מדינת קליפורניה נגד מייקל ג'קסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מדינת קליפורניה נגד מייקל ג'קסון (שם מלא: 1133603: אנשי מדינת קליפורניה נגד מייקל ג'ו ג'קסון) היה משפט פלילי שנערך בשנת 2005 בבית המשפט העליון במחוז סנטה ברברה בסנטה מריה, קליפורניה, בו היה הזמר והיוצר האמריקאי מייקל ג'קסון מואשם בהתעללות מינית בנער בשם גאווין ארוויזו אשר היה בן 13 באותו הזמן. נגד ג'קסון הוגש כתב אישום של 14 סעיפים בגין התעללות בקטין, הטרדה מינית של קטין, קשירת קשר על מנת להחזיק את הילד ומשפחתו בכפייה וקשירת קשר לביצוע סחיטה באיומים וחטיפת ילדים. נמשך כארבעה חודשים, החל בבחירת חבר המושבעים שהחל ב-31 בינואר 2005. חבר המושבעים דחה את כל ההאשמות.

בשנת 1993 עמד בפניי משפט נוסף על התעללות בג'ורדן צ'נדלר, במקרה זה לא היו ראיות להגשת כתב אישום. משפחת צ'נדלר איימה על ג'קסון במשפט אזרחי, והצדדים הגיעו לפשרה במסגרתה ג'קסון שילם 23 מיליון דולר לג'ורדן והוריו.

המשפט משך תשומת לב תקשורתית בינלאומית שכללה עדויות של מפורסמים, כולל השחקנים מקולי קאלקין וכריס טאקר, בין היתר. שנים לאחר מותו של ג'קסון, בשנת 2013, אחד מעדי ההגנה, וויד רובסון, שינה את עמדתו, ואמר כי למעשה הוא עבר התעללות על ידי ג'קסון, אך שיקר בעדותו מתוך רצון להגן עליו. עם זאת, שופטי המשפט שהופיעו ב-"The Jury Speaks" בשנת 2017 אמרו שהם עדיין היו מזכים את ג'קסון.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של ג'קסון בו לכאורה בוצעו המעשים.

ההאשמות נגד ג'קסון בגיל התעללות מינית בילידים החלו עוד בשנת 1993 כאשר ג'קסון הואשם בהתעללות מינית בנער בן 13 בשם ג'ורדן צ'נדלר. ההתעללות התרחשה לכאורה בביתו של ג'קסון בסנטה ברברה, קליפורניה. בסופו של דבר המשפט הסתיים בכך שג'קסון הגיע להסכם פשרה בינו לבין הוריו של ג'ורדן כאשר במסגרת הסדר זה ג'קסון שילם 23 מיליון דולר, 5 מיליון דולר לכיסוי הוצאות משפטיות ועוד 18 מיליון דולר פיצוי לג'ורדן והוריו. בנוסף החקירה המשטרתית נגד ג'קסון נסגרה עקב חוסר ראיות.

בשנת 2000 הכיר ג'קסון את גאווין ארוויזו, ילד חולה סרטן. ג'קסון הכיר את ארוויזו דרך איש העסקים ג'יימי מסדה. ג'קסון וארוויזו התיידדו וג'קסון הזמין את ארוויזו ומשפחתו לביתו בחוות נוורלנד ראנץ'. ארוויזו הודה לג'קסון אשר עזר לו להיות שמח יותר בימים אלו בהם היה חולה בסרטן נאלץ לעבור טיפולים קשים. אך לדברי ארוויזו לאחר כמה ביקורים בחוות נוורלנד ג'קסון הפסיק להתקשר אליו וארוויזו טען כי חש "נטוש".

אך בשנת 2002 ג'קסון חידש את הקשר עם ארוויזו כאשר הזמין אותו לקחת חלק בסרט דוקומנטרי שצולם עליו באותה תקופה. בסרט הדוקומנטרי ג'קסון וארוויזו נראו מחזיקים ידיים. בצילומים של הסרט נשאל ג'קסון על מהות הקשר בינו לבין ארוויזו אך ג'קסון הכחיש את העובדה כי הקשר הוא מיני. ג'קסון טעם כי אכן יצא לו לישון במיטה עם מספר ילדים בעבר אך לא היה ביניהם שום דבר.

