אינוונציה

אינוונציה (מאיטלקית - Inventio - "המצאה") הינה צורה מוזיקלית אומנותית, פוליפונית, מתקופת הבארוק באירופה (ראשית המאה ה-18). הצורה מתייחדת בכך שהיא מופיעה באופן כמעט בלעדי ברשימת יצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך, וכתובה לכלי מקלדת. אינוונציות נוספות נכתבו בידי מלחין איטלקי בעל פרסום דל בשם פרנצ'סקו אנטוניו בונפורטי (1672-1749), אך אלו נותרו אלמוניות, בניגוד לאינוונציות הידועות של באך.

האינוונציות ביצירתו של באך

יוהאן סבסטיאן באך כתב חמש עשרה אינוונציות דו קוליות ושלוש עשרה אינוונציות תלת קוליות . כותרתן של האחרונות היא למעשה "סינפוניות". באך כתב כל אינוונציה (מכל סוג) בסולם שונה, כך שאין שתי אינוונציות מאותו סוג אשר כתובות באותו סולם. על אף מקוריותן ויופיין, הן לרוב לא מועלות לביצוע קונצרטי, אלא נותרות יצירות לביצוע על ידי תלמידים וחובבי מוזיקה. האינוונציות התלת קוליות המורכבות, הן מן היותר מבוצעות ומרשימות לנגינה בקונצרט פומבי. יוצא דופן הוא גלן גולד, פסנתרן מפורסם אשר הקליט את האינוונציות כולן. בשל קלות ביצוען, האינוונציות מנוגנות לרוב על ידי תלמידי פסנתר, בנזכר מעלה. אינוונציות דו קוליות מסוימות אף עובדו לדואטים של כלים שונים. מספרן של האינוונציות ברשימת יצירותיו של באך הן 772-786 (דו קוליות) ו-787-801 (תלת קוליות - סינפוניות). יצירות נוספות בצורת אינוונציה נמצאות אצל באך בספר המקלדת לבנו וילהלם פרידמן באך.

צורה ומאפיינים מוזיקליים

האינוונציות כאמור, כתובות לשניים או שלושה קולות עצמאיים, וכתובות לכלי מקלדת. הסכימה הכללית של האינוונציה היא למעשה פסקאות מוזיקליות, אשר מופרדות בקדנצות ברורות. לקראת כל קדנצה מתרחשת מודולציה לאחד הסולמות הקרובים לטוניקה, כאשר הפסקה המוזיקלית הבאה ממשיכה לרוב מאותו סולם אליו הובילה המודולציה האחרונה. הפסקה האחרונה נמצאת או מובילה חזרה אל הטוניקה ומסיימת בה.

באינוונציות ניתן להבחין בשניים או יותר נושאים תמטיים. לרוב, יופיעו הנושאים אחד אחרי השני בקול מסוים, כאשר הקול הבא יכנס במהרה וישמיע את הנושאים באותו סדר כבקאנון, ובהתאם למבנה כניסת הקולות בפוגה. ישנם יוצאי דופן, כמו באינוונציה הדו-קולית בלה מז'ור, אשר פותחת בשני קולות כאשר כל אחד מהם מנגן נושא אחר מנושאי האינוונציה. לאחר תצוגת הנושאים מופיעות סקוונצות אשר מובילות אל הקדנצה החותמת פסקה מוזיקלית.

מכיוון שז'אנר זה הוא מצומצם מאוד, בעייתי להגדיר אותו בצורה מדויקת. עם זאת, ניתן לראות באינוונציה מאפיינים של חטיבות צורת סונאטה (כמו ביצירות רבות מאת באך ומלחיני בארוק נוספים); פתיחה בטוניקה והצגת הנושאים המוזיקליים, מעבר לחלק דרמטי יותר הפותח באחד הסולמות הקרובים (כמעט תמיד בדומיננטה), ואשר בו מספר מודולציות, ומן הסתם גם מספר זהה של קדנצות. אחרי החלק הזה, אשר ניתן לראות בו "פיתוח", יגיע חלק נוסף הזהה לרפריזה, ובו יופיעו הנושאים בשלמותם, כשחלק זה הוא לרוב בסולם הטוניקה, ותמיד יסיים בו.

מהירות ביצוע האינוונציות אינה מצוינת בכותרת כל יצירה. עם זאת, ביצוען נע בין בטמפו מתון (מודרטו) עד נמרץ, פרט לאינוונציה התלת קולית בדו מינור שהיא אינוונציה יחסית איטית, וקיימת בשתי גרסאות; גרסה פשוטה, וגרסה עם קישוטים מאת באך עצמו.