הקטגוריות

הקטגוריות (יוונית: Κατηγορίαι, כַּטֶגוֹרִיַי) הוא חיבור של הפילוסוף היווני אריסטו שמהווה את היחידה הראשונה באורגנון. החיבור מונה את כל סוגי הדברים שיכולים להיות הנושא או הנשוא של פסוק. החיבור קצר יחסית ומתחלק ל15 פרקים.

הרעיון המשפיע ביותר מתוך החיבור הוא זה של עשרת הקטגוריות שאליהן מסווג כל אובייקט של התודעה האנושית שניתן לתאר בלי הרכבה של מספר מונחים ויחסים.

הטקסט של הקטגוריות מתחלק לשלושה חלקים עיקריים: בראשון אריסטו מכין את השטח לעיסוק ב10 הקטגוריות. בשני הוא סוקר אותן. השלישי הוא כנראה סדרה של חיבורים קצרים שסופחו בדיעבד לקטגוריות.

שם החיבור

השם המקורי של היצירה בא מהפועל שפירושו "לאמר" (בדומה למילה קטגור- זה שמדבר בעבור הרשעת הנאשם). במקור הכותרת התייחסה לפעולה של אמירת הנשוא (שנקרא ביוונית כַּטֶגוֹרִיַא, κατηγορια) על הנושא, שגם מסווגת אותו לסוג, והקונספט הזה הביא בסופו של דבר למושג המודרני של "קטגוריה". עם זאת, באופן מסורתי משתמשים בכותרת החיבור כדי לכנות את עשרת סוגי-העל שהם מרכזו.

תוכן החיבור

קשר בין מונח למסומן

בפרק הראשון אריסטו עוסק בשלוש דרכים בהם דברים יכולים להיות קשורים אל המונח, שם עצם, שמתייחס אליהם (בין אם הוא מתייחס אליהם בלבד או לקטגוריה שהם שייכים אליה)

• אם המונח מתייחס לשני המסומנים על פי הגדרות שונות, לדוגמא: המונח לשון עבור יוונית ועבור לשונו של כלב. אז שני המסומנים מכונים הומונימים.
• אם המונח מתייחס לשני המסומנים על פי אותה ההגדרה אז שני המסומנים מכונים סינונימים, נרדפים.
• אם מונח של מסומן אחד הוא ואריאציה על מונח של מסומן אחר אבל מעט מורכב יותר (ביוונית- נוספת לו סיומת) ולשניהם משמעות קרובה, שני המסומנים מכונים פרונימים, נגזרים.

נשואים ומצויים בנושא

השפה מורכבת מרכיבים בסיסיים, המונחים, ביטויים שמסמנים דבר שלא ניתן לפרק, למונחים אין ערך אמת, רק לצירופים שלהם יכול להיות.

המשפט הפשוט ביותר במשמעותו הוא משפט הכולל שני ביטויים, נושא ונשוא (פרדיקט), כאשר הנשוא נאמר על הנושא, לדוגמא: השמיים יפים – יופי הוא נשוא והשמיים הם נושא. מההיגיון הפשוט אנו יודעים מה הם נשואים של נושא מסויים. לדוגמא: חיה, וארבע-רגלי הן נשואים של סוס.

דבר שהוא אינינו נשוא של אף נושא נקרא אינדיוידואל, לדוגמא: סוס הוא נשוא של הסוס הפרטי, אבל הסוס הפרטי הוא לא נשוא של שום דבר.

כל נשוא מייצג סוג. מהסיבה הזאת אם דבר מה נאמר על הנשוא, הוא נאמר גם על הנושא שלה. כלומר הדבר גם הוא נשוא של אותו נושא. לדוגמא: איש הוא חיה. והאיש הפרטי הוא איש. לכן איש פרטי דוגמת אריסטו הוא חיה. אריסטו קורא לסוגים שמורכבים מאינדיוידואלים מינים.

הנשואים שמבדילים בין חברים בסוג נקראים נבדלים. לסוגים שאין ביניהם קשר יש נבדלים שונים. אבל לסוגים שכפופים האחד לשני יכולים להיות נבדלים משותפים.

אריסטו מכנה דבר שלא יכול להתקיים בלי הנושא מצוי בנושא. לדוגמא: אם שולחן מסוים הוא לבן, הוא טוען, הלובן לא יכול להתקיים ללא השולחן. אריסטו מדגיש שאין תלות בין היותו של דבר מה מצוי בנושא והיותו נשוא של אותו נושא או אף של נושא כלשהו.

דבר שאינינו מצוי בשום נושא נקרא עצם, וכל דבר שאינו עצם נקרא מקרה. קיומו של מקרה נובע בעקיפין מקיומם של עצמים.

עצם אינדיוידואלי הוא עצם ראשוני, המשמעות הצרה של עצם, וכל עצם אחר נקרא עצם שניוני, והוא מהווה סוג של עצמים אחרים, לדוגמא: הכלב הפרטי הוא עצם ראשוני, וכלב וחיה שניהם עצמים שניוניים.

