לדלג לתוכן

מפלגת השמאל (צרפת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפלגת השמאל
Parti de Gauche
מדינה צרפת
מייסד ז'אן לוק מלנשון עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים ז'אן לוק מלנשון
תקופת הפעילות 1 בפברואר 2009 – הווה (15 שנים)
אידאולוגיות
מטה רחוב דודוויל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי
ארגונים בינלאומיים השמאל האירופי המאוחד/השמאל הנורדי הירוק, Inter-LGBT עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים אדום
נציגויות בפרלמנטים
האספה הלאומית (צרפת)
8 / 577
הפרלמנט האירופי
2 / 74
www.lepartidegauche.fr
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מפלגת השמאל (Parti de Gauche, PG) היא מפלגה דמו-סוציאליסטית צרפתית אשר נוסדה ב-1 בפברואר 2009. המפלגה הוקמה על ידי הפרלמנטרים ז'אן לוק מלנשון ומארק דולז ב-12 בנובמבר 2008, לאחר פרישתם מהמפלגה הסוציאליסטית (PS) אחרי קונגרס המפלגה בריימס, המפלגה הסוציאליסטית מביאה יחדיו שתי מיני אישיות מרקעים שונים, ועדיין המפלגה טעונת לאוריינטציה סוציאליסטי, אקולוגית, ורפובליקנית.

מבחינה פוליטית, המפלגה נמצאת בין המפלגה הסוציאליסטית והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית. מפלגת השמאל מתכוונת להנהיג את כל מפלגות השמאל ה"אנטי-ליברלי" (אשר קוראת להם "השמאל האחר") בתוך אותה ברית. ב-2008 המפלגה הסוציאליסטית שילבה כוחות עם המפלגה הקומוניסטית של השמאל המאוחד עם 6 מפלגות שמאל אחרות וארגוני שמאל ריצונים אחרים בקואליציה של "חזית המשאל" אשר לה, נהיה מועמד לבחירות לנשיאות צרפת - ז'אן לוק מלנשון.

השבועון של המפלגה, "L'Intérêt général" נשלח לכל חברי המפלגה אך גם למנויים פשוטים. השבועון מודפס ביותר מ-15,000 עותקים כל שבוע.

ב-2016, בגלל הבחירות הלאומיות לנשיאות, וגם בחירות מחוזים שנה אחרי, ז'אן לוק מלנשון יצר תנועה חדשה צרפת בלתי-כנועה, אשר מפלגת השמאל עזרה להקים.

אנשים צועדים ומניפים דגלי מפלגה בזמן הפגנה נגד גירושי תלמידים זרים ב-5 בנובמבר 2013 בטולוז.

המפלגה נוסדה בנובמבר 2008 על ידי הסנאטור הסוציאליסטי לשעבר, ז'אן לוק מלנשון, והסגן מארק דולד, ונפילים אחרים מן המפלגה, יחד עם תנועת מארס, "תנועה לאלטרנטיבה סוציאלית ורפובליקנית".

נוסף עליהם, הצטרפו אחר כך חברים אחרים מהשמאל של המפלגה הסוציאליסטית, על ידי אנשים שלא היו חברים במפלגה פוליטית לפני, וגם פורשים מהמפלגה הירוקה אשר עקבו אחרי הסגן מארטין בילארד.

ב-2010 המפלגה התקבלה ל"מפלגת השמאל האירופי".

בנובמבר 2013, המפלגה הצטרפה לקמפיין BDS לחרם נגד ישראל.[1]

תמיכה ושיאים אלקטורליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה עוד לא רצה לבן בבחירות, לכן בסיס התמיכה שלה קשה למציאה.