הסרט עורר סערה וגרם לאנשים רבים לקרוא להסרת המשמורת של ג'קסון מילדיו. ג'קסון בתגובה כינה את הסרט "מטעה" ו"עיוות גס של האמת". יוצר הסרט דחה את הטענות של ג'קסון וטען כי הדברים הוצגו כפי שהם היו. בתגובה לכך ג'קסון הקליט סרט תיעודי נוסף בן שעתיים תחת השם "The Michael Jackson Interview: The Footage You Were Never Meant to See". השחקן מקולי קאלקין אשר היה ילד בתקופה בה הכיר את ג'קסון וג'קסון ציין בסרט את שמו כדוגמה לאחד הילדים שישן איתם טען כי אכן לא היה שום דבר מיני בינו לבין ג'קסון. קאלקין טען כי הם סך הכל "שיחקו במשחקי וידאו" וכי חדר השינה של מייקל היה בן שתי קומות ולכן לא היה שום דבר אינטימי ובכך שישן בחדר השינה של ג'קסון.

פרקליט מחוז סנטה ברברה, תומאס ו. סנדון ג'וניור יצא גם הוא להגנתו של ג'קסון וטען כי שינה עם ילד באותה מיטה ללא שום התנהגות פוגענית היא אינה עבירה על החוק. גלוריה גרובר, נשיאת ארגון מניעת התעללות בילדים בקליפורניה לעומת זאת יצאה כנגד ג'קסון כאשר טענה כי העובדה שג'קסון ישן עם ילדים זרים באותה מיטה מעוררת דאגה וכי יש לראיין את הילדים איתם ג'קסון ישן. אימו של ארוויזו לעומת זאת יצאה להגנתו של ג'קסון וטענה כי הסרט הוא אכן "עיוות גס של האמת". כתוצאה מכך היא ביקשה ממשרד עורכי דין בלונדון להגיש תלונה לוועדת הטלוויזיה העצמאית אשר מפקחת על רשת ITV אשר הפיקה את הסרט.

חקירה ומעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת המעצר של ג'קסון.

מספר שבועות לאחר שידור הסרט התיעודי ערכה מחלקת שירותי ילדים ומשפחות בלוס אנג'לס חקירה ראשונית של ג'קסון וארוויזו אך גורם אנונימי הדליף לתקשורת כי ההמחלקה לא מצאה הוכחות מבוססות אשר מוכיחות כי ג'קסון עשה משהו לא הולם עם ארוויזו.

ביוני 2003, סנדון פתח מחדש את החקירה. בחודשים יולי ואוגוסט הוא חקר את ארוויזו יחד עם אביו, אמו ואחיו. בנובמבר סיפר ארוויזו למשטרה שג'קסון התעלל בו מספר פעמים בין ה -7 בפברואר ל-10 במרץ 2003, כאשר, לדברי ג'נט אימו ג'קסון החזיק את המשפחה בשבי בחוות נוורלנד.

ב-18 בנובמבר 2003 ערכה המשטרה חיפוש בחוות נוורלנד עם צו חיפוש. באותו זמן ג'קסון וילדיו היו בלאס וגאס במסגרת צילומים של קליפ חדש. ג'קסון נעצר ב-20 בנובמבר אך הוא שוחרר כעבור שעה לאחר ששילם ערבות בסך 3 מיליון דולר.

זמן קצר לאחר המעצר פרסם ג'קסון הודעה לפיה הטענות "מבוססות על שקר גדול". בריאיון לתוכנית החדשות 60 דקות אמר ג'קסון כי המשטרה התעללה בו וטען כי פרקו לו את הכתף. הוא אישר שוב את חפותו ואמר כי הוא נחוש בדעתו לא להסכים להסדר טיעון כפי שעשה בשנת 1993. באוגוסט 2004, פרקליטות היועץ המשפטי לממשלה בקליפורניה הגיעה למסקנה, לאחר חקירה עצמאית, כי ג'קסון לא טופל כמו שצריך ולא התייחסו אליו כאשר נלקח למעצר.

