ויליאם הראשון, מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ויליאם הכובש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויליאם הראשון, מלך אנגליה
Willielmus
BL MS Royal 14 C VII f.8v (William I).jpg
לידה 1028
ממלכת צרפת פאלז (אנ'), דוכסות נורמנדיה
פטירה 9 בספטמבר 1087 (בגיל 59 בערך)
ממלכת צרפת רואן, דוכסות נורמנדיה
מקום קבורה צרפתצרפת מנזר הגברים, קאן
עיסוק סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מתילדה מפלנדריה
שושלת המלכים הנורמנים
תואר מלך אנגליה ודוכס נורמנדיה
כינוי ויליאם הכובש
אב רובר הראשון, דוכס נורמנדיה (אנ')
אם הרלבה (אנ')
צאצאים רוברט השני, דוכס נורמנדיה
ססיליה מנורמנדי (אנ')
ריצ'רד מנורמנדי (אנ')
ויליאם השני, מלך אנגליה
קונסטנס מנורמנדי, רוזנת ברטאן (אנ')
אדלה מנורמנדי, רוזנת בלואה (אנ')
הנרי הראשון, מלך אנגליה
יורש העצר רוברט השני, דוכס נורמנדיה
ויליאם השני, מלך אנגליה
מלך אנגליה
25 בדצמבר 10669 בספטמבר 1087
(20 שנים)
דוכס נורמנדיה
3 ביולי 10359 בספטמבר 1087
(52 שנים)
מונרך בתקופה אנרי הראשון, מלך צרפת
פיליפ הראשון, מלך צרפת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ויליאם הראשון, הידוע כויליאם הכובש או ויליאם הממזר (לטינית: Willelmus או Willielmus,[1] אנגלית עתיקה: Willelm, אנגלית מודרנית: William the Conqueror, צרפתית: Guillaume,‏ 1027? – 9 בספטמבר 1087) היה דוכס נורמנדיה משנת 1035 ומלך אנגליה לאחר ניצחונו על הרולד גודווינסון בקרב הייסטינגס ב-1066. ויליאם היה הראשון בשושלת המלכים הנורמנים שמשלה באנגליה עד 1154. תקופת שלטונו הביאה לשינויים עמוקים בתרבות ובחברה האנגלו-סקסית, וסימנה עידן חדש בתולדות הארץ.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולדתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם נולד בטירת פָאלֶז הסמוכה לקלבדוס שבנורמנדי כבנו הלא-חוקי של רוברט דוכס נורמנדיה, ושל הרלבה (Herleva), בתו של בורסקאי; הוא היה מצאצאיו של רולו מנורמנדי.

דוכס נורמנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם נאלץ להיאבק על קבלת התואר דוכס נורמנדי, גם בגלל היותו ממזר וגם בגלל מוצאה הנחות של אמו. ב-1034 עלה אביו לרגל לירושלים ולפני יציאתו קבע שבנו ויליאם יירש אותו, במקרה שימות בדרך; אכן בחזרתו הוא מת ממחלה, וב-1035 ירש ויליאם את כיסא אביו והוכתר כדוכס בעודו נער. הוא הותקף מיד על ידי הווסאלים שלו, ונאלץ להיעזר באנרי הראשון, מלך צרפת כדי להביסם. המאבק נמשך שנים, ורק ב-1047 השיג ויליאם את מלוא השליטה על נורמנדי, כשהביס את הברונים המורדים בקרב ואל-אס-דון סמוך לעיר קן.

נישואים למתילדה מפלנדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאם נשא את מתילדה מפלנדריה ב-1050 או 1051, בקתדרלת נוטרדאם של העיר אה (אנ') שבנורמנדי, כשהוא בן 23 והיא בת 21. נישואיהם הניבו ארבעה בנים ושש בנות (ראו רשימה להלן). למרות שאלה היו נישואים פוליטיים שנועדו להכניס טריז בין אויבי נורמנדי העיקריים (צרפת, אנז'ו ופלנדריה), האהבה שררה בין בני הזוג שכנראה שמרו אמונים זה לזו במשך כל חייהם.

ילדיהם של ויליאם הכובש ומתילדה מפלנדריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנו ויכוח לגבי מספר הבנות של ויליאם ואשתו, מתילדה מפלנדריה; הרשימה כוללת כמה שמות המוטלים בספק:

מלך אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אחיין סבו של ויליאם, המלך אדוארד המאמין מאנגליה (ינואר 1066), טען ויליאם לכתר אנגליה, בטענה כי אדוארד חשוך הילדים נקב בשמו כיורש בזמן שהוא ביקר באנגליה (ככל הנראה ב-1052). אדוארד המאמין היה סקסוני במוצאו, והיה שייך לבית וסקס עתיק היומין, ששלט בממלכת אנגליה תוך מלחמות תמידיות עם הוויקינגים, הדנים והנורווגים במשך שנים רבות.

טוען נוסף לכתר האנגלי היה הרולד גודווינסון, אציל אנגלי, גיסו של אדוארד המאמין. ויליאם טען שהרולד נשבע בפניו שיוותר על דרישתו לרשת את כס מלך אנגליה. אין כל הוכחה היסטורית לשבועה זו אך המסורת מספרת שהרולד הפליג בתעלה האנגלית בספינתו ועמד לטבוע, כשויליאם הציל אותו. כתמורה להצלתו נדרש הרולד להישבע על ויתורו על כס המלכות. ללא ידיעתו של הרולד ויליאם החביא מתחת לשולחן שרידי גופתו של קדוש נוצרי, דבר שמונע מהנשבע להפר את שבועתו.

