שעבוד (בטוחה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־12:56, 11 באפריל 2016

שעבוד הוא מונח משפטי המתאר ייחודם של נכס או קבוצה של נכסים כבטוחה לקיומו של חיוב. נהוג להתייחס למספר סוגים של שעבוד, בהתאם למהות הבטוחה שמובאת עמם. חלוקה אפשרית נוספת היא לפי היתרון שמוענק למלוה מסוים על פני נושים אחרים. כלומר, לפי סדר הנשיה שהוא מאלץ.

שעבוד מתאפיין בדרך כלל בהגבלות על עבירות הנכס המשועבד, כך שבעל השעבוד, הנושה, יוכל לממש את השעבוד במקרה שבו אין החיוב מקויים. כן מאופיין השעבוד במתן זכות קדימה ביחס לנכס המשועבד על פני נושים שאינם מובטחים בשעבוד, בהליכים כפירוק חברה, הוצאה לפועל או פשיטת רגל.

סוגי שעבוד

משכון הוא שעבוד הנעשה מרצונו של החייב, בעוד עיכבון הוא שיעבוד הנעשה על ידי בעל החיוב, במקרה בו החיוב לא קויים.

משכנתה היא שעבוד מקרקעין. שעבוד צף מתאר שעבוד של כלל נכסיו של תאגיד.

מבחינים, בין היתר, בשיעבוד סמלי, שיעבוד ספציפי, שעבוד צף ושעבוד שלילי.

רישום

לרוב דורש השעבוד רישומו במקום המיועד לכך כלשכת רישום המקרקעין, רשם המשכונות או רשם החברות וזאת כתנאי לתוקפו כלפי צד ג' שעליו לדעת על השיעבוד. אם נרשם השעבוד, הוא דבק בנכס גם אם זה נמכר לצד ג', דהיינו: הנושה רשאי לממש את השעבוד ולגבות את חובו אף אם הבעלות בנכס המשועבד עברה לצד ג'.

אותו נכס עצמו ניתן לשעבוד מספר פעמים לנושים שונים, בדרגות שונות, כאשר זכותו של נושה לו שעבוד מדרגה ראשונה קודמת לזכותו של נושה לו שעבוד מדרגה שנייה, וכן הלאה. המונח "פארי פאסו" (pari passu) מתייחס לשעבודים שונים על אותו נכס שדרגתם שווה.