ב-18 בדצמבר 2003 הואשם ג'קסון בשבעה אישומים בגין התעללות בילדים ושני אישומים נוספים בגין מתן חומר משכר לצורך ביצוע עבירה. ב-21 באפריל 2004, חבר מושבעים גדול האשים את ג'קסון בכמה אישומים נוספים בגין קשירת קשר על מנת לחטוף ילד, כליאת שווא וסחיטה. ג'קסון הודה בהאשמות נגדו ב-30 באפריל. בעקבות כך עמד בפניי האפשרות לקבל עונש של עד 18 שנות מאסר.

המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס מסראו (2007), אשר הוביל את צוות ההגנה.

המשפט החל ב-28 בפברואר 2005 בבית המשפט של סנטה מריה, סנטה ברברה. שופט מחוז סנטה ברברה, רודני מלוויל, ניהל את המשפט. מלוויל, שניהל מערכת יחסים שנויה במחלוקת עם כלי התקשורת, אסר על מצלמות באולם המשפטים והוציא צו איסור פרסום משני הצדדים. הוא עיכב את תהליך בחירת המושבעים למשך שלושה ימים בעוד ג'קסון אושפז, על פי הדיווחים כחולה בשפעת.

מלוויל אפשר לתובעים להציג עדויות על טענות קודמות נגד ג'קסון, כולל פרשת 1993, כדי לקבוע אם לג'קסון יש נטייה לבצע פשעים כאלה. הפרקליטות קיוותה להראות שג'קסון עסק בדפוס של התעללות מינית עם בנים. הם קראו לעדים לתאר תקריות קודמות, כולל התעללות לכאורה של ג'קסון בשנת 1993 בג'ורדן צ'נדלר. הפרקליטות טענה שג'קסון השתמש בנוורלנד, על מנת לפתות ילדים להגיע לשם על ידי כך שהציג את זה כמקום של פנטזיה עם פארק שעשועים וממתקים ושיחד את הוריהם במתנות על מנת שיאפשרו לילדיהם להגיע לשם. הפרקליטות גם אמרה כי כאשר ג'קסון צילם את הסרט התיועדי עליו הוא הכריח בכוח את משפחת ארוויזו להישאר בנוורלנד על מנת להשתתף בצילומי הסרט.

ב-10 במרץ, כשגאווין ארוויזו עמד להעיד, ג'קסון נעדר מבית המשפט. השופט מלוויל הוציא צו מעצרו ואמר כי ערבותו של ג'קסון בסך 3 מיליון דולר תיפסל אם לא יגיע תוך שעה. ג'קסון הגיע באיחור של שעה ועשר דקות ופרץ בבכי בבית המשפט. הוא טען בריאיון לאחר מכן כי החליק במקלחת ונחבל בגופו. באותו ריאיון גם טען כי המשפט המתמשך היה התקופה השפלה ביותר בחייו, והכחיש שמועות על בעיותיו הכלכליות, ואמר כי הם היו חלק מקמפיין הכפשה.

עדים מטעם התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין באשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ עלה מרטין באשיר לשולחן העדים במטרה להראות את הסרט הדוקומנטרי שצילם על ג'קסון. אם כי באשיר סירב לענות על שאלות הסנגורים.

ג'ייסון פרנסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ייסון פרנסיה היה בן של אחת העובדות באחוזת נוורלנד. פרנסיה טען כי ג'קסון התעלל בו מינית כאשר היה בן 7 ועד אשר היה בן 10 ובנוסף טען כי ג'קסון שיחד אותו על מנת שלא יספר לאף אחד את האמת. פרנסיה טען כי הסיבה שלא התלונן במשטרה כי אימו הגיעה להסדק עם ג'קסון שמסגרתו ג'קסון שילם לאימו 2 מיליון דולר. מאוחר יותר היא גם מכרה את הסיפורים שלה לצהובונים שונים.

