טורטוגה (האיטי)
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגום קלוקל ומנותק ממקורות היסטוריים ומנקודת מבט קולוניאליסטית.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך סובל מתרגום קלוקל ומנותק ממקורות היסטוריים ומנקודת מבט קולוניאליסטית. | |
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
הים הקריבי  |
| קואורדינטות | 20°02′23″N 72°47′24″W / 20.039722222222°N 72.79°W |
| שטח | 180 קילומטר רבוע |
| אורך | 37.4 קילומטר |
| רוחב | 6.7 קילומטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
האיטי |
| אוכלוסייה | 25,936 |
|
(למפת האיטי רגילה) | |
  | |
האי טורטוגה[1][2] (בקריאולית האיטית: Latòti, אי הצבים) הוא אי קריבי המהווה חלק מהאיטי, מול החוף הצפון מערבי של היספניולה. האי מהווה את הקומונה של איל דה לה טורטו ברובע פורט-דה-פאס של המחוז הדרום מזרחי בהאיטי.
גודלו של טורטוגה הוא 180 קילומטרים רבועים[3] ואוכלוסייתו מנתה 35,347 במפקד האוכלוסין של 2009. במאה ה-17, טורטוגה הייתה מחסה מרכזי לשודדי ים. תעשיית התיירות שלה והתייחסויות רבות בקולנוע הפכו את האי לאחד המוכרים בהאיטי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האירופים הראשונים שנחתו בטורטוגה היו הספרדים בשנת 1492 במהלך מסעו הראשון של כריסטופר קולומבוס לעולם החדש. ב-6 בדצמבר 1492, שלוש ספינות ספרדיות נכנסו למעבר וינדוורד המפריד בין קובה להאיטי. עם הזריחה, קולומבוס הבחין באי שקווי המתאר שלו הגיחו מערפל הבוקר. מכיוון שהצורה הזכירה לו שריון של צב, הוא נתן לו את השם Tortuga de mar שפירושו צב ים.[4][5][6]
טורטוגה יושב במקור על ידי מספר מתיישבים ספרדים תחת השליט הכללי של סנטו דומינגו. בשנת 1625, מתיישבים צרפתים ואנגלים מסנט קיטס הגיעו לאי טורטוגה לאחר שתכננו בתחילה להתיישב בהיספניולה.[7] המתיישבים הצרפתים והאנגלים הותקפו בשנת 1629 על ידי הספרדים בפיקודו של דון פדריקה דה טולדו, שביצר את האי, והם גורשו. מכיוון שרוב הצבא הספרדי עזב להיספניולה כדי להילחם שם במתיישבים הצרפתים, חזרו הצרפתים ב-1630 כדי לכבוש את המבצר והרחיבו את הביצורים שנבנו על ידי הספרדים.
משנת 1630 ואילך, האי טורטוגה היה מחולק למושבות צרפתיות ואנגליות, מה שאיפשר לשודדי הים הקאריביים להשתמש באי כבסיס הפעילות העיקרי שלהם. בשנת 1633 יובאו העבדים הראשונים מאפריקה כדי לסייע במטעים. עם זאת, עד 1635 הסתיים השימוש בעבדים. נאמר כי העבדים יצאו מכלל שליטה באי, ובמקביל היו מחלוקות וקרבות מתמשכים בין מושבות צרפתיות ואנגליות.
עד שנת 1670, עידן שודדי הים היה בדעיכה, ורבים מהפיראטים פנו לחיתוך בולי עץ ולמסחר בעץ כמקור הכנסה חדש. בשלב זה, הנרי מורגן החל לקדם את עצמו והזמין את הפיראטים באי טורטוגה להפליג תחתיו. מורגן וכ-2,000 פיראטים תקפו את פנמה בשנה שלאחר מכן. הם נשכרו על ידי הצרפתים ככוח לוחם שאפשר לצרפת לחזק את השליטה באזור הקריבי. כתוצאה מכך, הפיראטים מעולם לא שלטו באי ושמרו על טורטוגה כמחבוא נייטרלי לשללם.
בשנת 1680, חוקי הפרלמנט הבריטים החדשים אסרו להפליג תחת דגלים זרים. זו הייתה מכה משפטית גדולה לשודדי הים הקריביים. הסכם רטיסבון משנת 1684, שנחתם על ידי המעצמות האירופיות, שם קץ לפיראטיות. רוב הפיראטים לאחר תקופה זו הושכרו לשירותים המלכותיים כדי לדכא את בני בריתם לשעבר.