עשרת הקטגוריות

אריסטו מזהה עשר סוגי-על שאליהן שייכים כל הדברים היסודיים, הראשון הוא עצם ואליו נוספים תשעה מקרים:

• כמות- מייצגת מידות (אורך, משקל וכו') וכמויות. היא נאמרת לבדה על הנושא.
• איכות-מייצגת תכונות איכותיות
• יחסות-מייצגת יחסים כלליים כמו יותר ופחות, יחסים שמתייחסים לנשוא מקטגוריה אחרת, ומכפלות. יחסות נאמרת על נושא ביחד עם דבר נוסף לדוגמא "בגובה שני מטרים" היא כמות. "כפול בגובהו מאולימפוס" הם היחסות 'כפול (ב2) בגובה', והעצם 'אולימפוס'.
• מקום-מייצג היכן הנושא.
• זמן-מייצג מתי הנושא.
• מצב- מייצג את התנוחה של הנושא: לדוגמא: שוכב, עומד, ניצב על הרוחב, וכו'.
• קניין-מתאר למי או מה שייך הנושא.
• פעילות-מתארת פעולה שעשה הנושא. פעולה פעילה.
• התפעלות-מתארת פעולה שנעשתה על או לנושא, פעולה סבילה.

אריסטו עוסק בצורה מפורטת בקטגוריות של עצם, כמות, איכות ויחסות. ל6 האחרות הוא מתייחס באופן חפוז יותר.

הפכים

אריסטו מזהה 4 דרכים שבהן שני דברים יכולים להיות הפכים.

הופכיות- הדרך שבה יחסויות הן הפכים. אם Π וP הן יחסויות הופכיות, והיחסות בין ראובן לשמעון היא Π, אז היחסות בין שמעון לראובן היא P. לדוגמא אם ראובן גבוה משמעון, אז שמעון נמוך מראובן.

נגדיות- הדרך שבה איכויות הן הפכים. אריסטו מבדיל בין שני סוגים של נגדיויות: סוג אחד שבו אם ראובן יכול להיות A או B הוא חייב להיות אחד מהם. לדוגמא: מספר שלם יכול להיות זוגי או אי-זוגי ושום דבר מלבדיהם. בסוג השני יש מצבי ביניים וראובן יכול להיות לא-A ולא-B בו זמנית.

מחסור וקניין- הפכים של קניין או מחסור של איזשהו דבר שבמצב הנפוץ יש לנושא. לדוגמא: ראייה ועיוורון אצל אנשים.

חיוב ושלילה- הדרך שבה פסוקים הם הפוכים. לדוגמא: הטענה שראובן כחול ושראובן אינינו כחול.

אריסטו קובע מספר קביעות:

• אם נושא A מאופיין ע"י איכות Β, ונושא C הוא הנגדי של A, אז C מאופיין ע"י הנגדי של B.
• אין זה הכרחי שנגדי של דבר שקיים, יהיה קיים אף הוא.
• נגדיים נאמרים על ומצויים באותם הנושאים
• עבור זוג נגדיים, או שהם באותה הקטגוריה, או שהם בקטגוריות נגדיות, או שהם בעצמם קטגוריות.
• מבין זוג פסוקים שהם חיוב ושלילה, תמיד אחת נכונה ואחת שגויה.

קדימות וסימולטניות

אריסטו מונה 5 משמעויות למושג הקדימות.

• קדימות בזמן, המשמעות הצרה ביותר של קדימות
• קדימות קיומית- ראובן קודם לשמעון אם כדי ששמעון יהיה קיים ראובן חייב להיות קיים, לדוגמא: במספרים הטבעיים: אין משמעות ל4, אלא אם כן 3 קיים, לכן 3 קודם ל4.
• קדימות עניינית- בנאומים ובהסברים, על מנת שיהיו אפקטיביים יש חלקים שצריכים לבוא בטרם אחרים.
• קדימות על פי הטבע- הדבר העדיף קודם לדבר הפַּחוּת.
• קדימות סיבתית- כאשר ראובן הוא הסיבה לקיומו של שמעון.
• קדימות קטגוריאלית- כאשר ראובן נאמר על שמעון.

דברים יכולים להיות גם סימולטניים בזמן, בקיום וקטגוריאלית, כלומר שאף אחד מהם לא קודם לשני.

שינוי

אריסטו מונה 6 סוגים מובדלים של שינוי: יצירה, הרס, תוספת, הפחתה, חילוף (שינוי באיכות), ושינוי במקום

יצירה מנוגדת להרס, ותוספת מנוגדת להפחתה. חילוף באיכות מנוגד לחילוף באיכות המנוגדת. שינוי במקום מנוגד לשינוי במקום בכיוון ההפוך. בנוסף כל שינוי מנוגד גם להישארות כאותו הדבר.

הפועל Εχειν

אריסטו מונה 7 מובנים לפועל ἔχειν (אֵכֵיִן) (מקביל ל-have ו-has באנגלית)

• קשר בין נושא ואיכותו.
• קשר בין נושא וכמותו ("יש לו גובה של 2 מטרים").
• קשר בין נושא ודבר הממוקם עליו או על חלקו.
• קשר בין נושא וחלקו.
• קשר בין מיכל ותכולתו.
• קשר בין נושא וקניינו.
• קשר בין נשוי ובן זוגו