בחקירה הנגדית, פרנסיה הודה כי בחקירה הראשונה שלו בשנת 1993 סיפר לבלשים שג'קסון לא התעלל בו. לדבריו, הוא הכחיש שג'קסון נגע בו בצורה לא ראויה מכיוון שהוא לא רצה שיידעו על זה בבית הספר. לדבריו, הוא עבר טיפולים פסיכולוגים עד גיל 18. אם כי ההגנה טענה שכל מה שאימו של פרנסיה רצתה זה בסך הכל כסף ולכן היא סחטה מג'קסון כסף ומכרה את הסיפורים שלה לצהובונים.

הצוות של חוות נוורלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2005 העיד ראלף צ'אקון, מאבטח לשעבר בחוות נוורלנד, כי ראה את ג'קסון מקיים יחסי מין עם ג'ורדן צ'נדלר בתחילת שנות ה-90. הוא גם תיאר כיצד ראה את ג'קסון מנשק את צ'נדלר בלהט ומניח את ידו על מפשעתו של צ'נדלר. לדבריו, הוא לא דיווח למשטרה כי הוא חשב שלא יאמינו לו. עוזרת לשעבר בחווה, אדריאן מקמאנוס, העידה כי ראתה את ג'קסון מנשק ילדים כולל את השחקן מקולי קאלקין כשהיה ילד, ותיארה את ג'קסון נוגע ברגלו ובישבנו של קולקין ובנוסף גם באיבר מינו. אם כי קאלקין הכחיש את הטענות.

ההגנה ביקשה לדחות את העדויות של ראלף ואדריאן בטענה שהם מכרו את הסיפורים שלהם לצהובונים ולא דיווחו למשטרה. בנוסף הם טענו כי במשפט בהתרחש ב-1993 אדריאן טענה ההפך רק אדריאן טענה כי שיקרה במשפט של 1993 כי היא חששה שג'קסון ידווח עליה לממונים שלה אם תגיד את האמת. בנוסף ההגנה טענו כי ראלף ואדריאן תבעו את ג'קסון על פיטורין שלא כדין אך מאוחר יותר התגלה כי התביעה שלהם הייתה מרמה ושקרית וכי למעשה הם גנבו מביתו של ג'קסון פריטים בסך 50 אלף דולר. אדריאן הודתה כי אכן גנבה ג'קסון רכוש בסך 35 אלף דולר. בעקבות כך ההגנה טענה כי אדריאן וראלף הם רודפי בצע וכי לא ניתן לסמוך על עדותם.

דיילת במטוסו הפרטי של ג'קסון בשם קיקי פורנייה טענה כי היא לא ראתה את ג'קסון מבצע באחים ארוויזו מעשים מגונים אך לטענתה האחים התפרעו, טינפו את החדרים שלהם ואף אחיו של גאווין, סטאר איים עליה פעם אחת עם סכין. בנוסף ציינה את העובדה כי הילדים היו שוהים בחדרו של ג'קסון לעיתים קרובות. סינתיה בל, עוזרת נוספת בביתו של ג'קסון טענה כי ג'קסון לא נתן אלכוהול לילדים בחווה וגם כששתה אלכוהול לפניהם זה היה בפחיות של סודה על מנת שלא ייראו מה יש בפנים. בל אמרה כי היא לא ראתה קים של מגזע פיזי בין ארוויזו לג'קסון אך הייתה פעם אחת ובה ג'קסון כרך את ידו סביב ארוויזו בזמן שהוא שמע מוזיקה. אם כי גם היא העידה על התנהגות לא נעימה של ארביזו כאשר טענה כי היו לו דרישות תובעניות וכי נהג להתלונן על האוכל ולהתפרע במהלך הטיסות.

