סריאליזם

סריאליזם, הידועה גם כשיטת שנים עשר הטונים או דודקאפוניה, היא שיטה לכתיבת מוזיקה המבוססת על סידור שיטתי של אלמנטים מוזיקליים. בשיטה הסריאלית מסודרים בשורה או סדרה גבהי צליל, דינמיקה, תזמור, קצב, ולעתים אלמנטים נוספים, וכל ערך בסדרה (צליל גבוה יותר, חזק יותר) מקבל מספר. בצורתה המחמירה ביותר חייבים להופיע כל גובה צליל, דינמיקה, תזמור או אלמנט ריתמי במקומם בסדרה, ולא לשוב ולהופיע עד שהסדרה חוזרת.

כמה מהלחינים הסריאליים החשובים הם ארנולד שנברג, קרלהיינץ שטוקהאוזן ופייר בולז. אלמנטים מתוך השיטה שמשו מלחינים רבים כאיגור סטרווינסקי, בנג'מין בריטן, אארון קופלנד, אלפרד שניטקה ודימיטרי שוסטקוביץ. מ1920 מגוון מלחינים הושפעו מהשיטה או ראו צורך להגיב אליה, לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית, אלא גם בג'אז. השימוש בשיטה מתמטית לשליטה במאפיינים מוזיקליים השפיע על מלחינים שלא אימצו את השיטה בגרסתה המלאה, ביניהם אליוט קרטר ואיאניס קסנקיס (Iannis Xenakis).