ז'אק-אנרי לרטיג

ז'אק-אנרי לרטיג
Jacques-Henri Lartigue

לידה	13 ביוני 1894 קורבוואה, צרפת
פטירה	12 בספטמבר 1986 (בגיל 92) ניס, צרפת
שם לידה	Jacques Henry Charles Auguste Lartigue
מקום לימודים	אקדמיה ז'וליאן
תחום יצירה	ציור, צילום
צאצאים	Dany Lartigue

ז'אק-אנרי לרטיג (בצרפתית: Jacques-Henri Lartigue‏; 13 ביוני 1894 – 12 בספטמבר 1986) היה צלם וצייר צרפתי מחונן, שהתפרסם בתצלומי אלבום המשפחה שלו, וביכולתו הווירטואוזית לרשום תנועה בעזרת המצלמה. לרטיג תיעד את מהלך חייו, כמעט כל יום ביומו, את האנשים שהקיפו אותו בהם אישים בולטים בחיי החברה והתרבות של אירופה. למרות דבקותו בצילום, ועל אף כישרונו, לרטיג מעולם לא החשיב את עצמו כצלם, ורק בשנת 1963, בגיל 69, זכה להכרה, כשג'ון זרקובסקי (Jhon Szarkowski), אוצר הצילום של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (ה-MoMA) התוודע לעבודתו והעלה תערוכת יחיד של תצלומיו. לרטיג השאיר אחריו 250,000 תצלומים, אלפי דפים כתובים ומאות ציורים. היקף הפרויקט הייחודי הזה הוא מונומנט ביוגרפי של המאה ה-20.

שנים ראשונות

"הרחפת מונעת הפרופלור שלי, רחוב קוֹרטמבּר 40, פריז, 1904. צולמה עם מצלמת הגוֹמוֹן "בּלוֹק נוֹט" שהוצבה על קרש. המחשף שוחרר בידי אמא" - תצלום של לרטיג בימיו הראשונים עם המצלמה.

לרטיג נולד ב-13 ביוני 1894 בעיירה קוּרבּווּאה, (Courbevoie), צפונית-מערבית לפריז (מעל אזור לה דפאנס). הוא החל לצלם בשנת 1901, בגיל שבע בלבד, במצלמת ריפלקס סטראוגרפית שקיבל מאביו. כבן למשפחה אמידה ביותר מהמעמד העליון, אישים חשובים ודמויות מפתח מוכרות בתרבות היו חלק בלתי ניפרד מנוף ילדותו –צלמים, עיתונאים, אנשי עסקים, פוליטיקאים, אמנים, ביניהם: פיקאסו, אנרי קרטייה ברסון, ופדריקו פליני. מגיל צעיר היה לרטיג קורא נלהב של המגאזינים החדשים שכללו בתוכם גם צילומים מודפסים. לרטיג היה מיודד גם עם צלמים חובבים רבים שצילמו גם עבור העיתונות. כילד צעיר הוא הושפע מתצלומיהם הנועזים: צילומי שטח של פעילויות שונות כמו: קפיצות, צלילות, תרגילי אקרובטיקה, מרוצי מכוניות, מטוסים וכדומה.

לרטיג הצעיר למד את יסודות הצילום מאביו – איש עסקים, שהיה בעצמו צלם חובב במעגל חובבי הצילום המתרחב. האב, שהיה אחת הדמויות הדומיננטיות והנערצות ביותר בחייו של ז'אק אנרי, השפיע על הילד לאמץ את המדיום כתחביב.

עבודתו המוקדמת

בשנת 1901, בהיותו בן שבע, קיבל במתנה מאביו מצלמה שהוכנה על ידי נגר (עם פלטות של 13X18). הייתה זו מצלמה חדישה מסוג מצלמות הריפלקס הראשונות של אותה תקופה. עבודתו המוקדמת מציירת את התנהגותם האידיוסינקראטית של בני משפחתו, בני המעמד העליון אשר ההון והשפע שלהם וכמיהתם למודרניות הניעה אותם לנסות ולהתנסות בכל המצאות וחידושי התקופה. לרטיג החליט לצלם כל מה שריתק והקסים אותו: משחקי חוץ, ניסויים בתעופה, המצאותיו של אחיו הגדול זיסו, אופנועים, מכוניות, תחרויות ספורט, מרוצי מכוניות – גרנד פרי, אליפות צרפת בטניס, נשים אופנתיות, אירועים משפחתיים, חופשות קיץ ובילויים, קורותיו של הבלתי צפוי...