ג'יזס סאלאס, מנהל הבית לשעבר של חוות נוורלנד טען כי ראה את ג'קסון לעיתים קרובות שיכור או מסומם מתרופות מרשם. בנוסף טען כי פעם ראה שלושה נערים יוצאים שיכורים ממרתף היינות של ג'קסון. אם כי סאלאס גם אמר כי כאשר ג'קסון הזמין יין לחדרו הוא גם הזמין משקאות מוגזים לילדים שהיו בחדר.

בנוסף אחד מהמאבטחים של ג'קסון טען כי ראה את ג'קסון בחדר השינה שלו עם אחד הילדים אך השופט פסל עדות זו.

ג'ון צ'נדלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מי שעוד היה אמור להעיד הוא ג'ורדן צ'נדלר אך צ'נדלר עזב את ארצות הברית ונמנע מלהעיד וכתוצאה מכך העידה במקומו אימו ג'ון. ג'ון טענה כי כאשר היא לא הרשתה לג'ורדן ולאחיו לישון בחדר השינה של ג'קסון ג'קסון התקשר אליה ואמר לה: "את לא בוטחת בי? אנחנו משפחה, למה את עושה את זה? אם כי צ'נדלר העידה כי לא חשדה שקרה משהו בין ג'ורדן לג'קסון וכי היא לעולם לא העידה שג'קסון הטריד את בנה.

דבי רואו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רואו הייתה אשתו לשעבר של ג'קסון. הפרקליטות טענה כי רו נאלצה להעיד בכפייה ב-2003 שהיא תומכת בג'קסון ולכן עדותה לא הייתה אמינה אז. אך רו טענה כי היא הייתה להוטה לתמוך בג'קסון וכי אף אחד לא כפה עליה לתמוך בו.

גאווין ארוויזו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארוויזו טען כי ג'קסון נהג להגיש לו ולאחיו יין בפחיות סודה והראה להם פורנוגרפיה וחומרים מיניים אחרים. בנוסף הוא טען שג'קסון שיפשפף את איבר מינו עד כדי שפיכה ואמר לו כי "אם גברים לא יאוננו הם יאנסו בחורות". לאחר מכן ההגנה שאלה את ארוויזו האם סבתו אמרה לו להגיד את זה אך ארוויזו טען ש"הוא לא בטוח בדיוק מה סבתו אמרה לו". בנוסף ארוויזו אישר את הטענות שכאשר מנהל בית הספר שלו שאל אותו אם ג'קסון התעלל בו הוא השיב בשלילה.

סטאר ארוויזו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיו הצעיר של גאווין, סטאר, אמר כי הוא ראה את ג'קסון מתעלל פעמיים בגאווין. הוא אמר אמר שג'קסון הציג את איבר מינו ואונן בפניהם בטענה שכולם עושים את זה ועודד אותם לעשות זאת גם. סטאר העיד כי ג'קסון נתן להם אלכוהול, לפעמים בפחיות סודה, אותם כינה כ"מיץ ישו". סטאר גם טען שג'קסון הראה להם תכנים פורנוגרפים במחשב שלו. בחקירה הנגדית, עורך דינו של ג'קסון חקר את סטאר על מקרה שקרה בשנת 1998 ובו משפחתו תבעה את חברת ג'יי.סי. פני לאחר שטענו כי הוכו על ידי מאבטחי החנות בחניון בטענה שהם הלכו בלי לשלם על הבגדים שלהם. המשפחה קיבלה כתוצאה מהתביעה 75 אלף ליש"ט. בנוסף עורך דינו של ג'קסון שאל את סטאר לגביי גירושיהם של הוריו. הוא, אחיו ואימו טענו כי דייוויד סטאר, אב המשפחה, נהג להתעלל בהם פיזית במשך 17 שנים. אז בהצהרה שנתן בשנת 2000 טען סטאר כי אביו ואימו לעולם לא רבו. סטאר הודה כי שיקר בהצהרה וכתוצאה מכך עדותו נפסלה מכיוון שהוגדרה כלא אמינה. בנוסף לכך עדותו של סטאר נפסלה לאחר שסטאר טען כי התקרית עם הפורנוגרפיה באינטרנט קרתה באוגוסט 2003 אך למעשה המשפחה לא ביקרה בחוות נוורלנד מאז מרץ 2003.

