מושב בחיים
מושב בחיים (בגרמנית: Sitz im Leben, נקרא גם מאחז בחיים) הוא מונח במחקר המקרא שטבע החוקר הרמן גונקל בהקשר לחקר הסוגים הספרותיים במקרא (בגרמנית: Gattungsgeschichte; באנגלית: Form Criticism). המושב בחיים הוא ההקשר הסוציולוגי בו נכתבה יצירה ספרותית או ההקשר הסוציולוגי בה יצירה כזו עתידה להיות מבוצעת (אם מדובר ביצירה בעלת מאפיינים ליטורגיים), לדוגמה: האם מדובר בשיר שהושר בבית המקדש, או בסיפור שסופר מסביב למדורת השבט, וכיוצא בזה. כתוצאה מהבנת המושב בחיים ניתן להבין טוב יותר את הקשרו של הטקסט, מבנהו ומטרותיו.
מושג זה התקבל כמושג יסוד בחקר המקרא ואף מחוץ לתחום זה. בבלשנות, המושב בחיים מתייחס לפרגמטיקה.
חקר הסוגים והמושב בחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון העומד בבסיס שיטתו של גונקל הוא שבספרות המזרח הקדום בכלל, ובתנ"ך בפרט ישנה הקפדה על ייחודיות הצורות הספרותיות השונות למצבים חברתיים ונפשיים ספציפיים. לדעת גונקל, הצורות הספרותיות השונות בספרות המקרא התפתחו והתגבשו עוד קודם שעלו על הכתב כמקטעים בתוך מסגרת ספר תנ"כי זה או אחר. השקפות שונות, טקסים שונים ומציאויות חברתיות באו לידי ביטוי בצורות ספרותיות שונות - מזמורים, נאומים, סיפורים, שירים וכו'. על כן, גונקל סבר כי הבנת מהותם של טקסטים מקראיים שונים תלויה ביכולת ההפרדה בין הצורות השונות ובעמידה על גלגוליו של הטקסט מהשלב הראשוני האוראלי, ועד לצורתו הנוכחית באמצעות התחקות אחר התפקיד שמילאו הצורות השונות בחייהם של אנשי אותה תקופה. חיפוש זה מכוון לשאלה באילו הזדמנויות חוזרות סופרו או הושרו הקטעים השונים.
יישומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גונקל עצמו יישם את תורת הצורות שלו בעיקר בהבחנה שערך במבוא שלו לספר תהלים בין סוגי המזמורים השונים שבספר זה - המנונים, מזמורי המלכת האל, תלונות, תודות ומזמורי מלך. כמו כן, החל בסיווג גם באשר לאגדות ספר בראשית וגם באשר למושבם בחיים של נאומים שונים בספרי נביאים.
את דרכו של גונקל המשיכו תלמידיו ובהם הוגו גרסמן (אנ') (1877–1927) ואלברכט אלט אשר אימץ את שיטת החיפוש אחר המושב בחיים בהקשר של החוק המקראי, מתוך כוונה לעמוד באמצעות כך על שלבי התפתחותו.
המושג אומץ ויושם גם על ידי חוקרי ספרות חז"ל אשר התייחסו לשאלת המושב בחיים של הדרשות על המקרא בכלל, והדרשות הסיפוריות, המרחיבות את הסיפור המקראי (סיפור דרשני) בפרט: האם המושב בחיים שלהן הוא בית המדרש, וממילא קהל היעד שלהן הוא קהל למדני ומשכיל, או שהמושב בחיים המרכזי שלהן הוא בית הכנסת, וממילא הן אמורות לפנות לקהל רחב ומגוון יותר.
