הצגת המקור של הדף "מכון ברוקינגס"

{{מוסד לימודי
| סמל = [[קובץ:Brookings logo small.svg|250px]]
| כיתוב סמל = סמליל מכון ברוקינגס
| תמונה = [[קובץ:Brookings Institute DC 2007.jpg|270px]]
| כיתוב = בניין מכון ברוקינגס ליד [[כיכר דו פונט]] ב[[וושינגטון די. סי.|וושינגטון די.סי.]]
| סוג = מכון מחקר
| מפה = {{מממו|וושינגטון די. סי.}}
}}
'''מכון ברוקינגס''' (ב[[אנגלית]]: '''Brookings Institution''') הוא [[מכון מחקר|ארגון למחקר]] מדיניות חברתית הנמצא ב[[וושינגטון די. סי.]] המכון הוא אחד מ[[צוות חשיבה|צוותי החשיבה]] הוותיקים ביותר בבירת [[ארצות הברית]], המנהל פעילויות מחקר וחינוך בתחום [[מדעי החברה]], במיוחד בשטח ה[[כלכלה]], מדיניות עירונית, [[שלטון]], [[מדיניות חוץ]] וכן פיתוח וכלכלה עולמית{{הערה|1=[http://www.brookings.edu/about.aspx Quality. Independence. Impact]|כיוון=שמאל}}. מטרותיו המוצהרות של מכון ברוקינגס הן "לספק המלצות יצירתיות ומעשיות המקדמות שלוש מטרות כלליות: חיזוק ה[[דמוקרטיה]] האמריקאית; קידום רווחה כלכלית וחברתית, ביטחון והזדמנות לכל האמריקאים; והבטחת מערכת שיתוף פעולה בינלאומית שהיא פתוחה, בטוחה ומשגשגת יותר."

מכון ברוקינגס מצהיר כי החוקרים חברי המכון מייצגים קשת נרחבה של דעות ומתאר את עצמו כבלתי מזוהה מבחינה מפלגתית, בעוד שה[[תקשורת]] בת ימינו מתארת את עמדות המכון כנעות בין עמדות ליברליות לעמדות מרכז. נשיא המכון הנוכחי, סטרוב טלבוט, היה סגן מזכיר המדינה האמריקאי תחת הנשיא [[ביל קלינטון]]. במכון מכהנים חמישה סגני נשיא: קרלוס פסקואל (שגריר לשעבר של ארצות הברית ל[[אוקראינה]], אשר כיהן אף בסגל [[המועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית]]), קמל דבריס (עמד בראש [[תוכנית הפיתוח של האומות המאוחדות]]), ויליאם גייל (בכיר לשעבר ב[[מועצת היועצים הכלכליים של ארצות הברית]] בעת כהונת הנשיא [[ג'ורג' הרברט ווקר בוש|ג'ורג' בוש האב]]), ברוס כץ ודרל מ. וסט.

==היסטוריה==
מכון ברוקינגס נוסד בשנת [[1916]] בשם המכון למחקר ממשלתי (באנגלית: Institute for Government Research) ולטענת המכון הוא היה הארגון הפרטי הראשון אשר נועד לניתוח נושאי מדיניות ציבורית ברמה הלאומית{{הערה|1=[http://www.brookings.edu/about/History.aspx Brookings Institution History]|כיוון=שמאל}}. מייסד המכון, ה[[נדבן]] רוברט ס. ברוקינגס ([[1850]]-[[1932]]), מימן בתחילה שלושה ארגונים נפרדים: מכון המחקר הממשלתי, המכון לכלכלה ובית הספר ללימודים מתקדמים ע"ש רוברט ברוקינגס. שלושת הארגונים אוחדו ליצירת מכון ברוקינגס בשנת [[1927]].

בתקופת [[השפל הגדול]] פתחו כלכלני מכון ברוקינגס במחקר בקנה מידה נרחב אשר מומן על ידי הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]], כדי להבין את הגורמים לשפל הכלכלי. מאוחר יותר הובילו נשיאו הראשון של המכון, הרולד מולטון, וחוקרים נוספים מצוות המכון, קולות המתנגדים ליוזמת ה[[ניו דיל]] כיוון שלדעתם היוזמה תעצור התאוששות כלכלית. עם פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] התגייסו חוקרי המכון לסייע לממשל האמריקאי בסדרת מחקרים על נושא ה[[גיוס חובה|גיוס]].

