בניגנו אקינו (השלישי)
 | |||||||||
| לידה |
8 בפברואר 1960 מנילה, הפיליפינים  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 2021 (בגיל 61) קזון סיטי, הפיליפינים | ||||||||
| שם לידה |
Benigno Simeon Cojuangco Aquino III | ||||||||
| מדינה |
הפיליפינים | ||||||||
| מקום קבורה |
Manila Memorial Park Sucat | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת אטנאו דה מנילה | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הליברלית של הפיליפינים | ||||||||
| בן או בת זוג |
Shalani Soledad | ||||||||
|
www | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
בניגנו אקינו (השלישי) (8 בפברואר 1960 – 24 ביוני 2021) היה הנשיא ה-15 של הפיליפינים, שכיהן בתפקיד מ-30 ביוני 2010 עד יוני 2016. אמו הייתה הנשיאה לשעבר קורסון אקינו, ואביו, בניגנו אקינו הבן, היה מנהיג פוליטי שנרצח.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקינו (שכונה "נוינוי") נולד במנילה בירת הפיליפינים. בשנת 1981 סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטה במנילה, ויצא עם משפחתו לגלות בבוסטון בארצות הברית, עקב רדיפות של ממשלו של פרדיננד מרקוס. אקינו חזר לפיליפינים בשנת 1983, סמוך לאחר הירצחו של אביו, ועבד במשרות שונות בסקטור הפרטי. בשנת 1998 נבחר לבית הנבחרים בפיליפינים כנציג מחוז טרלק. נבחר בשנית בשנת 2001 ובשלישית בשנת 2004. משנבצר ממנו עקב מגבלות החוק להיבחר בפעם השלישית, התמודד ונבחר לסנט בשנת 2007. לאחר מות אמו, התמודד על תפקיד נשיא הפיליפינים (אנ'), על רקע רגשות האבל הלאומיים שסחפו את הפיליפינים על מותה. הבטיח ללחום בשחיתות בצמרת הפוליטית ולשקם את אמינות הממשל.[1] בבחירות שנערכו ביוני 2010 ניצח לאחר שקיבל כ-42% מקולות הבוחרים. ב-30 ביוני 2010 הושבע, והחל לכהן כנשיא ה-15 של הפיליפינים.[2]
באוגוסט 2011 נועד אקינו עם מנהיג המורדים בדרום המדינה, מוראד איברהים, כדי לדון בדרכים להביא לסיום סכסוך הדמים בין הצדדים הנמשך זה כמה עשורים.[3]
באפריל 2012 פסק בית המשפט העליון בפיליפינים בהחלטה תקדימית כי אקינו יידרש לחלק את אחוזת המשפחה העצומה שלו ליותר מ-6,000 חקלאים ומשפחותיהם.[4]
בשנת 2013 נכלל ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם, שפרסם המגזין TIME.
בתחילת נובמבר 2013 הפציר אקינו באזרחי הפיליפינים לעזוב את האזורים המועדים לפורענות, על מנת שלא ייפגעו מטייפון האיאן. לאחר שהתבררו ממדי ההרס שזרעה הסופה, פנה בבקשת עזרה לקהילה הבינלאומית, והכריז על אסון לאומי במטרה להאיץ את מאמצי הסיוע לקורבנות הטייפון.[5]
במרץ 2014 היה שותף לגיבוש וחתימת הסכם שלום סופי עם קבוצת המורדים הגדולה במדינה, חזית השחרור האיסלאמית מורו (MILF), ששם קץ ל-45 שנות סכסוך אלים.[6]
ביוני 2016 סיים את כהונתו, לאחר שעל פי החוקה נבצר ממנו להתמודד על קדנציה שנייה. הוא הוחלף על ידי רודריגו דוטרטה.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקינו היה הנשיא הרווק הראשון בתולדות הפיליפינים. רווקותו היוותה נושא לדיון ציבורי במדינה, המייחסת חשיבות רבה לתא המשפחתי.[7] היה מעשן כבד, שלא קיים את הבטחתו במערכת הבחירות לנשיאות להפסיק לעשן אם ייבחר לנשיא.[8]
נפטר ב-24 ביוני 2021[9].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סוכנויות הידיעות, הפיליפינים: בנינו אקינו הוא הנשיא החדש, באתר nrg, 8 ביוני 2010
- טליה שחר, הפיליפינים: בנינו אקינו ה-3 הושבע לנשיא, באתר וואלה, 30 ביוני 2010
- בניגנו אקינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בניגנו אקינו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
בניגנו אקינו, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עדי ערמון, אי-פי, אקינו הבן נבחר לנשיא הפיליפינים, באתר הארץ, 11 במאי 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, אקינו: היום מתחילים להתגשם החלומות שלנו, באתר nrg, 30 ביוני 2010
- ^ AP, היסטוריה: נשיא הפיליפינים ומנהיג המורדים נועדו, באתר ynet, 5 באוגוסט 2011
- ^ הניו יורק טיימס, משפחתו של נשיא הפיליפינים תיאלץ לחלק קרקעות ל-6,000 איכרים, באתר TheMarker, 30 באפריל 2012
- ^ רויטרס, משלחות סיוע ראשונות מגיעות לאזורים מוכי האסון בפיליפינים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2013
- ^ אי־פי ורויטרס, בתום 45 שנות סכסוך, נחתם הסכם שלום בפיליפינים, באתר הארץ, 27 במרץ 2014
- ^ קייט הודל, גרדיאן, נשיא הפיליפינים מחפש שידוך, באתר הארץ, 7 במרץ 2012
- ^ נשיא הפיליפינים: אם אפסיק לעשן, זה יפגע בכם, באתר ynet, 24 במאי 2010
- ^ רויטרס, נשיא הפיליפינים לשעבר בניגנו אקינו הלך לעולמו בגיל 61, באתר מעריב אונליין, 24 ביוני 2021