ויקטור פרץ
  | |
| ויקטור "יאנג" פרץ | |
| לידה |
18 באוקטובר 1911 תוניס, תוניסיה |
|---|---|
| נרצח |
22 בינואר 1945 (בגיל 33) גליביצה, פולין |
| מידע כללי | |
| שם לידה | Victor "Young" Perez |
| מדינה |
תוניסיה הצרפתית  |
| גובה | 1.56 |
| ספורט | |
| ענף ספורט | איגרוף |
| משקל | זבוב |
| הישגים | |
| שיאים אישיים | אלוף העולם במשקל זבוב |
  | |
מסעוד חי ויקטור "יאנג" פרץ (בצרפתית: Victor Younki Young Perez; 18 באוקטובר 1911 – 22 בינואר 1945) היה מתאגרף תוניסאי יהודי, אלוף העולם באיגרוף במשקל זבוב בשנים 1931 – 1932. הוא נספה בשואה, במצעד המוות שלאחר פינוי מחנה ההשמדה אושוויץ.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרץ נולד בתוניס, בירת תוניסיה, למשפחה יהודית. מגיל צעיר שאף להתקדם באיגרוף, והוסיף לשמו את הכינוי "יאנג" (Young) כשם מקצועי. בגיל 14 התחיל להתאגרף באופן סדיר באגודת "מכבי תוניס", ובגיל 17 היגר לפריז שם עבד במכירת נעליים, והמשיך באימוניו. בשנת 1928 החל בקריירת איגרוף מקצועית.
ביוני 1931 היה פרץ לאלוף צרפת במשקל זבוב, ובאוקטובר 1931 הוכרז כאלוף איחוד האיגרוף הבינלאומי, תואר השקול לאליפות העולם, לאחר שהביס את האמריקאי פרנקי ג'נרו בדו-קרב בן שני סיבובים בנוק-אאוט. לאחר הקרב שב כמנצח לתוניסיה. בנמל המתינו לו עשרת אלפים איש, ומאה אלף איש השתתפו במסע ניצחון שערך בשדרות ז'יל פרי, רחוב ראשי בבירה תוניס.
בשנת 1932 הפסיד את תוארו לאנגלי ג'קי בראון. פרץ עבר להילחם במשקל תרנגול, אך לא הצליח לזכות באליפות, לאחר שהפסיד בקרב על האליפות בשנת 1934 למתאגרף הפנמי אל בראון.
פרץ המשיך בקריירת התאגרפות מקצועית. בסך הכל לחם ב-133 קרבות, מהם ניצח ב-92, מתוכם 28 בנוק אאוט, הפסיד ב-26 קרבות ו-15 קרבות לא הוכרעו.
פרץ היה לזמן מה בן זוגה של השחקנית מירייל באלין שהייתה אחת מהיפות שבכוכבות הקולנוע הצרפתי באותה תקופה, והופיעה בקלאסיקות כפפה לה מוקו. במהלך מלחמת העולם השנייה המשיכה באלין בקריירה הקולנועית שלה, ולאחריה הואשמה בשיתוף פעולה עם הנאצים, בגינו נשפטה, והקריירה שלה נפגעה.
אחיו בנימין (הילד) פרץ התאגרף אף הוא, ויש הטוענים ששרד את השואה והפך למאמן איגרוף.
תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה ה"חופשי" של צרפת, צרפת של וישי, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים. פרץ, כיהודים אחרים, נעצר והועבר למחנה דראנסי שליד פריז. מחנה זה שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר, עד לשליחתם של היהודים למחנות המוות במזרח. ב-9 באוקטובר 1943 היה פרץ חלק מקבוצה של אלף אסירים שנשלחו ממחנה המעבר בדראנסי לאושוויץ. באושוויץ הועסק במפעל בונה-ורקה לייצור גומי עבור חברת אי גה פארבן, שם עבד לצד הסופר פרימו לוי והשחיין האולימפי אלפרד נקש. פרץ ניסה לברוח, וכשנתפס, הוכנס לצינוק עמידה (בו האדם עומד בתא צר ביותר ללא יכולת לזוז כמעט) למשך שבועיים, בתום כל יום עבודה.
