הצגת המקור של הדף "כינור"

{{כלי נגינה
|רקע=כלי מיתר
|שם=כינור
|תמונה=[[קובץ:Violin VL100.png|160px]]
|כיתוב=
|סיווג=[[כלי קורדופוני|קורדופוניים]]
|קבוצה=[[כלי קשת]], [[כלי מיתר]]
|מנעד=[[קובץ:Range violin.png|190px]]
|קטגוריית נגנים=[[:קטגוריה:כנרים|כנרים]]
}}
'''כינור''' הוא [[כלי קשת]] בעל הצליל [[גובה (מוזיקה)|הגבוה]] ביותר במשפחת כלי מיתרים המיוצרים כיום והכלי הכי קטן ממשפחת כלי קשת. הכינור מכוון ב[[קווינטה]] מעל ל[[ויולה|וויולה]]. הכינור הכרחי כמעט בכל סוגי התזמורות וההרכבים הקאמרים והוא אחד מן הכלים הסולנים ביותר. לכלי זה נכתבו [[קונצ'רטו|קונצ'רטי]] רבים ויצירות סולו עם תזמורות.

==היסטוריה==
[[קובץ:Delobbe the young musician.jpg|ממוזער|250px|ציור של ילדה עם כינור משנת 1876]] [[קובץ:Violas_de_arco_en_un_manuscrito_del_año_900_-_950.jpg|ממוזער|250px|מנגני כלי-קשת, איור ב[[כתב יד (העתק)|כתב יד]] של [[חזון יוחנן]], סביבות שנת 900, [[ספרד]]]]

הכינור הוא חלק ממשפחת כלי המיתר ([[כלי קורדופוני|כלים קורדופוניים]]) בתת־המשפחה "כלי [[לאוטה]]", שהם כלים בעלי־צוואר.
אביו הקדום של הכינור הוא כלי קשת בעל שלושה מיתרים שנפוץ ב[[המאה העשירית|מאה העשירית]] באירופה בשם [[רבק|רֶבֶּּק]] או רוּבַּק, וקרוב לשמו של כלי מיתר נפוץ במרחב המוסלמי, הקרוי ב[[ערבית]] "[[רבאב]]". כמו הכינור, גם הרבק היה מכוון בקווינטות.{{הערה|שם=ה1|1=The Grove Concise Dictionary of Music, Edited by Stanley Sadie, published by Macmillan Press LTD|כיוון=שמאל}} רק בסביבות המאה העשירית ניתן למצוא תחילת עדויות לכלי קשת במערב.{{מקור}}
בתקופה זו התפתח כלי נגינה בשם "[[לירה ביזנטית]]", או "Viola" והוא אביו המאוחר של הכינור, כמו של רוב כלי הקשת במערב.

[[קובץ:Ibscha.jpg|שמאל|ממוזער|350px|ציור קיר מ[[קבר בני חסן]] שבה מתוארת שיירת [[נווד]]ים [[עמים שמיים|שמיים]] יורדת למצרים וביניהם מנגן בקתרוס (נבל או כינור מקראי)]]
פסל המציג כלי פריטה דמוי נבל בן כ־4,700 שנה מ[[התקופה הנאוליתית]] נמצא בקבר באי היווני קרוס. זאת לעומת ממצאים של חליל קדום בן 40,000 שנה מ[[התקופה הפלאוליתית]]. לא נמצאו פסלים או שרידים של כלי מיתר קדומים ובפרט לא נמצאה עדות קדומה לכלי קשת כלל.{{הערה|1=[http://www.metmuseum.org/toah/works-of-art/47.100.1/ פסל ציקלאדי קדום של נגן נבל] (אתר המוזיאון המטרופוליטני בניו יורק)}}{{הערה|1=[https://books.google.co.il/books?id=txrNvxO1ZosC ההיסטוריה של הכינור] ויליאם סנדיס וסימון פוסטר (אנגלית, אתר ספרי גוגל)}} ציור של כלי פריטה שמיוחס לכינור המקראי או "קתרוס" נמצא ב[[קבר בני חסן]] ב[[מצרים]], וכלי נגינה קדומים מסוג זה נמצאו בארצות יבשת אסיה{{מקור}}.

ב[[המאה השש-עשרה|מאה השש־עשרה]] כלי הקשת נקראו לפי האופן שבו ניגנו בהם. לדוגמה: "[[ויולה דה גמבה]]" היא כלי־קשת של הרגל ו"[[ויולה דה בראצ'ו]]" היא כלי־קשת של הזרוע, שהוא כבר אביו הישיר של הכינור. כמו כן, במהלך [[תקופת הבארוק]] התפתחו במשפחת כלי־הקשת כלי־נגינה בגדלים שונים. לדוגמה, ה"Violino Piccolo" שהיה מכוון [[קוורטה]] מעל ל[[מנעד]] הכינור המודרני, ואף ה[[אוקטובס]], שהמנעד שלו נמוך ב[[אוקטבה]] מן ה[[קונטרבס]] וגובהו פי־שניים מקומת אדם ממוצע. במרוצת השנים נותרו רק רביעיית כלי־הקשת המוכרים לנו כיום, כשהכינור הוא בעל המנעד הגבוה מביניהם.

