נינה מיי מקיני
 | |
| לידה |
12 ביוני 1912 Lancaster, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
3 במאי 1967 (בגיל 54) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וודלואן |
| תקופת הפעילות |
מ-1929 |
| פרסים והוקרה |
היכל התהילה של הקולנוענים השחורים (1978) |
  | |
נינה מיי מקיני (באנגלית:Nina Mae McKinney. ה־12 ביוני 1912 – 3 במאי 1967) הייתה שחקנית אפרו-אמריקאית בינלאומית שהתפרסמה במהלך שנות ה-30 בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, לאחר שהחלה את הקריירה שלה בברודוויי ובהוליווד. היא כונתה באירופה "גרבו השחורה" בגלל יופיה יוצא הדופן.[1][2] מקיני הייתה גם אחת מכוכבות הקולנוע האפרו-אמריקאיות הראשונות בארצות הברית וגם אחת האפרו-אמריקאים הראשונים שהופיעו בטלוויזיה הבריטית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקיני נולדה ב-12 ביוני 1912 בלנקסטר, דרום קרוליינה, ארצות הברית, לג'ורג'יה קרופורד ולהאל נפוליאון מקיני.[3] [4] זמן קצר לאחר לידתה של מקיני, אמה הסתתרה לעיתים קרובות מבעלה המתעלל בביתו של קולונל לירוי ספרינגס עבורו עבדה כעובדת משק בית.
ב-1920 עברה אמה של מקיני לסוואנה, ג'ורג'יה, כדי לעבוד כטבחית עבור משפחה לבנה. מקיני נשארה מאחור ברחוב גיי בשכונת גילס קריק עם סבתה מצד אביה, מרי א. מקיני, בת ה-70. האב תמך כלכלית במשפחה כשליח של בית מרקחת מקומי. בינתיים, האם נישאה לג'יימס אדווין מינור והיגרה צפונה לניו יורק. מקיני בת השמונה נסעה לניו יורק לאמה זמן קצר לאחר מכן, אך נשלחה חזרה דרומה כדי לגור עם דודה קרטיס ומשפחתו בג'ילס קריק בעוד אביה נכנס לכלא. בשנת 1923, בזמן שעסק בעבודות פרך כחלק מהשהייה בכלא ברח האב ומעולם לא נתפס שוב.[5]
ב-1923, מקיני עברה לגור עם משפחת ספרינגס אצלם עבדה אמה כטבחית. תפקידיה כללו משלוח ואיסוף חבילות מסניף הדואר המקומי. על מנת לבדר את עצמה במהלך השליחויות, היא נהגה לעשות פעלולים על האופניים שלה.[6] היא החלה לשחק בהפקות בית הספר בבית הספר בלנקסטר, ניו יורק.[2]
בסביבות 1925, מקיני בת ה-13 עברה למנהטן כדי לגור עם אמה ואביה החורג, ולמדה בבית ספר ציבורי במנהטן. בקיץ 1927 היא ויתרה לחלוטין על בית הספר.[6]
בנובמבר 1931, בגיל 19, התחתנה מקיני עם מוזיקאי הג'אז ג'יימס "ג'ימי" מונרו.[7] הם התגרשו בשנת 1938.[8]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה מוקדמת (1927–1929)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1928 העלה מפיק לבן, לו לסלי, מופע ברודוויי מוזיקלי בשם "Blackbirds of 1928" (אנ'), בכיכובם של ביל רובינסון ואדלייד הול, ובו כל השחקנים היו שחורים. מקיני הצטרפה למופע בתור נערת מקהלה תחת השם נינה מיי מקיני. המופע עבר לתיאטרון ליברטי שם הוצג 518 פעמים בהצלחה גדולה[6] והיה מיועד לקהל לבן.
