הצגת המקור של הדף "מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)"

{{סכסוך צבאי
| שם = פלישת ברית המועצות לאפגניסטן
| מערכה =
| מלחמה = [[המלחמה הקרה]]
| תמונה = [[קובץ:RIAN archive 644461 First stage in the Soviet troop withdrawal from Afghanistan.jpg|250px]]
| כיתוב = טור [[נגמ"ש]]י BTR סובייטים
| תאריך התחלה = [[27 בדצמבר]] [[1979]]
| תאריך סיום = [[15 בפברואר]] [[1989]]
| קרב לפני =
| קרב אחרי =
| מקום = [[אפגניסטן]]
| עילה = הפיכה צבאית כנגד הממשל הקומוניסטי באפגניסטן.
| תוצאה = שליטה חלקית של ברית המועצות באפגניסטן למשך 10 שנים ולבסוף נסיגה.
| טריטוריות =
| קואורדינטות =
| צד ראשון = {{דגל|ברית המועצות||+}}{{ש}}
[[קובץ:Flag of Afghanistan 1980.svg||22px]] [[אפגניסטן|הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן]]{{ש}}
| צד שני = [[קובץ:Flag of Jihad.svg|22px]] [[מוג'אהדין|קואליציית המוג'אהדין הסונים]]{{ש}}
בתמיכת:{{ש}}
{{דגל|ארצות הברית||+}}{{ש}}{{דגל|הממלכה המאוחדת||+}}{{ש}}{{דגל|פקיסטן||+}}{{ש}}{{דגל|הרפובליקה העממית של סין||+}}{{ש}}{{דגל|ערב הסעודית||+}}
----
[[מוג'אהדין]] שיעים
בתמיכת:{{ש}}
{{דגל|איראן||+}}
| מפקד ראשון = {{דגל|ברית המועצות}} ראשי הצבא: {{ש}}
[[דמיטרי אוסטינוב]]
סרגי סוקולוב
[[דמיטרי יאזוב]]
[[קובץ:Flag of Afghanistan 1980.svg||22px]] נשיאים:
בברק קרמל{{ש}}חאג'י מוחמד חאמקני{{ש}}מוחמד נאג'יבואללה
| מפקד שני = ראשי המוג'הדין:
[[אחמד שאה מסעוד]]
[[מוחמד עומאר]]
[[אוסאמה בן לאדן]]
[[עבדאללה עזאם]]
[[בורהנודין רבאני]]
[[עבדול האק]]
[[אסמעיל קאהן]]
[[גולבודין האקמטיאר]]
[[ג'לאלעודין חאקאני]]
| כוח ראשון = ברית המועצות: {{ש}} 115,000
אפגניסטן: {{ש}} 55,000
| כוח שני = 200,000–250,000 לוחמי [[מוג'אהדין]]
| הערות =
| מפה = [[קובץ:SovietInvasionAfghanistanMap.png|250px|מפת הפלישה לאפגניסטן]]
| צד ראשון-אבדות = ברית המועצות: {{ש}} 14,453 הרוגים, 53,753 פצועים, 312 נעדרים ו-100 אזרחים הרוגים
אפגניסטן: {{ש}} 18,000 אנשי צבא הרוגים 600,000–2,000,000 אזרחים הרוגים, 7 מיליון פליטים ו-2 מיליון פצועים
| צד שני-אבדות = 75,000–90,000 הרוגים ולפחות 75,000 פצועים מה[[מוג'אהדין]]
}}
'''מלחמת אפגניסטן''' הייתה מלחמה שערכה [[ברית המועצות]] ב[[אפגניסטן]] כנגד מורדים אסלאמיים שביקשו להפיל את [[ממשלה|ממשלת]] אפגניסטן. המלחמה נמשכה מעט מעל תשע שנים, מ־[[1979]] עד [[1989]].

