סריאליזם – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ robot Adding: uk:Серіалізм |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
[[קטגוריה:תאוריית המוזיקה]] |
[[קטגוריה:תאוריית המוזיקה]] |
||
| ⚫ | |||
[[cs:Serialismus]] |
[[cs:Serialismus]] |
||
[[de:Serielle Musik]] |
[[de:Serielle Musik]] |
||
| ⚫ | |||
[[et:Seriaalne meetod]] |
[[et:Seriaalne meetod]] |
||
[[fi:Sarjallisuus]] |
[[fi:Sarjallisuus]] |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
[[pl:Serializm]] |
[[pl:Serializm]] |
||
[[simple:Serialism]] |
[[simple:Serialism]] |
||
[[uk:Серіалізм]] |
|||
גרסה מ־08:01, 25 ביוני 2006
סריאליזם, הידועה גם כשיטת שנים עשר הטונים או דודקאפוניה, היא שיטה לכתיבת מוזיקה המבוססת על סידור שיטתי של אלמנטים מוזיקליים. בשיטה הסריאלית מסודרים בשורה או סדרה גבהי צליל, דינמיקה, תזמור, קצב, ולעתים אלמנטים נוספים, וכל ערך בסדרה (צליל גבוה יותר, חזק יותר) מקבל מספר. בצורתה המחמירה ביותר חייבים להופיע כל גובה צליל, דינמיקה, תזמור או אלמנט ריתמי במקומם בסדרה, ולא לשוב ולהופיע עד שהסדרה חוזרת.
כמה מהמלחינים הסריאליים החשובים הם ארנולד שנברג, קרלהיינץ שטוקהאוזן ופייר בולז. אלמנטים מתוך השיטה שמשו מלחינים רבים כאיגור סטרווינסקי, בנג'מין בריטן, ארון קופלנד, אלפרד שניטקה ודימיטרי שוסטקוביץ. מ-1920 מגוון מלחינים הושפעו מהשיטה או ראו צורך להגיב אליה, לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית, אלא גם בג'אז. השימוש בשיטה מתמטית לשליטה במאפיינים מוזיקליים השפיע על מלחינים שלא אימצו את השיטה בגרסתה המלאה, ביניהם אליוט קרטר ואיאניס קסנקיס (Iannis Xenakis).