ביקורת המקרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ביקורת המקרא היא המחקר האקדמי של המקרא. בשונה מפרשנות המקרא המסורתית, ביקורת המקרא רואה אותו כספרות רגילה, ושואלת מתי, היכן, מדוע ובאילו נסיבות טקסט מסוים חובר, אלו השפעות תרמו לעיצובו ומהם המקורות מהם נגזר, כגון השערת התעודות. בהבדלים קלים, הביקורת ממוקדת בתנ"ך העברי, בברית הישנה, במכתבי הברית החדשה ובבשורות. היא גם ממלאת תפקיד חשוב בחיפוש אחר ישו ההיסטורי.

ביקורת המקרא עוסקת גם בלשון המקרא, לרבות משמעות הביטויים בהקשרם, שימור הנוסח והשינויים שחלו בו; תת־תחום זה נקרא ביקורת נוסח המקרא.

ביקורת המקרא נסמכת על מגוון תחומים אקדמיים ובהם ארכאולוגיה, אנתרופולוגיה, פולקלור, בלשנות, היסטוריה ולימודי דתות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת המקרא צמחה מהתפתחות הרציונליזם במהלך המאה ה-17 והמאה ה-18. במאה ה-19 היא נחלקה לשני ענפים נפרדים, הביקורת הגבוהה, שעסקה בניסיון לזהות את המקורות הספרותיים מהם התפתח הטקסט המקראי והביקורת הנמוכה, שעניינה בשיבושים והשינויים שחלו לכאורה בטקסט המקראי במהלך העתקתו לאחר גיבושו הסופי. מונחים אלו לא נמצאים בשימוש יותר, וביקורת מתקופתנו עוסקת יותר בנקודות מבט חדשות הנשענות על ספרות וגישות שונות מתחום הסוציולוגיה מתוך מטרה להבין את הטקסט ואת העולם בו הוא נוצר.

עדיין נעשית לעתים חלוקה בין הביקורת ההיסטורית לביקורת הספרותית. הביקורת ההיסטורית עוסקת בניסיון להתאים את הטקסט להיסטוריה. היא עוסקת בשאלות מתי נכתב הטקסט, מי עשוי להיות הכותב, וכדומה. הביקורת הספרותית עוסקת בשאלות כמו, עבור מי נכתב הטקסט, מה הייתה מטרת כותביו ואיזה התפתחות חלה בטקסט במשך השנים.

הביקורת ההיסטורית הייתה התחום הדומיננטי של ביקורת זו עד סוף המאה ה-20, אז מבקרי המקרא החלו לעסוק יותר בחקר משמעות הטקסט ומקורותיו. עיסוק זה פיתח שיטות שונות שהתבססו על תחום הביקורת הספרותית הקלאסית. כיום מבחינים בין שני תחומים אלו כשהאחד נקרא ביקורת דיאכרונית והשני ביקורת סינכרונית. המונח הראשון מתייחס לתולדותיו של הטקסט והתפתחותו לאורך הזמן, והאחרון מתייחס לפן הספרותי של הגרסה הסופית של הטקסט שנמצאת בידנו כיום.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.