באוקטובר 1928, המפיק והבמאי קינג וידור (אנ')הגיע לניו יורק בחיפוש אחר שחקנים שחורים לסרט מדבר הבא שלו "הללויה" (אנ'). במהלך הליהוק בהארלם, מקיני צעדה הלוך ושוב מול הבניין כדי למשוך את תשומת ליבו של וידור. לדבריו, "נינה מיי מקיני הייתה יפה ומוכשרת וזוהרת באישיות".[6] בהתחלה יועד לה רק תפקיד קטן בסרט אך בהמשך קיבלה את התפקיד הראשי.[9]
ב-20 במאי 1929 חתמה על חוזה לחמש שנים עם MGM, היא הייתה השחקנית האפרו-אמריקאית הראשונה שעשתה זאת אך הוצעו לה תפקידים זניחים בלבד.[10]
מקיני חזרה לניו יורק ועבדה בבית משפחת ספרינגס, וטיפלה באשה החולה. היא הופיעה בתיאטרון השגרירות ב-20 באוגוסט להקרנת הבכורה של "הללויה!", שזכה להצלחה עצומה. מקיני הייתה השחקנית האפרו-אמריקאית הראשונה שמילאה תפקיד ראשי בסרט מיינסטרים, שהיה לו צוות שחקנים אפרו-אמריקאי. וידור היה מועמד לאוסקר על הבימוי ומקיני זכתה לשבחים על תפקידה. וידור אמר לקהל "נינה הייתה מלאת חיים, מלאת הבעה, ופשוט כיף לעבוד איתה. מישהי כמוה מעוררת השראה בבמאי".[11]
למחרת, מקיני התחתנה עם מרשל, אבל היא חזרה לקליפורניה בספטמבר, עברה להתגורר במלון דנבר ונסעה מדי יום לקולבר סיטי כדי לצלם את הסרטים "The Bugle Sounds", (אנ')"Manhattan Serenade"(אנ') ו- "They Learned About Women" (אנ'). לסרטים הוליוודיים מעטים היו צוותים מעורבים, והיה קשה לאפרו-אמריקאים למצוא מספיק עבודה בצד היצירתי של תעשיית הקולנוע. הוליווד לא ששה להפוך את מקיני לאייקון זוהר כמו השחקניות הלבנות של אז, למרות יופיה; הקודים של הפקת סרטים אסרו על צילום רומנטיקה בין-גזעית.[12]
אירופה (1930–1938)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת סוף ינואר 1930, למקיני נמאס מ-MGM. היא החלה להפסיק להגיע להופעות קידום מכירות, במיוחד אם שמה לא היה מואר. באביב ההוא, המנהל החדש שלה, אל מונרו, כתב הספורט של "The Chicago Whip", ארגן לה סיור במערב התיכון בארצות הברית. היא הייתה אמורה להופיע בשיקגו, דטרויט, סנט לואיס, קנזס סיטי, קליבלנד ופיטסבורג. בסוף מרץ היא עזבה לשיקגו כדי להופיע במופע וודוויל בשם "קרקס". בחודש שלאחר מכן היא עברה לתיאטרון מטרופוליטן למשך שבועיים. במהלך המסע, ב-9 באפריל, הופיעה מקיני בשתיים מהדרשות של הכומר AW Nix, הכומר האפרו-אמריקאי כתב מספר דרשות ושירים, המפורסמות ביניהן נקראו "Black Diamond Express to Hell", שהוקלטו ברונסוויק. בעקבות מסע ההופעות הזה זכתה מקיני בביקורות נוראיות, בין השאר היא הוכרזה כנערה תאבת בצע, כוכבת שגדלה לבוז לגזע שלה. מקיני טענה כי הגישה תביעת דיבה במהלך 1930 נגד כתבת לבנה, אליזבת גולדבק, שהצהירה כי מקיני "הכחישה את הגזע שלה" במאמר שכתבה עבור המגזין "Motion Picture Classic".[13]
בינואר 1934, מקיני יצאה למסע הופעות פסנתרן הג'אז גרלנד ווילסון (אנ') בריביירה הצרפתית, שהחל בניס, ונמשך בהצלחה חמישה חודשים. הם בילו חודש מוצלח בפראג מיד לאחר מכן. ב-2 במרץ היא הגיעה לבודפשט והופיעה בגריל-בר הפריזאי למשך חודש נוסף. בהמשך הגיעה מקיני לאתונה, יוון, לפתיחה של קולנוע פמינה ב-7 באפריל שם היא הוכרזה בתור ה-Black Garbo[2][6] (לפני כן, היא כונתה רק בשם Black Clara Bow).