הפרלמנט האירופי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרלמנט האירופי
שנת בחירות מספר קולות סך % מתוך כלל הקולות מספר כיסאות שזכו
2009 1,115,021 6.47% 1
2014 1,252,730 6.61% 1

מצע פוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצע המפלגתי המשותף של מפלגת השמאל והמפלגה הקומוניסטית הצרפתית במסגרת "חזית השמאל":

  • "שיתוף עושר וביטול חוסר ביטחון חברתי" - האוסרת פיטורים מבוססי שוק (licenciements boursiers) עבור חברות אשר בעלות רווחים, להעלות את שכר המינימום(SMIC) ל-1700€, קביעת יחס שכר דיפרנציאלי מקסימלי של 1 עד 20 כל העסקים, לאפשר פרישה בפנסיה מלאה בגיל 60, הגנה על שירותים ציבוריים, הפסקת קיצוצים בהוצאות הציבוריות (RGPP), קביעת שכר מקסימלי של-360,000 אירו, יצירת שבוע עבודה של 35 שעות.
  • "החזרת כוח מבנקי שווקים פיננסיים" - שינוי הבנק המרכזי האירופי מדיניות של" להעדיף יצירת מקומות עבודה ושירותים ציבוריים, שליטת ספקולציות פיננסיות, העלאת מס רווחי הון לבין מס סולידריות על עושר (ISF), המבטלת פרצות הפיסקלית הרשאות, מיסוי הכנסות פיננסיות של תאגידים, יצירת "עמוד כספי ציבורי" כדי לייצב מחדש את האשראי כלפי מקומות עבודה, חדשנות ופיתוח בר קיימא.
  • "תכנון אקולוגי" - הלאמת חברת הגז GDF,חברת האנרגיה Areva והשלמת ההלאמה של חברת החשמל EDF כדי ליצור סקטור אנרגיה בבעלות ציבורית, יצירת שירות מים ציבורי לאומי, מדיניות תחבורה חדשה לקידום תחבורה ציבורית ומיסוי הובלת הסחורה שאינה חיונית.
  • "הפקה אחרת" - מודל חדש של פיתוח וצמיחה כלכלית אשר מכבד את הסביבה ואת הפרטים, הגדרה מחדש של סדרי העדיפויות התעשייתיים, זכויות חדשות לעובדים, יצירת אינדיקטור הלאומי לאושר הלאומי.
  • "הרפובליקה, למען האמת" - מחזקת מחדש את חוק 1905 על הפרדת הכנסיות והמדינה, הקמת משרד לנשים ושוויון, ביטול חוק חדופי, הסדרת מעפילים, התנגדות לכלל הזהב של מאזן הכספים, יצירת משרות במגזר הציבורי.
  • "כינוס האספה המכוננת של הרפובליקה השישית" - כינוס אספה מכוננת, ביטול הרפורמה הממשלתית המקומית והאזורית, ייצוג יחסי בכל הבחירות, צמצום סמכויות הנשיאות וחיזוק הסמכויות הפרלמנטריות, הבטחת חופש השיפוט והעיתונות.
  • "ביטול אמנת ליסבון ויצירת אירופה אחרת" - ביטול הסכם ליסבון, התנגדות לקומפקט הפיסקלי האירופי, הצעה ואימוץ של אמנה אירופית חדשה שתעדיף את ההתקדמות החברתית והדמוקרטיה, ותיקון חוקי הבנק המרכזי של אירופה.
  • "כדי לשנות את מהלך הגלובליזציה" - בהסגת הכוחות הצרפתים מן המלחמה באפגניסטן, נסיגה צרפתית מן נאט"ו, הכרה בעצמאותה של מדינה פלסטינית בתוך גבולות 1967, יצירת מס טובין לממן פיתוח ושיתוף פעולה בינלאומי, מחילת חובות עבור נמוכה מדינות מובילות.
  • "מתן עדיפות לאמנציפציה האנושית" - יצירת מקומות עבודה בחינוך הציבורי, הוצאת 1% מהתמ"ג על אמנות ותרבות, הכפלת ההשקעה במחקר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפלגת השמאל בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Le Parti de Gauche s'engage dans les campagnes boycott, désinvestissement, sanctions, à l'égard d'Israël". Le Parti de Gauche. אורכב מ-המקור ב-2013-11-21.