שיכון וייסנהוף – הבדלי גרסאות
דף חדש: {{בעבודה}} שמאל|ממוזער|250px|גלויה מ-[[1927 המראה את שיכון וייסנהוף, בצירוף מקרא המפרט את ש... |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
השיכון נבנה לרגל תערוכת הסתדרות העובדים הגרמנית (Deutscher Werkbund), וכלל עשרים ואחד בניינים שבהם שישים יחידות דיור, בתכנונם של שישה-עשר אדריכלים אירופיים, רובם מהמרחב דובר-הגרמנית. בראש הפרויקט, מטעם העירייה, עמד האדריכל הגרמני [[לודוויג מיס ואן-דר-רוהה]], והוא שבחר את האדריכלים האחרים, תקצב ותיאם את תוכניותיהם, הכין את אתר הבנייה ופיקח על ההקמה. [[לה קורבוזייה]] קיבל את התקציב הגדול ביותר, ושתי חלקות טובות המשקיפות אל העיר. |
השיכון נבנה לרגל תערוכת הסתדרות העובדים הגרמנית (Deutscher Werkbund), וכלל עשרים ואחד בניינים שבהם שישים יחידות דיור, בתכנונם של שישה-עשר אדריכלים אירופיים, רובם מהמרחב דובר-הגרמנית. בראש הפרויקט, מטעם העירייה, עמד האדריכל הגרמני [[לודוויג מיס ואן-דר-רוהה]], והוא שבחר את האדריכלים האחרים, תקצב ותיאם את תוכניותיהם, הכין את אתר הבנייה ופיקח על ההקמה. [[לה קורבוזייה]] קיבל את התקציב הגדול ביותר, ושתי חלקות טובות המשקיפות אל העיר. |
||
עשרים ואחד הבניינים דומים זה לזה בצורתם, וכוללים בנייני דירות ובתים פרטיים; גם בסגנון ניכרת אחידות רבה. המשותף לכולם הוא עיצוב מפושט של החזית, גגות שטוחים המשמשים כטראסות, [[חלון|חלונות]] סרט, תכנון פנימי פשוט הממעיט בקירות ובמסדרונות ושימוש רב בבנייה טרומית, מה שאפשר הקמת המבנים תוך חמישה חודשים בלבד. כל המבנים למעט אחד היו [[לבן|לבנים]] (הבניין של [[ברונו טאוט]], שהיה הקטן ביותר, נצבע [[אדום]]). |
|||
גרסה מ־16:39, 9 בפברואר 2007
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
שיכון וייסנהוף (בגרמנית: Weißenhofsiedlung) הוא שיכון לעובדים שנבנה בשטוטגארט ב-1927. שיכון זה נועד להציג לראווה את הסגנון שמאוחר יותר נקרא הסגנון הבינלאומי באדריכלות.
השיכון נבנה לרגל תערוכת הסתדרות העובדים הגרמנית (Deutscher Werkbund), וכלל עשרים ואחד בניינים שבהם שישים יחידות דיור, בתכנונם של שישה-עשר אדריכלים אירופיים, רובם מהמרחב דובר-הגרמנית. בראש הפרויקט, מטעם העירייה, עמד האדריכל הגרמני לודוויג מיס ואן-דר-רוהה, והוא שבחר את האדריכלים האחרים, תקצב ותיאם את תוכניותיהם, הכין את אתר הבנייה ופיקח על ההקמה. לה קורבוזייה קיבל את התקציב הגדול ביותר, ושתי חלקות טובות המשקיפות אל העיר.
עשרים ואחד הבניינים דומים זה לזה בצורתם, וכוללים בנייני דירות ובתים פרטיים; גם בסגנון ניכרת אחידות רבה. המשותף לכולם הוא עיצוב מפושט של החזית, גגות שטוחים המשמשים כטראסות, חלונות סרט, תכנון פנימי פשוט הממעיט בקירות ובמסדרונות ושימוש רב בבנייה טרומית, מה שאפשר הקמת המבנים תוך חמישה חודשים בלבד. כל המבנים למעט אחד היו לבנים (הבניין של ברונו טאוט, שהיה הקטן ביותר, נצבע אדום).