סלה (מונח מקראי)

המילה סֶלָה מופיעה בשירים ותפילות במקרא פעמים רבות, רובן בספר תהילים ומקצתן בספר חבקוק, ב"תפילת חבקוק" (פרק ג). המילה מופיעה בעיקר כסיומת לפסוק, ולעיתים באמצעו. פירושה המדויק אינו ברור: יש אומרים שהיא מבטאת תוכן מסוים כהמשך לנאמר לפניה, במובן של "לתמיד", "לנצח", "לעד", או כאישור וחיזוק כמו "באמת". ויש אומרים שהיא איננה חלק מתוכנו הענייני של הפסוק, אלא מעין סימן בשירה, לציין הרמת קול או סלסול וכדומה.

מופעים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה "סלה" מופיעה במקרא שבעים וארבע פעמים: שבעים ואחת במזמורי תהילים, ושלוש בחבקוק. כמעט כל מופעי המילה הם בסוף הפסוק, פרט לשניים בחבקוק (פרק ג פס' ג, ט) ואחד בתהילים (נ"ה, כ).

דוגמה לפסוק כזה, המפורסם עקב שיבוצו בסידור התפילה פעמים רבות, היא מתהילים (מ"ו, ח):

ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה.

בפרשנות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי במסכת עירובין מובא מאמרו של התנא רבי אליעזר בן יעקב: ”כל מקום שנאמר 'נצח' 'סלה' 'ועד' – אין לו הפסק עולמית” (תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף נ"ד, עמוד א'). כראיה למשמעות זו הביא את הפסוק בתהלים: ”כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ כֵּן רָאִינוּ בְּעִיר ה' צְבָאוֹת, בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ, אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה” (מ"ח, ט).

הקבלה דומה מופיעה בפסוקים נוספים: ”וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה” (ספר תהלים, פרק מ"ד, פסוק ט'); ”עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה” (ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוק ה'); ”כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה” (ספר תהלים, פרק פ"ט, פסוק ל"ח).

על פי דעה זו, המילה "סלה" התייחדה לשירה מפני שהיא ביטוי מליצי, מעין "עברית ספרותית", שאינה מתאימה לשפת יום יום.

בתפילת העמידה משולבת המילה "סלה" בכמה מקומות במובן זה, כמו: ”אתה קדוש, ושמך קדוש, וקדושים בכל יום יהללוך סלה”, ”וכל החיים יודוך סלה”. כך גם סובר התרגום הארמי לחבקוק ולתהילים, המתרגם בכל מקום "סלה" כ-"עלמין" (=לעולמים).

כמה מפרשני המקרא הקלאסיים, ובהם רש"י ומצודת דוד, הלכו בעקבות חז"ל, ובמקומות שבהם מעורר פירוש זה קושי מסוים – התאמצו ליישב אותו (בפרט במצודת דוד).

קושי כזה מתעורר כאשר מופיעה המילה "סלה" בהקשר של מאורע זמני (כפי שהעיר רבי אברהם אבן עזרא בפירושו לתהילים ג', ג). לדוגמה: ”אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה” (ספר תהלים, פרק ס"ח, פסוק ח'): מדובר על כך שה' הוביל את בני ישראל במדבר ("ישימון") סיני, ביציאת מצרים. הצעידה, שהסתיימה לאחר ארבעים שנה, לא הייתה נצחית. רש"י מפרש, שהצעידה אמנם הייתה מוגבלת בזמן, אבל היא דוגמה לדורות: ”זה דרכך לעולם, לכל צרה – גאולה”. במצודת דוד פירוש אחר: ה"סלה" מתייחס לישימון, ומובנו שהמדבר ”הוא מעולם מקום שממון” (דוגמה דומה בתהילים פ"א ,ח).

לעיתים "סלה" אינו "נצחי" כי אם התמדה יחסית, כמו: ”טָמְנוּ גֵאִים פַּח לִי, וַחֲבָלִים פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לְיַד מַעְגָּל, מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי סֶלָה” (תהילים ק"מ, ו), ופירושו: ”רוצה לומר: מבלי הפסק. אף אם לא הצליחו בראשונה – חזרו שוב לארוב” (מצודת דוד).

בפרשנות ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם אבן עזרא (תהילים ג', ג) סובר שמילה זו באה לחיזוק ואישור, כמו "אמת הדבר", מעין המילה "אמן". פירוש זה מתיישב יפה עם הצירוף "אמן סלה" המופיע בדברי חז"ל ובתפילות.

לעומתו, רד"ק (תהילים, שם) מחזיק בדעה שאין למילה זו קשר ענייני לפסוק, אלא מטרתה להורות לזמר השר את השיר להגביה את קולו.^[1] בכך הסביר מדוע מילה זו מופיעה בקטעי שירה בלבד. בדעה דומה מחזיקים מפרשים וחוקרים בעת החדשה, ש"סלה" היא מעין תו מוזיקלי, שאיננו יודעים את משמעותו המדויקת (דעת מקרא, מבוא לספר תהילים). בדומה לכך פירש המלבי"ם (תהילים, שם) שהמילה באה לציין סיומו של עניין.

גם פירושים אלה לא נמלטו מקשיים, כמו הפסוק ”כָּל הָאָרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ וִיזַמְּרוּ לָךְ, יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ סֶלָה” (תהילים ס"ו, ד). אם המילה "סלה" אינה בעלת משמעות תוכנית, לא ברור מה ההיגד ”יְזַמְּרוּ שִׁמְךָ” מוסיף על שלפניו. גם ניקוד המילה ”שִׁמְךָ”, ולא ”שְׁמֶךָ” כמקובל בסוף פסוק, מלמד שהמילה "סלה" נועדה לכאורה להיקרא עם הפסוק. אולם, הניקוד התווסף לכתב בשלב מאוחר (המאות השישית-שמינית), וייתכן שבשלב זה כבר אבדה משמעות המילה בתהום הזמן. גם מבחינה עניינית, בכמה מקומות מופיע "סלה" באמצע עניין (כמו בתהילים נ"ב, ה; נ"ה, ח ועוד).