ב-15 ביולי, מקיני הופיעה בתיאטרון אלהמברה (אנ') בלונדון, שם שהתה שבועיים. בינתיים היא הופיעה גם בסרט "Kentucky Minstrels" (אנ') סרטה הבריטי הראשון, לצד סקוט אנד ווילי ותזמורת דברוי סומר.[11]
במהלך קיץ 1934, לצד פול רובסון, החלה מקיני לצלם את הסרט "Sanders of the River"(אנ') של זולטאן ואלכסנדר קורדה באולפני הסרטים דנהאם ליד לונדון. הסרט, שחלקו מתרחש באפריקה, תיאר את התרבות האפריקאית בצורה חיובית, שרובסון התנה להשתתפותו בפרויקט. מקיני ורובסון גילו מאוחר יותר שהסרט נערך מחדש ללא ידיעתם, ושהתפקידים שלהם בסרט נחתכו משמעותית.[14][11]
חזרה לאמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חסרת כל ומיואשת, מקיני חזרה להוליווד ביולי 1944. היא הופיעה לצד מרלי אוברון (אנ'), כשגילמה משרתת בסרט "Dark Waters" (אנ'),[11] ולצד איירין דאן בסרט "Together Again"(אנ') כמבלה במועדון לילה.
מוות ומורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי 1960, מקיני חיה בניו יורק. ב-3 במאי 1967 היא מתה מהתקף לב בגיל 54 בבית החולים מטרופוליטן במנהטן.[15][16] הלווייתה הייתה בכנסייה הקטנה מעבר לפינה.[3]
בשנת 1978 קיבלה מקיני פרס לאחר מותה מהיכל התהילה של הקולנוענים השחורים על מפעל חייה.[11]
ב-1992, תיאטרון וולטר ריד בלינקולן סנטר בניו יורק שיחזר קליפ של מקיני שרה ב- Pie, Pie Blackbird (1932) בשילוב של קליפים בשם Vocal Projections: Jazz Divas in Film.[17]
היסטוריון הקולנוע דונלד בוגל דן במקיני בספרו מ-1992 הדן בהיסטוריה של השחורים בקולנוע. הוא מציין כי היא עוררה השראה בשחקניות אחרות והעבירה להן את הטכניקות שלה. הוא כתב כי "תרומתה המשמעותית לקולנוע הייתה באלו שעליהן היא השפיעה". [18][6]
בשנת 2019, מקיני הוזכרה ב"Overlooked", סדרת כתבות של ה"ניו יורק טיימס", שבה צוות המערכת ניסה לתקן הטיה ארוכת שנים בדיווח על ידי פרסום מודעות אבל למיעוטים ונשים. [19] [20]
קרדיטים בברודוויי
[עריכת קוד מקור | עריכה]| תאריך | הפקה | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1928 | Blackbirds של 1928 | זמרת מקהלה | |
| 6 בספטמבר - 26 בנובמבר 1932 | באליהו של 1932 | מופיעה | [21] |
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סרט | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1929 | Hallelujah! | צ'יק | |
| 1929 | Manhattan Serenade | עצמה | נושא קצר |
| 1930 | They Learned About Women | זמרת מיוחדת | ללא קרדיט |
| 1931 | Safe in Hell | ליאוני, מנהלת המלון | |
| 1932 | Pie, Pie Blackbird | מיס נינה | עם האחים ניקולס, אובי בלייק, ונובל סיסל |
| 1932 | Passing the Buck | ||
| 1934 | Kentucky Minstrels | עצמה | עם דברוי סומרס ולהקתו |
| 1935 | Sanders of the River | לילונגו, אשתו של הצ'יף האפריקאי | עם פול רובסון |
| 1935 | Reckless | זמרת מיוחדת | |
| 1936 | The Lonely Trail | רקדנית | ללא קרדיט |
| 1936 | Broadway Brevities: The Black Network | עצמה | נושא קצר |
| 1938 | Gang Smashers | לורה ג'קסון, זמרת קברט | |
| 1938 | On Velvet | עצמה | נושא קצר |
| 1939 | The Devil's Daughter | איזבל וולטון | |
| 1939 | Straight to Heaven | אידה וויליאמס | |
| 1940 | Swanee Showboat | עצמה | נושא קצר |
| 1944 | Dark Waters | פלורלה | |
| 1944 | Together Again | עוזרת בחדר אבקת מועדון לילה | ללא קרדיט |
| 1945 | The Power of the Whistler | פלוטילדה, המשרתת של קונסטנטינה | ללא קרדיט |
| 1946 | Mantan Messes Up | נינה | |
| 1946 | Night Train to Memphis | עוזרת | |
| 1947 | Danger Street | ורוניקה | |
| 1949 | פינקי | רוזליה, חברה קנאית | |
| 1950 | Copper Canyon | תרזה | ללא קרדיט |
| 1954 | Mistica | מינגה | ללא קרדיט |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Nina Mae McKinney at IMDb
- Nina Mae McKinney at the Internet Broadway Database
- Biography on screenonline.org
- "Nina Mae McKinney" (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine), Sandlapper, a local history magazine
- נינה מיי מקיני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
נינה מיי מקיני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נינה מיי מקיני, באתר AllMovie (באנגלית)
נינה מיי מקיני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
נינה מיי מקיני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נינה מיי מקיני, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Bourne, Stephen (2005). Black in the British Frame: The Black Experience in British Film and Television. Continuum International Publishing Group. pp. 142. ISBN 0-8264-7898-0.