[[קובץ:Yamaha-sv-100.jpg|180px|ממוזער|שמאל|כינור חשמלי של YAMAHA]]
הכינור המודרני, בו משתמשים היום פותח ב[[המאה ה-16|מאה ה־16]]. בנוגע אליו הועלו ספקולציות לגבי תפקיד היפותטי של ה[[יהודים]] בפיתוחו. מחקר שערך רוג'ר פריור, מרצה בדימוס מ[[אוניברסיטת בלפסט]], [[אירלנד]], העלה סברה, כי היהודים הם שהמציאו את הכינור המודרני ב[[ספרד]] והביאו אותו ל[[איטליה]] לאחר [[גירוש ספרד]] בשנת 1492. פריור אף העלה את האפשרות, שאיננה מוכחת, כי [[משפחת אמאטי|אמאטי]], [[בניית כינורות|בונה הכינורות]] הראשון ב[[קרמונה]] שבאיטליה ומורו של [[אנטוניו סטרדיווארי|סטרדיוואריוס]], היה "ממוצא יהודי". עוד רמז לקשר בין [[אנוסים]] מספרד ומ[[פורטוגל]] נמצא בסיפור קונסורט כלי הקשת בחצרו של [[הנרי השמיני, מלך אנגליה]], שיהדותם של נגניו התגלתה לאחר שנחשדו כ[[מאראנוס]] והושמו בכלא, שם מתו שניים מהם ושמותיהם העבריים בעליל נמצאו על צוואת האחד וחתימת השני כעד לצוואה זו.{{הערה|אילנה אסטרין, "האם היהודים המציאו את הכינור?", מגזין ג'רוזלם פוסט, 20 באוגוסט 2009}}

מלבד תוספות זניחות כגון המכתוף, צורת הכינור השתמרה כפי שהיא מאז [[המאה השמונה עשרה]], על־אף ניסיונות מספר לבצע שינויים בצורת הגוף, החומרים מהם הכינור עשוי והמבנה האקוסטי.{{הערה|שם=ה1}}

כיום נפוץ גם כלי הנגינה "הכינור החשמלי", שהוא כינור חסר [[תיבת תהודה|תיבת־תהודה]], שרטט מיתריו נקלט ב[[פיקאפ (מוזיקה)|פיקאפ]] דרך האוויר או דרך גשר הכינור, וצלילו מוגבר באמצעות מגבר חשמלי. כלי נגינה זה עדיין נחשב לחלק ממשפחת כלי הנגינה ה[[כלי קורדופוני|קורדופוניים]], מכיוון שהצליל מופק ממיתריו, ולא באופן סינתטי כגון ה[[אורגן חשמלי|אורגן החשמלי]].

החומר ממנו נעשו [[מיתר (כלי מיתר)|מיתרי]] הכינור היה לאורך השנים בעיקר מעיים של [[כבש הבית]]. המיתרים נעשו משכבת המעיים האמצעית, המורכבת מקרום־שרירים חזק. ב[[המאה השש-עשרה|מאה השש־עשרה]] לופף המיתר הנמוך בכינור בחוט כסף, על־מנת להכביד את משקלו. ב־[[1930]] הומצא המיתר המלופף העשוי פלדת־כרום, ובשנת [[1970]] הומצאו המיתרים הסינתטיים העשויים מ[[ניילון]], תחת שם ה[[מותג]] "[[דומיננט]]" (Dominant). מיתרי דומיננט הם המיתרים לכינור הנפוצים ביותר בעולם כיום, בשל איכותם ומחירם הנוח.

[[קשת (כלי מיתר)|קשת המשיכה]] הומצאה במרכז אסיה, באזור [[טג'יקיסטן|טג'יקסטן]] ו[[בוכרה]] של ימינו.{{הערה|"כלי הנגינה", [[עדו אברבאיה]], הוצאת האוניברסיטה הפתוחה}} היא הגיעה מהודו דרך פרס אל הערבים, אשר הביאו אותה לאירופה במהלך [[המאה התשיעית]]. בתחילה, נראתה קשת המשיכה כמו הקשת המוזיקלית וקשת הציד.
החל מ[[המאה ה-15|המאה ה־15]] והלאה המשיכה הקשת להתפתח, ונוספו לה הקצֶה, המַאחַז והעָקֵב. בשלהי [[המאה השבע-עשרה|המאה השבע־עשרה]] הותקנה במאחז ממסרת שאפשרה לכנר למתוח את הקשת כרצונו. היה זה [[פראנסואה טורט]] (François Tourte){{הערה|האנציקלופדיה העברית, כרך 20}} שנתן לקשת את צורתה הסופית, כשאורכה 74–75 סנטימטרים, אורך שיער־הסוס 65 סנטימטרים ונקודת האיזון 19 סנטימטרים מעל העקב.{{הערה|שם=ה1}}
הקשתות כיום עשויות לרוב מעץ, שהוא חומר גמיש, או מ[[פחם|קרבון]], שהוא יותר קשיח ועמיד.

