הרי האלפים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רכס הרי האלפים
תצלום לווין של רכס הרי האלפים
תצלום לווין של רכס הרי האלפים
מידע כללי
גובה 4,808.73 מטרים
שטח 190,000 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה שווייץשווייץ שווייץ
אוסטריהאוסטריה אוסטריה
איטליהאיטליה איטליה
צרפתצרפת צרפת
גרמניהגרמניה גרמניה
ליכטנשטייןליכטנשטיין ליכטנשטיין
סלובניהסלובניה סלובניה
מונקומונקו מונקו
מיקום אירופה
אורך הרכס 1,000 ק"מ
קואורדינטות 45°50′1″N 6°51′54″E / 45.83361°N 6.86500°E / 45.83361; 6.86500
מפת הרי האלפים
מפת הרי האלפים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מראה הרי האלפים בסלובניה

הרי האלפיםגרמנית: Alpen, באיטלקית: Alpi, בצרפתית: Alpes, ברומאנש ובאוקסיטנית: Alps, בסלובנית: Alpe) הם רכס הרים בדרום-מרכזה של אירופה, העובר (ממזרח למערב) דרך המדינות אוסטריה, איטליה, גרמניה, ליכטנשטיין, סלובניה, צרפת ושווייץ. האלפים מהווים מחסום גאוגרפי-אקלימי ברור המפריד בין אזור האקלים הים-תיכוני מדרום לאלפים והאזור הממוזג שמצפון להם, מכיוון שהם חוסמים את הרוחות הצפוניות הקרות. ההרים מהווים חלק משרשרת של רכסי הרים הנמשכת מצפון אפריקה ועד דרום-מזרח אסיה. הרי האלפים מצויים במפגש הלוחות הטקטוניים של אירופה ואפריקה.

הפסגה הגבוהה ביותר באלפים היא המון בלאן המתנשא לגובה של 4,810 מטר מעל פני הים. הפסגות הגבוהות של האלפים מכוסות בשלג תמידי, ובעמקים שביניהן נוצרים קרחוני ענק המעצבים את הנוף. מוצאם של רבים מהנהרות הגדולים של מרכז אירופה (בהם: הריין, הדנובה, הפו והרון) הוא באלפים.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי האלפים נוצרו כתוצאה מלחץ של הלוח האפריקני כלפי הלוח האירופאי. לחצים אלו החלו אחרי היעלמותו של הים הקדום טתיס. הלחצים התמקדו בתחום האורוגנזה של התנגשות היבשות שהתחוללה בתקופת הפלאוזואיקון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט ידוע על מגורים באלפים בתקופות קדומות ממסמכים שנשתמרו אשר נכתבו על ידי גאוגרפים והיסטוריונים יוונים ורומים. פרטים מעטים ידועים לנו על כך מכיבושי אוגוסטוס של שבטים שישבו באלפים, וכך גם מהקרבות שניהל חניבעל באלפים נגד האימפריה הרומית.

על הכיבושים והנדידות התכופים באלפים של השבטים הגרמניים במאות החמישית והשישית, ידוע לנו רק בקווים כלליים, כיוון שלהם, כמו למלכים והקיסרים הפרנקים-קרולינגים, שימשו האלפים כמעט אך ורק לנתיבי תחבורה, ואך במעט למגורים.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפים ליד הכפר אלפבאך במדינת טירול שבאוסטריה

האלפים משתרעים בקשת שאורכה כ-1,000 קילומטרים מהים התיכון בדרום צרפת עד לקרבת העיר וינה ושטחם כ-250,000 קילומטרים רבועים. ההרים מהווים חלק ממערכת הרים עצומה שנוצרה מהתקמטות קרום כדור הארץ בתקופות גאולוגיות קדומות. בהתקמטות זו נכללים הרי האטלס בצפון אפריקה; הרי הפירנאים, הרי האפנינים, הרי הקרפטים והרי הקווקז באירופה והרי ההימלאיה באסיה.

הרי היורה שבין שווייץ לצרפת נחשבים מבחינה גאולוגית לחלק מהרי האלפים, אך מבחינה גאוגרפית, לעומת זאת, הם נחשבים כרכס הרים עצמאי.

חלוקה משנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפים מתחלקים לשני רכסים, האלפים המזרחיים והאלפים המערביים. הגבול בין שני החלקים הוא הימות קונסטנץ וקומו ונהר הריין.

האלפים המזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפים המזרחיים משתרעים בשטחי אוסטריה, גרמניה, איטליה, ליכטנשטיין, סלובניה ושווייץ. הפסגה הגבוהה ביותר היא ההר ברנינה, המתנשא לגובה 4,052 מטר מעל פני הים.

החלוקה המשנית של האלפים המזרחיים מבוססת על הליתולוגיה (חלוקה לפי סוגי הסלעים). החלקים העיקריים של האלפים המזרחיים הם:

האלפים המערביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר גרוסגלוקנר באוסטריה, ליד העיר זלצבורג

האלפים המערביים משתרעים בשטח איטליה, צרפת ושווייץ. ההרים בחלק זה של הרכס גבוהים יותר (בממוצע) מהאלפים המזרחיים, אולם הרכס עצמו קצר ומעוקל יותר. הפסגה הגבוהה ביותר באלפים המערביים היא המון בלאן (ההר הגבוה ביותר באלפים בכלל), המתנשא לגובה 4,810 מטר מעל פני הים.

האלפים המערביים נחלקים לשנים עשר חלקים לפי השיטה הגאוגרפית:

הרי היורה נחשבים חלק מהאלפים רק מבחינה גאולוגית, אך לא מבחינה גאוגרפית.

קרחונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרומי האלפים ישנו שלג עד, והרוחות העזות הנושבות בו לעיתים תכופות גורמות לעיתים לשלג להצטבר בערימות גדולות, המתגלגלות בסופו של דבר במדרונות וגורמות למפולות שלגים מסיביות. השלג שמדרדר אל הבקעות הגבוהות שבין ההרים מצטבר בשכבות; הלחץ העצום שנוצר על השכבות התחתונות יוצר קרחונים; הללו מחליקים אט אט במורדות ההר, ונמסים למים בהגיעם לגבהים נמוכים יותר.

סימפטום לשינויי האקלים וההתחממות העולמית, הוא המסת קרחונים במידה גבוהה שלא נראתה עד שנים אלה של תחילת המאה ה-21[1].

הצד הצפוני של הר אייגר במרכז שווייץ
פסגות הרי האלפים בצילום מתוך מטוס בדרכו לגרמניה

פסגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסגת הר מטרהורן

הפסגות הגבוהות באלפים מתנשאות אל מעל ל-4,000 מטר מעל פני הים. הפסגה הגבוהה ביותר היא המון בלאן. הפסגות הגבוהות ביותר שוכנות באלפים המערביים. להלן רשימת עשר הפסגות הגבוהות באלפים וגובהן במטרים מעל פני הים:

נהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפים מהווים מקור לנהרות רבים, מהחשובים שבנהרות אירופה. הנהרות נוצרים לאחר שהקרחונים שגולשים מטה מן ההרים נמסים בהגיעם למקומות נמוכים. היות שהטמפרטורה במקומות האלה גבוהה יותר, הופכים הקרחונים לפלגי מים קטנים שבמהלך זרימתם מתחברים והופכים לנהר. הנהרות החשובים ביותר הנכללים בקטגוריה הזו הם הרון, הפו, הדנובה והריין. מכיוון שהנהרות הללו עשירים מאוד במים וזרימתם חזקה, הם משמשים גם להפקת חשמל.

אגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלפים משופעים באגמים רבים, אשר שמם ידוע בכל העולם. האגמים נוצרו לאחר עידן הקרח, כשכל הקרחונים הגדולים שכיסו את הקרקע נמסו, והשאירו אחריהם סלעים שהפריעו את זרימת המים וגרמו להיקוותם לתוך העמקים, שהפכו לאגמים. האגמים מפורסמים מאוד בשל יופיים, והם מושכים תיירים רבים מדי שנה מכל רחבי העולם. בין האגמים הללו ניתן למנות את אגם ציריך, אגם ז'נבה, ימת ארבעת הקנטונים ואגם לוגאנו.

מעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מעברי האלפים
כביש באלפים

באלפים ישנם מספר מעברים, שהם למעשה אזורים נמוכים יחסית לסביבתם, המשמשים מקומות לחציית האלפים, שכיום עוברים בהם כבישים ורכבות. המעברים שימשו את בני האדם כבר בימי קדם, לצורכי מסחר, מלחמה וצליינות. באותם ימים ההרים היו בלתי ניתנים לחצייה בעונת החורף, אך כיום הודות לפינוי השלגים התגברו על בעיה זו. החשובים במעברים הם מעבר סן ברנאר הגדול, מעבר ברנר, מעבר סנקט גוטהרד, מעבר סימפלון ומעבר מון סני.

הרי האלפים בשווייץ

את האלפים ניתן לחצות כיום גם על ידי מנהרות תת-קרקעיות שיש בו, שהחשובות בהן הן מנהרת סימפלון בין שווייץ לאיטליה, מנהרת מון סני בין צרפת לאיטליה ומנהרת בסיס הגוטהארד בשווייץ.

קו פרשת המים האלפיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קו פרשת המים של האלפים נמתח מהים התיכון ממערב, לרכס וינרוואלד ("יער וינה") במזרח, ועובר דרך הפסגות המפורסמות והגבוהות ביותר באלפים. הקו עולה מן הים התיכון בדרום-מזרח צרפת, וברכס ההרים כול דה טנדה הוא זז מעט מערבה וממשיך צפונה. לאחר קילומטרים אחדים הוא עולה לכיוון צפון-מזרח, ולאחר מכן, על גבול שווייץ, יורד לכיוון דרום-מזרח ומסתיים ברכס יער וינה הסמוך לעיר וינה.

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי האלפים מהווים מוקד תיירות עולמי, המושך אליו תיירים רבים מדי שנה. גורמי המשיכה העיקריים הם הנוף, פעילות סקי בחורף וטיולים בקיץ. הנוף האלפיני מתאפיין באגמים רבים, כפרים קטנים בין ההרים ופסגות מושלגות.

בזכות מיקומם במרכז אירופה, הרי האלפים הם מוקד משיכה לחובבי סקי רבים והוקמו בהם אתרי סקי רבים מאוד, בעיקר באוסטריה, בשווייץ ובצרפת. הידועים מביניהם כוללים את אתרי הסקי והכפרים סן אנטון (אוסטריה), צרמט (שווייץ), אישגיל (אוסטריה), סנט. מוריץ (שווייץ), שאמוני-מון-בלאן (צרפת), ואל טורנס (אתר הסקי הגבוה באירופה שבצרפת) וסלה רונדה (איטליה).

בכל שנה מתקיים באזור פסטיבל Almabtrieb.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכס הסילוורטה
רכס הסילוורטה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרופ רוזנפלד מומחה למדעי האטמוספירה: קצב המסה שלא היה מעולם באלפים, נבדק ב-2022-08-23