מרפסת בית הקפה בלילה

מרפסת בית הקפה בלילה הוא ציור נודע של וינסנט ואן גוך. הציור החל כעבודת רישום על בד קנווס בעפרון פחם בשלהי שנת 1888.

שיוך תקופתי

רישום הציור נולד בתקופת שהותו של ואן גוך בעיירה ארל שבחבל פרובנס - תקופה של מחסור, חולי, רעב ודכדוך בקרב האוכלוסייה. ציוריו של ואן גוך מתקופה זו מתאפיינים בקווים פשוטים ובגווני מדרג אפור. התמקדות נושאית, על אף שהייתה דלה בגוונים, רימזה על מבט רחב יותר. כך למשל, בציור "אוכלי הבולבוסים" (שנוצר שלוש שנים קודם לכן) ישנה התפרסות של גוני אפור הנתחמים בנושא העיקרי - האכילה סביב השולחן - אולם הציור מרמז ליום שחלף טרם הארוחה.

ואן גוך, שיצירתיותו ניזונה מהמחסור הצורם, הרבה ליצור רישומי עיפרון. באותה תקופה הוא עבד על שלושה רישומים עיקריים: "ליל כוכבים", "המרפסת" ו"צוקים". כבר בתחילת עבודתו ניכר היה שהציור "מרפסת" מושפע מקווים מקוטעים, אסכולת ציור שלא הייתה נהוגה בסוף המאה ה-18.

מבנה הציור

הציור, שכאמור נקרא בתחילה "המרפסת", נטה ברישומו לאסכולת ציירי הפוינטיליזם, אף ששימושה היה ידוע רק כעשור לאחר מכן. זהו אחד מהציורים הבודדים שבו נתן ואן גוך ביטוי עז למקטעים וגוונים. הצייר לא פסח על מוטיב "המבט הרחוק" שאפיין את הזרם האימפרסיוניסטי, ויצר מעין תאימות לאחור על אף שהציור מורכב מקווים מרובים. כמו בציוריו בעלי ההטבעה האימפרסיוניסטית, גם ב"מרפסת" - כשמביטים בציור ממרחק מה, העין תופסת מידה של ריאליזם.

הרישומים הראשוניים, שבוצעו בעיפרון פחם, הופרדו לשני חלקים: החלק העליון והחלק התחתון. בחלקו העליון של הציור שולטת הטכניקה הפואנטילית, ולכן המבנים חדים יותר ומודגשים. המשקוף העליון הכחול מאוד מודגש ומרוכז. לעומת זאת חלקו התחתון של הציור משופע בקווים אימפרסיוניסטים, דהויים יותר ומטושטשים, העושים שימוש נרחב ב"הולכת העין בתנועה" (כך למשל, הדמויות האנושיות יוצרות נופך לא מובן מעט, אך עם זאת הן ברורות ומובחנות).

שימוש בצבעים

ב"מרפסת" חרג ואן גוך ממנהגו באותה תקופה, ובחר להשתמש במגוון רחב של צבעים. את מידרגי האפור ששלטו בציוריו מהתקופה הקודמת, החליפו גוונים נועזים. ייתכן כי מעולם לא נעשה בציוריו של ואן גוך שימוש עז כל-כך בגוון הצהוב (אשר עם כל מה שהוא מסמל לא התאים לרוח התקופה והמקום). גם את השמים בחר ואן גוך לצבוע בגוון כחול מרוכז ואחיד. ב"מרפסת" עשה ואן גוך שימוש נוירוטי-משהו בגווני הקשת, ולא השתמש כלל בשחור. למרות שנושא הציור דורש תחושה של לילה, ואן גוך "ברח" מהסימבול השחור המתבקש כל-כך. את ההשלמה לשחור עושה העין לבדה או המוח המתבונן בציור. בכך, יצר ואן גוך אפקט של השלמת גוון עלילתי על ידי הצופה - כלומר, שמירת המוטיב הציורי על חשבון המוטיב העלילתי, מה שמוביל ליצירת חסך בעלילה, ואז השימוש הנכון בצבעים ומיקומם בציור יביאו את המוח המתבונן להשלמת החסך בעצמו. זוהי תעוזה רבת מימד של ואן גוך, שלא נוסתה אצל עמיתיו הציירים.

ואן גוך משתמש גם באפקט ההסמכה, בהצמדת גוונים בהירים סמוך לגוונים כהים - ישנה מעין "קפיצה" מגוון בהיר לכהה ולהפך. לכן, במבט ראשוני מתקבל הרושם שהשמים בהירים, אולם דווקא אפקט ההסמכה שנותן את הגוון הכהה לבניינים מגלה שמים ליליים וקודרים, ומגלה שרק בית הקפה הוא בעצם בהיר ומואר.

נושא הציור הוא ככל הנראה בית קפה מציאותי בעיירה ארל, ולא פרי דמיונו של הצייר. אולם השימוש בצבעים לא מלמד על דרך התבוננותו של ואן גוך. אין לדעת אם הציור הוא רגע ריאליסטי נתפס, או חזיון פנימי של אותו הרגע. שתי סברות אפשריות: ואן גוך צייר את מה שרואות עיניו ברגע ריאליסטי והשמים זרועי הכוכבים הם תוספת שבאה לאחר מכן, או שמא הציור הוא רישום לחזיון פנימי ומתוך כך בוחר ואן גוך לפשט את השמים בצורה שכזו. כך או אחרת, במציאות הפיזיקלית אין אפשרות שהעין תבחין, מבעד לתאורה החזקה שמופצת סביב בית הקפה, בכוכבים רבים כל כך הפזורים בשמים.