הכינור המקראי (כפי הנראה לא כלי קשת) הוא כלי הנגינה הראשון המוזכר ב[[תנ"ך]], שם נאמר שהיה אחד הכלים הראשונים שהומצאו: {{הדגשה|וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי, כָּל־תֹּפֵשׂ '''כִּנּוֹר''' וְעוּגָב.|{{תנ"ך|בראשית|ד|כא|קצר=כן}}}}.
כלי זה מוזכר, יחד עם נֵבֶל, פעמים רבות בספר תהלים ובהקשר למלך דוד, הן בסיפורים אודותיו והן בהקשר לחידוש המקדש בימי [[עזרא]] ו[[נחמיה]], כשהכלי נקרא אז "כינור המלך דוד" (ראו: [[#הכינור המקראי|הכינור המקראי]]).

==חלקי הכינור==
{{מפת תמונה|תמונה=ViolinStructure.JPG|רוחב קטן=450|רוחב גדול=730|כיתוב תמונה=כינור [[סטרדיוואריוס]]|מיפוי=rect 1 0 728 615 [[קובץ:ViolinStructure.JPG|ViolinStructure.JPG]]}}
צורתו הסופית של הכינור, כפי שאנו מכירים אותה היום, התפתחה במאות ה־16 וה־17. באותם ימים נהוג היה לחשוב כי יופי מקורו בצורות גאומטריות מדויקות, וכך גם תכננו את הכינור. נהוג לחשוב שגדולי בוני הכינורות, כגון שטיינר ו[[אנטוניו סטרדיווארי|סטרדיווארי]], בנו כינורות מדויקים מבחינה גאומטרית ומבחינת איכות חומר ואופן הרכבה, ולכן צלילי הכינורות שבנו הם הנעימים ביותר. עם זאת, בניסויים שבוצעו החל משנת 1817 ועד ל־2010 נצפה שגם כנרים מקצועיים לא הבדילו בין כינור [[סטרדיוואריוס]] לבין כינור איכותי אחר, מודרני.