פרץ היה חלק מנבחרת מתאגרפים של היינריך שוורץ באושוויץ[1], ונכפה עליו להתאגרף בקרבות ראווה להנאת שוביו הנאצים. נערכו לו כ-133 קרבות שבכולם ניצח. באחד הקרבות אולץ פרץ שהיה מתאגרף במשקל זבוב להתאגרף מול קאפו גרמני, מתאגרף חובב, במשקל כבד. כנגד כל הסיכויים, הצליח ויקטור למצוא כוחות על ולהביס את המתאגרף הגרמני, לעיניהם המשתאות של החיילים הנאצים[2]. אחד מחבריו לנבחרת היה העיתונאי נח קליגר, שלימים נטל חלק בסרט שנעשה לזכר פרץ[3]. קליגר העיד שפרץ - שקיבל מזון עבור האיגרוף - סיכן את עצמו בהברחת אוכל לחבריו והציל בכך עשרות אנשים (ביניהם קליגר עצמו במשך מספר חודשים בהם חלה), וכאשר הזהירו אותו שהוא עלול למות בתלייה, אמר שאין זה חשוב - האדם נועד כדי לעזור לאחר.
ב-1945 עם פינוי המחנה היה פרץ אחד מ-31 אסירים שנותרו מהטרנספורט בו הגיע. במהלך מצעד המוות, בו פונה המחנה, נערכה עצירה במחנה הלווין גלייביץ, פרץ הלך והביא לחם לחבריו ונרצח בירייה על ידי אחד השומרים. גופתו נותרה על השלג, ומקום קברו לא נודע.
הנצחת שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אצטדיונה של קבוצת הכדורגל "אספרנס ספורטיב דה תוניס" בתוניס, נקרא על שמו של פרץ במשך כמה שנים, עד ששופץ בשנת 1967, ונקרא לאחר מכן "האצטדיון האולימפי אל מנזה".
- בשנת 1986 הונצח פרץ ב"יד לאיש הספורט היהודי" שבמכון וינגייט.
- בשנת 2013 יצא לאקרנים סרט ביוגרפי של פרץ, בשם "יאנג פרז" (Young Perez), בבימויו של ז'אק אונשי (Jacques Ouaniche) ובכיכובו של ברהים אסלום (Brahim Asloum). הסרט אף הוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה[4].
- במאי 2019, בעצרת הממלכתית לפתיחת אירועי יום השואה ב"יד ושם", הוקראו דברים שכתב נח קליגר על היכרותו עם פרץ, עד לרגע בו היה נוכח בירי באחרון בידי החייל הגרמני. דבריו הוקראו בעצרת על ידי השחקן תומר קאפון.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ויקטור פרץ, באתר BoxRec
- ביוגרפיה בעברית ובצרפתית, תמונות(הקישור אינו פעיל), באתר "עמית - העמותה למורשת יהדות תוניסיה"
- סיכום קרבות האיגרוף של פרץ Cyber Boxing Zone
- ניר 'שוקו' כהן, אגרוף המחץ: סיפורם של ויקטור פרז ושלמה ארוך, באתר ynet, 12 באפריל 2010
- ענבל עומר, חגיגה צרפתית בחיפה: יום מיוחד של סרטים צרפתיים בפסטיבל הקולנוע, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2013
- עדי רובינשטיין, ויקטור "יונג" פרץ – המתאגרף היהודי שניצח את הנאצים, אתר "תרבות.il"
- דוד דודסון, מכה בבטן: אלופי האיגרוף שהשפילו את הנאצים, באתר nrg, 27 בינואר 2015
- תומר גנור, מהכתר העולמי באיגרוף למוות באושוויץ, באתר ynet, 15 באפריל 2015
יובל מלחי, פרק 132: ויקטור יאנג פרץ – המתאגרף מאושוויץ, באתר "קטעים בהיסטוריה", 20 באפריל 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טלי פרקש, אחרי שנים של שתיקה: מדברים על שואת יהודי צפון-אפריקה, באתר ynet, 13 בדצמבר 2018
- ^ מתאגרף במחנות המוות - סיפורו של ויקטור פרץ, באתר ההתנגדות היהודית לשואה
- ^ טלי פרקש, היהודי מתוניס שהיה "אלוף אושוויץ באגרוף", באתר ynet, 10 ביולי 2014
- ^ ענבל עומר, חגיגה צרפתית בחיפה: יום מיוחד של סרטים צרפתיים בפסטיבל הקולנוע, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2013