במהלך המהפכה ההאיטינית באפריל 1803 איבדה צרפת סופית את השליטה באי.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי טורטוגה ניצב מול החוף הצפוני של האיטי. הוא הררי מאוד וסלעי; חלקו הצפוני של האי מאופיין בצוקים חדים עליהם נשברים גלי האוקיינוס מה שהופך אותו לבלתי נגיש מהים. החוף הדרומי שטוח יותר ובעל כמה חופים ונמל גישה. האי הוא חלק מבלוק טקטוני השונה מהיספניולה, ברובו הוא חולי ואינו מתאים לחקלאות.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורטוגה הוצגה ביצירות רבות המתארות פיראטיות באיים הקריביים במאות ה-17 וה-18.
סרטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורטוגה הוצגה בסרטים רבים, כולל:
- בטוח בגיהנום (1931)
- קפטן בלאד (1935)
- הברבור השחור (1942)
- הראשי הספרדי (1945)
- חוצות כפולות (1950)
- אבוט וקוסטלו פוגשים את קפטן קיד (1952)
- שודדי טורטוגה (1961)
- סרטי שודדי הקאריביים
ספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים המציגים את האי כוללים:
- Deadmen Walking: A Deadman's Cross (2017) מאת שרילין קניון
- טורטוגה מאת ולריו אוונגליסטי
- שיר אהבה מאת ולרי שרווד
- Caribbean (1989) מאת ג'יימס מיצ'נר
- הברבור השחור (1932) מאת רפאל סבטיני
- סדרת הרומנים השחורים של אמיליו סלגרי (1898–1908)
- הנוקם השחור של המרכז הספרדי (1847) מאת נד באנטליין
- הסוד האפל של ג'וזפין (1955) מאת דניס וויטלי
- 1637: No Peace Beyond the Line (נובמבר 2020) מאת אריק פלינט וצ'ארלס א. גאנון
מוזיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טורטוגה מוזכרת במספר שירים, כולל:
- "Jonas Psalter" (1973) של להקת הרוק סטיקס
- "לילה בטורטוגה" (1986) מאת נורמן דוזייר
- "Tortuga Bay" (1989) של להקת ההבי מטאל הגרמנית Running Wild
- "טורטוגה" (2006) של להקת סקה האיטלקית Talco
- " ג'ק ספארו " מאת האי הבודד בהשתתפות מייקל בולטון
- "Tortuga" (2011) של הלהקה הוולשית Catfish and the Bottlemen
- "Welcome to Tortuga" (2012) מאת להקת הפולק הפיראטים השוודית Ye Banished Privateers
- "טורטוגה" (2014) של להקת רוק החלל Earthling Society
- "Tortuga" ו-"Gute Nacht Tortuga", שניהם מתוך האלבום "Tortuga" (2017) של להקת הפולק הפיראטים הגרמנית
- "Tortuga" (2020) ו"Return to Tortuga" (2022) מאת להקת הפיראטים הסקוטית איילסטורם
- "אי הצבים" (2002) מאת מייק אולדפילד
משחקי וידאו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Assassin's Creed IV: Black Flag (2014)
- שודדי הקאריביים באינטרנט (2007)
- טורטוגה: שני אוצרות (2007)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טורטוגה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ United States, Hydrographic Office (1891). "Catalogue of Charts, Plans, Sailing Directions, and Other Publications of the Office, July 1, 1891". p. 34. נבדק ב-14 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Royal Geographical Society (Great Britain); Shaw, Norton; Greenfield, Hume; Bates, Henry Walter (1834). "The Journal of the Royal Geographical Society". p. 130. נבדק ב-14 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Schutt-Ainé, Patricia (1994). Haiti: A Basic Reference Book. Miami, Florida: Librairie Au Service de la Culture. p. 20. ISBN 0-9638599-0-0.
- ^ "Ile de la tortue, Histoire. Petite histoire de l'île de la tortue". Villa Camp Mandingue. Haiti. אורכב מ-המקור ב-28 באוקטובר 2012. נבדק ב-24 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cristóbal Colón en La Española". Amautacuna de Historia. 2010-10-24.
- ^ "Diario de a bordo del primer viaje de Cristóbal Colón: texto completo. 6 de Diciembre". Wikisource. 1492. נבדק ב-24 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Dubois, Laurent (2005). Avengers of the New World: The Story of the Haitian Revolution (באנגלית). Cambridge, Mass.: Harvard University Press. pp. 15–17. ISBN 978-0-674-03436-5. OCLC 663393691.