משפחת פורמון
משפחת פורמון (צורה נוספת: פירמון), הייתה משפחת רבנים בסלוניקי ובטורקיה, במאה ה-16. המפורסם בשושלת זו הוא רבי יוסף פורמון.
תולדות המשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי השערה מסוימת, בני משפחת פורמון היו מהאשכנזים שנדדו דרך איטליה לטורקיה. לפי השערה זו, ייתכן ששם המשפחה 'פורמון' או 'פירמון' אינו אלא צורה מסוגננת או משובשת של השם האשכנזי 'ברמן'.[1]
על בני המשפחה נמנים הרבנים הבאים:
- רבי יעקב סמו"ט - רב של קהילת קייאנה (איטליה) בשלוניקי בשנים 1554–1565, ולדעת רבי דוד קונפורטי שמו היה רבי יעקב פורמון, ואילו סמו"ט זהו כינוי שהיה מוסיף ליד חתימתו.[2] לפי השערה מסוימת הוא אף היה אחיו של רבי יוסף פורמון וכיהן משנת ה'ש"ל 1570 כמורה בישיבתו שבפטרס.
- רבי יוסף פורמון, רב ופוסק בולט, מרבני טורקיה ומגדולי חכמי שלוניקי. משנת 1560 בערך[3] כיהן כרב וראש ישיבה בפטרס, שהייתה נתונה אז תחת השלטון הטורקי
- רבי צדיק פורמון - בנו של רבי יוסף פורמון, ידיד של המהרש"ך. תרגם את הספר תורת חובות הלבבות ללאדינו. הספר נקרא אובליגאשייון די לוש קוראשוניש.[4]. מהדורה ראשונה של הספר נדפסה כנראה בקושטא 1567, בשנת ה'תע"ג 1713 הובא לבית הדפוס Nalla Stamperia Bragadina בוונציה על ידי משה בן שלמה אשכנזי, ונדפס באותיות עבריות מרובעות ומנוקדות.[5][6] התרגום המקורי נכתב באותיות עבריות, כשלאחר מכן רבי דוד פרדו פרסם תעתיק של החיבור לאותיות לטיניות.
- רבי יוסף פורמון (השני) – בנו של רבי צדיק, נכדו של רבי יוסף פורמון הראשון. בשלהי המאה ה-16 התמנה לכהן כרב על אחד מקהלי סיציליה שבפטרס. מינוי לו התנגדו חלק מהקהלים, והתכתבות על מחלוקת זו מופיעה בספרו של מהרש"ך אשר כתב, כי בנוסף למעלותיו של רבי יוסף המקנות לו את הזכות לכהונה זו, הרי שהוא זכאי לכך גם בשל טענת 'חזקה' שהרי אביו רבי צדיק וסבו רבי יוסף כהנו באותה שררה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאה בורנשטיין-מקובצקי, "לתולדות המאבק על ההגמוניה בקהילת פאטראס במאה הט"ז", מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות ז (תשמ"ב), עמ' ט–מא. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- לאה בורנשטיין, ההנהגה של הקהילה היהודית במזרח הקרוב משלהי המאה הט"ו ועד סוף המאה הי"ח, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ח, באתר אוצר החכמה.
- לאה בורנשטיין-מקובצקי, "ר' שלמה ברוך, מחכמי יוון במאה ה-ט"ז, ספר תשובותיו וקשריו עם חכמי זמנו", מורשת ישראל 14 (טבת תשע"ז).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חנה יעקבסון, יהודים בדרכי השיירות ובמכרות הכסף של מקדוניה: קורותיהן של קהילות סירס וסידרוקאפסי במאות ה-15 וה-16, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ד.[דרושה הבהרה]
- ^ קורא הדורות עמ' 66
- ^ ראו קורא הדורות דף לח עמ' א-ב
- ^ במקור אחר הכתיב 'איל דיב'ור די לוס קוראסוניס'
- ^ ראו כאן עמ' 178 בקובץ
- ^ קישור לספר באתר היברובוקס