נשימה סרעפתית

נשימה סרעפתית

נשימה סרעפתית או נשימת בטן היא נשימה שרובה נעשית בעזרת כיווץ הסרעפת ופחות על ידי הרחבת כלוב הצלעות שבבית החזה.

אוויר נכנס לריאות כאשר נפח בית החזה גדל ויוצר הפרש לחצים שלילי בין הנוזל שבין קרומי האדר (pleura) לבין האוויר החיצון. הפרש הלחצים גורם לריאות להתרחב ולאוויר להיכנס לתוכן. את בית החזה מגדירות הצלעות והסרעפת ולכן נפח בית החזה יכול להשתנות עקב תנועת צלעות או סרעפת. אוויר יוצא מהריאות ללא מאמץ שרירי, כאשר בית החזה והריאות חוזרים לצורתם שלפני השאיפה הודות לאלסטיות שלהם.

שריר הסרעפת מהווה את הגבול התחתון של בית החזה. במצב מנוחה לסרעפת מבנה קמור, קרי היא בולטת בדמות חצי כדור לתוך כלוב הצלעות. כיווץ הסרעפת גורם להשטחה של המבנה הקמור ולהגדלת נפחו של בית החזה ובאותה עת, לדחיסה כלפי מטה של אברי הבטן הדוחפים את קיר הבטן הקדמי לכיוון קדימה. תנועה הנראית כ"הוצאת הבטן".

נשימה סרעפתית עמוקה יותר מנשימה צלעית (נשימה המדגישה הנעת צלעות לשם הגדלת נפח בית החזה). כמות גדולה יותר של אוויר מתחלפת בכל נשימה וחלקים גדולים יותר בריאות מתאווררים. היא נחשבת לבריאה יותר והדרכת השימוש בה נעשה דרך קבע לחולים הסובלים מתת-איוורור של הריאות ולחולים הנחשבים מועדים לפגיעה כזו, למשל לאחר ניתוח בהרדמה כללית.

נטיית אנשים להימנע משימוש בנשימה סרעפתית מוסבר לעתים בהרגלים נרכשים, כגון חיקוי מבוגרים המורגלים בנשימה צלעית, הימנעות מנשימה סרעפתית הגורמת להבלטת בטן (המנוגדת לאידאל היופי של הבטן "השטוחה") ואף המצאות מתמשכת במצבי דחק המלווים בנשימות רדודות.

קישורים חיצוניים

• אלימלך שוחט, כמו אוויר לנשימה, באתר ifeel
• ניב דור כהן, על נשימה וחיים, באתר yoga.co.il

עיעככטוחטעוטמגאועילעומןלא

הערות שוליים

יכול להיות