הצילום הראשון שפרסם לרטיג, "Grand Prix of the A.C.F, second day. Papa at 80 kilometers an hour" מ-1912, התפרסם במגזין La Via au grand air.

הרגישות האינטואיטיבית של לרטיג הצעיר לקו, קונטרסט חזק, ערפול מרחבי, מדגישה במיוחד את שאננותם של האירופאים בני המעמד הגבוה טרם מלחמת העולם הראשונה. (בדומה לתצלומים רבים אחרים שצולמו באותה תקופה עבור תעשיית הדפוס וצלמיהם אלמוניים.) לרטיג נהג לביים את המצולמים שלו אך בדרך עקיפה מאוד, מתוך אימפולס, הוא הפעיל אותם, הניע אותם על ידי מניפולציות שונות, שיחק איתם. הצילומים שלו ממשיים כל כך, הם מרמזים על התרחשות שקרתה לפני ואחרי שהצילום נלקח ומעל הכל תמיד שורה בהם אותה רוח של ספונטניות, של ילדות, של תשוקה אדירה לחיים דבר שידע לשמר היטב גם בגיל מבוגר הרבה יותר. הקווים הגרפיים, העיצוב וקווי המתאר המבליחים המאפיינים כל כך את תצלומיו, נראים כנובעים מתוך הנושא על מנת לבטא אותו באופן בהיר יותר. לרטיג בנה חזון, אך גם אתיקה: יופי הוא החוויה של החיים עצמם.

צילומים מהתקופה המוקדמת: שעשועים - לחצו על הקישור לצפייה

"דֶדֶה, רוּזאט, 1911"

"בת דודי בּישוֹנָד, פריז, רחוב קורטמבר 40"

[1]

נשים אופנתיות

צילומים בתנועה - [2]

מונומנט ביוגרפי של המאה ה-20

בגיל 8 החל לרטיג לאסוף אלבומים המשלבים את תצלומיו שלו ורשמים בכתב ידו, הוא לא פסק מלמלא אותם עד מותו ב 1986. הרחק מהתאוריות המזהירות או מהרצון העז ליצירה, לרטיג היה יותר מכל מיומן לתפוס את האירועים הקטנים של חיי היומיום בתוך המעגל שלו עצמו דרך צביון התקופה והשנויים הדינאמיים שבה, ולכן אוסף נדיר זה של אלבומים מהווה עדות שאין לה תחליף בתקופה שבה הכל היה במצב של השתנות מתמדת. חלק נכבד מן הצילומים מצולם בתקופה שבין שתי מלחמות עולם. תקופה שאותה הרבה לחקור ולתעד מתוך עניין אישי. לצד האלבומים כתב לרטיג יומן אישי. בראש כל דף צייר סמלים המתארים את מזג-האוויר והגדיר אותם בראשי-תיבות. חלקו העליון של הדף הוקדש לתיאור הדברים שעשה, ראה, חווה באותו היום. האנשים בהם פגש וכו'... חלקו התחתון של הדף הוקדש לציור של מה שצילם באותו יום. מאחר שבתהליך הפיתוח היה סיכון תמידי לתקלות שעלולות להשמיד את הצילום, פחד לרטיג שלא יישאר לו זיכרון מאותם פריימים שצילם ולכן הוא צייר אותם, מתוך הזיכרון שלו. ניתן ליראות בבירור כי הציורים הקטנים ביומן היו העתק מדויק של אותם צילומים שצילם, דבר המראה על זיכרון פנומנלי ועל כך שהיה שם תכנון מדויק במלוא מובן המילה של מה שרצה לצלם. כך זה נימשך כל ימי חייו. האלבומים והיומנים נשמרו היטב, שלמים וברורים, ומסודרים בסדר מופתי. לרטיג השאיר אחריו 250,000 צילומים, אלפי דפים כתובים, ומאות ציורים. היקף הפרויקט הייחודי הזה הוא ללא ספק מונומנט ביוגרפי של המאה ה-20.

