לב קוברסקי

לב קוברסקי
Lew Kowarski
לידה	23 בפברואר 1907; סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
פטירה	30 ביולי 1979 (בגיל 72); ז'נבה, שווייץ
מקום לימודים	סורבון
פרסים והוקרה	קצין בלגיון הכבוד
תרומות עיקריות
	מחקר תגובת שרשרת גרעינית והקמת כורים גרעיניים

לֶב קוֹבַרְסְקִי (ברוסית: Коварский, Лев Николаевич, בצרפתית: Lew Kowarski;‏ 10 בפברואר 1907, סנקט פטרבורג – 30 ביולי 1979, ז'נבה) היה פיזיקאי יליד רוסיה ממוצא יהודי שהתאזרח בצרפת. הוא היה תורם חשוב, אך פחות מוכר, לפיזיקה גרעינית.

נעוריו

לב קוברסקי נולד בסנט פטרבורג לניקולאי קוברסקי, יהודי שהיה איש עסקים, ולזמרת האוקראינית הנוצריה אולגה ולסנקו. הוריו לא נישאו, ובשלב מסוים נפרדו. בעקבות המהפכה הבולשביקית, כשהיה לב בן 12, ברח אביו עם שני בניו מערבה והתיישב בווילנה (אז בפולין), שם נשא אביו לאישה יהודייה מביאליסטוק.^[1] בצעירותו היה לב מוזיקאי מוכשר וחשב על קריירה מוזיקלית; עם זאת, האצבעות שלו גדלו מדי עבור המקלדת.

השכלה

הוא קיבל תואר בהנדסה כימית מאוניברסיטת ליון ותוארי Sc.B. ו-Ph.D. מאוניברסיטת פריז, שם ביצע מחקר על ספירת נייטרונים.

מחקר במהלך מלחמת העולם השנייה

הוא הצטרף לקבוצת המחקר של פרדריק ז'וליו-קירי ב-1934, לשם הגיע הנס פון הלבן (אנ') ב-1937. הם ביססו ב-1939 את האפשרות של תגובת שרשרת גרעינית^[2] והפקת אנרגיה גרעינית. תוך כדי מחקרם, מאורעות מלחמת העולם השנייה אילצו אותם לעבור בסופו של דבר לאנגליה, והם הביאו איתם 26 חביות של מים כבדים, כל המלאי שהיה באותה תקופה בעולם. המים הכבדים ניתנו בהשאלה על ידי נורווגיה לצרפת כדי שלא ייפלו לידיים גרמניות. הם המשיכו את המחקר שלהם במעבדת קוונדיש בקיימברידג' עבור ועדת MAUD (אנ'), חלק מפרויקט Tube Alloys (אנ') בזמן המלחמה.

זמן קצר לפני כיבוש צרפת, הוברחו הרישומים והמסמכים של פרדריק ז'וליו, הנס פון הלבן ולב קוברסקי מצרפת, ובסופו של דבר הגיעו לאנגליה. חלק מהמסמכים שנכתבו על ידי פון הלבן וקוברסקי הופקדו בחברה המלכותית בבריטניה, שם נחתמו עם הערה מג'יימס צ'דוויק, מתאריך 18 בדצמבר 1941, שבה נכתב: "המאמר הוא כזה שלא יהיה מומלץ לפרסם אותו בזמן הנוכחי". בשנת 2007 גילתה החברה את המסמכים במהלך ביקורת בארכיון שלהם.^[3] המסמכים מתארים כיצד לשלוט בתגובת השרשרת, מתארים את מרכיביו של כור גרעיני ומתארים כיצד מייצרים פלוטוניום.^[4]

קוברסקי עבד אז במעבדת מונטריאול (אנ') בקנדה, אך רק לאחר שפון הלבן הוחלף כמנהל על ידי ג'ון קוקרופט, מכיוון שהוא לא רצה לעבוד תחת פון הלבן. הוא פיקח על בניית הכור הגרעיני הראשון של קנדה (ZEEP (אנ')) במעבדות צ'וק ריבר (אנ') ב-1945.

מחקרים אחרי המלחמה

הוא חזר לצרפת כדי לפקח על בניית שני הכורים הצרפתיים הראשונים ב-1948 וב-1952. חבר צוות של CERN (ז'נבה) מאז שהשתתף בהקמתו ב-1953,^[5]^[6] הוא זכה לקבל את אות לגיון הכבוד בדרגת קצין, היה עמית של החברה האמריקנית לגרעין (אנ'), וחתן ציון לשבח ופרס מהוועדה לאנרגיה אטומית של ארצות הברית. לאחר פרישתו ב-1972, הוא היה פרופסור באוניברסיטת בוסטון, והתמקד באינטראקציה בין המדע לאנושות.^[7]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לב קוברסקי בוויקישיתוף

הקלטת ראיונות עם לב קוברסקי

הערות שוליים

^ Lew Kowarski – Session I
^ H. VON HALBAN JUN., F. JOLIOT & L. KOWARSKI Number of Neutrons Liberated in the Nuclear Fission of Uranium, Nature 143 (1939) 680
^ BBC Article about discovered documents
^ Cohen, David. 2007. “Secret Fission Papers were too Hot to Handle.” New Scientist. Issue 2607, June 11, 2007, page 10.
^ "Snapshots from the early days". CERN Courier. במאי 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
^ "Who's who in Cern: Lew Kowarski: leader, data handling division". CERN Courier. 2 (5): 3. במאי 1962. {{cite journal}}: (עזרה)
^ How it All Began in Canada - The Role of the French Scientists (אורכב 13.03.2003 בארכיון Wayback Machine), Bertrand Goldschmidt

[1] Lew Kowarski – Session I

[2] H. VON HALBAN JUN., F. JOLIOT & L. KOWARSKI Number of Neutrons Liberated in the Nuclear Fission of Uranium, Nature 143 (1939) 680

[3] BBC Article about discovered documents

[4] Cohen, David. 2007. “Secret Fission Papers were too Hot to Handle.” New Scientist. Issue 2607, June 11, 2007, page 10.

[5] "Snapshots from the early days". CERN Courier. במאי 2014. {{cite journal}}: (עזרה)

[6] "Who's who in Cern: Lew Kowarski: leader, data handling division". CERN Courier. 2 (5): 3. במאי 1962. {{cite journal}}: (עזרה)

[7] How it All Began in Canada - The Role of the French Scientists (אורכב 13.03.2003 בארכיון Wayback Machine), Bertrand Goldschmidt

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]