ראו גם

הערות שוליים

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 שעבוד מתאפיין בדרך כלל בהגבלות על עבירות הנכס המשועבד, כך שבעל השעבוד, הנושה, יוכל לממש את השעבוד במקרה שבו אין החיוב מקויים. כן מאופיין השעבוד במתן זכות קדימה ביחס לנכס המשועבד על פני נושים שאינם מובטחים בשעבוד, בהליכים כ[[פירוק חברה]], [[הוצאה לפועל]] או [[פשיטת רגל]].
+==סוגי שעבוד==
-[[משכון]] הוא צורה של שעבוד, וכך גם [[משכנתה]], המתייחסת לשעבוד [[מקרקעין]], [[שעבוד צף]] המתאר שעבוד של כלל נכסיו של [[תאגיד]], וכן [[עכבון]].
+[[משכון]] הוא שעבוד הנעשה מרצונו של החייב, בעוד [[עיכבון]] הוא שיעבוד הנעשה על ידי בעל החיוב, במקרה בו החיוב לא קויים.
+[[משכנתה]]  היא שעבוד [[מקרקעין]]. [[שעבוד צף]] מתאר שעבוד של כלל נכסיו של [[תאגיד]].
-לרוב דורש השעבוד רישומו במקום המיועד לכך כ[[אגף רישום והסדר מקרקעין|לשכת רישום המקרקעין]], [[רשם המשכונות]] או [[רשם החברות]] וזאת כתנאי לתוקפו כלפי [[צד שלישי|צד ג']] שעליו לדעת על השיעבוד. אם נרשם השעבוד, הוא דבק בנכס גם אם זה נמכר לצד ג', דהיינו: הנושה רשאי לממש את השעבוד ולגבות את חובו אף אם הבעלות בנכס המשועבד עברה לצד ג'.
-אותו נכס עצמו ניתן לשעבוד מספר פעמים לנושים שונים, בדרגות שונות, כאשר זכותו של נושה לו שעבוד מדרגה ראשונה קודמת לזכותו של נושה לו שעבוד מדרגה שנייה, וכן הלאה. המונח "פארי פאסו" (pari passu) מתייחס לשעבודים שונים על אותו נכס שדרגתם שווה.
 מבחינים, בין היתר, ב[[איגרת_חוב_קונצרנית#שיעבוד_ובטוחות|שיעבוד סמלי]], [[איגרת_חוב_קונצרנית#שיעבוד_ובטוחות|שיעבוד ספציפי]], [[שעבוד צף]] ו[[שעבוד שלילי]].
+==רישום==
-ערכים קשורים: [[אחריות_נכסים|אחריות נכסים]], [[דיני_חדלות_פרעון|דיני חדלות פרעון]], [[כינוס_נכסים|כינוס נכסים]], [[פירוק_חברות|פירוק חברות]].
+לרוב דורש השעבוד רישומו במקום המיועד לכך כ[[אגף רישום והסדר מקרקעין|לשכת רישום המקרקעין]], [[רשם המשכונות]] או [[רשם החברות]] וזאת כתנאי לתוקפו כלפי [[צד שלישי|צד ג']] שעליו לדעת על השיעבוד. אם נרשם השעבוד, הוא דבק בנכס גם אם זה נמכר לצד ג', דהיינו: הנושה רשאי לממש את השעבוד ולגבות את חובו אף אם הבעלות בנכס המשועבד עברה לצד ג'.
+אותו נכס עצמו ניתן לשעבוד מספר פעמים לנושים שונים, בדרגות שונות, כאשר זכותו של נושה לו שעבוד מדרגה ראשונה קודמת לזכותו של נושה לו שעבוד מדרגה שנייה, וכן הלאה. המונח "פארי פאסו" (pari passu) מתייחס לשעבודים שונים על אותו נכס שדרגתם שווה.
-'''משכון מוסווה'''
-כפי שנטען, על פי סעיף 2ב' לחוק המשכון{{הערה|חוק המשכון, תשכ"ז - 1967 (להלן- חוק המשכון)}}, משכון הוא "כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינוייה אשר יהא". ישנם עסקאות, אשר הצדדים אינם מגדירים את העסקה כמשכון ואינם רושמים את השעבוד. אם בפועל העסקה היא משכון, מדובר במשכון מוסווה. בדרך כלל, משכון מוסווה, נועד לטובת הצד המלווה על ידי כך שהאחרון מתחמק מההוראות הקוגנטיות של חוק המשכון. למשל במצב בו הצד החייב לא פורע את חובו במועד המוזכר, פריעת החוב לא נעשית על פי סעיף 17 לחוק המשכון וכן הנכס יישאר כולו אצל המלווה, אף עם ערך הנכס עולה על החוב. יהושע וייס טוען{{הערה|זאב צלטנר - יהושע ויסמן: '''חוק המשכון, תשכ"ז-1967''', משפטים, כרך ז, ע' 350
-}} כי בדיוק לשם כך נחקק סעיף 2ב' לעיל. ישנם שתי סוגיות מרכזיות בהן הנושא של משכון מוסווה עולה:1. מכר חוזר. 2. שימור בעלות.