בעקבות מרידות של גורמים [[אסלאם|אסלאמיים]] כנגד השלטון [[קומוניזם|הקומוניסטי]] ב[[קאבול]], שנתמך מראשיתו על ידי ברית המועצות, החליטה האחרונה להושיט עזרה למשטר זה ולמנוע את התמוטטותו. העזרה החלה בייעוץ צבאי ומשלוחי [[נשק]], וב־[[25 בדצמבר]] [[1979]] פלשו כוחות [[צבא]] גדולים לאפגניסטן והחלו בלחימה פעילה במורדים.

עצרת [[האומות המאוחדות]] גינתה פלישה זו, וב[[החלטה 37 של העצרת הכללית של האו"ם]] מיום [[29 בנובמבר]] [[1983]], הוצהר כי על ברית המועצות להסיג את כוחותיה מאדמת אפגניסטן.

ה־[[CIA]] [[ארצות הברית|האמריקאי]] הפעיל את [[מבצע ציקלון]] במטרה לתמוך במורדים וסיפק להם אימון ונשק מתקדם, כולל [[טיל קרקע-אוויר|טילי נ"מ]] מדגם "[[סטינגר]]" שהפילו [[מסוק קרב|מסוקי קרב]] סובייטיים רבים. השווי המוערך של עזרה זו נאמד בכ-2.1 מיליארד [[דולר אמריקני|דולר]]. גם [[פקיסטן]], באמצעות [[המודיעין הבין-שירותי]], ו[[הרפובליקה העממית של סין|סין]] הושיטו עזרה למורדים בנשק, אימון ומימון בשל אינטרסים שלהן להחלשת ברית המועצות. מלבד העזרה ממדינות אלו, הגיעו אלפי מוסלמים מרחבי העולם לעזרת המורדים האפגנים, שכינו עצמם "מוג'הידין" וראו את מלחמתם כ[[ג'יהאד]]. ניצחון המורדים במלחמה גרם למוסלמים בעולם לסבור כי דת ה[[אסלאם]] היא שנצחה את מעצמת-העל הקומוניסטית-[[אתאיזם|אתאיסטית]].

במשך עשר שנות המלחמה הגיעו אבדות [[הצבא האדום]] ל-15,000 חיילים לפי האומדן הרשמי. [[דעת קהל|דעת הקהל]] בברית המועצות לא הייתה נוחה משפיכת דם החיילים באפגניסטן, ואף נשמעו השוואות ל"[[מלחמת וייטנאם|וייטנאם]] הרוסית" במובן של חיילים הנהרגים למען אינטרס של המעצמה בארץ זרה.

החל ב־[[15 במאי]] [[1988]] ועד [[15 בפברואר]] [[1989]] נסוגו כל כוחות ברית המועצות מאפגניסטן. המשטר הקומוניסטי האפגני נפל ב-[[1992]] ולאחר תקופה של מלחמת אזרחים הוחלף במשטר ה[[טליבאן]].

==מהפכת אפריל 1978==
[[מוחמד זאהיר שאה]] מלך באפגניסטן מ-[[1933]] ועד [[1973]]. דודנו של זאהיר שאה, מוחמד דאוד, היה [[ראש ממשלת אפגניסטן|ראש הממשלה]] בשנים 1953–1963 ובשנים אלו החל מתחזק כוחה של המפלגה המרקסיסטית הדמוקרטית העממית של אפגניסטן (PDPA). מפלגה זו התפלגה לשניים ב-[[1967]]. סיעת החאלק ("ההמונים") הונהגה על ידי נור מוחמד טארקי וחאפיזוללה אמין, סיעת הפרצ'אם ("הדגל") בידי בבראק קרמאל.

מוחמד דאוד עלה לשלטון ב-[[17 ביולי]] [[1973]] ב[[הפיכה צבאית]] תוך שהוא מדיח את המלוכה שהואשמה ב[[שחיתות]] ובמצב הכלכלי הגרוע. נסיונותיו של דאוד לשיפור המצב הכלכלי לא עלו יפה, פלגי ה-PDPA התנגדו למדיניותו ודוכאו ביד חזקה.