ג'נט ארוויזו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם ג'נט ארוויזו, אימם של סטאר וגאווין, נקראה להעיד אך ההגנה טענה כי עדותה לא אמינה לאור העובדה כי לג'נט הייתה היסטורייה שסבבה סבב עדויות שקר ומקרי הונאה. ג'נט אכן הודתה כי שיקרה בעדות שנתנה במסגרת התביעה הקודמת. בנוסף ההגנה רצתה לזמן מומחה לנושאי אלימות במשפחה על מנת להוכיח כי ג'נט שיקרה לגביי העובדה שהוכתה על ידי בעלה אך השופט לא אפשר זאת בטענה שזה לא היה רלוונטי. ההגנה גם הציגה עדויות לכך שג'נט ביצעה הונאת רווחה שבגינה הורשעה מאוחר יותר.

בנוסף ההגנה הביאה עובדת רווחה שטענה כי ג'נט לא חשפה את פרטי ההסדר מול ג'י. סי פני ועורך דין העיד כי למעשה החבלות שהיו על גופה של ג'נט היו מבעלה דאז ולא מהמאבטחים של ג'יי.סי פני ושככל הנראה ג'נט שיקרה בשביל לזכות בכספי התביעה.

עורכת העיתון "Mid Valley News" טענה כי גם היא הונתה על ידי ג'נט בכך שג'נט גרמה לה לכתוב בעיתון סיפור שקרי לגביי המצב בריאותי של גאווין. בנוסף עדין אחרים מההגנה הראו הוכחות כי ג'נט הוציאה כסף על קניות בזמן שטענה כי ג'קסון החזיק אותה בכפייה בביתו. גיסתה של ג'נט העידה גם וטענה כי היא הציעה לג'נט לערוך קמפיין לתרומות דם למען גאווין אך ג'נט קיללה אותה ודחתה את ההצעה.

בסופו של דבר לאור דברים אלו השופט הגדיר את עדותה של ג'נט כלא מספקת ואף טענו כי שפת הגוף שלה הייתה חשודה גם כן.

עדים מטעם ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדבריי הסנגורית של ג'קסון סוזן יו, הם הכינו 500 עדים בתיק.

מקולי קאלקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאלקין העיד כי חלק מיטה עם ג'קסון 12 פעמים או יותר כאשר היה בן 9 ועד אשר היה בן 14 אך הוא טען כי ג'קסון לעולם לא התעלל בו מינית והוא מעולם לא ראה את ג'קסון מתנהג בצורה לא תקינה.

וויד רובסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

וויד רובסון, כוכב לעזוב את נוורלנד העיד באותה תקופה כי ישן בחדר השינה של ג'קסון מספר פעמים אך לעולם לא הוטרד. לטענתו הם שיחקו במשחקי וידאו, צפו בסרטים, דיברו וכו'.

ברט בארנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארנס פגש את ג'קסון לראשונה בגיל חמש כשג'קסון נסע לאוסטרליה באחד מסיבובי ההופעות שלו. הוא טען כי ישן בחדר השינה של ג'קסון לפחות 10 פעמים אך טען כי ג'קסון לא עשה שום דבר פסול.

ג'ורג' לופז[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחקן ג'ורג' לופז אשר תרם כסף לגאווין טען כי לדעתו אב המשפחה היה מעוניין יותר בכסף מאשר לעזור לבנו. עם הזמן דרישות האב נהיו תובעניות יותר וכתוצאה מכך הוא ניתק קשר עם המשפחה. לופז גם סיפר כי האב האשים אותו בגניבת 300 דולר מהארנק של גאווין.

ג'יי לנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנחה, ג'יי לנו, טען כי עשה שיחות בחינם עם ילדים חולי סרטן וכאשר עשה זאת התחיל לקבל הודעות קוליות מגאווין. בהודעות הקוליות גאווין אמר ללנו כי הוא "הגיבור שלו". אך לנו טען כי ההודעות הקוליות נראו לו חשודות, טענה שחזר עליה גם בחקירות המשטרתיות. בנוסף טען לנו כי באחד מהשיחות שלו עם גאווין הוא שמע קול ברקע אך לא זיהה את הקול ולא שמע מה הקול אמר. ההגנה טענה כי זו הייתה ג'נט שאמרה לו מה לומר. אם כי לנו טען שהמשפחה לעולם לא ביקשה ממנו כסף.

כריס טאקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקומיקאי כריס טאקר טען כי תרם למשפחה מתנות וכסף אך הוא טען כי המשפחה ציפתה ממנו ליותר מדי וניצלה אותו. בנוסף הוא טען כי הזהיר את ג'קסון מפניי המשפחה וכינה אותם כערמומיים.

הסדר 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

התביעה ניסתה להביא כראייה את ההסדר שנעשה בשנת 1994. במסגרת ההסדר ג'קסון שילם 23 מיליון דולר למשפחת צ'נדלר כפיצוי על ההתעללות המינית של ג'קסון בג'ורדן. התביעה טענה כי התשלום של ג'קסון הייתה בעצם מאין הודאה באשמה. ההגנה לעומת זאת טענה כי חברת הביטוח של ג'קסון שילמה את הכסף והיא זו שגם ניהלה את המשא ומתן על הסכום. בנוסף ההגנה טענה כי ג'קסון לעולם לא הודה באשמה באופן מפורש כי אחרת זה היה מפר את חוק הביטוח בקליפורניה. בסופו של דבר הראייה נפסלה והשופט טען שההסדר שעשו משפחת צ'נדלר היה "לא רלוונטי ודלקתי".

פסק דין[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר המושבעים דן במשך 32 שעות מצטברות שהתפרסו על פניי שבוע. לאחר מכן 9 מושבעים הצביעו בעד ג'קסון ואילו 3 בלבד הצביעו נגדו. בתגובה לכך אחד מחבר המושבעים אמר: "ציפינו לראיות טובות יותר, משהו שהיה קצת יותר משכנע. זה פשוט לא היה שם". גם מנהל חבר המושבעים הגיב לפסק הדין כאשר אמר: "הסתכלנו על כל הראיות והסתכלנו על מייקל ג'קסון ואחד הדברים הראשונים שהחלטנו הוא שאנחנו צריכים להסתכל עליו רק כאדם אחר ולא מפורסם". גם חבר השופטים הגיב לפסק הדין כאשר אמרו כי טענות התביעה היו חלשות וכי ציר הזמן היה בעייתי מכיוון שהרבה מהטענות על התעללות היו לאחר שידור הסרט הדוקומנטרי. מושבע נוסף אמר כי גם הוא חשב שג'נט לא הייתה אמינה ושהיא מומחית להונאות.

כיסוי תקשורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת תמיכה בג'קסון.

המשפט משך תשומת לב תקשורתית בינלאומית, וכמה פרשנים הגדירו אותו כקרקס תקשורתי. כאשר התפרסמה הידיעה על הפשיטה על ביתו של ג'קסון, ערוצים רבים החלו לסקר את הפרשה לאורך על שעות היממה במגוון ערוצים ובמגוון רשתות שידור כמו CBS, ABC ו-NBC. התקשורת סיקרה את בריאותו, את לבושו ואת התנהגותו של ג'קסון, למשל כאשר זינק על גבי מכונית ונופף למעריצים. הרשתות E! ו-Sky TV שיתפו פעולה על מנת להפיק קטעי שחזור מהמשפט, ששודרו מדי יום. השחזור השתמש בשחקנים דומים, כאשר השחקן אדוארד מוס שיחק את ג'קסון.

בשנת 2010 כתב העיתונאי הבריטי צ'ארלס תומסון מאמר ב-הפינגטון פוסט ובו תיאר את המשפט כ"אחד הפרקים המבישים ביותר בהיסטוריה העיתונאית". בנוסף הוא כתב: "אין שליטה ... כמות התעמולה, ההטיה, העיוות והמידע המוטעה היא כמעט בלתי מובנת". לוקה נסקוביץ, עיתונאי נוסף מהפינגטון פוסט גם מתח ביקורת על יחס התקשורת כלפיי המקרה כאשר התקשורת הייתה מוטה לרעתו של ג'קסון וכי כל מה שהתקשורת ניסתה להציג הם רק דברים גרועים, שליליים וכאוטים. הוא תקף באופן ספציפי את הוליווד ריפורטר כאשר טען כי במשך שבועיים הם בחרו שלא לדווח על שום דבר שנאמר או נעשה מצד ההגנה.

ביום שאחריי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המשפט ג'קסון אמר כי כבר לא יאפשר לאנשים להיכנס לחדרו ולא יאפשר לאנשים להיכנס לחייו. הוא טען כי הוא הפך למטרה שבעזרתה אנשים משיגים כסף או בונים את הקריירה שלהם. לאחר המשפט ג'קסון עבר להתגורר במפרץ הפרסי של בחריין כאורח של שייח עבדולה ולא חזר לעולם לחוות נוורלנד אם כי במותו היה באותו הזמן בביתו בלוס אנג'לס. גם בתקופת המשפט הוא לא התגורר בארצות הברית אלא באירלנד.

לאחר מותו מרטין באשיר אמר לחדשות ABC שמעולם לא ראה את ג'קסון גורם לעוול כלשהו: "אף על פי שאורח חייו היה קצת לא שגרתי, אני לא מאמין שהוא ביצע מעשים פליליים". לאחר מותו גם פורסמו קבצים מתוך החקירה של ה-FBI ובהם היה רשום שלא נמצאו הוכחות להרשעתו.

האשמות חוזרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 הגיש וויד רובסון תביעה על סך 1.5 מיליארד דולר נגד מחזיקי הרכוש וכספו של ג'קסון וטען כי אף על פי שהעיד במשפט ההפך, ג'קסון התעלל בו במשך 7 שנים כאשר היה ילד. במאי 2015 השופט המטפל בתיק דחה את הבקשה בעקבות חוק ההתיישנות. ב-2017 הגיש רובסון תביעה נוספת כנגד התאגידים של ג'קסון אך השופט שטיפל בתביעה טען כי לא ניתן להאשים את התאגידים של ג'קסון במה שקרה ולכן התביעה נדחתה.

בשנת 2014 אדם בשם ג'יימס סאפצ'וק הגיש גם הוא תביעה כנגד התאגידים של ג'קסון. בדומה לרובסון גם סאפצ'וק העיד בעד ג'קסון במשפט של 2005 אך טען כי לא הבין בהתחלה שעבר התעללות והבין זאת רק לאחר ששמע את העדות של רובסון. הוא טען כי הוא עבר יותר מ-100 מקרי התעללות ב-4 שנים אך באותה תקופה לא ראה את זה כהתעללות אלא כאהבה. גם תביעה זו נדחתה במסגרת חוק ההתיישנות.

בשנת 2019 יצא לאור הסרט לעזוב את נוורלנד אשר מתעד את סיפורם של סאפצ'וק ורובסון. הסרט עורר סערה רבה ובעקבותיו תחנות רדיו החרימו את שיריו של ג'קסון ואף MTV הסירה את שמו של ג'קסון מהפרס מפעל חיים שלהם.

בינואר 2020 הגיעו רובסון וסאפצ'וק ערעורים על תביעותיהם כנגד התאגידים של ג'קסון בשל הרחבת חוק ההתיישנות. באוקטובר 2020 השופטת הממונה על המקרה דחתה את תביעתו של סאפצ'וק מכיוון שגם היא לא מצאה קשר בין התאגידים לבין המקרה. באפריל 2021 גם תביעתו של רובסון נדחתה מאותה סיבה אך עורכי דינו של רובסון אמרו כי הם יגישו ערעור על פסק הדין.