נורי אל-ג'ראח
 | |
| לידה |
27 בינואר 1956 (בן 68) דמשק,  סוריה |
|---|---|
| מדינה |
סוריה  |
| מקום מגורים |
לונדון,  הממלכה המאוחדת |
| מקצוע | משורר, עורך, מסאי |
| פרסים והוקרה | פרס מקס ז'אקוב לשירה, 2023 |
  | |
נוּרי אל-ג'ראח (בערבית: نوري الجراح) הוא משורר, עורך ומסאי סורי-בריטי הנחשב כאחד מהבולטים במשוררים כותבי הערבית של העשורים האחרונים. לצד כתיבת שירה, אל-ג'ראח פרסם גם ספרי ילדים, ערך מספר כתבי-עת ספרותיים בולטים, עסק בתיעוד ספרות מטיילים ערבית קלאסית והיה פעיל בחוגי אופוזיציה למשטר הבעת' בסוריה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלג'ראח נולד בדמשק בשנת 1956 ופרסם בה את שיריו הראשונים, ב-1978. בשנת 1981 עזב את סוריה בשל רדיפות שלהן היה נתון מצד מנגנוני ביטחון הפנים של משטר הבעת' הסורי, כתוצאה מפעילותו הפוליטית והתנגדותו לשלטון. לאחר שעזב את סוריה, התיישב אלג'ראח בביירות, אך זמן קצר לאחר מכן פרצה במדינה מלחמת לבנון והוא נאלץ לעבור לניקוסיה, בירת קפריסין, שבאותה עת התמלאה באינטלקטואלים ערבים שעזבו את ארצותיהם והפכו את העיר לביתם, מה שהפך אותה למרכז חשוב של הספרות הערבית. אחרי כשנתיים עזב אלג'ראח גם את קפריסין ובשנת 1986 השתקע בלונדון עם משפחתו ומאז הוא חי בה עם משפחתו ויוצר בה.[2]
לאורך שנותיו בלונדון, הקים אל־ג'ראח מספר כתבי־עת ספרותיים חשובים בסצנת השירה והספרות הערבית. הבולטים מבין כתבי העת הללו היו "א־נאקד" (המבקר), שפעל בלונדון בין השנים 1988–1992; "אל־כּאתבּה" (הסופרת) שפעל גם הוא בלונדון בין השנים 1993–1995; "אל־קסידה" (השיר) שפעל בקפריסין בשנת 1999; "א־ריחלה" (המסע) שפעל בלונדון בשנת 2005; "דמשק" שפעל בלונדון בשנים 2012–2013; ו"אל־ג'דיד" (החדש) הפועל בלונדון משנת 2015 ועד היום. כתבי העת שערך אלג'ראח היו במה מרכזית ליוצרים ערבים שחיו בגלות ואפשרו להם לשמור על קשרים עם קהל קוראיהם בעולם הערבי.[3]
מאז שראה אור ספרו הראשון בביירות בשנת 1982, פרסם אלג'ראח למעלה מ-15 ספרי שירה ולצידם גם ספרי ילדים וספרי עיון על ההיסטוריה הערבית. שיריו של אל־ג'ראח תורגמו לאורך השנים לשפות רבות: צרפתית, אנגלית, ספרדית, איטלקית, יוונית, הולנדית, פרסית וטורקית וקבצים מתורגמים משירתו ראו אור משך השנים במדינות שונות. כמה משיריו תורגמו לעברית.[4][5]
נורי אל-ג'ראח זכה בשנת 2023 בפרס מקס ז'אקוב לשירה.[6]
ספרי שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הנער (ביירות, 1982)
- להתחרות עם הקול (לונדון, 1988)
- המנון לקול (קלן, 1990)
- ילדוּת מוות (קזבלנקה, 1992)
- גביע שחור (לונדון, 1993)
- השיר והשיר שבמראה (ביירות, 1995)
- העלייה של אפריל (ביירות, 1996)
- גינות המלט (ביירות, 2003)
- דרך דמשק והגן הפרסי (ביירות, 2004)
- יום קין (חיפה/ביירות, 2013)
- ייאושו של נח (ביירות, 2014)
- קינות הבל (ביירות, 2015)
- ארבע קינות (איסטנבול, 2016)
- סירה ללסבוס (מילאנו, 2016)
- נהר על צלב (ביירות, 2018)
- אין מלחמה בטרויה (מילאנו, 2019)
- שפיפון האבן (מילאנו, 2023)
- מכלול היצירה (שלושה כרכים, ביירות 2008–2022)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת תרגומים לשירים של נורי אל-ג'ראח באינדקס "פואטרנס" לתרגומי שירה
- עמוד המשורר, באתר lyrikline
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דף הזכייה, באתר הפרס (בערבית)
- ^ עמאר אל-מאמון, אותו "הנער" עם "החיוך הישֵׁן": המשורר נורי אל-ג'ראח, באתר רסיף22, 7 בנובמבר 2022 (בערבית)
- ^ לינדה נסאר, המשורר הסורי נורי אל-ג'ראח: אין כבוד בשיר אילם ולא למשורר הבורח מן המציאות, באתר אל-ג'זירה, 1 ביולי 2023 (בערבית)
- ^ נורי אלג'ראח, שלושה שירים לאישה שיצאה בבוקר ולא שבה בערב, כרך 29 (מסביב לעולם 2), ירושלים: מקום לשירה, 2022, עמ' 18–21
- ^ עידן בריר, נורי אלג'ראח (קורא בשער), עתון 77 422, דצמבר 2021 – ינואר 2022, עמ' 6–8
- ^ פרס מקס ז'אקוב (בצרפתית)