שני פלגי ה-PDPA התאחדו חזרה על מנת להפיל את משטרו של דאוד, וב-[[27 באפריל]] [[1978]], הוא הודח ו[[הוצאה להורג|הוצא להורג]] יחד עם כל בני משפחתו. טארקי, מזכ"ל ה-PDPA, מינה עצמו לנשיא המועצה המהפכנית וראש הממשלה של הרפובליקה הדמוקרטית של אפגניסטן.

==השלטון המרקסיסטי==
במהלך 18 החודשים הראשונים לשלטון ה-PDPA, בוצעו רפורמות ברוח מרקסיסטית באפגניסטן בנושאי חוקי ה[[נישואין]] וחלוקת האדמה. שינויים אלו לא התקבלו בברכה בקרב האוכלוסייה המסורתית המוסלמית והאדוקה. אלפים מבני האליטות המסורתיות: אנשי [[דת]], משכילים ואנשי רוח נאסרו, הוצאו להורג או הוגלו.

התקוממויות כנגד השלטון החדש פרצו עד מהרה במחוז נוריסטן במזרח המדינה, והתפשטו לכדי [[מלחמת אזרחים]] בכל אפגניסטן. בספטמבר [[1979]] היה חפיזאוללה אמין לראש ממשלה, לאחר שטארקי נהרג בחילופי יריות עם מורדים. חילופי השלטון ערערו עוד יותר את המצב שכן נוסף על בעיית המורדים היה על אמין להתמודד גם עם מתנגדיו מפלג החאלק. אמין נקט ביד קשה כנגד קבוצות המורדים שכינו עצמן "מוג'יהדין" וכנגד נאמני טארקי. התוצאה הייתה החרפה משמעותית במלחמת האזרחים ותוהו ובוהו במדינה.

[[ראש ה-CIA]] לשעבר, [[רוברט גייטס]], כתב בספר זכרונותיו כי ארצות הברית החלה בסיוע למורדים באפגניסטן חצי שנה לפני שהסובייטים פלשו אליה. ב-[[3 ביולי]] [[1979]], חתם הנשיא [[ג'ימי קרטר]] על צו נשיאותי המתיר ל-CIA לבצע פעילויות [[תעמולה]] חשאיות כנגד המשטר המרקסיסטי. פרשנים חלוקים בדעותיהם על משמעות פעולה זו. אלו המצדדים במעורבות האמריקאית באפגניסטן רואים בה הכנה לגיטימית של ארצות הברית לקראת הפלישה הסובייטית שהייתה ידועה מראש (כמאפיין של [[דוקטרינת ברז'נייב]]) לביון האמריקאי, בעוד אלו המתנגדים לה רואים בתעמולה זו "[[קאזוס בלי]]" שבו פיתתה ארצות הברית את ברית המועצות למאבק בין גושי באפגניסטן שבו ביקשה להחלישה.

משטרי ברית המועצות ואפגניסטן עמדו ביחסים דיפלומטיים ידידותיים. כ-400 יועצים צבאיים סובייטיים שהו באפגניסטן כבר ממאי 1978. ביולי 1979 שלחה ברית המועצות גדוד מוצנח לעזרת המשטר האפגני שביקש זאת.
עם התגברות התקיפות של המורדים, שהסתייעו במדינות זרות, פרסה ברית המועצות את הארמייה ה-40 באפגניסטן בעקבות בקשת ממשלתה. ארמייה זו הורכבה משתי דיוויזיות חי"ר, [[אוגדה|דיוויזיה]] מוצנחת, בריגדת הסתערות ושני רגימנטים ממוכנים עצמאיים.