-. '''מכר חוזר''' משמש לרוב למשכון מוסווה. כדי להסוות את המשכון יש שימוש במקום במילים: "משכון" ו"מלווה" - במילים "קונה", "מוכר" ו"ממכר". הצדדים עורכים עסקת מכר רגילה תמורת תשלום במזומן (שהרי הספק מעוניין לקבל את הכסף מיד), ומוסיפים לחוזה סעיף שבו המוכר רשאי לרכוש בחזרה את הנכס שהוא מכר, עד תקופה מסוימת. אולם לא כל מכר חוזה הוא משכון מוסווה. דוגמה: מוכרת טבעת אירוסין יקרה רגשית וקובעת שאם יהיה לה כסף תקנה בחזרה.
-בפס"ד הורביץ{{הערה|ע"א  '''Realit Consulting Ltd'''. 10780/08 נ' ''הורביץ''' (להלן- הורוביץ)}} נדון העניין של מכר חוזר ונקבע שהלכת קידוחי הצפון אינה חלה ויש לרשום את המשכון. בפסה"ד נקבעו קריטריונים שונים לבחינת עסקה "חשודה" למשל: מחיר לא ריאלי- אם המוכר מוכר במחיר נמוך מהשוק יש לחשוד במשכון מוסווה; רישום ודיווח לרשויות (על העברת בעלות); הרקע שקדם להסכם וכו'.
-הסיבה שחשוב לנו לדעת אם מדובר במשכון מוסווה היא בעיקר במקרים בהם החייב מגיע לחדלות פירעון. במצב זה, שבו נושי החייב רוצים להטיל עיקול על הנכס נשוא העסקה יש ממש בשאלה האם מדובר במכר אמיתי או במשכון מוסווה. אם מדובר במשכון- אזי שהוא לא נרשם והנושים יכולים להטיל עיקול, בעוד שאם מדובר במכר אין לנושים זכויות בנכס מכיוון שהוא עבר לקונה.
-. '''שימור בעלות'''- נעשה בדרך כלל באשראי ספקים שבו הספק מספק את הסחורה, הקמעונאי מוכר אותה ורק אז משלם. שימור בעלות משמעותו הכנסה של תנאי בו הספק מתנה את העברת הבעלות לקמעונאי בגמר תשלום עבור הסחורה.
+==ראו גם==
-התפתחות הפסיקה: בפס"ד קולומבו{{הערה|ע"א 455/89 '''קולומבו מאכל ומשתה בע"מ''' נ' '''בנק למסחר בע"מ''', פ"ד מה(5) 490 (להלן- קולומבו)}} נקבע ששימור הבעלות, הוא משכון מוסווה על פי ס' 2ב' לחוק המשכון וכן משום הקניית העדיפות על נושים אחרים. לכן במידה והספק רוצה שתהיה לו עדיפות עליו לרשום את המשכון, ולא- הוא יפסיד בעימות עם נושים אחרים במקרה של חדלות פירעון. לאחר מכן, הנושא נדון בפס"ד קידוחי הצפון{{הערה|רע"א 1690/00 '''מ.ש. קידוחי הצפון בע"מ''' נ' '''ורד גוילי מפרקת זמנית ואח'''', פ"ד נז(3) 385. (להלן- קידוחי הצפון)}}, בו נהפכה הלכת קולומבו (אם כי יש דעות{{הערה|יהושע ויסמן, '''משכון נסתר: המוות המדומה של קולומבו''', נכלל בספר גבריאל בך (נבו הוצאה לאור בע"מ, תשע"א-2011), 517}} כי הלכת קולומבו נשארה אחרי קידוחי הצפון) ונקבע כי תנית שימור הבעלות אינה משכון מוסווה (אין הגיון שהספק ירוץ לרשום כל סחורה שהוא מספק). הלכת קידוחי הצפון הלכה למעשה לא התקיימה משום שבערכאות פירשו את ההלכה בצורה שהספקים תמיד הפסידו{{הערה|לדוגמה: פש"ר 1331/03, בש"א 13878/03 '''מעגלים לפיקוח ובקרה מיטב בע"מ נ' און (1973) הנדסת מיזוג אויר בע"מ''', תקדין, מחוזי, 2004(1) 2446}}. הפס"ד האחרון בנושא הוא פס"ד ויטה{{הערה|ע"א 46/11  '''ויטה פרי הגליל (החדשה) בע"מ''' נ' '''עו"ד חנית נוב כונסת נכסים ואח'''' (נבו, 13.11.2013)}}, שבו נקבע: קודם כל צריך לראות שסובייקטיבית הצדדים התכוונו שערכו את החוזה שיהיה שימור בעלות -ואז לבחון אובייקטיבית שיש לתנית שימור הבעלות היגיון כלכלי ומסחרי. לשם כך בודקים אם יש לספק הסדרי פיקוח, דיווח, לא לאפשר לקמעונאי לרשום את הסחורה כחלק מהמלאי העסקי שלו וכו'. לפי הלכת ויטה הספקים צפויים להפסיד בעימות עם מעקל של קמעונאי בגלל שברור שהוא לא באמת מעוניין בבעלות על הסחורה אלא בכסף, ולא מקיים את הסימנים של הבעלות (ולכן זה משכון). ספקים לא רושמים גם שיעבוד ולכן תמיד מפסידים.
+* [[אחריות נכסים]]
+* [[דיני חדלות פרעון]]
+* [[כינוס נכסים]]
+* [[פירוק חברות]]
 ==הערות שוליים==