סריאליזם – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
Idioma-bot (שיחה | תרומות) מ בוט מוסיף: eu:Serialismo |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
[[קטגוריה:מבנים מוזיקליים]] |
[[קטגוריה:מבנים מוזיקליים]] |
||
[[קטגוריה:תאוריית המוזיקה]] |
[[קטגוריה:תאוריית המוזיקה]] |
||
[[en:Serialism]] |
[[en:Serialism]] |
||
| שורה 16: | שורה 15: | ||
[[es:Serialismo]] |
[[es:Serialismo]] |
||
[[et:Seriaalne meetod]] |
[[et:Seriaalne meetod]] |
||
[[eu:Serialismo]] |
|||
[[fi:Sarjallisuus]] |
[[fi:Sarjallisuus]] |
||
[[fr:Musique sérielle]] |
[[fr:Musique sérielle]] |
||
גרסה מ־15:54, 29 באוגוסט 2008
תבנית:שכתוב סריאליזם היא שיטה לכתיבת מוזיקה המבוססת על סידור שיטתי של אלמנטים מוזיקליים. בשיטה הסריאלית מסודרים בשורה או סדרה גובהי צליל, דינמיקה, תזמור, קצב, ולעתים אלמנטים נוספים, וכל ערך בסדרה (צליל גבוה יותר, חזק יותר) מקבל מספר. בצורתה המחמירה ביותר חייבים להופיע כל גובה צליל, דינמיקה, תזמור או אלמנט ריתמי במקומם בסדרה, ולא לשוב ולהופיע עד שהסדרה חוזרת.
מקרה פרטי בולט של סריאליזם הוא שיטת שנים עשר הטונים (הידועה גם כדודקאפוניה) אשר הומצאה בראשית המאה העשרים על ידי ארנולד שנברג.
כמה מהמלחינים הסריאליים החשובים הם ארנולד שנברג, קרלהיינץ שטוקהאוזן ופייר בולז. אלמנטים מתוך השיטה שמשו מלחינים רבים כאיגור סטרווינסקי, בנג'מין בריטן, ארון קופלנד, אלפרד שניטקה ודימיטרי שוסטקוביץ'. מ-1920 מגוון מלחינים הושפעו מהשיטה או ראו צורך להגיב אליה, לא רק בתחום המוזיקה הקלאסית, אלא גם בג'אז. השימוש בשיטה מתמטית לשליטה במאפיינים מוזיקליים השפיע על מלחינים שלא אימצו את השיטה בגרסתה המלאה, ביניהם אליוט קרטר ואיאניס קסנקיס (Iannis Xenakis).