ז'אן ויקטור מארי מורו
 | |
| לידה |
14 בפברואר 1763 מורלה, ממלכת צרפת   |
|---|---|
| נהרג |
2 בספטמבר 1813 (בגיל 50) לוני, האימפריה האוסטרית  |
| מקום קבורה |
בית הקברות שרטרז |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
אוניברסיטת רן |
| בן או בת זוג |
Eugénie Hulot d'Osery |
| צאצאים |
Isabelle Moreau |
| השתייכות |
חיל רגלים |
| דרגה |
מרשל צרפת |
| פעולות ומבצעים | |
| |
| עיטורים | |
|
שמות החקוקים בשער הניצחון בפריז | |
  | |
ז'אן ויקטור מארי מורו (בצרפתית: Jean Victor Marie Moreau; 14 בפברואר 1763 – 2 בספטמבר 1813) היה גנרל צרפתי בולט בימי מלחמות צרפת המהפכנית. הוא פיקד על הצבאות הצרפתיים במלחמתה נגד הקואליציה האנטי צרפתית הראשונה והשנייה. בהמשך הדרך הסתכסך עם הדירקטורט וסייע לנפוליאון בונפרטה ולקבוצת קושרים לתפוס את השלטון בהפיכת 18 בברימר. עם הזמן הסתכסך גם עם נפוליאון וגורש לארצות הברית, ממנה חזר כדי לקחת חלק במלחמתה של הקואליציה האנטי צרפתית השישית, הפעם בצד בעלות הברית. נפצע אנושות בקרב דרזדן ומת כמה ימים לאחר מכן.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מורו נולד במורלה (Morlaix) שבחבל ברטאן. אביו היה עורך דין מצליח והתעקש שבנו ילך בעקבותיו. מורו הצעיר התקבל לאוניברסיטת רן. הוא לא חש כל חיבה למשפטים אך נהנה מהחיים הסטודנטיאלים החופשיים רחוק מעינו הפקוחה של אביו. במקום ללמוד, התבלט בין חבריו וקיבץ אותם לצבא מאולתר שעליו פיקד.
עם פרוץ המהפכה בשנת 1789, פיקד על הסטודנטים במהומות שהתרחשו בעיר. כעבור שנתיים קיבל דרגת סגן-אלוף ופיקוד על גדוד מתנדבים מאיל-א-וילאן ושירת עם יחידתו תחת פיקודו של הגנרל שארל פרנסואה דומורייה. בשנת 1793 בעקבות הצלחותיו בפיקוד על הגדוד קודם לדרגת בריגדיר וקיבל חטיבה שלמה תחת פיקודו. לזאר קרנו קלט את הקצין הצעיר וקידם אותו לדרגת גנרל דיוויזיה בתחילת 1794. עם קבלת הדרגה הועבר מורו לשרת תחת גנרל שארל פישגרו בפלנדריה.
מורו ביסס את שמו בקרב טורקון (1794) ושנה לאחר מכן קיבל את הפיקוד על הצבא הצרפתי בחבל הריין. עם צבא זה פלש לגרמניה וזכה לניצחונות אחדים, אך ניגף לפני ארכידוכס קארל מאוסטריה. אף על פי שהמערכה בגרמניה לא הסתיימה בניצחון מוחלט, ניצחונותיו בזירה זו הביאו לו תהילה בצרפת.
מורו חזר ופלש לגרמניה בשנת 1797, אחרי עיכובים רבים שנגרמו מהיעדר מימון וציוד, אך נאלץ לקטוע את מסע המלחמה בעקבות חתימה על הסכם לובן שהשכין שלום בין אוסטריה לצרפת. בתקופה זו גילה התכתבות בוגדנית בין חברו הוותיק, שארל פישגרו, לחבר במשפחת המלוכה הצרפתית הגולה, הנסיך דה קונדה. מורו הגן בעבר על פישגרו וכעת הסתיר את תגליותיו, מה שהטיל צל של חשד על מורו עצמו. בסופו של דבר, שלח את המכתבים לפריז והוקיע את פישגרו כבוגד.
מורו שוחרר מהצבא, אך גויס שוב בשנת 1799 עם חידוש מעשי האיבה נגד האוסטרים שכרתו ברית עם הרוסים ועם מספר מדינות נוספות. נפוליאון שהה במצרים ומורו היה אחד הגנרלים המוערכים ביותר שהיו זמינים לממשלה. הוא קיבל את הפיקוד על הצבא הצרפתי באיטליה, אך לא הצליח לבלום את אלכסנדר סובורוב. אחרי שספג הפסד בקרב נובי נסוג עם צבאו לג'נובה והעביר את הפיקוד לז'אן אטיין שמפיונה. בשובו ממצרים מצא נפוליאון את מורו בפריז, מדוכדך ומאוכזב מהתנהלותו של הדירקטורט והבטיח את תמיכתו בהפיכת 18 בברימר. בתמורה החזיר לו נפוליאון את הפיקוד על הצבא באזור הריין, שם זכה מורו בניצחונו הגדול ביותר בקרב נוהנלינדן.
בשובו לפריז, התחתן מורו עם העלמה הילו ד'אוזרי הקריאולית, מחוג ידידיה של ז'וזפין, אשתו של נפוליאון. אשתו הפעלתנית של מורו אספה סביבה מאוכזבים רבים משלטונו של נפוליאון, אך מורו, שהאמין בערכים רפובליקניים, לא רצה לשתף פעולה עם קשר שתכליתו חזרתם של הבורבונים לשלטון. נפוליאון שידע על המתרחש, הורה לעצור את הקושרים.
מורו הואשם יחד עם היתר ואף שלא לקח חלק בקשר - הורשע והוגלה לארצות הברית. בעת מלחמת 1812 בין ארצות הברית לבריטניה שקלו השלטונות האמריקנים להעניק לו את הפיקוד על הצבא, אך באותו הזמן הגיעו חדשות אודות השמדתו של הגרנד ארמה ברוסיה ומורו יצא לאירופה. בהגיעו לאירופה חבר לקואליציה האנטי צרפתית ושימש שם בתפקיד של יועץ.
מורו נהרג בקרב דרזדן בעת שעמד על הגבעה יחד עם הפיקוד העליון של בעלות הברית והשקיף על הקרב. נפוליאון שעבר ליד אחת הסוללות ראה קבוצת קצינים על הגבעה והורה לתותחנים להפגיז את המקום. מורו ספג פגיעה ישירה ומת כמה ימים לאחר מכן מפצעיו[1].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'אן ויקטור מארי מורו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לסיפור זה יש מספר גרסאות, לפעמים מסופר אפילו שנפוליאון כיוון את התותח בעצמו, אך ככל הנראה מדובר בבדיה. להשוואה: הגרסה הווירטואלית של ספר המתאר את ההתרחשויות בקרב