נורמנים

הנורמנים אשר שמם נגזר מכינוי ל"אנשי הצפון", היו פולשים סקנדינבים (במיוחד ויקינגים-דנים) אשר במהלך המחצית השנייה של המאה ה-9 לספירה החלו בכיבוש החלק הצפוני של צרפת הידוע כיום בשם נורמנדי, ממנו התפשטו לאיטליה; הם ידועים גם בשל הכיבוש הנורמני של אנגליה, שהחל עם קרב הייסטינגס ב-1066.

הנורמנים היו ממוצא ויקינגי, אבל היו למעשה בעיקר ממערב פלנדריה. טרם התיישבות הנורמנים בצרפת, הם היו ככל שבטים הוויקינגים, כאשר הם בזזו ושדדו כפרים ששכנו על חופי המדינות השכנות, או אפילו חדרו יותר עמוק ליבשה. במהלך המאה ה-9 התהדקו הקשרים בין המנהיגים הנורמנים למלך האנגלי והם שימשו לו כשכירי חרב במאבק על כיבוש האי הבריטי והכפפתו תחת מנהיגות אחת. בשנת 911 לאחר פשיטות על צפון צרפת ומצור על פריס העניק להם שארל התם מלך צרפת את אזור הסן התחתי, באזור זה שהפך לאחר התפשטות מסוימת לדוכסות נורמנדי הקימו הנורמנים את בירתם, העיר רואן שעד היום היא אחת הערים הגדולות באזור. מנהיג הפולשים, הרולף או רולו מנורמנדי (הידוע יותר גם בשמו הלטיני רוברט) נשבע אמונים לשארל התם כדי שזה יואיל בטובו לתת לו את חבל הארץ. לאחר כמה שנים של התנחלות בנורמנדי התנצר רולו ובעקבותיו שאר הנורמנים ובכך החלה תקופה חדשה בתולדות עם זה.

הנורמנים שאימצו את הדת הנוצרית ואת השפה הצרפתית העתיקה, יצרו באמצעות שילוב מסורתם זהות תרבותית חדשה הנפרדת משכניהם הצרפתים ובני ארצות מוצאם הסקנדינביים.

התרבות הנורמנית כתרבויות מהגרים אחרות הייתה משתנה וסתגלתנית ולמשך זמן מסוים הובילה אותם לכיבוש שטחים בכל רחבי אירופה.

כיבוש אנגליה

כיבושי הנורמנים (באדום)

ערך מורחב – ממלכת אנגליה הנורמנית

הכיבוש הנורמני של אנגליה לא נבע מייצרי התפשטות חסרי רסן, או מצפיפות רבה מידי בנורמנדי, היא נבעה ממצב לגיטימי בו ויליאם הראשון הוכרז כיורשו של מלך אנגליה אדוארד המוודה שעמד למות ואשר לא היו לו בנים לרשת אותו.

לאחר בגידתו של הרולד גודווינסון בוויליאם לו נותר לו אלא לשים פעמיו אל עבר אנגליה ולדרוש בכוח את הכתר המגיע לו. בקרב הייסטינגס כאמור ניצחו הנורמנים את הסקסונים והתנחלו באנגליה, כאשר הם נטמעים בקרב הסקסונים ומשנים לנצח את המורשת האנגלית על ידי היטמעותם בה.

הנורמנים בסיציליה ודרום איטליה

ערך מורחב – ממלכת סיציליה הנורמנית

לשטחי דרום איטליה הגיעו נורמנים ב-999 כשכירי חרב בהזמנת שליטי ערי מדינה מקומיים שנזקקו לעזרה בהתמודדות עם הקיסרות הרומית המזרחית. במקביל, היו נורמנים ששימשו שכירי חרב באימפריה הרומית המזרחית. ב-1029 נתן להם הדוכס סרגיוס הרביעי מנאפולי מקום להקמת יישוב קבע. ב-1035 הגיעו ויליאם יד הברזל, אחיו דרוגו והצטרפו ללומבארדים באפוליה במלחמתם כנגד הביזנטים. כאשר הביזנטים הובסו ב-1040 קיבלו השניים את אמלפי [1] כשלל.

בנייה

הטירות בנורמנדי ובאנגליה

טרם התיישבו הנורמנים בצרפת, היו יורדי ים שהיו נוהגים כמו עמים נורדיים אחרים, לפשוט על חופים של ממלכות אחרות ולבזוז אותם להנאתם. כאשר בראשית המאה ה-10 התיישבו רולו ואנשיו בשפך הסיין העילי (לכיוון האוקיינוס האטלנטי), הם עזבו בהדרגה את עיסוקיהם הימיים ועסקו בגיבוש וחיזוק שליטתם על השטחים הקרקעיים שכבשו. האסטרטגיה המרכזית שלהם שנולדה בנורמנדי כללה בניית ביצורים מהם יכלו הנורמנים לצאת למתקפה, להיות מוגנים ואף לשלוט על טריטוריות סמוכות. בהמשך ביצורים אלו הפכו למעין טירות אשר רובן המכריע היה עשוי מבני עץ המוגנים בחומת עץ אשר חפיר סובב אותן.

כאשר כבשו הנורמנים את אנגליה ב-1066 הם החלו לבנות ביצורי קבע שהיו עשויים מאבן ונועדו לתת יתרון רב יותר לכוחותיהם. דוגמה מובהקת לכך הוא המגדל הלבן שנמצא כיום במתחם מצודת לונדון.

הנורמנים בנו טירות רבות כדי להגן על גושי ההתיישבות שלהם וצירי האספקה ברחבי האי, כאשר הרחיבו את כיבושם לויילס וסקוטלנד, המשיכו הנורמנים בשיטה זו.

כיום ניצבות טירות רבות כמו גם שרידי טירות על אדמת האי הבריטי, כעדות לפעליהם של הנורמנים שעל אף היותם עם קטן, כבשו הם אי גדול והשפיעו על אספקטים מרובים בו אפילו בסגנון הבנייה.

קישורים חיצוניים

• תבנית:אנציקלופדיה ynet