בשנת [[1948]] נתבקש מכון ברוקינגס להגיש לממשל תוכנית לניהול שיקומה של [[אירופה]]. התוכנית הבטיחה את ניהולה הזהיר של [[תוכנית מרשל]] על יסודות מנהל עסקים תקין. בשנת [[1952]] החליף רוברט קלקינס את מולטון בתפקיד נשיא המכון. הנשיא החדש הצליח לגייס מימון למחקרי המכון מקרנות פורד ורוקפלר דבר שהבטיח את עתידו הכלכלי של המכון. הנשיא החדש ארגן מחדש את המכון ומיקדו במחקרים כלכליים, מחקרי מדינות הממשל ותוכניות מדיניות חוץ. בשנת [[1957]] הועתק מיקומו של המכון לבניין חדש הסמוך לכיכר דופונט, בלב הרובע ההיסטורי של בירת ארצות הברית.

בשנת [[1967]] התמנה לנשיא המכון קרמיט גורדון. בשנת [[1969]] יזם גורדון סדרת מחקרים העוסקים בבחירה בין תוכניות ממשלתיות מתוך התקציב הלאומי של ארצות הברית, בכותרת "קביעת סדר עדיפויות לאומי". גורדון אף חיזק את תוכנית מחקרי מדיניות החוץ של המכון והרחבה לתחומי מדיניות ביטחון לאומי והגנה. לאחר בחירתו של [[ריצ'רד ניקסון]] לנשיאות ארצות הברית התדרדרו היחסים בין המכון לממשל, למרות זאת במהלך שנות ה-70 הוצעו למכון יותר חוזי מחקר עבור הממשל האמריקאי משהיו אנשי צוותו מסוגלים לבצע.

בסוף [[1975]] חיברו קבוצת דיפלומטים ואקדמאים מהמכון דו"ח בנושא [[הסכסוך הישראלי-ערבי]], בדו"ח נקבע כי פתרון הסכסוך צריך להיות מבוסס על נסיגת ישראל לגבולות ה-4 ביוני 1967 והגדרה עצמית לפלסטינים בכפוף להכרתם בריבונות ישראל. עקרונות הדו"ח אומצו על ידי [[הנשיא הנבחר של ארצות הברית]] [[ג'ימי קרטר]] ושימשו בסיס למדיניות החוץ שלו במזרח התיכון.

בשנות ה-80 התמקדו מחקרי המכון באתגר של הפחתת הגרעון הלאומי האמריקאי וכן מחקרים בזיהוי בעיות בביטחון הלאומי ובחוסר היעילות של המנגנון הממשלתי. נשיאו הרביעי של המכון, ברוס מקלארי, יסד את המרכז לחינוך מדיניות ציבורית לצורך פיתוח סדנאות וכנסים ציבוריים כדי להרחיב את ציבור הלומדים מתוכניות המחקר. בשנת [[1995]], עם מינויו של הנשיא החמישי למכון, מייקל ארמקוסט, מיקד המכון את מאמציו במיקוד משימותיו לקראת המאה ה-21. המכון יצר מספר מרכזי מחקר בינתחומיים, כגון מרכז למדיניות [[אורבני]]ת ו[[מטרופולין|מטרופוליטנית]], אשר התמקד במצבן העגום של הערים ומרכז למחקרי מדיניות בצפון מזרח [[אסיה]], אשר כינס מומחים ממדיניות אסייתיות שונות כדי לבחון את בעיותיהן האזוריות.

בשנת [[2002]] מונה [[סטרוב טלבוט]] לנשיאו של המכון. זמן קצר אחר כך נפתח במכון [[מרכז סבן למדיניות המזרח התיכון]] וכן מרכז ג'ון ל. טורטון. באוקטובר [[2006]] הכריז המכון על פתיחת מרכז מחקר ב[[בייג'ינג]]. בחודש יולי [[2007]] הכריז המכון על פתיחת מרכז מחקר לרפורמה בתחום ה[[רפואה]], ובאוקטובר 2007 הוכרז על יסוד מרכז מחקר ב[[דוחה]], בירת [[קטר (מדינה)|קטר]].

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי}}
{{רשתות חברתיות}}
* {{בריטניקה}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ארצות הברית: ארגונים]]
[[קטגוריה:וושינגטון די. סי.: מבנים]]
[[קטגוריה:וושינגטון די. סי.: צוותי חשיבה]]