חיים אישיים

ב 17 בדצמבר 1919 נישא לרטיג לביבי מסז'ה (Bibi Messager) ביתו של אנדרה מסז'ה (Andre Messager) דירקטור האופרה של פריז ומלחין ידוע ונערץ (גם על ידי לרטיג עצמו). הם התחברו עם מכריו של אנדרה אביה של ביבי – אנשי תיאטרון וספרות, שחקנים, ואינטלקטואלים.

ב-23 באוגוסט 1921 נולד ללרטיג בנו הראשון, דני. מספר שנים לאחר מכן נולדה ורוניקה שנפטרה זמן קצר לאחר לידתה. ללרטיג היו בחייו שלוש נשים ופילגש, ארבעתן היוו עבורו מושא צילום. הוא התפרנס בחייו מציור מקצועי אך היה צלם חובב מושבע וגם כותב.

תצלומי נשותיו של לרטיג:

• [3]
• רנה
• פלורט, 1944

תמונה של לרטיג בבגרותו

לרטיג היה איש של ניגודים: איש בעל אמונה חזקה וזיקה לדת אך גם אוהב נשים מושבע בעל קסם משגע, איש אמיד ביותר ממשפחה מכובדת אך חסר רכוש בפועל, ארצי ופשוט אך חברם ומקורבם של בני המעמד העליון, אינטלקטואלים, אמנים, ואישים חשובים. לרטיג לא היה פשוט להגדרה. הוא היה צייר מחונן שהתפרנס מציור, צלם חובב מושבע, וגם כותב. באותו אופן של ניגוד, למרות שאימץ באופן נלהב פילוסופיה של אושר ואופטימיזם (ועל כך הרבה לכתוב ביומניו) והביא אותם לכדי ביטוי, הוא הצליח להימנע מתחושה של רוגע ושיכוך או שיטתיות בעבודותיו. הוא כתב באחד הדפים ביומניו: "Happiness is an element, which like air is everywhere..." [1]Jacques Henri Lartigue: Diary of a Century. Penguin Books, 1970

הכרה

לרטיג מעולם לא החשיב את עצמו כצלם אבל הוא צילם כמעט כל יום מימי חייו מתוך אהבה גדולה לצילום עצמו. הוא מעולם לא הוטרד על ידי אמביציות שאפתניות בצילום או על ידי הצורך להיות פרסונה מכובדת בתחום ולזכות בהכרה.

ואף על פי כן לרטיג זכה להכרה על ידי המדיה בגיל מבוגר – 69. הוא התגלה על ידי צ'ארלס ראדו וראדו הציג אותו לג'ון זרקובסקי האוצר המחלקה לצילום של המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. עבודותיו הוצגו ב-MoMA ב-1963. באותה שנה התפרסמה עבודתו ב'לייף מגזין', בגיליון לזכרו של ג'ון קנדי. החשיפה לצילומים שלו הייתה אדירה, מיד לאחר מכן הוציא את סיפרו הראשון בשיתוף עם ריצ'רד אוודון, DIARY OF A CENTURY. לאחר מכן החל להשתתף בתערוכות רבות ולפרסם ספרים. צילומיו זכו להצלחה מסחרית.

ביבליוגרפיה

• Rosenblum Naomi: A World History of Photography. New-York: Abbeville Press, 1997
• Michel Frizot: A New History of Photography. Italy: Konemann, 1998.
• Jacques Henri Lartigue: Diary of a Century. Penguin Books, 1970.

לקריאה נוספת

• Jacques Henri Lartigue: Diary of a Century, Penguin Books, 1970.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'אק-אנרי לרטיג בוויקישיתוף

• אתר המוקדש ללרטיג
• ז'אק-אנרי לרטיג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)