==כניסת הכוחות הסובייטיים==
[[קובץ:Evstafiev-spetsnaz-prepare-for-mission.jpg|שמאל|ממוזער|250px|צוות [[ספצנאז]] (יחידה למבצעים מיוחדים) נערך למשימה באפגניסטן, 1988. הצילומים בערך זה הם של [[מיכאיל אבסטאפייב]]]]
עוד בדצמבר 1978 חתמו מוסקבה וקאבול על הסכם הדדי לשיתוף פעולה, במסגרתו הורשתה ברית המועצות להתערב צבאית באפגניסטן אם המשטר האפגני יבקש זאת. משטרו של אמין נשען במידה בלתי מבוטלת על הזרמת נשק ויועצים סובייטיים, אם כי באוקטובר 1979 עלתה המתיחות בין המדינות לאחר שאמין החזיר את היועצים לברית המועצות בתקווה לייצוב ממשלתו.

עם התגברות ההטרדות מהמורדים באזורים ההרריים, פנו חפיזאוללה אמין וממשלתו יותר ויותר בבקשות לסיוע סובייטי. ברית המועצות ראתה את הסיוע בחיוב, לשימור המשטר הקומוניסטי, אך לא סברה כי אמין יוכל להנהיג את אפגניסטן לאורך זמן בשל היותו מנהיג בלתי יציב. דיווחים שהתקבלו מסוכני [[ק.ג.ב.]] קשרו את שומרי ראשו של אמין להתנקשות בחיי הנשיא הקודם, טארקי, ואף העלו סברה כי אמין הוא למעשה סוכן של ה-[[CIA]].
הטענה כי אמין היה סוכן CIA נחלשה לנוכח האהדה הרבה שהפגין אמין לברית המועצות, ולנוכח העובדה כי אשתו ובנותיה בחרו להתגורר שם לאחר הוצאתו להורג.

ב-[[22 בדצמבר]] יעצו היועצים הצבאיים הסובייטים ליחידות האפגניות עמן עבדו לבצע טיפולי הכנה לכשירות ל[[טנק]]ים שלהן. באותו זמן נותקו קשרי הטלפון לאזורים שמחוץ לקאבול, ובכך בודדה הבירה. כוחות מוטסים סובייטיים גדולים החלו נוחתים בקאבול ואמין העביר את משרדו ל[[ארמון טאג'בג]], שם הוא סבר כי יהיה בטוח יותר.

חמישה ימים לאחר מכן, ב-27 בדצמבר, הסתערו 700 חיילים סובייטיים, בהם 54 חיילי יחידת העילית "[[ספצנאז]]" מצוותי "אלפא" ו"זניט", על מבני הממשל, התקשורת והצבא בקאבול.
הם הולבשו במדים אפגניים, והצליחו במשימתם העיקרית: תפיסת ארמון טאג'בג והדחת [[חפיזאוללה אמין]].
ב-7:00 בבוקר של אותו יום פוצץ צוות זניט את מרכז התקשורת העיקרי של צבא אפגניסטן, ובבוקר יום המחרת הודיע הפיקוד הסובייטי ברדיו קאבול כי אפגניסטן שוחררה משלטונו של אמין.

על פי [[הפוליטביורו של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|הפוליטביורו]], ברית המועצות פעלה בהתאם לבריתה מ-1978 עם אפגניסטן, עליה חתם הנשיא הקודם טארקי, ולא ביצעה פלישה בכוח לאפגניסטן. ברית המועצות סברה כי יורשו של אמין יוכל לאחד את ה-PDPA ולכונן משטר קומוניסטי יציב באפגניסטן. הסובייטים הודיעו כי הוצאתו להורג של אמין בוצעה בידי "המועצה המהפכנית האפגנית המרכזית", שבחרה כיורשו את בבראק קרמאל, סגן ראש הממשלה לשעבר, אותו שלח אמין למשרה הבלתי נחשבת של שגריר ב[[צ'כוסלובקיה]] בעת שלטון פלג החאלק.

ב-27 בדצמבר החלו נכנסים הסובייטים לאפגניסטן גם קרקעית מכיוון צפון. דיוויזיית "[[ויטבסק]]" המוצנחת נחתה בנמל התעופה בעיר [[בגראם]] והחלה פורסת את כוחותיה שם.

