מחלה הנישאת באוויר
מחלה הנישאת באוויר[2] או מחלה אווירנית היא מחלה הנגרמת על ידי פתוגנים הניתנים להעברה באוויר לאורך זמן ומרחק על ידי חלקיקים קטנים.[3] הגדרה זו כוללת מחלות בעלות חשיבות הן ברפואה והן ברפואה וטרינרית. הפתוגנים הרלוונטיים עשויים להיות וירוסים, חיידקים או פטריות, והם עשויים להתפשט באמצעות נשימה, דיבור, שיעול, התעטשות (בשל יצירת נתז נשימתי), העלאת אבק, ריסוס נוזלים, שטיפה בשירותים או כל פעילויות שיוצרות חלקיקי אירוסול או טיפות. זמן הישרדות הפתוגנים באוויר מושפע בין היתר בסוג הפתוגן, הטמפרטורה, לחות וקרינה על סגולה. מחלות מוטסות אנושיות אינן כוללות מצבים הנגרמים מזיהום אוויר, כגון תרכובות אורגניות נדיפות (VOC), גזים וחלקיקים המועברים באוויר.
דרך יעילה למנוע התפשטות מחלות אווירניות היא חסימה פיזית של הנתז נשימתי בעזרת מסכה רפואית.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Transmission-Based Precautions". U.S. Centers for Disease Control and Prevention (באנגלית אמריקאית). 2016-01-07. נבדק ב-2020-03-31.
- ^ נִשָּׂא בַּאֲוִיר במילון מיקרוביולוגיה (תשנ"ה), באתר האקדמיה ללשון העברית
- ^ "2007 Guideline for Isolation Precautions: Preventing Transmission of Infectious Agents in Healthcare Settings" (PDF). CDC. p. 19. נבדק ב-2019-02-07.
Airborne transmission occurs by dissemination of either airborne droplet nuclei or small particles in the respirable size range containing infectious agents that remain infective over time and distance
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.