גוי ששבת חייב מיתה – הבדלי גרסאות
Arieha1995 (שיחה | תרומות) ←בספרי החסידות: קישורים פנימיים |
|||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
==פרשנות== |
==פרשנות== |
||
בקרב פרשני התלמוד נשאלה שאלה כיצד ייתכן שגוי ששבת ביום מימי השבוע חייב מיתה, אם אין ליום זה כל קשר ליום השבת. ומכאן ה[[רדב"ז]] מוכיח שיום השבת שייך בבחינה מסוימת בכל יום שביעי הנעשה אחרי ששת ימי עבודה. בזאת גם הוא מסביר את הנפסק בתלמוד, כי אדם שנמצא ב[[מדבר]] ואינו יודע מתי הוא יום השבת סופר ששה ימים ונח ביום השביעי, כברייתו של עולם.{{הערה|1=[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111584 הטס במוצאי שבת צריך לשמור שבת שוב?] באתר הידברות.}} |
בקרב פרשני התלמוד נשאלה שאלה כיצד ייתכן שגוי ששבת ביום מימי השבוע חייב מיתה, אם אין ליום זה כל קשר ליום השבת. ומכאן ה[[רדב"ז]] מוכיח שיום השבת שייך בבחינה מסוימת בכל יום שביעי הנעשה אחרי ששת ימי עבודה. בזאת גם הוא מסביר את הנפסק בתלמוד, כי אדם שנמצא ב[[מדבר]] ואינו יודע מתי הוא יום השבת סופר ששה ימים ונח ביום השביעי, כברייתו של עולם.{{הערה|1=[http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=111584 הטס במוצאי שבת צריך לשמור שבת שוב?] באתר הידברות.}} |
||
אך אם שבת מיום שבת ליום ראשון ,כמנהגי הנוצרים ,זה מותר, כי לא ספר שבע ימים שכן היום ביהדות מתחיל מהערב ומכוון שלא שבת מערב שישי אלא מבוקר שבת כמנהגם הרי לא ספר שבעה ימים ולכן זה מותר. |
|||
===בספרי החסידות=== |
===בספרי החסידות=== |
||
בספרי החסידות מופיע כי מכיוון שגוי ששבת חייב מיתה, על האדם לבדוק מערב שבת ולפשפש בקרבו שלא תהיה בנפשו שום נימה גויית, שעליה נאמר "גוי ששבת חייב מיתה"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48918&hilite=2f096ff5-53b6-46ab-8a18-bf89118b939c&st=%D7%92%D7%95%D7%99+%D7%A9%D7%A9%D7%91%D7%AA+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91+%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%94&pgnum=364 בשם החידושי הרי"ם].}}. |
בספרי החסידות מופיע כי מכיוון שגוי ששבת חייב מיתה, על האדם לבדוק מערב שבת ולפשפש בקרבו שלא תהיה בנפשו חלילה שום נימה גויית, שעליה נאמר "גוי ששבת חייב מיתה"{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=48918&hilite=2f096ff5-53b6-46ab-8a18-bf89118b939c&st=%D7%92%D7%95%D7%99+%D7%A9%D7%A9%D7%91%D7%AA+%D7%97%D7%99%D7%99%D7%91+%D7%9E%D7%99%D7%AA%D7%94&pgnum=364 בשם החידושי הרי"ם].}}. |
||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
גרסה מ־14:48, 19 באוקטובר 2015
גוי ששבת חייב מיתה הוא כלל הלכתי שלפיו גוי (אדם שאינו נמנה עם העם היהודי) ששבת באחד ימי השבוע שביתה חייב מיתה בידי שמים, אך אין בית הדין מענישים אותו.
המקורות
בתלמוד נפסק כי גוי ששבת חייב מיתה, כנלמד מהפסוק ”יום ולילה לא יִשְׁבֹּתוּ” (בראשית ח, כב):
הרמב"ם העניק לפסק זה של ריש לקיש פרשנות האומרת כי איסור זה על גוי לשבות ממלאכה בשבת או באמצע השבוע, הוא חלק מאיסור כללי על הגוי לחדש מצוות לעצמו:
גוי שעסק בתורה, חייב מיתה; לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהן בלבד. וכן גוי ששבת--אפילו ביום מימות החול--אם עשה אותו לעצמו כמו שבת, חייב מיתה; ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו.כללו של דבר: אין מניחין אותן לחדש דת, ולעשות מצוות לעצמן מדעתן, אלא או יהיה גר צדק ויקבל כל המצוות, או יעמוד בתורתו ולא יוסיף ולא יגרע. ואם עסק בתורה, או שבת, או חידש דבר--מכין אותו ועונשין אותו, ומודיעין אותו שהוא חייב מיתה על זה; אבל אינו נהרג.
— שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) אין הלכות שופטים.משנה תורה לרמב"ם, הלכות שופטים, פרק מלכים ומלחמו"ת, הלכה י', יא - י"ב
.
בקרב פוסקי ההלכה עלו תהיות בדינו של גר שמל ולא טבל, ונמצא במצב ביניים בין יהדות לגויות, אם ישבות יעבור בכך אולי על האיסור "גוי ששבת חייב מיתה", ואם לא ישבות יעבור על איסור על היהודי לחלל שבת. ה"אבני ציון" מסיק כי מכיוון ששבת ניתנה במרה - עוד לפני מתן התורה, נמצא שהיא ניתנה גם לעם ישראל לפני שטבלו - לאחר שמלו, ומכאן שגר כזה שמל ולא טבל נחשב ליהודי לעניין זה. למרות זאת הוא מסיק, כי מי שנפקו לבו יכול לחלל שבת במלאכה הנחשבת לגוי כ"מלאכה" - טרחה ועבודה יתירה, אך אינה נחשבת לכזו אצל יהודי. הוא מסביר כי שביתה גויית אינה נקבעת לפי כללי ל"ט מלאכות שבת, אלא לפי העמל והמנוחה מיום העבודה, וכפי השביתה הגויית המקובלת.[1]
פרשנות
בקרב פרשני התלמוד נשאלה שאלה כיצד ייתכן שגוי ששבת ביום מימי השבוע חייב מיתה, אם אין ליום זה כל קשר ליום השבת. ומכאן הרדב"ז מוכיח שיום השבת שייך בבחינה מסוימת בכל יום שביעי הנעשה אחרי ששת ימי עבודה. בזאת גם הוא מסביר את הנפסק בתלמוד, כי אדם שנמצא במדבר ואינו יודע מתי הוא יום השבת סופר ששה ימים ונח ביום השביעי, כברייתו של עולם.[2]
אך אם שבת מיום שבת ליום ראשון ,כמנהגי הנוצרים ,זה מותר, כי לא ספר שבע ימים שכן היום ביהדות מתחיל מהערב ומכוון שלא שבת מערב שישי אלא מבוקר שבת כמנהגם הרי לא ספר שבעה ימים ולכן זה מותר.
בספרי החסידות
בספרי החסידות מופיע כי מכיוון שגוי ששבת חייב מיתה, על האדם לבדוק מערב שבת ולפשפש בקרבו שלא תהיה בנפשו חלילה שום נימה גויית, שעליה נאמר "גוי ששבת חייב מיתה"[3].