליהודים לברוח מהנאצים. תחת ניהולו הוא שיפר את תנאי המאסר ליהודים ואסירים רוסים שנכלאו על ידי הנאצים במתקן הכליאה. ב-13 בנובמבר 1944 הגיעו למתקן הכליאה לאוקדיה יוסטמן (לימים לוריין יוסטמן ויסינקי) אישה יהודיה מלודז', אשר הובאה לאוסטריה כעובדת כפייה. מאוחר יותר נוישמיד גילה כי הגסטאפו עומד לגרש את האסירים למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. בין האסירים שעמדו לפני גירוש היו יוסטמן, מרים פוקס, האחיות רות ורגינה ליטמן ופאולינה יאנסויץ בת ה-12. נוישמידט מנע את שילוחן לאוושוויץ בטענה שהוא זקוק לידיים עובדות במטבח הכלא. נוישמידט ומנהל המטבח בכלא ארווין לוץ דאגו למחסורן ולשיפור תנאיהן בכלא. לנשים היו תנאים טובים יותר מאשר לאסירים אחרים בבית הכלא. למרות התנאים הטובים להן זכו הנשים, איום הגירוש ריחף מעל ראשן. באחת הפעמים בהם התבקשו שלטונות הכלא למסור אסירים, שמותיהן של הנשים הופיעו ברשימת המיועדים לגירוש שנמסרה על ידי הגסטפו לקצין בכלא קרל דיקבאואר. נוישמידט שיכנע אותו להשהות את הגירוש על מסיבות הומניטריות. אנטון דייץ גם הוא קצין בכלא נרתם לעזור במאמצי ההצלה. בקיץ 1944 הבינו קציני הכלא כי לא יצליחו להגן לעד על הנשים ושיכנעו אותן להימלט ולחיות במחתרת. לוץ מסר לנשים כתובות והצהיר שהוא מוכן לסכן את עצמו בשביל להצילן. בעזרת עובד המטבח בכלא הגיעו יוסטמן ופוקס למריה שטוקר שם הוסתרו כמה ימים עד שהועברו לביתן של מריה וונדה פטריקוביץ' אם ובתה, שם קיבלו מחסה.
נוישמידט סירב לשלוח את רות ליטמן כי חלתה בדלקת ריאות. ב-1 במרץ 1945 היא נשלחה למחנה מעצר לבעלי אזרחויות זרות ביאנסבאך. רישומה למחנה המעצר לא התאפשר בגלל חוקי נירנברג. הוא השביע אותה לא לגלות את מוצאה. ליטמן שרדה את המלחמה.
ב-6 במאי 1980 הוכרו מצילהן של הנשים, נוישמידט, לוץ, דייץ, מוזר, שטוקר ופטריקייביץ' האם והבת כחסידי אומות עולם.