הכינור מורכב מהחלקים הבאים:
#השבלול (Scroll) – השבלול נמצא בקצה הכינור, והוא משמש פריט קישוטי בלבד. במאות קודמות היה נהוג לגלף את השבלול לצורת ראש־אדם, לעיתים בעלי הכינור, או לצורות של חיות. אף על פי שלצורת השבלול אין השפעה על צליל הכינור, [[גילוף]] של שבלול איכותי נחשב לאחד מסימניו של בונה כינורות מוכשר במיוחד. נהוג לחשוב כי איש לא יטרח לעצב שבלול נאה לכינור בעל איכות ירודה.
#מפתחות (או יתדות) הכיוון (Pegs) – נמצאים בתוך תושבת מפתחות הכיוון (Pegbox). לתוך חלקם הדק מלפפים את צדו האחד של המיתר, ואת חלקו השטוח (הפרפר) מסובבים על־מנת לקבע את המיתר בתחילה, ולכוון אותו לצליל הנכון בהמשך. המפתחות בצד שמאל שייכים למיתרים השמאליים, התחתון למיתר סול והעליון למיתר רה; והמפתחות בצד ימין שייכים למיתרים הימניים, העליון למיתר לה והתחתון למיתר מי. מפתחות הכיוון עשויים מעץ הובנה, [[אשכרוע|תאשור]] או כל עץ חזק אחר. המפתחות נועדו לכיוון גס, וכל סיבוב של מפתח יכול להעלות או להוריד את המיתר במספר טונים שלמים. לכיוון עדין משתמשים במפתחות הכיוון העדין (ראה סעיף 9).[[קובץ:Tuning peg.jpg|120px|ממוזער|שמאל|מפתח]]
#צוואר (Neck) – הצוואר הוא חלקו הארוך והדק של הכינור, שבסופו נמצא השבלול. בקצהו העליון של הצוואר קבועה קורה צרה שהמיתרים עוברים מעליה, והיא נקראת "סיפית".
#שָחִיף (FingerBoard) – השחיף הוא החלק הכהה שנמצא מעל לצוואר, ועליו מתוחים מיתרי הכינור. במהלך הנגינה לוחץ הכנר את המיתרים אל השחיף, ובכך מקצר אותם ויוצר צליל גבוהים יותר מצליל הבסיס של המיתר. השחיף, כמו מפתחות הכיוון, עשוי מעץ [[הובנה]], [[אשכרוע|תאשור]] או כל עץ חזק אחר.
#גוף (Body) – זהו שם כללי אשר מתייחס למספר חלקי כינור, בעיקר הבטן, הגב והצלעות.
#מגרעת C ("מותניים", C-Bout) – מגרעת שתפקידה לאפשר לקשת לנוע בטבעיות ולא לגעת בגוף הכינור, גם כאשר היא בזווית מאוד נמוכה.
#חורי F – מטרת החורים היא לאפשר לצליל הכינור להדהד מתוך הגוף ואל הסביבה. אף על פי שחלק מהצליל מהדהד מתוכם, רוב הצליל מהדהד מגוף הכינור עצמו, וחורי ה־F מאפשרים לגוף להדהד באופן חופשי יותר. לעיתים נקראים גם "פיות־תהודה".[[קובץ:Despiau front.JPG|110px|ממוזער|שמאל|גשר של Despiau]]
#גשר (Bridge) – הגשר מוצמד, ובשום אופן אינו מודבק, לגוף הכינור באמצעות לחץ המיתרים בזווית של 90 מעלות לבטן. תפקידו של הגשר הוא גם להגביה את המיתרים, אך בעיקר להעביר את רטט המיתרים לגוף הכינור. צורתו מעוגלת, על־מנת לתת זווית בין המיתרים, וכך הקשת יכולה לנגן על מיתר אחד כל פעם. הגשר לרוב מעוטר ומעוצב, ולפעמים נחרט עליו שם הבונה שלו.
#מפתחות כיוון עדין (Fine Tuning Pegs) – מפתחות המאפשרים לכנר לכוון את המיתר בעדינות רבה, של כרבע טון לסיבוב שלם. הם מורכבים על תפס המיתרים ואליהם מתחבר צדו השני של המיתר. לעיתים, בעיקר בכינורות ובמפתחות כיוון זולים, יש למפתחות הכיוון העדין נטייה לרשרש או לזמזם, ובהרבה מקרים יעדיף הכנר לפרק אותם לחלוטין מהכינור. מפתחות הכיוון העדין עשויים מתכת, ולרוב מצופים בחומר דמוי־זהב.
#תפס המיתרים (Tailpiece) – החלק שאליו מתחבר המיתר אם אין מפתח כיוון עדין. התפס מהודק לגוף הכינור בחלקו התחתון באמצעות הכפתור התחתי (ראה סעיף 12) ומחובר אליו באמצעות גומייה שחורה. לרוב יהיה עשוי, כמו השחיף ומפתחות הכיוון, מהובנה, תאשור ולעיתים רחוקות מעץ ברזיל. לעיתים נקרא גם "מִשחל".
#משענת סנטר (Chin Rest) – חלק שנועד לנוחות בלבד, ועליו משעין הכנר את סנטרו. ישנם כינורות בהם משענת הסנטר חסרה, ובמקומה אפשר להשתמש בכל חפץ עדין, כגון ממחטה. משענת הסנטר עשויה גם היא מעץ הובנה, תאשור או כל עץ חזק אחר, ולעיתים גם מ[[פלסטיק]].
#כפתור תחתי – מחזק למקום את תפס המיתרים, ומחוזק אליו באמצעות גומייה.
#בטן (Face) – חלקו הקדמי של גוף הכינור, שבו חרוטים חורי ה־F. בטן הכינור דקה, עדינה ורגישה מאוד לתנועות, על־מנת לאפשר לצליל להדהד ממנה ביעילות ובאיכותיות.
#גב (Back) – חלקו האחורי של הכינור. לעיתים יהיה מעוטר במסגרת ולעיתים רחוקות יותר אף בצורות שתי־וערב או סימטריות מעניינות. בוני כינורות מסוימים חרטו את שם על חלקו העליון של הגב, מעט מתחת לצוואר. בניגוד לבטן הכינור, גב הכינור קשיח ונועד לייצב ולחזק את הכינור.
#צלעות (Ribs) – ה"מסגרת" או הצדדים של הכינור, שהם למעשה התווך שבין בטן הכינור לגב הכינור.
#נשמה (Sound post) – הנשמה היא למעשה גליל עץ אשר מוצמד, ולעולם אינו מודבק, בין גב הכינור לבטן הכינור, מתחת למיתר מי. תפקידו הוא להעביר את רטט המיתרים, ובעיקר את של מיתר מי, לגב הכינור.
#קורת הבס (Bass Bar) – ממוקמת מתחת למיתר סול לאורך גוף הכינור, ותפקידה להגביר ולהדגיש את הצלילים הנמוכים בכינור. [[קובץ:Coussin2.JPG|120px|ממוזער|שמאל|כרית כתף]]

חלק נוסף של הכינור אשר נמצא בנפרד ממנו הוא המכתוף, שאותו מרכיב הכנר על צלעותיו של הכינור בחלקו האחורי. המכתוף נשען על כתפו של הכנר, על מנת לספק נוחות בזמן הנגינה. כמו משענת הסנטר, חלק זה אינו הכרחי וניתן להחליף אותו בחומרים עדינים אחרים.

==הפיזיקה של הכינור (יצירת הצליל)==
צלילו הייחודי של הכינור נוצר כתוצאה מפעילות־גומלין של כלל חלקיו השונים. משיכת ה[[קשת (כלי מיתר)|קשת]] על [[מיתר (כלי מיתר)|מיתריו]] גורמת להם לרטוט. רטט זה מועבר דרך הגשר וה[[כינור#חלקי הכינור|נשמה]] של הכינור לגוף הכינור (בעיקר לבטן וגב הכינור), מה שמאפשר לצליל להדהד היטב לאוויר שסביב הכינור. המתח והסוג של המיתרים, הקשת ומבנה גוף הכינור תורמים כולם לעצמה ולאיכות הצליל.

=== המיתרים ===
מיתרי הכינור מתוחים החל מתפס המיתרים, על הגשר, לאורך השחיף ועד לסיפית ומסביב למפתחות, כך שקצוותיו של המיתר הם למעשה נייחים ומאפשרים את היווצרותם של עמודי־אוויר.
תדר היסוד והצלילים העיליים של התו המנוגן תלויים במאפייני המיתר, כגון מתח, אורך, מאסה, גמישות ("קפיציות") ומידת העמעום.
[[קובץ:Violin case.jpg|שמאל|ממוזער|230px|[[קשת (כלי מיתר)|קשת]] וכינור בנרתיק]]

;מתח: מתח המיתר משפיע על הצליל שמפיק הכינור באופן ניכר. מתיחת המיתר תגרום ליצירת תדר צליל גבוה יותר, והרפיית המיתר תגרום ליצירת תדר צליל נמוך יותר. מיתרים הכינור מלופפים מסביב למפתחות. על ידי סיבוב המפתח התואם למיתר, ניתן להגביה או להנמיך את התדר שלו עד שיימצא המתח התואם לתדר הרצוי. המתח של מיתרי הכינור נע בין 40–89 ניוטון.

;אורך: אורך המיתר משפיע גם הוא על גובה ה[[צליל]], והוא הבסיס לאופן נגינת הכינור. הכנר לוחץ על המיתר כנגד השחיף, ועל ידי כך למעשה מקצר את המיתר. אם הכנר נוגע בעדינות במיתר, אך לא לוחץ עליו כנגד השחיף, יישמעו הרמוניות של התדר עליו הוא לוחץ. ככל שהמיתר יקוצר על ידי הלחיצה, כך הצליל יהיה גבוה יותר.

;חומר: החומר ממנו עשויים המיתרים משפיע על צליל הכינור. מיתר שרוטט לא מייצר תדר אחד בלבד. הצליל שאנו שומעים הוא שילוב של תדר היסוד והצלילים העיליים, והם אלו שנותנים את הגוון (Timbre) של צליל הכינור. החומר ממנו עשויים המיתרים משפיע על הצלילים העיליים הנשמעים.

:מיתרי הכינור היו עשויים במקור ממעיים מיובשים של בהמות [[צאן]], כגון [[כבש]]ים ו[[עז]]ים, שעדיין מיוצרים, אך הביקוש להם דל מאוד, מאחר שמיתרים אלו יקרים, עדינים מאוד ורגישים מאוד לשינויי [[מזג-אוויר|מזג־אוויר]]. כמו כן, ישנם כנרים הנמנעים מקניית מיתרים שעשויים ממעיים, מטעמי שמירה על [[זכויות בעלי חיים|זכויות בעלי־החיים]]. המיתרים המודרניים עשויים [[פלדה]], או חומר סינתטי דומה. סביב למיתרי הכינור, פרט למיתר "מי" (הגבוה מבין הארבעה) ומיתרים שהיו עשויים ממעי, מלופפת מתכת ששומרת עליהם בעובי נוח לנגינה, ותורמת לאיכות חיכוך של הקשת במיתר. קיימים מיתרים ממתכת בעלי אפשרות מתיחה של הפנים והחוץ בנפרד.

:טעות נפוצה גורסת שהמיתרים היו עשויים ממעי [[חתול הבית|חתול]]. שגיאה זו מקורה בשם הלועזי שלהם, ''catgut'', אך ה־''cat'' כאן אינו מסמל "חתול", כי אם קיצור ל־''cattle''. מיתרים אלו, שכאמור לעיל היו מיוצרים לרוב ממעי בהמות צאן (ולעיתים גם בהמות משא ורכיבה), היו משמשים בשל חוזקם הרב לצרכים שונים, בין היתר ב[[רפואה]], ל[[תפירה רפואית|תפירות של חתכים]], וכן כמיתרים של [[מחבט (ספורט)|מחבטי]] [[טניס]].

=== הגשר ===
הגשר קובע את אורך המיתר בחלקו התחתון. הוא צריך להיות מסוגל לעמוד בלחץ של כ־89 ניוטון. הלחץ מועבר לבטן הכינור, פעולה שמשפיע על הצליל של כלי נגינה רגיש. הזווית של המיתר בנקודת הגשר משפיעה על הלחץ, ולרוב היא 158 מעלות.

יתר מזאת, הגשר מעביר את הרטט מהמיתרים אל בטן וגוף הכינור. התנודה החשובה ביותר של הגשר היא צידית, ונגרמת על ידי התנועה הרחבית של המיתר הרוטט. אפשר להסתכל על הגשר כאילו היה מסנן מכני, או כסידור של מאסת קפיצית שמשפיעה על גוון הצליל.
[[קובץ:Rosin RDM.JPG|110px|ממוזער|שמאל|שרף לקשת הכינור]]

=== הקשת ===
הרטטת המיתר נעשית לרוב באמצעות קשת שעשויה מסרט דק של שערות סוס אשר מתוחות בין שני הקצוות של הקשת. במקור הקשת נעשתה לרוב מעץ [[שיטה]], אך כיום עשויה בדרך כלל מעץ [[ברזיל (עץ)|ברזיל]] ה״טרנמבוקו״, בעוד קשתות זולות עשויות [[פיברגלס]], ולאחרונה מנסים קשתות עשויות [[סיב פחמן|סיבי פחמן]]. אורכה, משקלה ונקודת־המשען של הקשת מתוקננות. הכנר יכול להבחין בשינוי בצליל ובאופן הנגינה בין קשתות שונות, בהתאם למשתנים שהוזכרו וכמו גם צפיפות החומר של הקשת ו[[מומנט ההתמד]].

שיער הסוס משוח ב[[שרף]] ([[קולופוניום]]), שמונע מהקשת מ"לברוח" בזמן הנגינה. סוגים שונים של שרף קיימים, כל אחד מהם גורם לאחיזה וחיכוך נייד שונים במיתר.

בזמן ה[[נגינה]] באמצעות קשת, המשתנים הנכרים ביותר עליהם שולט הכנר הם מהירות תנועת הקשת, עצמת לחיצת הקשת על המיתר והמיקום בו הקשת חוצה את המיתר. ככלל, ככל שהמיתר יקוצר באמצעות לחיצת אצבעו של הכנר על המיתר, כך יקרב הכנר את הקשת אל הגשר. כמו כן, יכול הכנר לשלוט בכמות הקשת שנוגעת במיתר על ידי הטיית הקשת. כנרים מיומנים בהצבת הקשת בקירוב לניצב למיתר, וזווית הקשת יחסית למיתר תשתנה להתאמת נוחות הנגינה וצליל הכינור.

=== הגוף ===
גופו של הכינור מוכרח להיות חזק מספיק על־מנת לתמוך במתח שנוצר על ידי המיתרים, אבל גם קל מספיק כדי שירטוט היטב. גוף הכינור מורכב משני לוחות קמורים שנקראים "בטן" ו"גב" הכינור – כאשר הבטן פונה אל המיתרים, והיא מעוטרת "בחורי f". בין הבטן לגב הכינור נמצאות "צלעות" הכינור, ובהם "מגרעות C". הצלעות מחוברות לגוף הכינור (לבטן ולגב) על ידי שוליים, המספקים הדבקה נוספת לגוף הכינור.

הגב והבטן מחוברים על ידי מוט קטן מעץ אשר נקרא "נשמה" (באנגלית: Sound Post). הוא נמצא מתחת למיתר ״מי״ (המיתר הגבוה מבין הארבעה), ותפקידה של הנשמה היא להעביר את רטט הצליל שלו היטב לכל גוף הכינור. הנשמה מוחזקת באמצעות לחץ ואינה מודבקת.
[[קובץ:World's largest fiddle.jpg|שמאל|ממוזער|240px|פסל הכינור הגדול בעולם בחוף העיר סידני שב[[האי קייפ ברטון|אי קייפ ברטון]], [[נובה סקוטיה]], [[קנדה]]]]
גוף הכינור משמש כ[[תיבת תהודה]], והוא הסוכן שמעביר את הרטט שנוצר על ידי המיתרים לאוויר שסביב הכינור. לבניית והרכבת גוף הכינור חשיבות אדירה לאיכות הצליל שייווצר ממנו, ועל איכות הכלי. מערכת יצירת הצליל של הכינור כוללת את הגב והבטן (ובמידה מסוימת גם את הצלעות), "קורת הבס" שנמצאת מתחת ולאורך הבטן, הגשר והנשמה. בנוסף למצבי הרטיטה הנגרמים לכינור בזמן הנגינה, גוף הכינור הסגור מפעיל [[מהוד הלמהולץ]].

==טכניקת הנגינה על הכינור==
[[קובץ:04242012Semana de la cultura106.jpg|ממוזער|250px|נגינה בכינור]]

הכינור נחשב לאחד הכלים הקשים ביותר לנגינה, משום שהטכניקה שהוא דורש מורכבת ממאפיינים רבים. ביד ימין יש להפעיל את הקשת. אצבעות יד שמאל צריכות ללחוץ בדיוק במקומות הנכונים על המיתרים בצוואר הכינור, להפקת הצלילים, ב[[טון (מוזיקה)|טונים]] המדויקים. זאת בלי כל סריג עזר, בניגוד, למשל, לסריג בצוואר ה[[גיטרה]]. שליטה ב[[טכניקה]] של הנגינה בכינור דורשת שנים רבות של תרגול והתמדה בו.

לכינור ארבעה [[מיתר (כלי מיתר)|מיתרים]] המכוונים ב[[קווינטה|קווינטות]] זכות; [[סול (תו)|סול]], [[רה]], [[לה]], [[מי]] (מהנמוך לגבוה). זה הוא הכיוון הקלאסי והנפוץ יותר. ישנו עוד סוג של כיוון מיתרי הכינור הנקרא כיוון "ערבי", שבדרך־כלל משתמשים בו ב[[מוזיקה ערבית]], והוא: [[סול (תו)|סול]], רה, [[סול (תו)|סול]], רה (מהנמוך לגבוה). בניגוד ל[[פסנתר]], ניתן לנגן עם הכינור גם מנגינות ב[[סולם (מוזיקה)|סולמות]] ה[[מקאם]] הערביים, שבהם המרחקים בין תו לתו אינם תמיד כפולה שלמה של חצי [[טון (מוזיקה)|טון]].