התגובות ה[[דיפלומטיה|דיפלומטיות]] היו קשות, ונעו בין אזהרות חמורות לברית המועצות ועד [[החרם על אולימפיאדת מוסקבה (1980)|חרם]] על [[אולימפיאדת מוסקבה (1980)|משחקי הקיץ האולימפיים במוסקבה ב-1980]]. [[ג'ימי קרטר]] נאם כי "זהו הסיכון המשמעותי ביותר לשלום מאז [[מלחמת העולם השנייה]]".

==פעולות הסובייטים==
[[קובץ:Evstafiev-Soviet-soldier-Afghanistan.jpg|שמאל|ממוזער|230px|חייל סובייטי באפגניסטן]]
[[קובץ:Evstafiev-40th army HQ-Amin-palace-Kabul.jpg|שמאל|ממוזער|230px|מפקדת הארמייה ה-40 הסובייטית ב[[קאבול]], [[1987]]. לפני הפלישה היה זה ארמון טאג'בג, בו נרצח ראש הממשלה אמין]]
לאחר פריסת הכוחות, כשלו הסובייטים להשיג שליטה באזורים שמחוץ לקאבול וסביבותיה. המטרה הראשונית, ייצוב המשטר באמצעות הגנה על ערים ומתקנים חיוניים, התפשטה למלחמה כוללת במוג'הידון.

דוחות סובייטיים מוקדמים מגלים שכבר מלכתחילה היה להם קושי להילחם במורדים באזורים הרריים. הצבא האדום לא היה מאומן ללוחמה בעצימות נמוכה, לא צויד להתמודדות עם [[גרילה]], וחימושו הכבד ([[נגמ"ש|נגמש"ים]] ו[[טנק]]ים) לא הקנה לו יתרון, אלא לרוב הכביד על יכולת התמרון והגדיל את פגיעות כוחותיו. כתוצאה מכך החל נעשה שימוש הולך וגובר בירי ארטילרי כבד בלתי מכוון בעימותים עם המורדים ובטקטיקות של [[לוחמה פסיכולוגית]].

החיילים הסובייטים מצאו עצמם נלחמים כנגד אזרחים בשל טבעם החמקמק של המורדים. מבצעים לביעור שליטת המורדים באזורים שונים נערכו שוב ושוב ללא הצלחה, שכן אלו נמלטו לאזורים הרריים בלתי נגישים או שהתערו בקרב האוכלוסייה האזרחית המקומית.

===המוג'הידין===
הכוחות הלוחמים מצד האפגנים היו בעיקרם שבעה ארגונים איסלאמיים. מתוכם ארבעה נחשבו לקיצוניים דתיים: ארגוניהם של גולבודין חקמטייאר, חאליס, בורחאנודין רבאני וסאייף, ואילו שלושה כמתונים יחסית: ארגוניהם של נבי, גיילאני ומוג'דאדי. לוחמי המוג'הידין ראו בלחימתם שליחות דתית ומלחמה קדושה למען [[אללה]], ונלחמו באומץ רב.

במאי [[1985]] התאחדו שבעת ארגוני המורדים למאבק משותף בסובייטים, והחלו פועלים בסביבות קאבול תוך שהם משגרים מטחי [[קטיושה|קטיושות]] כנגד מטרות הממשל הקומוניסטי. כישלון הסובייטיים בדיכוי המרידה, השגת תמיכה בינלאומית לעמדותיהם או שיקום הצבא האפגני התבררו כדורשים מעורבות צבאית מלאה שלה במלחמה במורדים. ברית המועצות החלה מפעילה כוחות אוויריים מסיביים ב"הפצצות שטיח" בהרים ותקיפות של מסוקי [[Mi-24 הינד|מיל Mi-24]] אך ללא תועלת בהשגת הכרעה.

