נינה שנק פון שטאופנברג
 | |
| לידה |
27 באוגוסט 1913 קובנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
2 באפריל 2006 (בגיל 92) Kirchlauter, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| השקפה דתית |
לותרניזם |
| בן או בת זוג |
קלאוס שנק פון שטאופנברג (26 בספטמבר 1933–21 ביולי 1944) |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
  | |
אליזבת מגדלנה "נינה" פון שטאופנברג (בגרמנית: Elisabeth Magdalena "Nina" Schenk Gräfin von Stauffenberg; 27 באוגוסט 1913 - 2 באפריל 2006) הייתה אשתו של קלאוס שנק פון שטאופנברג, שהיה דמות מפתח בקשר העשרים ביולי נגד המשטר הנאצי בגרמניה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נינה נולדה ב-27 באוגוסט 1913 בקובנה שבאימפריה הרוסית, תחת השם אליזבת מגדלנה פון לרננפלט. אביה היה הפוליטיקאי והגנרל גוסטב פרייהר פון לרננפלט (1871-1944) ואמה הייתה אנה פריין פון שטאקלברג (1880-1945), אצילה גרמנית-בלטית. ב-1930 היא פגשה לראשונה את קלאוס שנק פון שטאופנברג במפגש של האריסטוקרטיה הגרמנית. במפגשים כגון אלו, היה שטאופנברג - הקצין הצעיר ויפה התואר בעל הגינונים האציליים, פופולרי מאוד. עם זאת, נינה העידה שבתחילה חשה רתיעה מפניו מכיוון שסברה שהוא יהיר. רק בהמשך פינתה הרתיעה את מקומה לאהבה. הם נישאו בדצמבר 1933 בקתדרלת במברג. קלאוס הופיע לחתונה לבוש במדי צבא וחבוש קסדה. הוא טען ש"להתחתן פירושו לשרת בתפקיד".[1]
בעקבות נישואיה, קיבלה נינה את התואר "רוזנת שטאופנברג". נולדו להם חמישה ילדים: ברתולד מריה, היימראן, פרנץ-לודוויג, ולריה וקונסטנצה. אף על פי שמשפחתה של נינה הייתה לותרנית, הילדים גודלו כקתולים על פי דרישת משפחתו של קלאוס. קלאוס היה אב ובעל קפדן ובלתי מתפשר, ודרש מאשתו וילדיו סדר, דיוק ומשמעת. הוא לא התיר לנינה להשתתף בחייו, וכאשר הגיעו חבריו לבקרו ביקש ממנה לעזוב את הבית או להישאר בחדר השינה. עם זאת, הוא היה קשור ומסור מאוד למשפחתו, וחזר לבקר את נינה בכל הזדמנות שיכל.[2]
קלאוס שיתף את נינה בדעותיו נגד המשטר הנאצי. לאחר שהוא נפצע במהלך המערכה בצפון אפריקה, היא הגיעה לבקר אותו בבית החולים. הוא אמר לה: "את יודעת, אני מרגיש שאני חייב לעשות משהו עכשיו, להציל את גרמניה."[3] היא הייתה שותפה לכל תוכניותיו להפלת המשטר הנאצי, ותמכה בו לאורך כל הדרך.[4] ב-20 ביולי 1944 יצא לדרכו קשר העשרים ביולי אשר קלאוס עמד בראשו. בעקבות כישלון הקשר, הוצא קלאוס להורג. אולם השלטון הנאצי לא אמר די בכך. היינריך הימלר הצהיר ש"משפחתו של הרוזן שטאופנברג תיעקר מהשורש". היא נלקחה לחקירה יחד עם הוריה, אולם העמידה פנים שהיא אינה יודעת דבר על מעשיו של בעלה: "העמדתי פנים כאילו אני עקרת בית קטנה וטיפשה, שמתעניינת רק בילדים, בחיתולים ובכביסה מלוכלכת".[5] למרות זאת, וחרף העובדה שהיא הייתה בהריון עם בתה החמישית קונסטנצה, היא נלקחה למאסר במחנה הריכוז לנשים ראוונסבריק. נודע לה שגם אמה נכלאה באותו מחנה, אולם לא ניתן להן לראות זו את זו. ילדיה נלקחו ממנה וגודלו בבתי יתומים. הורו להם לשכוח את הוריהם וניתן להם שם המשפחה "מייסטר" (Meister).
ימים ספורים לפני סיום המלחמה היא שוחררה, ולאחר מסע קצר ברחבי גרמניה ההרוסה הצליחה לאסוף את כל ילדיה. בשל האנגלית המעולה שבפיה, היא סייעה למקומיים לתקשר עם הצבא האמריקני.[6] היא נפטרה בבמברג ב-2 באפריל 2006 בגיל 92. ביוגרפיה מקיפה שלה התפרסמה על ידי בתה ב-2008.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נינה שנק פון שטאופנברג בספרייה הלאומית הגרמנית (בגרמנית)
- כתבה על מותה של שטאופנברג
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ידיעות ספרים, 2009. עמ' 217.
- ^ דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ידיעות ספרים, 2009. עמ' 218.
- ^ קונסטנטין פיצגיבון, 20 ביולי, הקשר נגד היטלר, מאנגלית: דפנה לוי, הוצאת מערכות, 1980. עמ' 38.
- ^ דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ידיעות ספרים, 2009. עמ' 217 311.
- ^ דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ידיעות ספרים, 2009. עמ' 287.
- ^ דני אורבך, ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר, ידיעות ספרים, 2009. עמ' 299.
- ^ Eine loyale, starke Frau