על כינור לא בהכרח מנגנים עם קשת – ישנה טכניקה נוספת לנגינה על כינור הנקראת '''[[פיציקטו]]'''. נגינת פיציקטו מתבצעת על ידי פריטה בעזרת האצבעות על מיתרי הכינור, דבר היוצר צליל "קטן", והרבה מלחינים משתמשים בטכניקה הזאת.
צורת הרישום של "פיציקטו" בתווים היא ''.pizz'', ועל מנת להורות למבצע לחזור ביצירה לנגן בקשת נהוג לכתוב ''arco'' (שמשמעותו "קשת" בלטינית).

;טכניקות רבות לנגינה בכינור באמצעות הקשת:
*'''לגטו''' – חיבור מספר צלילים בהנפת קשת אחת ארוכה.
*'''ספיקטו''' – הקפצת הקשת.
*'''[[סטקטו]]''' – צליל חד וקצר.
*'''סוטייה''' – ספיקטו על המיתר.
*'''ריקושט''' – הקפצת הקשת בקצה.
*'''ז'טה''' – ריקושט על מיתר אחד.
*'''דטשה''' (בישראל מכונה נקודות) – צלילים מופרדים, אך שאינם קצרים וחדים כמו הסטקטו.
*'''סטקטו מעופף''' – בין סטקאטו לספיקטו.
*'''[[טרמולו]]''' – נגינה רצופה של תווים קצרים בזה אחר זה העשויה לתת תחושה של מתח או מרדף.
*'''מרטלה''' – סטקטו בחלק העליון של הקשת.

==הכינור המקראי==
לפי רשימת היוחסין של [[אדם הראשון]] בספר בראשית, [[יובל (דמות מקראית)|יובל]], המנגן הראשון, השתמש ב"כינור":
{{ציטוט|"וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ '''כִּנּוֹר''' וְעוּגָב."|{{תנ"ך|בראשית|ד|כא|קצר=כן}}}}

כלי נגינה בשם 'כינור', בדרך כלל יחד עם עוגב, מוזכר עוד פעמים רבות בספר [[תהלים]], או בהקשר לנגינתו של דוד לפני שאול, בטרם היותו למלך:
{{ציטוט|תוכן="...וְלָקַח דָּוִד אֶת '''הַכִּנּוֹר''' וְנִגֵּן בְּיָדוֹ."|מקור={{תנך|שמואל א|טז|כג|קצר=כן}}}} <!-- להביא ציטוטים מוצלחים יותר -->

כינור דוד גם מוזכר בספרי [[עזרא]] ו[[נחמיה]] בהקשר לחידוש [[בית המקדש השני]], לרוב יחד עם נבל, מצילתיים וחצוצרות. הלויים מנגנים בכינורות אלו והם מתוארים כ"כינורות המלך דוד".

מן הפסוקים עולה כי כלי זה היה כלי פריטה המנוגן ביד, ובעל קול הדומה להמיית יונים.<!--{{הערה|1=(להשלים)}}-->

בעקבות הכתוב במזמור תהלים נ"ז פסוק ט': {{ציטוטון|עוּרָה כְבוֹדִי, עוּרָה הַנֵּבֶל וְ'''כִנּוֹר''' אָעִירָה שָּׁחַר}} נאמר בתלמוד הבבלי כי כינור דוד הופעל ברוח: {{ציטוטון|כִנור היה תלוי למעלה ממטתו של דוד, וכיון שהגיע חצות לילה, בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו...|{{בבלי|ברכות|ג|ב}}}}

צורה זו של נבל או לירה יוונית, במשמעות הכינור המקראי של דוד, נראתה גם ב[[מטבעות בר כוכבא]]. זהו כלי נגינה תלת־מיתרי בעל [[תיבת תהודה]] מעור ומעץ. היו שפירשו שהנבל המקראי הוא כלי קשת, בדומה לכינור של ימינו, אך יש גם דעות שהנבל אינו אלא סוג של תוף עשוי חרס, דמוי [[דרבוקה]] בימינו.{{הערה|שם=שלטי|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44352&st=&pgnum=39 שלטי גיבורים, אברהם פורטוליאונה, פרק תשיעי] אתר כתבים עבריים}}

== הכינור באמנות ==
הכינור המקראי המופיע בתנ"ך מוזכר ככלי נגינה אשר המלך דוד ניגן בו, אם כי נראה שלא היה זה הכינור המוכר לנו מתקופות מאוחרות יותר, אלא [[לירה (כלי נגינה)|נבל יד]].

הכינור נחשב ככלי שיהודים ו[[צוענים]] מפורסמים בניגון בו. בקרב הקהילות היהודיות בגולה היה מקובל ללמד ילדים נגינה בכינור, בין השאר משום שכינור אפשר לקחת ולשאת כשנאלצים להימלט, שלא כמו [[פסנתר]].

