ניקולא פוקה
 | |
| לידה |
27 בינואר 1615 פריז, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
23 במרץ 1680 (בגיל 65) פינרולו, איטליה |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
הפקולטה למשפטים בפריז |
| בן או בת זוג |
Marie-Madeleine de Castille |
  | |
ניקולא פוּקֶה (בצרפתית: Nicolas Fouquet; 27 בינואר 1615 - 23 במרץ 1680) היה מדינאי צרפתי.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו, פרנסואה פוקה, היה חבר הפרלמנט של פריז. למד בבית ספר של הישועים בפריז, ואחר כך למד משפטים והוסמך כפרקליט. ב-1633 קנה לו אביו משרה כחבר הפרלמנט של העיר מץ בחבל לורן שבצפון מזרח צרפת. על פי דרישת הקרדינל רישלייה הכין מסמך משפטי שהצדיק את כניסת הצבא הצרפתי לחבל לורן. ב-1638 נעשה חבר במועצת העיר ננסי שהייתה בירת חבל לורן. ב-1640 נישא למארי פורשה, נישואין שבעטיים זכה לנדוניה כספית גדולה. בפברואר 1641 רכש אחוזה כפרית מדרום לפריז. באוגוסט של אותה שנה אשתו נפטרה אחרי שילדה לו בת. ב-1644 נתמנה לאינטנדנט של העיר גרנובל שבדרום מזרח צרפת, וב-1648 לאינטנדנט של פריז. האינטנדנטים היו פקידי מדינה בעלי סמכויות בשטחי המשפט, המשטרה והכספים, ובעלי זכות לגבות מסים עבור אוצר המדינה.
ב-12 ביולי 1648 פרץ מרד הפרונד בפריז נגד בית המלוכה, וניקולא פוקה העמיד את שירותיו לרשותם של הקרדינל מאזארן ושל העוצרת אן מאוסטריה. בעת המצור על פריז (ינואר - מרץ 1649), עסק בענייני אספקה לעיר הנצורה. כאשר מאזארן נאלץ לעזוב את פריז ב-1652, נשאר פוקה בפריז ודיווח למאזארן על הנעשה בעיר. ב-6 בפברואר 1653 חזר מאזארן לפריז ולמחרת מינה את פוקה לשר האוצר יחד עם אבל סרביין. ענייני הכספים של בית המלוכה נמצאו בכי רע. לא ניתן היה לשלם לחיילים ולעמוד בהוצאות הגבוהות של חצר המלכות. החל ב-1654 נאלצו מאזארן, סרביין ופוקה להשתמש באוצרותיהם הפרטיים על מנת להחזיר מלוות שניתנו לבית המלוכה על ידי האצולה. באמצעות החזר מלוות אלה ועושרו הרב, הצליח פוקה לרכוש מחדש את אמונם של אנשי האצולה, שהמשיכו לממן את הוצאות בית המלוכה בצורת הלוואות חדשות לאוצר המדינה.
בתפקידו כשר האוצר ניקולא פוקה היה חייב להמציא כספים רבים למלך לואי הארבעה עשר, כדי לממן את מלחמותיו ואת החזקת חצרו המפוארת. הוא לווה מן האצולה נגד ביטחונות של רכושו הפרטי. בשיתוף פעולה עם האינטנדנטים ניקולה פוקה כשר האוצר צבר הון עתק ונחשב לאדם העשיר ביותר בצרפת. ב-1657 העסיק אדריכלים וציירים מפורסמים כדי לבנות ולקשט ארמון מפואר מוקף בגנים באחוזתו שמדרום לפריז. הוא רכש חפצי אמנות יקרים וספרים עתיקים ובהם: התנ"ך, התלמוד והקוראן. המחזאים קורניי ומולייר והמשורר לה פונטן התארחו בטירתו ופיארו אותה בנוכחותם. הוא קיים גם חוג ספרותי שבו השתתפו, בין היתר, לה פונטן, מאדאם דה סבינייה ומדליין דה סקודרי.
ב-17 באוגוסט 1661 הזמין פוקה את המלך לטירתו המפוארת. ששת אלפים המוזמנים סעדו את לבם בצלחות כסף וזהב. המלך קינא בעושרו הרב של פוקה, ומינה את ז'אן-בטיסט קולבר לבחון את מקורות הכנסותיו. קולבר דיווח למלך שהמדובר בשחיתות בקנה מידה לא יאומן. משהצטברה עדות מכרעת בדבר מועל ידו של פוקה, ציווה המלך לעצרו (5 בספטמבר 1661). נערך משפט שנמשך שלוש שנים. מאדאם דה סבינייה, לה פונטן וידידים אחרים של פוקה עשו כמיטב יכולתם כדי להוכיח את חפותו, אך המסמכים שהתגלו בטירתו גרמו להרשעתו בדין. הוא נידון לגלות ולהחרמת כל רכושו, אך המלך שינה זאת למאסר עולם. ניקולה פוקה ישב בכלא 16 שנה במבצר פינרול בהרי האלפים בפיימונט (כיום בצפון איטליה), שם נפטר ב-1680.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולא פוקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)