סרעפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרעפת
Diaphragm - 2.png
שיוך muscle of thorax, particular anatomical entity
אספקה עורקית עורק מסב הלב והסרעפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ניקוז ורידי וריד סרעפת עליון עריכת הנתון בוויקינתונים
עצבוב עצב הסרעפת
פעולת שריר תנועת השאיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
אחז שריר קשת הצלעות, חוליות מותניים, זיז עצם החזה, צלעות, חוליות בית החזה עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (404) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) diaphragma עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A04.4.02.001 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 2327 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 13295 עריכת הנתון בוויקינתונים
קוד MeSH A02.633.567.900.300 עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהה MeSH D003964 עריכת הנתון בוויקינתונים
מערכת השפה הרפואית המאוחדת C0011980 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הסרעפת (TA: Diaphragma) היא שריר במערכת הנשימה, המפריד בין בית החזה לחלל הבטן.

הסרעפת קיימת אצל כל היונקים וגם אצל כמה מיני עופות. אצל בני האדם הסרעפת צמודה לחוליות המותניים, הצלעות התחתונות, ולעצם החזה. שלושה פתחים עיקריים בסרעפת מאפשרים את מעבר הוושט, אבי העורקים, הוורידים, העצבים, הכבד ותעלות בית החזה.

אצל בני האדם הסרעפת היא אליפטית, משופעת למעלה, גבוהה יותר בחזית הגוף מאשר בגב, ובעלת קימור בזמן שהיא "נחה". כיווץ והרפיה של הסרעפת הם חלק חשוב בתהליך הנשימה. במהלך שאיפה הסרעפת מתכווצת, נעשית שטוחה ומגדילה את נפח בית החזה ואוויר זורם פנימה אל הריאות על מנת למלא את הוואקום שנוצר בהן. במהלך הנשיפה, הסרעפת נרפית והאוויר יוצא מהגוף.

כיווץ הסרעפת מפעיל לחץ על הבטן, לחץ זה ממריץ את הקיבה וכך הסרעפת מסייעת לתהליך עיכול. לסרעפת חלק גם בתהליכי ההקאה, מתן השתן והצואה. הסרעפת מעוצבבת בעיקר על ידי עצב הסרעפת (Nervus phrenicus) שיוצא בעיקר מעל החוליה הצווארית הרביעית (C4). התכווצויות לא רצוניות ולא סדירות של הסרעפת גורמות לשיהוקים.

הסרעפת היא שריר השאיפה החשוב ביותר לנשימה באדם.

במקרה מיוחדים קיימים קוצבים סרעפתיים מסוגים שונים הבאים לפצות על הפגיעה בסרעפת[1].

נזקים לסרעפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיתוק חד או דו-צדדי של הסרעפת נגרם על ידי ניתוח בבית החזה, תהליך ממאיר, חבלה, מחלות עצב, מחלות שרירים או דלקות. לעיתים השיתוק הוא זמני ותפקוד הסרעפת חוזר כעבור פרק זמן. אם השיתוק הוא חד-צדדי הסימנים הקליניים עשויים להיות קלים בלבד בעוד ששיתוק דו-צדדי, שהוא פחות שכיח, נותן סימנים מיידיים קשים, אך רק לעיתים רחוקות מסכני חיים.
  • בקע סרעפתי
  • הגרם בעקבות חבלה חודרת של סכין, פצע ירייה, או שברי צלעות, או כתוצאה מחבלה קהה, הנגרמת לרוב בתאונות דרכים, בנפילות מגובה ובפצעי מעיכה[2].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר על הקשר בין סרעפת ונשימה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר נתאי פרנקל, קוצב סרעפתי, אלין
  2. ^ ד"ר צבי קויפמן, עקרונות בכירורגיה, באתר ויקירפואה


Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.