ההצגה והסרט "כנר על הגג" (במקורו: [[טביה החולב]]) בארצות הברית מספר על התפתחות [[עיירה יהודית|העיירה היהודית]] ועזיבת המסורת, על רקע נגינת הכינור המשמשת כעוגן ומעוררת [[געגוע]]. שם הסרט לקוח מן הציור המפורסם של [[מארק שאגאל]].

ב־1988 פורסם הסרט הקנדי "[[הכינור האדום]]" המתאר את קורותיהם של אנשים אחדים שברשותם כינור מוזר הצבוע אדום.

קיימות מספר יצירות אמנות שנושאיהן כינור, בהקשר לשואה.
*הספר באנגלית "הכינור" מתאר כינור שהוסתר במהלך השואה ושמר עמו מידע משפחתי מפתיע על כותבת הספר, ששרדה את השואה לאחר תלאות רבות.<!--
*הספר (באנגלית ובעברית) נער עם כינור --> <!--להשלים-->

נגני כינור מפורסמים רבים הם יהודים וביניהם: [[יהודי מנוחין]], [[דוד אויסטרך]], [[יאשה חפץ]] ועוד, ובהווה: [[יצחק פרלמן]], [[שלמה מינץ]], [[חגי שחם]] ואחרים. . <!--להשלים -->

הכינור משמש גם כחלק מלהקת ה[[כליזמר (מסורת מוזיקלית)|כליזמר]]. קיים סרט ובו נראים ונשמעים נגני כינור בחתונה החסידית בעיירה [[מונקטש]] טרם חורבן [[יהדות מונקטש|הקהילה היהודית שם]].

ההקלטה המוקדמת ביותר שנותרה בימינו מסלילי הפונוגרף של [[תומאס אדיסון]] וה[[מעבדה]] שלו, משנת 1878 כוללת ביצועי כינור עממי בשיר 'הו סוזנה'.
הקלטות איכותיות נסיוניות באמצעות האור נעשו על ידי מעבדת בל עוד בשנת 1937 ובהן הקלטות [[תזמורת כלי קשת]]. [[אוורי פישר]], נגן כינור חובב, ומאוחר יותר מייסד חברת פישר הקלטות, החל בשנת 1934 בחקר התנהגות קולית ואקוסטיקה, והמציא מספר דרכים לשיפור משמעותי בשיטות ההשמעה וההקלטה. בשנת 1961 היה זה פישר אשר ייצר את המגבר הראשון המופעל בטרנזיסטורים ללא [[שפופרת ריק]].

=== יצירות לכינור ותזמורת ===
יצירות רבות נכתבו לכינור ולתזמורת, או לרביעיית כלי קשת. למשל, נכתבו לכינור קונצ'רטי רבים. [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] חיבר חמישה קונצ'רטי לכינור, [[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]] חיבר קונצ'רטו אחד לכינור, וכמוהם גם [[מקס ברוך|ברוך]], קונצ'רטו ב[[סול מינור]], [[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי|צ'ייקובסקי]], קונצ'רטו ברה מז'ור ו[[פליקס מנדלסון-ברתולדי|מנדלסון]], קונצ'רטו במי מינור.

==ראו גם==
*[[כנר]]
*[[פיזיקה של הכינור]]
*[[בניית כינורות]]
*[[סטרדיוואריוס]]
*[[משפחת אמאטי]]
*[[גוארנרי]]
*[[ג'ובאני בטיסטה גואדניני]]
*[[גספארו דה סאלו]]
*[[קמנג'ה]]

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Violins|שם ויקישיתוף=כינור|ויקיציטוט=כינור|ויקימילון=כנור|ימין}}
*{{קישור כללי|כתובת=http://www.jpost.com/Magazine/Features/Article.aspx?id=152415|הכותב=אילנה אסטרין|כותרת=האם היהודים המציאו את הכינור?|אתר=מגזין [[ג'רוזלם פוסט]]|תאריך=20 באוגוסט 2009}}
*{{סרטונים}} [https://youtu.be/G8qfpzNrPTM?t=343 בית מלאכה ויינשטיין לייצור כינורות], [[יומני גבע]], נובמבר 1969 <small><small>(התחלה 5:43)</small></small>
*[https://terms.hebrew-academy.org.il/Millonim/ShowMillon?KodMillon=73 מילון למונחי כינור] (1928), באתר [[האקדמיה ללשון העברית]]
*[https://opusmagazine.co.il/article/price-tag/ אופוס, המגזין למוזיקה קלאסית, מתן דגן, על כינורות עתיקים בהשוואה למודרניים] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20191215185913/https://opusmagazine.co.il/article/price-tag/ |date=2019-12-15 }}
* {{כלכליסט|דיאנה בחור ניר|כינורו של רוטשילד|3425316|4 בנובמבר 2010}}
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007541304705171|כינור}}
{{-}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{כלי נגינה במוזיקה המערבית}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:כלי קשת]]
[[קטגוריה:כלי מיתר]]