מכל מקום, עם מותו של אדוארד המאמין, נאספה קבוצת אצילים אנגלים שהכריזה על הרולד כמלך אנגליה. טקס ההכתרה התקיים ב-5 בינואר 1066, והוא הפך בכך למלך הרולד השני. מנגד, על מנת לחזק את זכותו לכתר האנגלי, השיג ויליאם את תמיכת האפיפיור בטענה שהרולד הפר שבועה על שרידיו קדוש נוצרי.

ב-28 בספטמבר נחת ויליאם על החוף האנגלי בראש כוח של כ-7000 לוחמים ב-600 כלי שיט, ויצא לקראת הרולד. באותו זמן הרולד נאלץ להפנות את צבאו כנגד טוען נוסף לכתר אנגליה - הראלד הארדראדה (Hardrada), מלך נורווגיה ולוחם ויקינגי מפורסם, שפלש לצפון אנגליה וכבש את העיר יורק. דבר זה איפשר לויליאם להנחית את חייליו על חוף אנגליה ולהקים שם ראש גשר. אחרי שניצח את המלך הנורווגי הפנה הרולד את צבאו לכוון ויליאם. בקרב הייסטינגס ב-14 באוקטובר 1066 הובסו הכוחות הסקסוניים, כשהרולד עצמו נהרג מחץ שפגע בעינו. זה היה הרגע המכונן שקרוי כיום הכיבוש הנורמני של אנגליה. ניצחון זה מונצח בשטיח באייה, שטיח קיר היסטורי מפורסם בו רקומות למעלה משבעים תמונות המראות את שלבי כיבוש אנגליה על ידי ויליאם.

לאחר היסוס קל, התאספו אצילי ובישופי אנגליה והחליטו להכתיר את ויליאם כמלך אנגליה ב-25 בדצמבר 1066, במנזר וסטמינסטר.

ב-1067 חזר ויליאם לנורמנדי והשאיר שם את אחיו למחצה, אודו מבאייה, כשליט. ואולם, מרידות שפרצו בכל חלקי אנגליה נגד ויליאם אילצו אותו לשוב אליה. במשך 4 שנים הוא לחם נגד המורדים השונים עד שהכריע את כולם. ויליאם הנהיג עונש על ביזת רכושם ואדמותיהם של המורדים ותומכיהם וניכוס רכוש זה על ידי אנשיו הנורמנדים. בהדרגה הודחה כמעט כל האצולה האנגלית והארץ נשלטה, למעשה, על ידי אצולה נורמנית דוברת צרפתית.

ויליאם הנהיג רפורמות רבות וגדולות, ביניהן שינוי מערכת החוק האנגלו-סקסונית, אותה הוא מיזג עם החוק הנורמני (1085). כדי לבדוק את מידת שליטתו בממלכה, הזמין ויליאם את חיבור ספר יום הדין, הדומה למפקד אוכלוסין מודרני, בו נרשם כל אנגלי בעל רכוש, עם פירוט רכושו. גם בכנסייה ביצע ויליאם מהפך גדול כשהחליט להעביר בהדרגה את כל משרות הבישופים לידי אנשי כנסייה נורמנים. כך גם השליטה על רכושה הרב של הכנסייה עבר לידי אנשיו.

ויליאם נחשב למלך חזק, בעל כוח אבסולוטי, לעיתים קרובות אכזר וחסר רחמים כלפי כל ניסיון למרוד בו. שמעו כלוחם אמיץ ומנצח יצא למרחקים ובתקופתו לא נעשו יותר ניסיונות פלישה של ויקינגים מסקנדינביה לאנגליה. כך הפכה אנגליה למקום בטוח, הנשלט לחלוטין על ידי אנשיו, ומקור הכנסה כספית גדול ממדים לארמון המלוכה. ברם, ויליאם היה בו זמנית גם דוכס נורמנדי ושם הצרות לא פחתו. אויביו משכבר הימים - צרפת, פלנדריה ואנז'ו - יצאו נגדו בכל הזדמנות ואף גייסו לצידם את רוברט, בנו הבכור של ויליאם. מלחמות אלו נמשכו לסירוגין בין 1071 ל-1084. כעבור זמן הוא שב לאנגליה, שם המשיך בהחרמת רכוש אנגלי והעברתו לאנשיו.

ויליאם הורה גם על בניית מספר רב של טירות להבטחת שליטתו ברחבי הממלכה, ביניהן מגדל לונדון.

ב-1087 נאלץ לחזור לנורמנדי ולהלחם במלך צרפת שניסה לכבוש שטח מדוכסותו. מלך צרפת נוצח, אך ויליאם נפצע באותו קרב.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הקרב בצרפת נפצע ויליאם קשה ולבסוף מת מפצעיו ב-9 בספטמבר 1087. הוא נקבר בכנסיית סטפאן הקדוש בעיר קן בנורמנדי.

את כתר אנגליה הוריש ויליאם לבנו השלישי, ויליאם רופוס, ואת תוארו כדוכס נורמנדי הוריש לבנו הבכור, רוברט קצר הנעל, למרות שזה מרד בו קודם לכן. בנו הצעיר, הנרי ביוקלרק, נעשה אף הוא מלך אנגליה מאוחר יותר, לאחר מותו של ויליאם השני בלא להותיר יורשים.

הסכם וינצ'סטר, חתום בידי ויליאם הראשון ואשתו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Bates, William the Conqueror.
  • The lives of the Kings & Queens of England, Antonia Fraser Ed., University of California press, 1998.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nicholas Harris Nicolas, The Chronology of History, Green, & Longman and John Taylor, 1838. עמ' 364.