===ממשלת נג'יבאוללה והנסיגה===
ממשלתו של קרמאל הייתה חלשה ובלתי יעילה, והוא הוחלף במאי 1986 במוחמד נג'יבאוללה, לשעבר ראש המשטרה החשאית. נג'יבאוללה חוקק חוקה חדשה בנובמבר אותה שנה, בה בוססה שיטה רב מפלגתית, [[חופש הביטוי]] ועדיפות ל[[שריעה]] על פני החוק החילוני. הוא גם החל ב-1987 במדיניות של "פיוס לאומי", כפי שייעצו לו בכירים במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, אך מדיניות זו לא עזרה לביסוס שלטונו או השגת משא ומתן עם המורדים.

משא ומתן חשאי לנסיגה סובייטית מאפגניסטן החל כבר ב-1982. ב-1988, חתמו ממשלות פקיסטן ואפגניסטן בתיווך המעצמות בז'נבה על פשרה בסכסוכים ביניהן, שהקרינו עד אז גם על המלחמה באפגניסטן. כך הצליח נג'יאוללה לייצב במידת מה את האקלים הפוליטי באפגניסטן, די והותר לשם תחילת נסיגת הסובייטים שהוכרזה ב-[[20 ביולי]] [[1987]].

ההסכם בז'נבה גם ביסס את אי התערבות ארצות הברית וברית המועצות בפקיסטן ואפגניסטן, בהתאמה, והציב יעד לנסיגה מלאה סובייטית ב-[[15 בפברואר]] [[1989]].

על פי מקורות מערביים, בשנים 1979–1989 נהרגו באפגניסטן 15,051 חיילים סובייטים, וכ-300 הוכרזו [[נעדר]]ים. האחרון שבהם נמצא במאי 2018.{{הערה|{{Ynet||טייס רוסי אותר חי 30 שנה אחרי שהופל|5277807|3 ביוני 2018}}}} מספר ההרוגים האפגניים באותה תקופה נאמד בכמיליון (ומתוכם כ-70 אלף מוג'אהידין וכ-110 אלף חמושים אחרים).

==תוצאות==
למלחמה באפגניסטן הייתה השפעה ניכרת על הפוליטיקה הפנימית בברית המועצות. היא הייתה אחד הגורמים העיקריים להתגברות אי שביעות הרצון מהמשטר הקומוניסטי בשנות השמונים, והעלתה אל פני השטח מחלוקות דתיות, אתניות ולאומיות בקרב האוכלוסייה המוסלמית הגדולה ברפובליקות האסייתיות של ברית המועצות. בצבא האדום פשטה דמורליזציה בשל הלוחמה השוחקת בתוך אוכלוסייה אזרחית. גורמים אלו היו זרזים להתפרקותה של ברית המועצות.

משטרו של נג'יבאוללה המשיך להתמודד עם מלחמת האזרחים באפגניסטן, עד שנפל ב-[[1992]] והוחלף במשטר ה[[טליבאן]]. אפגניסטן ניזוקה קשות: ייצור הדגן ירד ב-3.5% בכל שנה בממוצע בין 1978–1990 בשל הלחימה, הרס התשתית ובצורות. ניסיונות סובייטיים לריכוז ה[[חקלאות]] ב[[קולחוז]]ים לא עלו יפה ותרמו גם הם לירידה בגידולים.

==ראו גם==
* [[מלחמת אפגניסטן (2001–2014)]]

==לקריאה נוספת==
* לסטר גראו ומיכאל גראס, '''המלחמה הסובייטית באפגניסטן''', מערכות ו[[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 352 עמ'

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [http://www.infoplease.com/ce6/history/A0802662.html|אתר Infoplease]
* [http://englishrussia.com/?p=408|תמונות מהאתר EnglishRussia]
* [http://users.erols.com/mwhite28/warstat2.htm#Afghanistan הערכות לגבי מספרי אבדות], באתר 'אטלס המאה ה-20'
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007293835305171|אפגניסטן, היסטוריה, כיבוש סובייטי, 1979–1989}}
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{המלחמה הקרה}}
{{בקרת זהויות}}
[[קטגוריה:מלחמת אפגניסטן (ברית המועצות)|*]]