- ^ 1 2 3 Bourne, Stephen. Nina Mae McKinney: the Black Garbo. BearManor Media, 2011.
- ^ 1 2 Gates, Anita (2019-01-31). "Nina Mae McKinney, Who Defied the Barriers of Race to Find Stardom". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-01-11.
- ^ Nina Mae McKinney Biography at Black History Now - Black Heritage Commemorative Society, web.archive.org, 2020-10-01
- ^ "Black Jazz Artists (19-20th Century)". blackjazzartists.blogspot.com (באנגלית). נבדק ב-2023-02-04.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Bourne, Stephen. “Nina Mae McKinney.” Films in Review, vol. 42, no. 1/2, Jan. 1991, p. 24.
- ^ "From Hollywood". Reading Eagle. 16 בפברואר 1935. p. 9. נבדק ב-4 בפברואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Regester, Charlene B. (2010). African American Actresses: The Struggle for Visibility, 1900–1960. Indiana University Press. pp. 64–65. ISBN 978-0-253-35475-4.
- ^ Associated Press. "This Week, Returning," The New York Times, February 13, 1994.
- ^ Harmetz, Aljean (10 במאי 2010). "Lena Horne, Singer and Actress, Dies at 92". The New York Times. נבדק ב-8 בפברואר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 Bourne, Stephen. "Nina Mae McKinney", Films in Review, Jan/Feb 1991: 24
- ^ Courtney, "Picturizing Race: Hollywood's Censorship of Miscegenation and Production of Racial Visibility through Imitation of Life" (אורכב 30.05.2013 בארכיון Wayback Machine), Genders, Vol. 27, 1998, accessed 21 May 2013
- ^ "Nina Mae McKinney Libeled in Nasty Magazine Article: Film Star Suing Movie Magazine for Damages" Afro-American (1893-1988), April 5, 1930, p. 1.
- ^ Duberman, Martin, Paul Robeson: The Discovery of Africa, 1989, p. 182.
- ^ Brettell, Andrew; King, Noel; Kennedy, Damien; Imwold, Denise (2005). Cut!: Hollywood Murders, Accidents, and Other Tragedies. Leonard, Warren Hsu; von Rohr, Heather. Barrons Educational Series. p. 145. ISBN 0-7641-5858-9.
- ^ Gates, Anita (2019-01-31). "Nina Mae McKinney, Who Defied the Barriers of Race to Find Stardom". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-09-08.
- ^ Associated Press, "This Week, Belting it Out," The New York Times, November 29, 1992: p18.
- ^ Bogle, Donald (1992). Toms, Coons, Mulattoes, Mammies And Bucks—An Interpretive History Of Blacks In American Films. New York: Continuum Publishing Co.
- ^ Baskauf, Carmen; Nalpathanchil, Lucy (2019-02-12). "Remembering Those We've 'Overlooked'". WNPR (באנגלית). Connecticut Public Radio. נבדק ב-2019-02-25.
- ^ Padnani, Amisha; Chambers, Veronica (2019-01-31). "For Black History Month, Remarkable Women and Men We Overlooked Since 1851". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-02-25.
- ^ "Nina Mae McKinney". Internet Broadway Database. The Broadway League. ארכיון מ-28 באוגוסט 2016. נבדק ב-7 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה)