הצגת המקור של הדף "ספינות שרבורג"

{{אונייה
|שם=ספינות שרבורג
|תמונה=[[קובץ:S3sher.gif|300px|Yet unarmed Sa'ar 3 Class Missile boat on its maiden trip from Cherbourg to Haifa]]
|כיתוב=אחת מספינות שרבורג בדרכה לישראל, דצמבר 1969
|תרשים=
|סוג=[[ספינות סער]]
|צי=[[חיל הים הישראלי]]
|חברת ספנות= STARBOAT S. A. Oil and Shipping Services
|סדרה=[[סער 3]]
|סדרה קודמת=[[סער 2]]
|סדרה עוקבת=[[סער 4]]
|אוניות בסדרה=[[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]] ספינת הפיקוד [[אח"י געש (סער 3)|אח"י געש]], [[אח"י חרב (סער 3)|אח"י חרב]], [[אח"י חנית (סער 3)|אח"י חנית]], ו[[אח"י חץ (סער 3)|אח"י חץ]]
|מספנה = [[קונסטרוקסיון מקאניק דה נורמאנדי]], שרבור
|הוזמנה= 26 יולי 1965
|תחילת הבנייה=חוזה 26 יולי [[1965]] תוספת לחוזה 14 מרץ 1966.{{הערה|ליאת לרר, עמ' 53}}
|הושקה=החמישית 15 דצמבר 1969
|הוכנסה לשירות=1970
|גורלה=3 נמכרו לצ'ילה {{דגל|צ'ילה}}. שתי ספינות הוטבעו ומשמשות אתר צלילה
|הדחק= 250 טונות
|תפוסה=
|מעמס=
|אורך={{יחידות|45|מטר|רגל|קישור=כן}}
|רוחב=7 מטר
|שוקע=2 מטר
|מהירות=מרבית {{יחידות|40|קשר|קמ"ש|קישור=כן}}
|עומק צלילה=
|צוות=40 קצינים וחוגרים
|נוסעים=
|טווח שיוט=1,200 [[מיל ימי]]
|מספר תרנים=1
|גובה התרנים=12 [[מטר]]
|שטח המפרשים=
|הנעה=4 [[מנוע דיזל]] MTU 538 16v סה"כ {{יחידות|12800|כ"ס|קילוואט|קישור=כן}}
|צורת הנעה= 4 [[מדחף|מדחפים]]
|כמות הדלק= 54,000 מקסימלי
|מתקני התפלה=כ-50 [[ליטר]] ליום
|שריון=
|חימוש=כמו כל הספינות שיצאו משרבור הפליגו ללא חימוש
|אמצעי גילוי= מכ"ם מסחרי תוצרת "קלוין יוז" ל-4 ספינות.{{ביאור|לספינה אח"י חץ לא הספיקו להתקין מכ"ם על התורן והיא הפליגה בלא מכ"ם}}{{ש}} רק לשתי ספינות [[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]] ו[[אח"י געש (סער 3)|אח"י געש]] היה מכשיר קשר {{מונחון|ת"ג|תדירות גבוהה}} לטווח ארוך שאיפשר קשר למפקדת חיל הים. לאחרות היו מכשירי קשר נישאים לטווח קצר.
|מסוקים=
|מטוסים=
|מוטו=
|הוצאה משירות=פברואר 2000}}
'''ספינות שרבורג''' הוא כינוין של חמש [[ספינות סער]] מ[[סדרה (אוניות)|סדרת]] [[סער 3]], שנבנו בעבור [[חיל הים|חיל הים הישראלי]] ב[[צרפת]], בפרויקט [[שלכת (פרויקט)|שלכת]], בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20]]. סמוך להשלמתן הטילה [[ממשלת צרפת]] [[האמברגו הצרפתי על ישראל|אמברגו]] על מכירת נשק ל[[ישראל]], ועל אף שמחצית תמורתן כבר שולמה עוכבו הספינות בצרפת. [[מערכת הביטחון הישראלית]] הצליחה למלט את הספינות תוך שמירה על מסגרת החוק הצרפתי ועמידה בכללי [[משפט ימי|המשפט הימי]].

ב-[[25 בדצמבר]] [[1969]] יצאו חמש הספינות לים. הן צלחו את הדרך מ[[שרבור]] עד חיפה במסע בן למעלה מ-3,000 [[מיל ימי]] (יותר מ-5,500 [[קילומטר]]) ב[[ים]] סוער, כשהן מתודלקות בדרכן על ידי [[אוניית משא|אוניות סוחר]] ואוניית נוסעים ישראליות. הספינות הגיעו ל[[חיפה]] ב-[[31 בדצמבר]] 1969.{{ש}}

ב[[עברית]] התקבע שמן של הספינות בנוסח "ספינות שרבורג", אף על פי שב[[צרפתית]] הוגים את שמה של העיר "[[שרבור]]".

==רקע==
===השינוי ביחס צרפת לישראל===
{{ערך מורחב|יחסי ישראל–צרפת}}
מ־[[1955]] החלו [[יחסי ישראל–צרפת]] להתהדק בשל האינטרסים המשותפים של שתי המדינות, וברית זו הלכה והתהדקה בשנים שלאחר מכן. ואולם עם עליית [[נשיא צרפת]] [[שארל דה גול]] לשלטון ב־[[1958]] והקמת [[הרפובליקה הצרפתית החמישית]], החלה התקררות איטית ביחסים. בשנים [[1959]]–[[1962]] שמרה צרפת על מחויבותה הרשמית והצבאית כלפי ישראל, אך דה גול הפסיק את דפוס היחסים האינטימי והבלתי אמצעי ששרר בין שתי המדינות והחליפו בטקסיות ובממלכתיות. במסגרת ההתנהלות הממלכתית הוזמן בשנת [[1960]] [[ראש ממשלת ישראל]], [[דוד בן-גוריון]], לביקור רשמי ראשון של מדינאי ישראלי בצרפת.{{הערה|פיליפ בן, היום הגדול של בן-גוריון בפאריס. מעריב, 15 ביוני 1960. עמ' 2.}}

בתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] חתר דה גול להחזיר את צרפת למעמדה כ[[מעצמה]], מעמד שנשחק ב[[מלחמת העולם השנייה]], ב[[מלחמת הודו-סין הראשונה|מלחמת הודו-סין]] וב[[מלחמת אלג'יריה]]. כדי להיות מעצמה בעלת מעמד עצמאי, ניתק דה גול את צרפת מ[[ברית נאט"ו]], ובסיסי הצבא האמריקאי הועברו מצרפת לארצות אחרות. כדי לקבל את תמיכתן של מדינות [[העולם השלישי]], הקים דה גול את ברית המדינות דוברות הצרפתית, והתקרב אל [[מדינות ערב]]. במרץ [[1962]] חתם דה גול על [[הסכמי אוויאן]] אשר הורו על נסיגת הצבא הצרפתי והענקת עצמאות לאלג'יריה. בכך הוסר המכשול העיקרי שמנע מצרפת לפתח קשרים כלכליים ודיפלומטיים עם העולם הערבי. מדיניות התמיכה המלאה בישראל השתנתה, ויחסי צרפת עם ישראל ועם מדינות ערב נעשו לפי הגדרת דה גול ל"מדיניות של קווים מקבילים", שמשמעותה הייתה המשך היחסים הטובים עם ישראל ללא התערבות מדינות ערב, ובמקביל פיתוח קשרים בעולם הערבי ללא התערבות של מדינת ישראל. ישראל מצידה ראתה ביחסים הטובים עם צרפת נכס אסטרטגי, והתעלמה מדיווחי עיתונאים ומבקרים ישראליים בפריז, שהבחינו בשחיקה במעמדה של ישראל בצרפת.

מדיניות הקווים המקבילים הגיעה לפרשת דרכים כאשר [[נשיא מצרים]], [[גמאל עבד אל נאצר]], החל את מהלכי ההכנות למלחמה במאי [[1967]]. לאחר ביקור של שר החוץ הישראלי [[אבא אבן]] בפריז, בו הודה לנשיא על עזרת צרפת, הורה דה גול ב־[[3 ביוני]] 1967 על [[אמברגו]] על אמצעי לחימה לצדדים האויבים במזרח התיכון. המהלך היה אנטי-ישראלי מובהק, מכיוון שבעוד שהערבים רכשו את כל כלי נשקם מ[[ברית המועצות]] וגרורותיה, רק ישראל רכשה נשק בצרפת. ישראל וצרפת, כל אחת מטעמיה, הסתירו את קיום האמברגו. רק לאחר [[מלחמת ששת הימים]] התבררה עובדת קיומו של האמברגו הצרפתי, והועלה לו צידוק בדיעבד כאילו הושת על ישראל מאחר שהיא פתחה באש ראשונה.
[[קובץ:Israel Air Forces' Mirage V aircraft Flying Over the Golan Heights - Flickr - Israel Defense Forces.jpg|ממוזער|250px|[[נשר (מטוס)|נשר]] של חיל האוויר הישראלי. המטוס יוצר על פי תוכניות ה[[מיראז' 5]]]]
הכרזת [[האמברגו הצרפתי על ישראל]] פגעה בעיקר בעסקת ה[[מיראז' 5|מיראז'ים]], בה התכוונה ישראל לרכוש 50 מטוסי מיראז' 5, שהוא דגם מתקדם יותר ממטוס ה[[מיראז' 3]] שהופעל אז בידי ישראל. דה גול היה משוכנע בכוחה העדיף של ישראל וראה בהזמנת המטוסים כוונה תוקפנית. לדבריו, {{ציטוטון|ואם אתן להם 50 מיראז'ים הם יכבשו גם את דמשק וקהיר.}} בשנת 1972 הסכימה ישראל לביטול העסקה ולקבלת הכסף חזרה, אך למעשה נקנו בו חלקי המטוסים שהורכבו בארץ ונוצר מטוס ה[[נשר (מטוס)|נשר]], שהיה מבוסס על תוכניות המטוס הצרפתי.{{הערה|אברהם רבינוביץ, עמ' 152}}

למרות ההכרזה על הקפאת מכירת נשק לישראל, נקנה באותה עת בצרפת ציוד צבאי רב שלא נכלל באמברגו. גם [[ספינות סער|ספינות הסער]], שהחלו להיבנות במספנות שרבור עבור ישראל, לא נכללו באמברגו.

===ספינות סער===
[[קובץ:Jaguar - Dommel.jpg|250px|ממוזער|טרפדת DOMMEL מדגם יגואר בצי גרמניה, 1970]]
{{ערך מורחב|ספינות סער}}
בתחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20]] נשען [[חיל הים הישראלי]] על שלוש [[משחתת|משחתות]]{{ביאור|שתי משחתות מסדרת Z שנרכשו בבריטניה, והשלישית, [[איברהים אל אוול]], שנשבתה בידי צה"ל ב[[מלחמת סיני]].}} מתקופת [[מלחמת העולם השנייה]], ועל שש עד עשר [[טרפדת|טרפדות]]. האיום העיקרי שעמד מול ישראל היה [[חיל הים המצרי]], שהצטייד במשחתות מודרניות מתוצרת [[ברית המועצות]] וב[[ספינת טילים|ספינות טילים]] רבות. היה ברור כי ל[[ישראל|מדינת ישראל]] אין כוח צבאי שיוכל להגן בעת מלחמה על חופי המדינה או לאבטח שיט חיוני אליה.

במצב ה[[גאופוליטיקה|גאופוליטי]] של ישראל נחשבו האיומים ביבשה ובאוויר מסוכנים יותר לביטחונה. האמצעים המוגבלים שהיו בידי מערכת הביטחון הוקצו בעיקר לרכישת מטוסים וטנקים. זאת, בשל הערכת ראשי הצבא ומערכת הביטחון כי הגנת החוף תוכל להתבצע באמצעות [[חיל האוויר הישראלי]]. מעבר לכך, ההערכה הייתה כי לא יהיה צורך להגן על תנועת אוניות נושאות אספקה לישראל במהלך המלחמה, מכיוון שלהערכתם המלחמה תהיה קצרה. לעומתם גרס חיל הים שהאיומים בים מחייבים חיזוק הכוח הימי, וכי חולשה בזירה זו עלולה לגרום לנזק רב.

הפתרון אותו הציע חיל הים נשען על פריצת דרך טכנולוגית שהתחוללה באותן שנים: פיתוח ה[[טיל מונחה|טילים המונחים]]. נשק זה איפשר בניית יחידות לחימה קטנות וזריזות, ויצר את אפיונה של [[ספינות סער|ספינת הסער]] כספינת לחימה חדשנית הנושאת טילים לפעולה נגד אוניות, ותותחים לפעולה נגד ספינות קטנות.

במסגרת המגעים לחיזוק [[יחסי גרמניה–ישראל]] נכללה אספקת שש טרפדות ו[[צוללת]] שייוצרו ב[[גרמניה המערבית]]. התכנון היה לבסס את ספינות הסער על טרפדות אלו, ובנייתן של הספינות החלה במספנות לורסן (Lürssen Werft). במספנות לורסן נאסף ניסיון טוב מייצור הטרפדות הגרמניות מ[[סדרה (אונייה)|סדרת]] "יגואר" (Jaguar-Klasse) שנבנו מעץ. על סמך ניסיונן תכננו ספינות מפלדה שהתאימו לצורכי חיל הים הישראלי. ואולם מאוחר יותר נכנעו הגרמנים ללחץ ערבי והבנייה הופסקה. ביוזמת חיל הים התגבש הסדר, וביולי 1965 נחתם הסכם לבניית ספינות סער במספנות שרבור שבצרפת באישור ממשלת צרפת ובמימון מגרמניה.

===השפעת האמברגו הצרפתי על אספקת ספינות הסער===
למרות הטלת [[האמברגו הצרפתי על ישראל]] ב-3 ביוני 1967, טרם פריצת [[מלחמת ששת הימים]], פחות מחודשיים לאחר השקת ספינת הסער הראשונה, [[אח"י מבטח]], לא הופסקה בניית הספינות. על פי הערכת אנשי הממשל המקומי בשרבור, שנמסרה לישראלים בהזדמנויות שונות, בניית הספינות המשיכה בשל הלחץ הציבורי והפוליטי שהפעילו: אלפי עובדי [[מספנה]] [[אבטלה|מובטלים]] היו עלולים לגרום למהומות ולנזק פוליטי רב למפלגת השלטון.{{הערה|מירון צור, עמ' 124}} כלקח מהלחץ שהפעילו מדינות ערב על גרמניה הוחלט להגדיר את הספינות כ"ספינות סיור מהירות" (Patrouilleurs Rapides) ולא להרכיב עליהן מערכות נשק. [[שלכת (פרויקט)|פרויקט הבנייה]] היה חסוי והתנהל ללא התייחסות בתקשורת הצרפתית. שש הספינות הראשונות שנבנו הפליגו לישראל כל אחת בתורה לאחר השלמת ניסויי הים שלהן וללא חימוש, על פי ההסכם.

יציאתה של הספינה השישית, [[אח"י עכו]], בפיקודו של רס"ן [[יעקב ניצן]], תוכננה ליום שני, [[30 בדצמבר]] [[1968]], אך היא יצאה לדרכה כבר יומיים קודם לכן, בשבת [[28 בדצמבר]]. [[רס"ן]] משה טבק, קצין בצוות הישראלי בשרבור מסר לקצין הקישור הצרפתי ש"הספינה יצאה לניסוי ים ארוך יחד עם אל"ם [[הדר קמחי]],{{ביאור|קמחי היה מפקד הצוות הישראלי בשרבור. הוא לא היה אמור להפליג על אח"י "עכו", אך הקצין שהיה מיועד להפליג על האונייה, [[סא"ל]] [[שבתאי לוי (קצין)|שבתאי לוי]], נאלץ להתעכב ב[[רומא]] כאשר המתין לטיסת המשך לצרפת, ובשל כך הפליג קמחי במקומו. לוי וצוותו המשיכו ל[[לונדון]] ומשם הגיעו בטיסה אזרחית ל[[גיברלטר]], שם עלו על הספינות והפליגו יחד לישראל. לוי היה בכיר מטבק והוגדר כמפקד ההפלגה, אך עקב חוסר ניסיונו בספינת הסער שימש במקביל כמתמחה לפיקוד אצל טבק, שראה עצמו כאחראי. מירון צור, עמ' 144.}} וייתכן שלא תחזור בזמן ולכן יש לבטל את הפגישה אצל האדמירל".{{ביאור|בחלק מהמקורות מופיע כאילו היציאה נעשתה בחיפזון לפי הוראות האלוף [[מרדכי לימון]], ראש [[משלחת משרד הביטחון]] בפריז, אך למעשה היציאה לים קדמה ל[[מבצע תשורה]] ב[[ביירות]] ונעשתה בלא קשר אליו.}}

יומיים לפני כן, ביום חמישי [[26 בדצמבר]], [[תקיפת מטוס אל על באתונה|תקפו]] מחבלים מארגון [[החזית העממית לשחרור פלסטין]] מטוס של חברת [[אל על]] כאשר היה בנחיתת ביניים בנמל התעופה של [[אתונה]]. בהתקפה נהרג נוסע אחד ו[[דיילת]] נפצעה קשה. בתגובה פשט צה"ל במוצאי שבת, 28 בדצמבר, על [[נמל התעופה ביירות בינלאומי|נמל התעופה ביירות]], ב[[מבצע תשורה]]. הכוח הפושט, מ[[סיירת מטכ"ל]] ומ[[חטיבת הצנחנים]], הגיע לשדה התעופה ב[[מסוק]]י [[סופר פרלון]] מתוצרת צרפת, וגם פונה ממנו באותם מסוקים, לאחר שהשמיד 14 [[מטוס נוסעים|מטוסי נוסעים]] של [[חברת תעופה|חברות התעופה]] הלבנוניות. ממשלת [[לבנון]] פנתה לצרפת ב[[תלונה]], והנשיא דה גול ראה בכך פעולה לא מידתית ותוקפנית מצד ישראל נגד לבנון, ארץ דוברת [[צרפתית]].
[[קובץ:LimonHadarCherbourg.jpg|250px|ממוזער|ראש משלחת משרד הביטחון בפריז, מרדכי לימון, ומפקד השייטת אל"ם [[הדר קמחי]], עם מפקד הזירה האדמירל הצרפתי בעת השקת ספינת סער בשרבור]]
ב-[[3 בינואר]]{{הערה|לפי מרים רוסמן, '''יחסי צרפת-ישראל''' (להלן "[[#מקורות|מקורות]]"), ההחלטה נתקבלה ב-2 בינואר.}} החליט דה גול להרחיב את האמברגו ולהטיל איסור גם על מסירת הספינות הנבנות בשרבור. הרחבת האמברגו לא נמסרה רשמית, אך ראש משלחת הרכש הישראלית בצרפת, [[אלוף]] (מיל') [[מרדכי לימון]] קיבל על כך מידע מקשריו במשרדי [[ממשלת צרפת]]. בבוקר שבת [[4 בינואר]] [[1969]], התקשר מרדכי לימון מפריז אל משה טבק בשרבור והודיע לו: "בקשתך לבקר את ילדיך בארץ אושרה ובקשתי היא שתצא בהקדם האפשרי".{{הערה|מירון צור, עמ' 142.}} הספינה השביעית, אח"י סער, ביצעה הפלגת ניסוי אחת בלבד. הספינה נשאה כמות דלק מלאה לקראת ניסויי הים שתוכננו לה במהלך השבוע הבא. גם לבעל המספנות [[פליקס אמיו]] הייתה ביום שישי תחושת דחיפות ולבקשתו של משה טבק שלח עובדים, בשבת של חופשת ראש השנה האזרחי, לתקן את החימום במגורים.

טבק הרכיב צוות מצומצם ביותר מאנשי המשלחת ושלח אותם לחנויות לקנות מזון להפלגה, ובמקביל הצליח לראות מפה [[מטאורולוגיה|מטאורולוגית]] של [[הצי הצרפתי]] שחזתה מזג אוויר סביר. קצין הלוגיסטיקה, רס"ן חיים שחק, הפעיל את קשריו והצליח לקבל אישור [[מכס]] ליציאת [[אח"י סער]]. הוא הסביר את הדחיפות בבקשה בשאיפה לנצל הפוגה במזג האוויר, ומכיוון שאנשי המכס בשרבור עדיין לא קיבלו הוראות על החמרת האמברגו הצרפתי על ישראל, נחתם אישור המכס.

יציאת כלי שיט מה{{מונחון|ארסנל|בסיס חיל הים הצרפתי}} חייבה פתיחת גשר, אותו ניתן היה לסגור בקלות ולמנוע את היציאה מן הנמל. טבק שכנע את הקצין התורן לשמור את הגשר פתוח, ובשבת, 4 בינואר 1969, בשעה 16:30 הפליגה אח"י "סער" לים בפיקוד משה טבק. למרות התחזית האופטימית נתקלה אח"י "סער" בדרכה בגלים גבוהים. גם אח"י עכו, שיצאה לפניה, נתקלה בים סוער ב[[מפרץ ביסקאיה]], ולאחר מכן נקלעה לסערה מערבית לפני [[גיברלטר]]. הספינה המתינה יממה בעגינה בחוף [[פורטוגל]], שם עגנו גם אוניות אחרות שהיו בדרכן ל[[הים התיכון|ים התיכון]] והמתינו לשוך הסערה. עם היחלשות הסערה המשיכה אח"י עכו לגיברלטר, שם קיבלה הוראה להמתין לאח"י סער.

מפקד המשלחת אל"ם [[הדר קמחי]] שהפליג עם אח"י עכו ירד בגיברלטר וחזר לשרבור. מיד עם שובו זומן קמחי אל ה[[אדמירל]] הצרפתי, מפקד האזור הימי. האדמירל חשש שיציאת אח"י סער לפני הודעת האמברגו הייתה עלולה להתפרש כאילו אנשי [[הצי הצרפתי]] במקום סייעו לכך, והכין לקמחי קבלת פנים הפגנתית. הוא הקריא את הפסוקים בנוכחות סגל קצינים רחב, והביע באוזניו מורת רוח. לסיכום הודיע כי אישורי הכניסה לישראלים לארסנל מבוטלים. גם ב[[פריז]] נקרא מרדכי לימון אל מפקד חיל הים הצרפתי. בחדר נכחו פקידי ממשל בכירים, שהעלו טענות על יציאת הספינות ללא הודעה מוקדמת. לימון אמר כי אכן הייתה חריגה מהנהלים, אך לעומת זאת הצרפתים הפרו חוזה חתום. תשובת האדמירל שנמסרה בארבע עיניים הייתה {{ציטוטון|בינינו, טוב מאוד מה שעשיתם.}}.{{הערה|מירון צור, עמ' 146.}}

===החלטה להמשיך בבנייה===
במקביל לשיחות הקשות בפריז ובמפקדת הצי בשרבור, הוזמן הדר קמחי באותו יום לפגישה עם אדם שהזדהה כנציגו של [[ראש עירייה|ראש עיריית]] שרבור. האיש סיפר לקמחי כי אנשי שרבור, ברובם מצביעי מפלגת השלטון, הם שהשפיעו בעבר על השמטת הספינות מן האמברגו. כעת, בשל החמרת האיסור, הם מודאגים מהפסקת הבנייה העלולה להביא לפיטורים נרחבים של פועלי המספנה ולפגיעה בכל תושבי שרבור שכלכלתם עליה. הוא ביקש שהישראלים לא יפסיקו את הבנייה וכי ודאי יימצא פתרון יצירתי לאמברגו שאולי יבוטל. האיש הוסיף שאנשי שרבור יעזרו ככל יכולתם.{{ביאור|נראה שהנציג מטעם ראש העיר הגזים בהערכת הפוליטיקאים המקומיים להשפיע על החלטות. לפי מרים רוסמן (עמ' 198) דיווח השגריר [[ולטר איתן]] ב-24 אוקטובר 1967 כי הצרפתים צמצמו את האמברגו לעסקת ה[[מיראז' 5|מיראז'ים]] בלבד.}}

חיל הים היה זקוק לחמש הספינות שהיו עדיין בבנייה. הדר קמחי יצא לפריז ונפגש עם מרדכי לימון לטכס עצה, ומשם דיווח על השתלשלות העניינים למפקד חיל הים, האלוף [[אברהם בוצר]]. בוצר הסכים עקרונית שיש להמשיך בבנייה ומינה את קמחי לרכז את נושא המילוט. רב-אלוף [[צבי צור]], שאישר כ[[רמטכ"ל]] את רכישת הספינות, היה עתה יועץ מיוחד לשר הביטחון [[משה דיין]], ובסיועו החליטו [[ממשלת ישראל החמש עשרה|ממשלת ישראל]] ו[[משרד הביטחון]] להמשיך בבנייה בתקווה שיימצא פתרון.

המספנה עבדה במלוא הקצב. בפברואר [[1969]] הושקה ספינה שמינית. במאי, באוגוסט ובאוקטובר אותה שנה הושקו שלוש נוספות. לפי תנאי החוזה התשלום האחרון לכל ספינה היה צריך להיות מועבר בעת המסירה ללקוח. משרד הביטחון הפיק לקח מעסקת [[מיראז' 5]] שנפגעה מהאמברגו הצרפתי על ישראל, שם העבירה ישראל את מלוא התמורה בתקווה לקבל את המטוסים. כאן ננקטה מדיניות שונה, ומכיוון שהספינות לא נמסרו עוכבו התשלומים. בעל המספנות, [[פליקס אמיו]], נכנס לחובות ומימן בעצמו את המשך הבנייה ואת הרכישות שנדרשו אצל ספקים אחרים.{{הערה|רבינוביץ, עמ' 87}}

====גלריה====
<gallery>
קובץ:PikiWiki Israel 34525 Israel Defense Forces.jpg| רציף מעבורות הנוסעים בשרבור ממנו יצאו ספינות שרבורג לדרכן. בצילום ממאי 1969 נראות ספינה מספר 8 [[אח"י געש (סער 3)]] וספינה מספר 9 [[אח"י סופה (סער 3)]].
File:SufaGaashCherevEastQuay.jpg|שלוש מספינות שרבורג: [[אח"י געש (סער 3)]], [[אח"י סופה (סער 3)]] ו[[אח"י חרב (סער 3)]], עוגנות בצמוד לרציף מעבורות הנוסעים בנמל שרבור, ספטמבר 1969.
קובץ:Zvizur.JPG|עוזר שר הביטחון רב-אלוף צבי צור סייע לקבלת החלטות חשובות.
</gallery>

==תכנון המבצע==
===תכנון המבצע ואישורו===
[[שארל דה גול]] פרש מהנשיאות בסוף אפריל 1969. כמחליפו נבחר [[ז'ורז' פומפידו]], שקיבל ב-[[15 ביוני]] את השלטון. בעת מערכת הבחירות הבטיח פומפידו להקל את האמברגו, ואמר לז'אן פרידמן, מבעלי רשת התקשורת [[אירופה 1]], כי ישחרר את המיראז'ים.{{הערה|מירון צור, עמ' 149.}} אך לאחר שנבחר התברר כי ההתקרבות לערבים נשארה ביסוד מדיניות ממשלת צרפת והתקווה לביטול האמברגו נגוזה.{{הערה|לדברי מרים רוסמן עמ' 214, היה פומפידו עקבי, ואמר שאין מקום לשינוי במדיניות שנקבעה.}} היה צורך בפעולה מתוחכמת שתעמוד בכללי המשפט ולא תפגע בחוק הצרפתי.

בעצתו של מרדכי פרידמן, מנהל חברת "[[נתיבי נפט]]" וידידו של מרדכי לימון, נבנה סיפור כיסוי כאילו נמכרו הספינות לצד שלישי.{{הערה|מירון צור 153–155.}} בדרך זו ניתן יהיה להוציא את הספינות מצרפת בלי שתיווצר בעיה חוקית ובלי שישראל או מספנות שרבורג יעברו על החוק הצרפתי. כך גם ייווצר הרושם הרצוי כאילו ישראל ויתרה על הספינות. אם יימצא גורם שלישי שניתן יהיה להציגו כאילו רכש את הספינות, תוכלנה הספינות לצאת מצרפת עם אישור המכס. ניתן גם יהיה להשיט את הספינות עם הצוותים הישראליים שעליהן, בטענה שהם בעלי הניסיון בהפעלת הספינות וכבר נמצאים במקום, והקונה רוצה לחסוך בזמן ולקבל את כלי השיט במהירות.

הבעיה העיקרית בסיפור הכיסוי הייתה למצוא צורך אזרחי לספינות שנבנו לפי הגדרות צבאיות.{{ביאור|הספק המנוע ליחידת משקל היה גבוה לאין שיעור מזה של אונייה אזרחית, אפיון המיועד לשימוש צבאי.}} בעצת פרידמן הוצגו הספינות כמיועדות לתת שירותים לאתרי [[קידוח ימי]] וחיפושי נפט בים, וזאת מאחר שבבארות הנפט הימיות יש צורך בספינות קטנות ומהירות להובלת אנשים וציוד מהחוף.

באותה עת התגלה נפט בחופי [[נורווגיה]], וזו נראתה מקום אפשרי לביסוס סיפור הכיסוי. מרדכי פרידמן קישר את לימון עם איש הספנות הנורווגי [[מרטין סיאם]], אותו הכיר כאשר השתתף בבניית [[קו צינור אילת אשקלון]]. סיאם היה בעברו איש [[המחתרת הנורווגית]], ושימש בתפקיד [[מנהל כללי]] של מספנות אקרס {{אנג|Akers Mekaniske Verksted}}, המספנות הגדולות ביותר בנורווגיה. סיאם נפגש ב[[קופנהגן]] עם פרידמן ולימון, שמע את בקשתם לתיווך ואמר שעליו להתייעץ. הוא שוחח עם בעלי החברה ב[[אוסלו]] וגם עם [[מילה ברנר]], איש ים ישראלי שהיה, בין השאר, ממקימי "[[החברה הימית להובלת פרי]]". ברנר הזמין אוניות במספנות אקרס והיה לידידו האישי של סיאם. ברנר, שרצה בהצלחת חיל הים וגם בשמירה על שלום ידידו, יעץ לסיאם להחליט לפי מצפונו. לאחר שקיבל את אישור בעלי המספנות, נתן מרטין סיאם את הסכמתו לסייע.{{הערה|דניאלה רן, עמ' 176.}}

סיאם הציג עצמו כמייצג חברה רשומה בפנמה,{{הערה|ב[[מוזיאון ההעפלה וחיל הים]] מוצגות כותרות עיתונים וכתבות שהופיעו בישראל בתחילת ינואר 1970. שם מופיע תחקור (לא ניתן לאתר מאיזה עיתון) של עו"ד גלינדו ממשרד פברגה את פברגה בפנמה, המציין כי החברה נרשמה ב-[[5 בנובמבר]] 1969, לפי דרישת אולה מרטין סיאם. וכי בבעלות החברה לא נרשמו ספינות.}} ושמה Starboat S.A. החברה הציגה עצמה כמבקשת לרכוש ספינות לצורכי שירות לקידוחי נפט. סיאם לא מסר היכן יפעלו הספינות וברישומים לא הופיעה אף חברה נורווגית. כל עבודת הניירת נעשתה מהמשרד בפריז, וסיאם אישר למרדכי לימון לפעול לפי הבנתו, כך שכל החוזים והמכתבים נוסחו בפיקוחו האישי של לימון. בניירת נרשם "סטארבואט - אוסלו" עם תיבת דואר. החברה נרשמה בפנמה כמקובל ברישום אוניות תחת [[דגל נוחות]], ולחברה הפנמית היה נציג באוסלו שקישר בעסקה.

על פי תוכנית זו לא הייתה אמורה להתהוות הפרה של החוק הצרפתי. השלטונות בצרפת שהכירו את סיאם קיבלו את הרושם שהספינות נמכרו לגורם שלישי והן אכן יוצאות לנורווגיה, לאחר שישראל ויתרה עליהן. הספינות נמכרו ל"סטארבואט" כדי להפעילן לשירות הפקת נפט, וכך ניתן היה לתת לספינות את אישור המכס. חברת "סטארבואט" הייתה אמורה להציג את הדברים כאילו הספינות נמכרו לחברה היושבת ב[[לונדון]], אם כי לא נאמר בשום שלב שקידוחי הנפט יהיו דווקא בנורווגיה; הצרפתים קיבלו את הרושם שהספינות מפליגות לנורווגיה, אך נאמר להם כי לקונה יש זכות להודיע היכן הוא רוצה לקבל את הספינות. מאוחר יותר נחתם חוזה בין סטארבואט לנתיבי נפט שלא הוצג לצרפתים. כך נבנה מעטה שיכול לעמוד גם במבחן ה[[משפט ימי|משפט הימי]].

מרדכי לימון נפגש בישראל עם מפקד חיל הים, אברהם בוצר, והציג בפניו את עיקרי התוכנית למילוט הספינות. בוצר אישר את התוכנית ומינה את הדר קמחי, שנכח אף הוא בפגישה, כאחראי מטעם חיל הים לביצועה.{{ביאור|חלק מהמקורות מזכירים שיחה מיוחדת שהתקיימה בחוף הרחצה המיוחד שבתוך מפרץ עתלית, אך הדר קמחי מכחיש את קיומו של מפגש כזה. לדבריו תיאור מפגש כזה נוצר מטעות של [[תחקיר עיתונאי|תחקירני]] [[הערוץ הראשון]] שהכינו סרט על הפרשה, ופירשו לא נכון כמה מן הפרטים.}}

באותה עת היו למשרד הביטחון עדיפויות אחרות ברכש מצרפת, ובראשן עסקת מטוסי המיראז' 5 שהייתה בהיקף גדול הרבה יותר. עסקת המיראז'ים אומנם בוטלה, אך [[התעשייה האווירית]] החלה בייצור מטוסי [[נשר (מטוס)|נשר]], ייצור שדרש שיתוף פעולה חשאי והעלמת עין של הרשויות בצרפת. הסמנכ"ל לתפקידים מיוחדים של משרד הביטחון הודיע ללימון במכתב כי "שקלנו והגענו למסקנה שאי אפשר להעלות לדיון אפשרות קניה של חברה פיקטיבית",{{הערה|צה"ל בחילו – חיל הים, עמ' 133.}} אך שיחת טלפון של לימון עם עוזר שר הביטחון, [[רב-אלוף]] במילואים צבי צור, שינתה את המצב ומשרד הביטחון הסכים לקדם את התוכנית. עם זאת, [[ראש ממשלת ישראל]] [[גולדה מאיר]] ראתה חשיבות בהמשך היחסים עם צרפת והתנתה את המבצע בכך שלא יפגע בחוקי צרפת.

מבצע מילוט הספינות תוכנן בידי מרדכי לימון, שתכנן והוביל את ההטעיה עד אישור היציאה מצרפת. שמירת כושר ההפלגה של הספינות, אחזקתן ואחזקת הצוותים היו בניהול משלחת חיל הים בצרפת, ואילו הכנת הנתיב, תיאום אוניות התדלוק, הפיקוד על היציאה משרבור וההפלגה היו באחריות חיל הים. בניגוד לסיפורים שהופצו,{{ביאור|כמו הספר '''מבצע פלומבאט'''{{הערה|א. דוונפורט, פ. אדי ופ. גילמן, '''מבצע פלומבאט''', הוצאת ברונפמן שורשים, 1979. עמ' 61–77.}}}} [[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים]] כלל לא היה מעורב במילוט ספינות הסער משרבורג. גם [[שגרירות]] ישראל בפריז כמעט ולא שותפה בעניין.

=== "מכירת הספינות"===
[[קובץ:MartinSiem2.JPG|ממוזער|הקונה [[מרטין סיאם]]]]
בעלת מספנות SAMT ביקשה מהוועדה הבין-משרדית ליצוא אמצעי מלחמה בצרפת רשות לנהל משא ומתן עם קונים פוטנציאליים. מרדכי לימון התבקש על ידי הצרפתים שישראל תוותר על הספינות. לימון השיב בשלילה, אך הודיע שיעביר את הבקשה לרשויות בישראל.

בראש הישיבה של ועדת האישורים ליצוא הביטחוני שהתקיימה ב-[[1 בנובמבר]] [[1969]] ישב [[גנרל]] ברנר קאזל {{אנג|Bernard Cazelles}}, שהיה המנהל הכללי של [[משרד ההגנה הצרפתי]]. לסדר היום העמוס נוסף סעיף נוסף – בקשת SAMT לקבל אישור ראשוני לקיים משא ומתן על מכירת הספינות ל"סטארבואט" שמשרדה ב[[אוסלו]]. לאחר קבלת האישור, פיקח מרדכי לימון על כתיבת חוזה המכירה בין מספנות SAMT לבין חברת "סטארבואט". הבקשה לאישור המכירה הוגשה, וב-[[20 בדצמבר]] נערכה ישיבה נוספת של ועדת אישורי הייצוא, הפעם בראשותו של גנרל בונטה. הישיבה הייתה עמוסה ועסקה בסעיפים רבים, ומאידך עמדה באוויר כבר תחושה של [[חג המולד]] המתקרב, ובמהלכה אושרה הבקשה. עם קבלת האישור המיוחל נחתמו ב-[[22 בדצמבר]] [[חוזה|חוזים]] בין [[פליקס אמיו]], מרדכי לימון ומרטין סיאם בשם חברת "סטארבואט" על מכירת הספינות. בהסכם המכירה התחייבו המספנות להביא את הספינות אל הלקוח עד [[20 בינואר]] [[1970]]; לא היה בחוזה סעיף המגביל את זכות הקונה למכור את הספינות למי שיחפוץ. אמיו ביקש שהצוות הישראלי יבצע את ההשטה עבור מספנות שרבור.

בדיון ועדת היצוא הצרפתית הוצגה תמורת העסקה, 2,025,000 [[דולר אמריקני]] לכל ספינה, שהם 10,125,000 דולר לחמש הספינות. העסקה בוצעה והכספים שולמו בדצמבר 1969 (שווי העסקה במחירי דצמבר 2013 הוא כ-62 מיליון דולר), מחיר נמוך יחסית על פי הערכת מומחים לנושא.{{הערה|פרופסור אלכס קנה, Bodie, Kane & Marcus, '''Investments''' (9 ed), McGraw-Hill, 2011.}}

בין משלחת משרד הביטחון ומספנות שרבור נחתם פרוטוקול הפסקת רכישה (Protocol de Session Vente){{הערה|ליאת לרר, עמ' 53–55}} בו נאמר כי ישראל שילמה בעד חמש הספינות 6,843,750 דולר, סכום שיוחזר על ידי הרוכש ישירות לממשלת ישראל. יתרת הכספים המגיעים למספנות מישראל, בסך 3,235,678 דולר, תשולם על ידי הרוכש. כן מגיע למספנות שרבור ממשלחת משרד הביטחון הישראלית עבור הספינות 1 עד 7 סך של 1,716,217 דולר. החוזה שנחתם באותה עת עם חברת "סטארבואט" היה על סכום של 9,979,428 דולר, שהיה סיכום שני הסעיפים הללו פחות 100,000 דולר, שהיוו את השתתפות מספנות שרבור בעמלת התיווך.

עבור מעורבותו החיונית קיבל מרטין סיאם באמצעות חברת "סטרבואט" עמלת תיווך בסך 200 אלף דולר, שמחציתה שולמה על ידי ישראל, כשעל המחצית השנייה חויבה מספנת שרבור כהנחה ממחיר הקנייה. חברת נתיבי נפט ומרדכי פרידמן לא קיבלו תמורה כספית כלשהי, וכך גם [[מילה ברנר]] ו[[החברה הימית להובלת פרי]].

ראש המשלחת מרדכי לימון חשש כי המכס ידרוש הפקדת ערבות כספית עד שיוכח שהספינות הגיעו ליעדן בנורווגיה. בסופו של דבר חתם מנהל המכס על האישור בלא לדרוש ערבות כזאת.

===רישום במרשם האוניות ===
[[קובץ:PikiWiki Israel 34408 Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|200px|דגל מספנות שרבור {{ביאור|דגל זה שימש את הספינות בעת הפלגות ניסויי הים במים הטריטוריאליים של צרפת.}} שהוצג על ידי ספינות שרבורג.]]
במהלך מילוט הספינות נשמרה השאיפה שלא לפגוע ביחסים עם צרפת. בשל כך נשמר סיפור הכיסוי על מכירת הספינות לגורם שלישי, אך סיפור זה יצר קושי, שכן על מנת לא לפגוע בסיפור הכיסוי לא ניתן היה להיכנס ל[[נמל|נמלים בדרך]]. אוניות אזרחיות יכולות להיכנס לנמל ללא הגבלה, אם כי רשויות הנמל נדרשות לבדוק אותן לפי תעודות ה[[מרשם אוניות|מרשם]]. לעומת זאת כניסת אוניות צי לנמל זר מחייבת אישור מוקדם. ניתן היה להיכנס לנמל על ידי הנפת [[דגל נוחות]], אך רישום בדגל נוחות מחייב שיתוף פעולה מנציגי מדינת הדגל, והכנסת גורמים נוספים לעניין בשלב ההכנות היוותה סיכון לביטחון מידע. בשל כך לא נעשה רישום ובחוזה המכירה נכתב כי הרישום יעשה בנמל היעד.{{ביאור|היועץ המשפטי של משרד הביטחון, [[יוסף צ'חנובר]], הקים צוות משפטי שהיה מורכב מעורכי דין במילואים ובראשם עו"ד אורי ינובסקי, מומחה ב[[משפט ימי]]. מסקנת הצוות שניתן לבצע את ההפלגה בלי להציג דגל.}}

מאוחר יותר, כאשר הפרשה התגלתה, הדגישו הנורווגים שלספינות לא היה אישור לשאת דגל נורווגי. העובדה שלא הונף דגל זר בשום שלב של ההפלגה, כלומר שלא נעשתה התחזות, הועילה בהצגת הדברים. דגל [[חיל הים]] הונף לראשונה בעת המפגש עם מטוסי [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] בקטע האחרון של ההפלגה. בעת הכניסה ל[[נמל הקישון]], מול מצלמות התקשורת, הוצנע שוב דגל חיל הים. הדבר נעשה כדי שניתן יהיה להמשיך במיצג השתייכותן האזרחית.

== בנייה והכנות==
[[קובץ:PikiWiki Israel 34517 Israel Defense Forces.jpg|300px|ממוזער|שמאל|מימין לשמאל: [[ישראל ליברטובסקי]], אלוף [[שלמה אראל]], [[פליקס אמיו]], [[צבי תירוש]], 1968]]
לאחר חתימת חוזה המכירה לכאורה, הוצאו הספינות מן המעגן המאובטח של הצי הצרפתי והועברו למספנה האזרחית, שכן כעת לא היו מיועדות, כביכול, לשימוש צבאי. מבחינת המשך הבנייה לא הייתה לכך השפעה רבה, אך כעת היו הספינות גלויות לעין כול ולא מוסתרות בין חומות הבסיס הצבאי, כמו שהיה לפני כן. העובדה שלא הייתה כעת אבטחה על הספינות הייתה בעייתית, אך בדיעבד הדבר הקל את הברחתן. הצי הצרפתי לא קיבל משימה לשמור על הספינות ולא אבטח אותן, ולכן הוצב שומר חמוש מטעם המספנה ברציף הנמל שבדרך כלל פתוח לציבור. בעיה נוספת שעוררה הוצאת הספינות מן המעגן הצבאי הייתה העובדה שגם אנשי הצוות הישראליים לא היו יכולים יותר להשתמש במגורים בבסיס הצרפתי. הפתרון לכך נמצא בהעברת הצוות ל[[בית מלון]] קטן בשם טורוויל (Hôtel Tourville) שהיה בבעלות [[פליקס אמיו]], ושכן מול מקום העגינה בקרבת משרדי המשלחת.

מפקד המשלחת, סא"ל משה טבק, ארגן את המערכת כולה עם מחשבה למילוט חשאי. סרן [[אריה רונה]] שימש כמפקד צוות ספינה עבור כל הספינות במהלך הפלגות הניסוי. במקביל המשיכה המספנה בבניית חמש הספינות הנותרות, בליווי המשלחת הישראלית. הצוות הישראלי ביצע את ניסויי הים לספינות שהורדו למים, בנוכחות נציג המספנה. הנהלים בבניית הספינות לא השתנו: הספינות המוכנות נקשרו לאותה [[דוברה|דוברת עגינה]] ששימשה את הספינות הראשונות כדי להקל את העבודה בתנאי [[גאות ושפל]], שיצרו בשרבור הבדל של כארבעה מטרים בין המצבים השונים.{{ביאור|בשל השינוי בגובה הים הנוצר בגאות או בשפל, יש צורך להתאים את קשירת החבלים לרציף בכל כמה שעות. כדי לחסוך בעבודה זו, נקשרות כמה ספינות לדוברה. במצב כזה יש לטפל רק בקשירת חבלי הדוברה עצמה.}} גם בדיקות מחלקת הבחינה של [[הצי הצרפתי]] המשיכו כסדרם, והקשר עמה קוים על ידי המספנות.

המספנות המשיכו לעבוד במלוא המרץ ונענו לדרישות צוות המשלחת כמקודם. יתר הספינות הושקו בטקס צנוע וללא אורחים. הספינה ה-11 [[אח"י חנית (סער 3)|אח"י חנית]] הושקה ב-[[14 באוקטובר]] על ידי מארי קריסטין אמיו, בת הבעלים. הספינה האחרונה [[אח"י חץ (סער 3)|אח"י חץ]] הושקה ב-[[15 בדצמבר]] על ידי סא"ל משה טבק שגם פיקד עליה בעת המילוט.

===מידור וביטחון המידע===
[[קובץ:2saar311lnch.jpg|ממוזער|350px|השקת ספינת הסער הראשונה, [[אח"י מבטח]], אפריל 1967]]
כל עסקאות הרכש הביטחוני נעשות במעטה של ביטחון מידע. שמירת סודיות על עסקאות שנעשו בצרפת הייתה מחויבת בשני הצדדים.{{הערה|רוסמן, עמ' 73.}} לגבי ספינות שרבורג הייתה חשיבות מיוחדת למניעת דליפת מידע, כדי למנוע אפשרות לסיכול מהלך המילוט. לכן המידור וביטחון המידע קבלו חשיבות עילאית. בישראל היו כמה מאות שותפי סוד, ולכן מינה הדר קמחי מתוך [[שייטת ספינות הטילים]] קצין [[ביטחון שדה]] מיוחד לנושא. הקצין ערך רשימות של כל הנוגעים בעניין והחתימם על הצהרת סודיות. ככל הידוע לא הייתה דליפת מידע בישראל על נושא המילוט בטרם התרחשותו.

בצרפת המצב היה מורכב יותר, כי המילוט ובעיקר השגת האישורים ליציאה התבססה על [[דיסאינפורמציה]]. מרדכי לימון סיפר כי לא הכניס אף אחד מהמכרים הצרפתיים לסוד העניין, כדי לא להעמיד אותם בניגוד אינטרסים לנאמנותם לצרפת. גם לדעתו של הדר קמחי אף אחד מהצרפתים המעורבים לא עבר עבירה ביודעין על החוק הצרפתי. לימון העריך שהאדם הקובע בוועדת ההיתרים ליצוא, גנרל בונטה, לא חשד במאום, וכי שיתוף הפעולה נבע מרצונו לסייע לתעשייה הצרפתית לפתור את המשבר, מעשה אשר ראה לנכון לעשות במסגרת תפקידו.{{הערה|מירון צור, עמ' 159.}}

'''מידור שגרירות ישראל''' – פעילות משלחות הרכש של משרד הביטחון נעשית תמיד בנפרד מפעילות שגרירות ישראל בעולם. הייתה זו מדיניותו של [[שמעון פרס]] בעת שהיה סגן שר הביטחון והקים את המשלחות.{{הערה|רוסמן, עמ' 86.}} גם במקרה זה, השגריר [[ולטר איתן]] והנספח הצבאי תא"ל [[דב שיאון]] לא ידעו על המהלך המתוכנן. עם זאת, סיפור הכיסוי שנרקם חייב להכניס את דובר השגרירות [[אבי פרימור]] בסוד העניין, כדי שיוכל להחזיק בו בעת שיופנו אליו שאלות, כפי שאכן אירע.
[[קובץ:FelixMaryChristinAmiot.jpg|250px|ממוזער|בעל מספנות שרבור [[פליקס אמיו]] ובתו מרי-קריסטין בהשקת אח"י חנית, 14 אוקטובר 1967]]
'''שיתוף פעולה של מספנות שרבור''' – בעל המספנות פליקס אמיו פעל ככל יכולתו להצלחת המילוט{{הערה|מירון צור, עמ' 156, 169.}} כמו גם לבניית הספינות. הוא הבין את המתרחש והיה שותף שקט לסיפור הכיסוי. אמיו המשיך בבניית הספינות ונכנס לחוב אישי גדול, ולכן גם ציפה לכסף המגיע לו. אמיו היה בקשר אישי חזק עם מרדכי לימון ובזהות אינטרסים לסיים את הבנייה ולהעביר את התמורה לבונים. אמיו נפרד מהישראלים ב-24 בחודש ואף נתן להם מתנת פרידה, את סירת המפרש שלו. כדי למנוע תביעות כנגד אמיו, נמנע לימון מלתאר מה בדיוק היו הדברים שהוחלפו ביניהם בארבע עיניים.{{הערה|בספר של מירון צור, שכולל את זיכרונותיו של מוקה לימון, אין פירוט לשיחות עם פליקס אמיו בעניין זה.}}

'''פרסום בעיתונות''' – לבקשת בעל המספנות, פליקס אמיו, שיתפה העיתונות המקומית פעולה ולא דיווחה על פעילות כלשהי. למרות זאת, כל פעולות המידור והכיסוי הועמדו בסכנה מסיבות חיצוניות. בנמל שרבור פועלת מספנת הצי הצרפתי ובה נבנו באותה עת הצוללות הגרעיניות של צרפת. ב-[[12 בדצמבר]] נערך בשרבור טקס השקת [[צוללת גרעינית|הצוללת הגרעינית]] "לה טריבל" (Le Terrible). שר ההגנה הצרפתי [[מישל דברה]] התגאה בכך מאוד, והזמין לטקס אורחים רבים כולל עיתונאים שהגיעו ברכבת מיוחדת מפריז. ארבע הספינות הקשורות לרציף המעבורת בלטו לעין כול. במסיבת העיתונאים הועלו שאלות לגביהן, ודברה אישר שאלה ספינות ישראליות מעוכבות והוסיף "נמצא פתרון שירצה את כל הצדדים".{{הערה|אברהם רבינוביץ, עמ' 96.}}

העיתונאי אנתוני מאן (Anthony Mann) מה[[דיילי טלגרף]] הלונדוני התקשר לעמיתו בשרבור לקבל פרטים ואגב כך נודעה לו הנוכחות הישראלית בשרבור. הוא ביקש מאיש הקשר שלו בשרבור לדווח על כל תזוזה של הספינות. ב-[[15 בדצמבר]] קיבל דיווח על השקת הספינה החמישית. הוא התקשר ל[[שגרירות ישראל בפריז]], אך הדובר אבי פרימור לא נמצא. מהתשובה שקיבל מהשגרירות הבין שמבקשים ממנו לרדת מהסיפור והדבר עורר את חושיו העיתונאיים. ב-[[16 בדצמבר]] פורסמה בדיילי טלגרף כתבה בכותרת "צרפת עוצרת ספינות תותחים של ישראל".{{הערה|אברהם רבינוביץ, עמ' 97.}} הידיעה לא קיבלה תהודה רבה, והוחלט להמשיך לפי התוכנית.

על אף כל אמצעי הביטחון שננקטו, מסתבר שהמשטרה בצרפת הבינה את המתרחש. אגף המודיעין של המשטרה, (Renseignements Généraux) שלח מזכר ב-[[20 בדצמבר]] בנושא "יצוא צבאי המיועד לישראל", ובו נאמר כי {{ציטוטון|בהתאם למידע שקיבלנו יעזבו ספינות המשמר את שרבור בקרוב באופן חוקי. לכאורה הן תימכרנה למדינה צפון אירופית אך בהמשך תגענה לישראל.}} מלשון המזכר ניתן להבין שהבולשת אינה מתכוונת למנוע זאת אלא אם תקבל הוראה לכך. הדו"ח הועבר לפריז, אך לא הייתה תגובה.{{הערה|מירון צור, עמ' 164}}

=== מפלט אלטרנטיבי===
נתיב השיט לאחר היציאה מנמל שרבור עובר ב[[מפרץ ביסקאיה]], שבו סופות עזות בחורף, אך הספינות היו חייבות לצאת מיד עם השגת האישור. הדבר חייב הכנת מקום מפלט זמני לספינות עד שמזג האוויר יהיה נוח יותר.{{הערה|1=[http://www.bogreyam.org/maamarim/ArticleFull.asp?ID_Article=519 שיקולי מזג האוויר של הדר קמחי], באתר בוגרי קציני ים.}} כניסה לנמל ביניים עקב קשיי מזג אוויר היא מהלך מקובל בים, אך היציאה ממנו הייתה מחייבת הצגת מסמכים מתאימים, ומכך רצו מארגני המילוט להימנע. [[הדר קמחי]] הכיר היטב את אזור דרום [[אנגליה]] מהתקופה שבה קיבל את [[הצוללות מסדרת T]] שנמכרו לחיל הים על ידי [[הצי המלכותי הבריטי]] ([[אח"י לויתן (צ-75)|אח"י לויתן]], [[אח"י דקר]] ו[[אח"י רהב (צ-73)|אח"י רהב]]). אזור הים שבין [[פורטסמות']] ל[[סאות'המפטון]], המוגן מדרום על ידי [[האי וייט (תעלת למאנש)|האי וייט]], הוא אזור שבו ספינה יכולה למצוא מחסה מסופות אף ללא כניסה לנמל. נקבע ש[[אוניית משא|אוניית סוחר]] תהיה בקרבת מקום בכוננות, לסיוע בעת הצורך. רב החובל מיכה זנד נשלח לנמל [[אנטוורפן]] עם ייפוי כוח להפנות לאזור אונייה של [[צים]] שתתאים לכך. הוא בחר באונייה {{מונחון|א/מ|אוניית מנוע}} '''נהריה'''.{{ביאור|בספרו של אברהם רבינוביץ שם האונייה מופיע שגוי כ"נתניה". הטעות הועתקה גם למקורות אחרים.}}

בשבת שקדמה להפלגה יצא הדר קמחי ל[[לונדון]], שם נפגש עם ה[[נספח צבאי|נספח הימי]] סא"ל אליעזר דגן והכניס אותו בסוד העניין. הם דנו בהתפתחויות העלולות לנבוע מבקשת מפלט במימי בריטניה. הם סיכמו כי הכוח יימנע מכניסה לנמל כדי לא לאפשר למנהל נמל כלשהו לעכב את היציאה, וכי ידבקו בסיפור הכיסוי, על פיו הספינות נשלחות על ידי המספנה לחברת "סטארבואט", והצוותים המאיישים אותן הם ישראלים לפי סיכום בין המספנה לקונה. הספינות אינן מפרות את החוק הבינלאומי, ושהייתן ב[[מים טריטוריאליים]] עקב מזג אוויר סוער היא דבר מקובל בים ואינה מחייבת הודעה מוקדמת. הספינות, שימתינו באזור מוגן יחסית לשיפור מזג האוויר, לא תהיינה חייבות לדווח לאן פניהן מועדות, ומנהל נמל לא יוכל לדרוש הצגת ניירות כלשהם. עם זאת הובהר בין קמחי לדגן שהגעת הספינות לחופי בריטניה עלולה ליצור סיבוכים, ותיעשה רק במקרה שהנתיב לישראל יהיה חסום בסערה.

===הכנות לתדלוק בים===
[[קובץ:PikiWiki Israel 34404 Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|300px| האונייה {{מונחון|א/מ|אוניית מנוע}} לאה מקווי אירופה של חברת צים, רב חובל אמנון תדמור, אשר ביצעה את התדלוק מערבית ל[[גיברלטר]]]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 34403 Israel Defense Forces.jpg|שמאל|ממוזער|300px|[[אוניית גלנוע]] ונוסעים {{מונחון|א/מ|אוניית מנוע}} דן של חברת צים, רב חובל [[יוסף דרור]], אשר ביצעה את התדלוק במרכז [[הים התיכון]]]]
[[קובץ:M.S.Naharia1973.jpg|שמאל|ממוזער|300px| האונייה {{מונחון|א/מ|אוניית מנוע}} נהריה מקווי אירופה של חברת צים, רב חובל מיכה זנד, אשר הועמדה ב[[עתודה (צבא)|עתודה]] מצפון ל[[מפרץ ביסקאיה]]]]
מכיוון שהספינות לא היו יכולות להיכנס לנמלים במהלך המילוט לארץ, היה צורך לתדלק אותן בלב ים. תדלוק כזה חייב הכנה טכנית מוקדמת של אוניות סוחר, והסבתן לאוניות תדלוק. ספינות סוחר משתמשות בדרך כלל בדלק [[מזוט]] קל, ואילו [[ספינות סער]] מונעות ב[[סולר]]. לפיכך היה צורך להכין מכלים, מערכת צינורות ומשאבות ייעודיות לקליטת הסולר על סיפון אוניית הסוחר באופן שלא יעורר חשד. הוכנה אפשרות לנשיאת 200,000 ליטר סולר בכל אחת מהאוניות המתדלקות, והאדריכל הימי, קצין חיל הים לשעבר [[אדמונד וילהלם ברילנט]] מקווי אירופה של חברת צים, תכנן ופיקח על הכנת מערכות התדלוק המיוחדות לספינות ותרגול ובחינה. במהלך התרגול נתגלתה תקלה והיא תוקנה. כמו כן טיפל בנושא היציאה לים מבחינה חוקית עם [[מרשם לוידס|לוידס]] כדי לפתור בעיה ליגאלית זו. האונייה לאה פרקה סחורה ואז עברה לנמל קישון לביצוע ההסבה. משך פעילות ההסבה מרגע קבלת הפקודה כולל פריקת סחורה ועד יציאה לים למבצע היה 12 שעות.{{הערה|1=אבי ברילנט, [http://gfn.co.il/inner.asp?page=23&item=1522 העוקץ המושלם]{{קישור שבור|31.12.2023}}, מגזין המושבות, 8 ינואר 2010.}}

לתדלוק הראשון מערבית ל[[גיברלטר]] נבחרה האונייה {{מונחון|א/מ|אוניית מנוע}} '''לאה''' של חברת צים. האונייה הייתה בעלת [[שוקע]] של 6.25 מ', שוקע רדוד למדי שאיפשר התקרבות לחוף.{{הערה|רב חובל הלל ירקוני, '''75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל''', עמ' 228.}} "לאה" טענה ב[[נמל אשדוד]] [[פוספטים]] לנמל קסיס ב[[פורטוגל]], והוכשרה לביצוע התדלוק על ידי בתי המלאכה של צים. הדלק הדרוש לספינות, בכמות של 200,000 ליטר, אוחסן ב{{מונחון|מכלי הנטל|מכלי מי-ים אשר הוסבו לקבל את דלק הספינות.}} בתחתית האונייה ובמכל קדמי. המכלים עברו ייבוש וניקוי מיוחד, בפיקוח סרן אלי קמה.{{ביאור|נשיאת דלק במכלים שאינם מיועדים לכך היא בניגוד לאמנה SOLACE 60 שהייתה אז בתוקף. לא ניתן היה לקבל אישור מהמבטחים מחוץ לישראל מבלי לגלות את מטרת נשיאת הסולר לכן לא דווחה.}}

לבקשת חיל הים קיבל רב חובל אמנון תדמור את הפיקוד על א/מ "לאה".{{ביאור|היות שתדמור נמצא בים באונייה אחרת, ביצע רב חובל אברשה גרינברג את ניסויי התדלוק.}} תדמור נקרא למפקדת חיל הים, שם קיבל תדרוך ו[[פקודת מבצע]] מ[[רמי לונץ]]. צוות חיל הים בראשותו של רס"ן [[יצחק דוידי]] צורף לאונייה כדי לסייע בקישור לחיל הים. כן צורף צוללן מ[[שייטת 13]].{{ביאור|הצולל היה צבי ציזלינג מ[[עין חרוד]], בנו של [[אהרן ציזלינג]]. צבי היה מוכר ל[[הדר קמחי]] והגיע לשייטת 13 בעקבותיו.}}

תדלוק ספינות מאונייה בלב ים הוא אירוע המושך תשומת לב של כלי שיט וטייס קרובים, ולכן תוכנן להתחילו ולסיימו בשעות החשכה. לשם כך הוכנה צנרת שתאפשר לתדלק את חמש הספינות במקביל. הצינורות הוכנו בהתאם, ולאונייה סופקו גם צמיגי מטוסים שנועדו לשמש כמגנים בולמי חבטות, כדי למנוע נזקים מהצמדת הספינות בלב ים במהלך התדלוק. {{ש}}
הקברניט אמנון תדמור לא הסכים להצמיד את הספינות לאונייה כי חשש לגרום להן נזקים. החליט לתדלק מהירכתיים שתי ספינות בו זמנית, תוך כדי גרירה איטית.

בעת הניסויים התברר כי הצינור כבד וקשה לאנשים למשוך אותו. לקראת ההפלגה הגיע צינור קל יותר. למרות זאת, החליט קצין המכונה שהיה אחראי לתדלוק, סרן אלי קמה, שלא לשנות מהציוד שתורגל ונבדק. קמה החליט וביצע את התדלוק עם הצינורות הכבדים שאיתם תירגל. על מנת לקצר את משך התדלוק נעשה התדלוק בזוגות. ביצוע התדלוק ארך יותר זמן מהמתוכנן וגלש לשעות האור. ואכן משך תשומת לב של כלי שיט אחרים ו[[מסוק]] [[ספרד]]י נשלח לתצפית ולזיהוי ועקב מקרוב על הפעילות.

התדלוק השני תוכנן להתקיים ליד האי [[מלטה]]. לתדלוק זה הוכנה [[אוניית נוסעים|אוניית הנוסעים]] א/מ '''דן''' (לשעבר א/מ '''בילו'''). "א/מ דן" הייתה גם [[אוניית גל-נוע]] ויצאה במיוחד למשימת התדלוק.{{הערה|רב חובל הלל ירקוני, '''75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל''', עמ' 214.}} הכנתה נעשתה בנמל חיפה על ידי [[מספנות ישראל]], לפי תכנון ופיקוח קצין המכונה של קצין המכונה של [[שייטת ספינות הטילים]] רס"ן [[חנוך בן אליהו]].

לצורך אחסון הדלק הופקעו מחברת פז חמישה מכלי דלק שיועדו ל[[תחנת דלק|תחנות דלק]] בכמות כוללת של 200,000 ליטר. המכלים הורכבו במחסן המכוניות של האונייה ונקשרו לסיפון. שתי משאבות דלק התקבלו מצה"ל ואורגנה צנרת במחסן. כרב החובל מונה סא"ל (מיל) [[יוסף דרור]]. צוות חיל הים שצורף ל"א/מ דן" היו סרן אבנר קורא כאחראי לתדלוק, צבי עירוני כקצין מכונה ועוד שני מכונאים ושני אלחוטנים. הצוות ביצע תרגילי תדלוק עם [[ספינת טילים]] לפני היציאה. שלא כמו "א.מ. לאה" שעשתה את התדלוק במסגרת הובלת מטען, ה"דן", כאוניית נוסעים, יצאה במיוחד למשימת התדלוק ותוכננה לחזור לארץ בסיומה.

בנוסף לשתי האוניות שגויסו לצורך התדלוק הימי גויסה בנמל [[אנטוורפן]] האונייה א/מ '''נהריה'''. היא הופעלה בקטע הראשון בו לא היה צורך בתדלוק. האונייה הייתה בפיקוד רב חובל מאיר פרויס, ונבחרה על ידי נציג חיל הים רב חובל מיכה זנד. היא נועדה לשמש כאוניית עתודה לקטע הראשון של המילוט, למקרה שהספינות יזדקקו לה, ולשמש לתצפית על מזג האוויר. היות שבקטע הזה הספינות היו עדיין מלאות בדלק, לא נשאה האונייה דלק עבורן. האונייה יצאה ב-[[22 בדצמבר]] לאזור המתנה מדרום לאנגליה.{{ביאור|בספרו של רבינוביץ נרשמה א/מ נתניה כאונייה שתוכננה לגיבוי. מקור הטעות לא ברור. נציג קישור מחיל הים ר/ח מיכה זנד היה על א/מ נהריה שיצאה במיוחד מאנטוורפן לצורך זה. א/מ נתניה לא מוזכרת כלל בתיקי המבצע.}}

האונייה "לאה" יצאה מ[[נמל אשדוד]] ב-[[15 בדצמבר]] [[1969]] לקראת המפגש מערבית לגיברלטר, והאונייה "דן" יצאה מ[[נמל חיפה]] ב-[[20 בדצמבר]] לקראת המפגש בקרבת מלטה. היציאה תוכננה ל-[[21 בדצמבר]] אך רב החובל [[יוסף דרור]] החליט להקדים את היציאה, מכיוון שנדרש יום שהיה באזור, ודרור הודיע שמצא מקום עדיף ליד האי [[למפדוזה]], רחוק מנתיבי האוניות ומזג האוויר בו שקט.

בנוסף לאוניות אלו, אותרו אוניות סוחר ישראליות נוספות שהיו בקרבת נתיב ההפלגה. ביום היציאה נמצאו ארבע אוניות באזור: א/מ "נהריה" שהוזכרה לעיל, וכן א/מ '''רחל''' וא/מ '''מרים''' של חברת צים שהיו בקרבת הנתיב ואילו א/מ '''פלמ"ח''' של [[הקיבוץ המאוחד]]{{הערה|על חברת הספנות של הקיבוץ המאוחד ראו [http://dannyzimrin.wordpress.com/2011/03/ כאן].}} נמצאה בדרום אנגליה. אוניות נוספות שאותרו היו א/מ '''תמר''', א/מ '''אסתר''', א/מ '''הדר''' וא/מ '''אתרוג'''. האוניות לא קיבלו מידע על המבצע והמעקב אחרי מיקומן בוצע במפקדת חיל הים.

בקטע הדרך האחרון, כאשר הועלה חשש שהדלק בספינות לא יספיק, הוכנה בנמל חיפה האונייה א/מ '''אשל''' לתדלוק, אך לא היה בה צורך והיא לא יצאה מהנמל. הספינות הצליחו להגיע לנמל חיפה עם יתרת דלק קטנה ביותר.

===הכנות ליציאה בשרבור===
[[קובץ:The five vessels waiting in Cherbourg.jpg|שמאל|300px|ממוזער|חמש ספינות הסער ממתינות לחילוץ בשרבור, דצמבר 1969.{{ביאור|התמונה מעובדת, בצילום המקורי היו רק ארבע ספינות, הימנית ביותר הוכפלה להמחשת החמשיה.}}]]
במקביל להיערכות אוניות הסוחר, נעשו בשרבור ההכנות האחרונות למילוט. נערכו ניסויי ים אחרונים, ובהם הסתבר כי הספינות סובלות מתקלת איכול ה[[מדחף|מדחפים]]. המספנות המשיכו ורכשו מדחפים מחברות שונות והספינות המשיכו בניסויי הפלגה. לתקלה שנפתרה רק מאוחר יותר היה גם צד טוב, מכיוון שהספינות הוחזקו מלאות בדלק שהוזמן בכמויות קטנות כדי לא לעורר עניין והיציאה להפלגות ניסויים הייתה שגרה. הוספת מכלים מתנפחים לדלק נשללה כי לא ניתן היה להגדיל משמעותית את הטווח, והטרדה וסיכוני הבטיחות היו רבים. על הסיפון הותקנו שתי חביות לשמן מנועים.

אמצעי הקשר והגילוי היו מינימליים. ל-4 ספינות הותקן מכ"ם מסחרי תוצרת "קלוין יוז".{{ביאור|לספינה אח"י חץ לא הספיקו להתקין מכ"ם על התורן והיא הפליגה בלא מכ"ם}} רק לשתי ספינות [[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]] ו[[אח"י געש (סער 3)|אח"י געש]] היה מכשיר קשר {{מונחון|ת"ג|תדירות גבוהה}} שאיפשר קשר למפקדת חיל הים. לשלושת האחרות היו מכשירי קשר נישאים לטווח קצר.

צוותי הספינות היו מינימליים להשטה. בשרבור היו במשך השנה כ-40 אנשי צוות שטיפלו בכל הספינות, אך לקראת ההפלגות נשלחו מהארץ בטיסה ב-[[21 בדצמבר]] 80 אנשי צוות נוספים, ומספר המפליגים הכולל עלה ל-119 איש. אנשי הצוות שהגיעו נדרשו לא להתבלט בעיר ונשארו בספינות ובבתי משפחות המשלחת.
[[קובץ:TabakINSHetz16121969.jpg|ממוזער|[[משה טבק]] מדביק שלט לציון השקת [[אח"י חץ (סער 3)]], 16 בדצמבר 1969]]
השקת הספינה האחרונה, אח"י חץ, נקבעה ל־[[15 בדצמבר]]. המספנה שבדרך כלל עסקה בכלי שיט קטנים יותר הפעילה {{מונחון|ממשה|מתקן במספנה לגרירה ולהעלאה של כלי שיט אל החוף לשם תיקונו או תחזוקתו; בנוי כמדרון משופע היורד לתוך המים ועליו עריסה נעה על מסילות הנושאת את כלי השיט}}{{הערה|[[wikt:ממשה|ממשה]] ב[[ויקימילון|וויקימילון]]}} שהוריד את הספינות למים. המועד להשקת ספינה היה תלוי בגאות המקסימלית הנוצרת פעם בחודש. לקראת ההשקה התברר כי יש צורך בתיקון באחד המנועים, שאותו קל היה יותר לבצע בתוך מבנה המספנה מאשר ברציף הנמל. למרות זאת שכנע הצוות הישראלי את צוות המספנה, בסיוע הבעלים אמיו, להוריד את הספינה למים בכל זאת ולבצע את התיקון כאשר הספינה קשורה לדוברה. הספינה ביצעה הפלגת ניסיון אחת והוגדרה כמוכנה ליציאה.

כשלושה שבועות לפני ההפלגה הופעל באחד הלילות [[גנרטור]] לתוספת חימום, והשכנים התאוננו על הרעש. הדבר הביא למחשבה כי בעת המילוט, כאשר יופעלו מנועי הספינות, יגרום הדבר לתשומת לב רבה. ביוזמת מפקד ההפלגה [[משה טבק]] וקצין המנהלה חיים שחק נבנה סיפור על צורך בתוספת חשמל, באמתלה – שתואמה גם עם אנשי התחזוקה בנמל – כי זרם החוף אינו מספיק לחימום הספינה בחורף הקר. נתקבל אישור רשמי מחברת החשמל כי יש להפעיל מנועים בלילה, העניין הוסבר למשטרה והוכר כצורך. תושבי העיר הורגלו לפעילות הלילית הרועשת, כך שבהגיע מועד ההפלגה לא היה הרעש חריג.

שמות הספינות הוסתרו ובמקומם נשאו הספינות את השלטים STARBOAT עם המספרים 1–5, שהורכבו אחרי היציאה לים. למקרה של צורך בכניסה לנמל הוכנו בספינות שלטי שמות שהושאלו מספינות [[סער 2]] שכבר היו בארץ, כגון "אח"י מבטח", ו"אח"י מזנק". המזון להפלגה נרכש במהלך שבועיים בכמויות קטנות ובחנויות שונות. המזון שכלל [[שימורים]] ו[[נקניק]]ים נאגר בבתי המשלחת ובמחסן המלון בו גרו חלק מאנשי הצוות, והועלה לספינות ערב ההפלגה. כמות המים הנישאת בספינות היא כ-4 מ"ק, וזו נדרשת לשתייה, רחצה ומילוי מי קירור למנועים. מתקן ה[[התפלה]] המותקן אפשר חידוש הכמות לצורך שתייה בלבד.

מעבר לכל ההכנות הטכניות, היו גם קשרים אישיים. אלה מאנשי הצוות שקשרו קשרים רומנטיים במקום נדרשו לא להיפרד מיקירותיהם. ביניהם היו גם שהוזמנו לארוחת החג בבתים בעיר ונאלצו להיעדר ללא הסבר. אלה מהם שרכשו מכוניות נדרשו לא למכור אותן, ואנשי הצוות התבקשו גם לא לדווח דבר למשפחות בארץ.{{הערה|מירון צור 162, 164, 168.}}

===סיפור כיסוי להפלגה===
מרכיב מרכזי בתוכנית המילוט היה שמירה על מסגרת החוק הצרפתי ועמידה בכללי [[משפט ימי|המשפט הימי]]. לשם כך נחתמו מסמכים שיועדו להצגה רק לאחר ההפלגה. המסמך הראשון היה הסכם חכירה, שנחתם ב-[[23 בדצמבר]] בין נתיבי נפט לחברת סטארבואט, ובו הוסכם על חכירת הספינות לסיוע בחיפושי נפט. ההסכם כלל גם אופציה לקניית הספינות. הסכם זה לא הוצג לרשויות בצרפת לפני האישור אך התגלה כחיוני להמשך סיפור הכיסוי לאחר היציאה.

כדי לא ליצור התחייבויות כספיות וכדי להבהיר שישראל אחראית לספינות נחתמו מכתבים המבטלים את ההסכמים ששימשו לקבלת היתר יציאה. במכתבי הביטול נאמר כי ההסכם המחייב הוא זה שנחתם ביולי 1965. מכתבים אלה נשמרו בסודיות אצל המעורבים: [[פליקס אמיו]], מרטין סיאם ו[[משרד הביטחון]] בישראל. בפועל, אף צד לא תבע יותר מהמגיע לו ולא נדרשה הצגתם. כל התשלומים עבור הטיפול בנושא מילוט הספינות נעשו על ידי משרד הביטחון.

לעובדי המספנה בשרבור, הודלף שהספינות מיועדות לחיפושי נפט ב[[אלסקה]] ויעברו דרך [[נורווגיה]] להתקנות ורישום. [[פליקס אמיו]] תדרך את אנשיו למסור שהספינות נמכרו לשימוש אזרחי לחברה לא ישראלית, ולא נהוג בעסקאות כאלה למסור פרטים שלא בהסכמת הקונה. סגל משרד עורכי הדין שייצג את חברת סטארבואט בפנמה תודרך לענות שהספינות נקנו כספינות עזר לקידוחי נפט, תחום שבו הסודיות רבה ולא ניתן למסור פרטים על מקום העבודה של הספינות. חיל הים נדרש להכחיש שקיבל ספינות חדשות, ואסור היה להראות מצב שבו יותר משבע ספינות נמצאות בנמל אחד.

==נתיב ההפלגה==
[[קובץ:PikiWiki Israel 34519 Israel Defense Forces.jpg|ממוזער|600px| מסלול הפלגתן של ספינות שרבורג לישראל 25–31 דצמבר 1969]]
המסע ארך כ-3,100 מיל ימי (למעלה מ-5,700 ק"מ) ללא חניית ביניים, ובתכנון חולק לשלושה חלקים. הקטע הראשון היה באורך כ-1,100 מיל ימי (כ-2,000 ק"מ), וכלל הפלגה ב[[תעלת למאנש]], חציית [[מפרץ ביסקאיה]] (תוך כדי התמודדות עם תנאי ים קשים) והפלגה ב[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] לאורך חופי [[ספרד]] ו[[פורטוגל]], עד לתדלוק מול חופי דרום ספרד. הקטע השני היה באורך כ-1,000 מיל ימי (כ-1,850 ק"מ), וכלל מעבר ב[[מצר גיברלטר]], הפלגה ב[[הים התיכון|ים התיכון]] לאורך חופי [[אפריקה]] קרוב לחופי [[מרוקו]], [[אלג'יריה]] ו[[תוניסיה]] כדי להתרחק מבסיס [[הצי הצרפתי]] ב[[טולון]], עד לתדלוק מזרחית ל[[למפדוזה]]. הקטע השלישי היה גם הוא באורך כ-1,000 מיל ימי, וכלל את חציית מרכז הים התיכון, מעבר ב[[הים האגאי|ים האגאי]] מצפון ל[[כרתים]], יציאה לכיוון [[קפריסין]] כדי להתרחק מ[[חיל הים המצרי]], ומשם לחיפה.

לא היה נמל ביניים שניתן לתדלק בו את הספינות מבלי להסתכן בעיכובן.{{ביאור|למעשה, שליט [[פורטוגל]], [[אנטוניו דה אוליביירה סלזר]], הביע נכונות לעזור בעניין האמברגו אך ממשלת ישראל לא רצתה להזדהות עם רודנות. מירון צור, עמ' 129–132}} נתיב ההפלגה היה באותה דרך בה עברו הספינות הקודמות באוקיינוס האטלנטי ובים התיכון, אך מבלי להיכנס לנמלי [[גיברלטר]] ו[[סיציליה]]. היה סיכון רב כי ספינות שיכנסו לנמל כלשהו, מסיבה של חוסר דלק או מחמת מזג האוויר, יהיו צפויות לפעולה משפטית צרפתית שתעכב אותן.

===עיתוי===
אנשי חיל הים חששו שהפיקוח על הספינות ילך ויחמיר עם הזמן, ולכן שקלו תחילה לבצע את המילוט לאחר בניית שלוש ספינות בלבד. כאשר הסתבר שהצרפתים אינם מחמירים את הפיקוח, נדחתה היציאה לאחר מועד השקתה של הספינה הרביעית. כאשר הגיע מועד זה התחוור שלמעשה לא קיים פיקוח, ולכן נקבע המילוט למועד השקתה של הספינה החמישית, באמצע דצמבר. מרדכי לימון קבע את מועד יציאת הספינות ללילה שבין [[24 בדצמבר|24]] ל-[[25 בדצמבר]] [[1969]], כשתושבי העיר יהיו בעיצומו של [[ערב חג המולד]], בהנחה שאז לא תהיה תשומת לב לנעשה בנמל. מועד חילופי, למקרה שההכנות לא יושלמו או אם מזג האוויר לא יהיה נוח, נקבע לליל תחילת השנה האזרחית, [[1 בינואר]] 1970.

כדי להיערך למבצע נעשתה השגת אישור היצוא במועד כינוס הוועדה המאוחר ביותר לקראת המועד שנקבע. יציאת אוניות התדלוק תואמה כדי שתגענה למקומות המפגש כמחצית היום לפני הספינות. כל ההכנות בשרבור תוכננו לקראת אותו מועד. כל הפעולות נעשו בהנמכת פרופיל ובמגמה להמעיט את הפגנת הנוכחות הישראלית ואת התכונה המיוחדת שלפני היציאה. גמר חופשות החוף נקבע לשעה 12:00 ב-[[24 בדצמבר]], ובמועד זה כל אנשי הצוות נמצאו בספינות, אך עדיין לא נאמר דבר על היציאה באותו יום. בצהרי יום ההפלגה התקיימה ב"קפה דה פארי" בשרבור ארוחת פרידה בה נכחו מרדכי לימון, עוזרו ויקטור זיפשטיין, סא"ל [[עזרא קדם (קצין)|עזרא קדם]] ("כריש"), סא"ל משה טבק, אל"ם הדר קמחי ופליקס אמיו. להקלת המתח, הציג לימון את הצ'קים הבנקאיים המוכנים לתשלום.

בעל המספנות פליקס אמיו נהג לתת מתנה בעת שכלי שיט חדש עוזב את המספנה, אך כדי לא לגלות את התכונה להפלגה לא יכול היה לנהוג כך הפעם. כדי לתת מתנה כלשהי בכל זאת הוצע לאמיו במהלך הארוחה להעביר את סירת המפרש אותה נתן במהלך הבנייה לצוות הישראלי כדי לשייט בה. הישראלים הציעו לקרוא לסירה בישראל "מרי-קריסטין-יעל", על שם בנותיהם של אמיו וקמחי. אמיו שמח להזדמנות והסירה נשלחה מאוחר יותר באונית צים שנכנסה במיוחד לשרבור.

לאחר שכל ההכנות נעשו נוצר חשש שעיכוב היציאה יאפשר זליגת מידע שתגרום לחסימת האפשרות ליציאה. מרדכי לימון הגיע לשרבור והמתין ליציאת הספינות.

===שיקולי הנתיב ומזג האוויר===
[[קובץ:Khadar1.jpg|ממוזער|שמאל|250px|מפקד הפלגת החילוץ תא"ל [[הדר קמחי]], 1972]]
ההחלטה על היציאה הייתה בידי מפקד ההפלגה, אל"ם [[הדר קמחי]], והשיקול העיקרי שעמד לפניו היה התמודדות עם מזג האוויר הסוער הצפוי. קמחי סבר שהמתנה עד המועד הבא, ערב ראש השנה, לא תועיל שכן גם אז עלולה להיות סערה. עמדו בפניו שלוש אפשרויות:
# מצב שבו מזג האוויר קשה, אך מאפשר לצאת בחושך לנתיב המתוכנן.
# מצב שבו מזג האוויר מהווה סיכון ממשי, ואז לא תהיה ברירה אלא להישאר יום נוסף בנמל; מצב זה היה גרוע מבחינת אנשי חיל הים, שכן כל עיכוב עלול להביא לחשיפת התוכנית. כל עיכוב היה עלול גם להביא לבדיקות נוספות של השלטונות, שהיו עלולות להפריך את סיפור הכיסוי.
# יציאה בלילה גם במזג אוויר גרוע, ואז לחצות את [[תעלת למאנש]] ולהיכנס למחסה מהסערה ב[[מצר ים|מצר]] [[סולנט]] בין דרום אנגליה ל[[האי וייט (תעלת למאנש)|אי וייט]]. במשפט הימי המקובל, מותרת עגינה עד 24 שעות עקב מזג אוויר או תקלה ללא הודעה מוקדמת, אך הדבר היה גורר התעניינות וחקירה מצד [[משמר חופים|משמר החופים]] הבריטי, וסיכון של סיפור הכיסוי.

[[ספינות סער|ספינות הסער]] תוכננו לתנאי [[הים התיכון]] ולא לתנאי [[האוקיינוס האטלנטי]], אך אף שהיו קטנות יחסית, בעלות [[הדחק]] של 250 טון בלבד, הוכיחו בניסויי הבריכה כי הן יציבות.{{הערה|1=[http://www.bogreyam.org/maamarim/ArticleFull.asp?ID_Article=550 המבנה המיוחד של ספינות הסער] לפי תכנון מספנות לורסן, מאת אלוף [[שלמה אראל]] יוני 2014.}} בקטע הראשון, שבו היה צפוי הקושי הגדול ביותר, היו הספינות אמורות להיות בעודף יציבות: מכלי הדלק, הנמצאים בגוף הספינה, יהיו מלאים, ואילו חלקה העליון של הספינה יהיה קל יחסית, מכיוון שהספינות לא יישאו חימוש ומערכות על הסיפון ועל התורן. קמחי הכיר את יכולתן של הספינות להתגבר על מזג האוויר בדרך מניסיונו בהפלגת אח"י עכו בינואר 1969 בתנאי מזג אוויר דומים: ים סוער, {{מונחון|גלי גיבוע|באנגלית: Swell, גלים הנוצרים על ידי מערכת מזג אוויר מרוחקת, ומגיעים לאזור שבה שטה האונייה כשהם בעלי אנרגיה רבה}} מערביים גבוהים וגלי רוח צפוניים חזקים. ההיגוי היה קשה אך מפקד אח"י עכו, [[יעקב ניצן]], הצליח להתאים מהירות והספינה התקדמה בהצלחה.

בחינת משטר הסערות באוקיינוס האטלנטי העלתה שהסערות בחורף היו כמעט רצופות עם הפסקה קטנה ביניהן. כל הסערות החלו דרכן בחוף המזרחי של [[ארצות הברית]] והתקדמו צפון מזרחה לאורך [[זרם הגולף]]. כאשר התקרבו לחוף המזרחי מרבית הסערות פנו צפונה לכיוון [[אירלנד]], ורק אחת מתוך עשר סערות המשיכה מדרום לאנגליה ויצרה סופה חזקה מאוד ב[[מפרץ ביסקאיה]] ובחוף האטלנטי הצרפתי. סופה כזאת בקטע הראשון של הנתיב לא אפשרה מעבר [[ספינות סער]]. לצורך ההחלטה היה חשוב לקמחי לדעת איך תתנהג הסערה הנוכחית.

מאז שהופסקו הקשרים הישירים עם [[הצי הצרפתי]] לא ניתן היה לקבל מפות מזג אוויר, ולכן הוכנה מפה כזו מהאזנה לשידורי ה-[[BBC]]. בשתיים לפנות בוקר שמע הקצין תחזית לפיה משתנה כיוון הרוח ממערבית לצפון-מערבית ועוצמתה תיחלש. קמחי הסיק מכך שהסערה מתנהגת כמו מרבית הסערות, והצפי הוא לגלי גיבוע מערביים וגלי רוח צפוניים, מצב דומה לזה ששרר בהפלגת אח"י עכו שנה קודם לכן, אז היו הגלים לפני היציאה בעוצמה 7 ב[[סולם בופורט]]. על סמך הניסיון הנרכש נתן קמחי את ההוראה והספינות יצאו לדרך בשעה 02:30 בנתיב המוביל לישראל.

קבלת ההחלטה הייתה קשה. מפקד המבצע אל"ם [[הדר קמחי]] סמך על כך שהספינות בנויות היטב, המפקדים ותיקים והצוותים מיומנים. הספינות תוכננו להפלגה עד ים בדרגה 5 לפי סולם בופורט בלבד, אך הרוח הייתה בדרגה 7 ב[[סולם בופורט]], ומצב זה נמשך עד אחר הצהריים של היום למחרת ורק בלילה נודע על היחלשות הסערה. מעבר לשיקולים הרציונליים נדרש המחליט להתגבר על חששות רבים. בים קשה כל תקלה קטנה יכולה להביא לאסון: כניסת מים מפתח שלא נסגר כהלכה עלולה לגרום ל[[קצר חשמלי]], ומערכת חיונית אחת שתקרוס עלולה להשבית את ההפלגה. הסיכון לצוות רב, אדם שייפול לים, לא ניתן יהיה להצילו. כדי למנוע צורך בתנועה על ה[[סיפון (אונייה)|סיפון]], הוכנסה {{מונחון|כוות אדם|פתח צר המאפשר הידחקות למעבר אדם כולל דלת לאטימה}} במחיצה שבין חדר המכונות האחורי לבין מגורי הצוות בירכתיים, כלקח וכשיפור לעומת הספינות הקודמות.

==המילוט==
===חמש הספינות וצוותיהן===
{| class="wikitable"
|-
! מספר האונייה{{ש}}בסדרת הבנייה !! שם הספינה !! חודש ההשקה{{ש}}([[1969]]) !! מפקד !! מפליגים נוספים !! צוות !! הערות
|-
| שמינית || '''[[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]]''' || פברואר || סרן [[אריה רונה]] || אל"ם [[הדר קמחי]] – מפקד המבצע{{ש}}סרן [[חיים גבע]] – קצין הניווט של המבצע{{ש}} סגן [[עמירם רפאל]] - [[קצין משמרת גשר]]. || 24 איש || ספינת הפיקוד
|-
| תשיעית || '''[[אח"י געש (סער 3)|אח"י געש]]''' || מאי || סרן גיל קרן || סא"ל [[עזרא קדם (קצין)|עזרא קדם]] ("כריש") – [[סגן מפקד]] המבצע, {{ש}}ליאור מרגולין- [[קצין משמרת גשר]].|| 25 איש || ספינת פיקוד משני
|-
| עשירית || '''[[אח"י חרב (סער 3)|אח"י חרב]]''' || אוגוסט || רס"ן [[חיים שקד]] || || 24 איש ||
|-
| אחת עשרה || '''[[אח"י חנית (סער 3)|אח"י חנית]]''' || אוקטובר || רס"ן גדי בן זאב{{ביאור|בפקודת ההפלגה נקבע כי רס"ן שקד יפקד על אח"י חנית ורס"ן בן זאב יפקד על אח"י חרב. בפועל השתנה הפיקוד, כמפורט בטבלה. במקורות שונים מופיע השיבוץ השגוי, כפי שנכתב בפקודת ההפלגה.}}{{כ}} || || 24 איש ||
|-
| שתים עשרה || '''[[אח"י חץ (סער 3)|אח"י חץ]]''' || דצמבר || סא"ל [[משה טבק]] || סא"ל אריה רינת – קצין המכונה הבכיר{{הערה|1= [http://moreshetyamit.net/?p=3498 רשימת מפליגים בהשלמה] - באתר משמר המורשת הימית.}}{{ש}} רס"ר גדעון איל – קצין המכונה בפועל
| 22 איש ||
|}

===היציאה לים===
הספינות הפליגו משרבור בשעה 02:30, בליל [[חג המולד]], [[25 בדצמבר]] 1969. הספינות לא הדליקו אורות, יצאו מהפתח הראשי של הנמל, ולאחר התרחקות מהחוף פנו ועברו את [[איי התעלה]]. הן הפליגו בשני טורים: את הטור הראשון הובילה [[ספינת דגל|ספינת הדגל]] אח"י "סופה", ואחריה אח"י "חץ" ואח"י "חנית". לשמאלן הפליגו שתי הספינות הנותרות, אח"י "חרב" מובילה ואחריה אח"י "געש". על סיפון אח"י "סופה" המובילה היה אל"ם הדר קמחי, מפקד המבצע, ועל סיפון האונייה האחרונה, אח"י "געש", היה סגן מפקד המבצע, סא"ל [[עזרא קדם (קצין)|עזרא קדם]] ("כריש"). שתי ספינות אלה היו היחידות שהיו בעלות [[מכשיר קשר]] ב[[ת"ג|תדר גבוה]], שאפשרו קשר עם מפקדת חיל הים בישראל. בשאר הספינות היו מכשירי קשר ב[[תג"מ|תדר גבוה מאוד]], שאפשרו תקשורת בין הספינות בטווח קצר של עד 24 קילומטרים. בנוסף למכשירים אלה, הביאו עמם אנשי הצוות שהגיעו מישראל מכשירי קשר ניידים ביתיים (המכונים walkie-talkie).{{ביאור|חלק מהמכשירים נקנו על ידי אנשי המשלחת בחנויות צעצועים בצרפת.}} מכשירים אלה מופעלים על ידי [[סוללה חשמלית|סוללות]], טווח הקליטה שלהם הוא עד שני ק"מ, והם שימשו לקשר בין הספינות. ב[[תורן (ימאות)|תורני]] הספינות הותקנו פנסים ונקבעו סימנים מוסכמים ל[[איתות]] אור.

כל הספינות, מלבד אח"י "חץ" (שהושקה אחרונה, ולכן לא היה זמן להתקין בה), צוידו ב[[מכ"ם]] "קלווין יוז" בריטי המשמש את אוניות הסוחר ל[[ניווט]]. בספינות הסער הקודמות הותקן [[מי"ק|שולחן מי"ק]] המחובר ל[[מצפן]] ומד דרך, ויכול לתת ניווט מחושב. ואולם, בחמש הספינות הללו לא הותקן שולחן כזה, מכיוון שיצרנית השולחן, "נדינסקו" מ[[הולנד]], הביאה לתשומת לב כי פריט זה נחשב לציוד המיועד לספינות מלחמה, ולפיכך אם היה מגיע לצרפת היה נכנס למסגרת האמברגו.

תוכנית מסלול השיט כללה, מהיציאה מנמל [[שרבור]], הפלגה בקטע קצר לכיוון צפון כדי להתרחק מהחוף, ולאחריו קטע ארוך יותר לכיוון מערב כדי להקיף את כף דה לה הייג, {{אנג|Cap de la Hague}} ואת [[איי התעלה]]. הקטע הבא היה בכיוון דרום מערב עד הכניסה ל[[מפרץ ביסקאיה]]. מזג האוויר ששרר בעת היציאה לא אפשר [[ניווט אסטרונומי]], וכדי להבטיח מגע מכ"ם עם החוף נלקח {{מונחון|קורס|כיוון המצפן שאליו מכוון חרטום האונייה}} כ-10 מעלות מזרחה יותר, במגמה לגלות את פורט בארס בחוף [[ספרד]] מול החרטום, ואז להקיף את חופי ספרד ו[[פורטוגל]] במרחק ראייה ביום ואבחנת המגדלורים בלילה כנהוג באוניות קטנות.

===מהלך ההפלגה===
זמן קצר לאחר היציאה התקלקל מכשיר ה[[מכ"ם]] של אח"י "חרב", והקשר עם הספינות האחרות התקיים באמצעות מכשיר בעל טווח מזערי. קצין המשמרת עקב אחר האורות של הספינות מלפנים, אך מפקד הספינה, [[חיים שקד]], חש שהספינה שינתה מסלול. הסתבר שקצין המשמרת בגשר לא הרגיש שהוא עוקב בטעות אחר אורות של אונייה שהפליגה לצרפת. שקד שינה מסלול והגביר מהירות עד שמצא את הספינות האחרות והשתלב למקומו במבנה.{{הערה|רבינוביץ, עמ' 117}}

הקצין הראשון בא/מ "נהריה", שהיה במשמרת בין השעות 4 ל-8 בבוקר, דיווח לרב החובל מאיר פרויס שהבחין באורות חמש ספינות דיג מהירות שעברו מרחוק ואחת מהן גם נצנצה בזרקור. הקצין הראשון היה הולנדי ולא תודרך לצפות לכך, ולכן לא ראה חשיבות להעיר את רבי החובלים בזמן הגילוי.{{הערה|רבינוביץ, עמ' 118}} במהלך היום הועברה הוראת גמר כוננות לא/מ נהריה והיא חזרה לנמל [[אנטוורפן]].

במהלך התנועה ב[[מפרץ ביסקאיה]] היו גלי גיבוע גבוהים ממערב וגלי רוח חזקים מצפון. הגלים לא אפשרו את שמירת {{מונחון|קורס האונייה|כיוון המצפן אליו מכוון חרטום האונייה שהוא גם הנתיב אליו היא מתקדמת.}} מדויק כי החרטום התרוצץ ימינה ושמאלה כ-15 מעלות לכל צד. המהירות המתוכננת הייתה 20 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] (כ-37 קמ"ש) אך עקב העליות והירידות מהגלים לא היה ברור כמה דרך נעשית באמת. רק בקרבת החופים ניתן היה לנווט על סמך תמונת המכ"ם.

===תדלוק ראשון===
הבריטים ב[[גיברלטר]] נהגו לבקש זיהוי ולדווח ל[[מרשם לוידס|חברת לוידס]] על כלי השיט במעבר. לכן תוכנן התדלוק להיעשות לפני המעבר ב[[מצר גיברלטר]]. במקום שנקבע לתדלוק היה ים גלי, ורב החובל אמנון תדמור מצא מקום שקט יותר. הוא עגן קרוב מאוד לחוף במפרצון ליד [[כפר דייגים]], מערבית ל[[כף טרפלגר]]. במקום עוברות אוניות רבות ולפעמים גם עוגנות כך שעגינת האונייה לא משכה תשומת לב.{{ביאור|בחלק מהמקורות מופיע בטעות כאילו התדלוק נעשה בחוף פורטוגל. גם בחוף הפורטוגלי יש מקומות מסתור טובים, אך היות שנמל קסיס בפורטוגל היווה את נמל היעד למטען הפוספטים, העדיף רב החובל אמנון תדמור שפעילות התדלוק החריגה לא תתרחש במימי פורטוגל.}}

ב-[[26 בדצמבר]], בחצות לילה, התקיים המפגש במקום העגינה, כאשר הספינות במרחק כ-300 מטר מהחוף. ראשונות לתדלק היו [[אח"י סופה (סער 3)|אח"י "סופה"]] ואח"י "חץ". לאחר שהאיר היום, יצאה מהחוף [[סירת דיג]] ועליה אדם במדים, שרשם את פרטי האונייה והספינות, אך לא שאל פרטים ולאחר שעה עזב. מאוחר יותר הגיע [[מסוק]] שחג בגובה גשר האנייה ועקב מקרוב מאוד על הפעילות. רב החובל הרים עוגן ו"לאה" התרחקה לכיוון הים תוך המשך התדלוק, כאשר הים השקט הקל את העבודה. הזמן הכולל של התדלוק היה 17 שעות.

====גלריה====
<gallery>
File:LeaSpanishCoast.jpg|אוניית התדלוק לאה בקרבת החוף הספרדי.
File:CaptAmnonTadmor1974.jpg|רב חובל אמנון תדמור בגשר אונייתו.
File:LeaTowingRefuelingSboat26121969.jpg|ספינת סער נגררת ומתודלקת מא.מ. לאה בקרבת החוף הספרדי.
File:SaarBoatBowREfueling.jpg|ספינת סער מתארגנת לקבלת דלק.
קובץ:PikiWiki Israel 34518 Israel Defense Forces.jpg|א/מ "לאה" מתדלקת. הצילום מ[[אח"י געש (סער 3)]], [[27 בדצמבר]] [[1969]]
File:GBZINShanitLea121969.jpg|מפקד אח"י חנית רס"ן גדי בן זאב צופה את [[אח"י חרב (סער 3)]] מתקרבת לאוניית התדלוק "לאה" 27 דצמבר 1969.
קובץ:PikiWiki Israel 34513 Israel Defense Forces.jpg|הספינות [[אח"י חרב (סער 3)]] ו[[אח"י חנית (סער 3)]] מתודלקות יחדיו. צילום מירכתי א/מ "לאה", ברקע החוף הספרדי. 27 בדצמבר 1969.
</gallery>

===חשיפה מוקדמת מהצפוי===
תוכנית המילוט נבנתה כך שיעד ההפלגה יישאר חסוי. מסיבה זו הפליגו הספינות בליל חג המולד, כדי שמעט אנשים יראו אותן. אמיו הצליח לעכב את פרסום הידיעה בעיתוני שרבור עד למחרת חג המולד, אם כי הוא עצמו דיווח כבר באותו יום למשטרה כדי לעמוד בדרישות החוק. כמעט שתי יממות עברו עד שהעובדה כי הספינות עזבו נקלטה בממשלת צרפת, אך קוראי הדיילי טלגרף ב[[לונדון]] קראו כבר בעיתון שיצא בשבת, [[27 בדצמבר]]{{הערה|אברהם רבינוביץ, עמ' 121–122}} את ה[[סקופ]] כי {{ציטוטון|ספינות תותחים של ישראל נעלמו.}} לשאלות כתבים ענה מרדכי לימון שאינו יודע דבר; איש המכס בשרבור סיפר ש{{ציטוטון|הספינות יצאו לאסדות קידוח באלסקה דרך נורווגיה.}} ואולם, מפגש התדלוק ליד החוף הספרדי נחשף, ואז התברר כי כיוון תנועת הספינות הוא לים התיכון ולא לים הצפוני. התקשורת מלאה דיווחים וגם בעיתוני הארץ פורסמו כתבות.

===תדלוק שני===
הספינות יצאו יחד ועברו את [[מצר גיברלטר]]. הן לא ענו לדרישת הזיהוי, אך קיבלו ברכת דרך צלחה מהבריטים. בחצות ליל 27 בדצמבר דיווח ה-[[BBC]] כי {{ציטוטון|רב חובל יווני שנכנס זה עתה לנמל גיברלטר דיווח לעיתונות, שנדמה לו שראה את חמש הספינות שנעלמו בצרפת חוצות את מצר גיברלטר.}} הייתה זאת דרכם של הבריטים כדי לצאת ידי חובת דיווח.{{הערה|אברהם רבינוביץ, עמ' 131.}} למחרת שודרו תמונות בטלוויזיה הבריטית והחלה מהומה תקשורתית עולמית. ב-[[28 בדצמבר]] חג מעל הספינות מטוס סיור צרפתי מדגם {{אנג|Breguet Atlantic}}, והיה ברור שהצרפתים יודעים את מקום הספינות ואת נתיב ההפלגה שלהן.{{הערה|מירון צור, מוקה לימון, עמ' 171.}}

א/מ "תמר" עוכבה באזור עד ששוחררה בשעה 06:50, ושלוש שעות מאוחר יותר שוחררה גם א/מ "לאה" להמשיך בדרכה. מצב הים החל להיות שוב קשה. בקטע זה נעשתה החלפת מסנני דלק למנועים; לצורך ההחלפה הושבת בכל פעם מנוע אחד שלו הוחלף מסנן הדלק, והספינות נעו באמצעות שלושה מנועים במהירות 20 קשר. להמשך השיט נבחר נתיב קרוב לחופי [[אפריקה]]. מפקד ההפלגה סבר שהאיום בשלב זה בא בעיקר מהצי הצרפתי מצפון.

אוניית הנוסעים א/מ "דן" הקדימה ביממה להגיע לאזור התדלוק. כאמור, רב החובל [[יוסף דרור]] הציע לקיים את התדלוק בקרבת האי [[למפדוזה]], שם יש תנועה מופחתת של כלי שיט. המפגש התקיים בבוקר [[29 בדצמבר]], והתדלוק החל בשעה 08:30. בשעה 20:30 הגיעה לאזור [[ספינת ביון]] [[סובייטי]]ת שעקבה מקרוב אחר הנעשה. התדלוק נמשך עד שעה 22:30.

====גלריה====
<gallery>
File:DanRefuelingSB.jpg|האונייה דן מתדלקת אחת מספינות שרבורג. צילום מאח"י חרב דצמבר 1969.
File:ChanitLeavingDan.jpg|אחת מספינות שרבורג מתדלקת מירכתי האונייה 'דן' בקרבת האי [[למפדוזה]]
File:AyalonAntebi.jpg|קצין המכונה רוני אילון וקצין האלקטרוניקה רחמים ענתבי בגשר [[אח"י חנית (סער 3)]] באופק אוניית התדלוק 'דן'.
File:RefuelingFrmChanitBridge.jpg|ספינת סער מתקרבת לתדלוק בים גלי.
</gallery>

===פעילות המצרים והסובייטים===
המידע התקשורתי הרב הגיע לידיעת [[חיל הים המצרי]]. היועצים הסובייטיים בצי המצרי הציעו למצרים להשתלט על הספינות בדרכן מתוך ידיעה שאינן חמושות. המקום שהומלץ ליירוט בין [[תוניסיה]] ל[[סיציליה]], והמצרים שיגרו [[משחתת]] מ[[סדרה (אונייה)|סדרת]] [[המשחתות מסדרת סקורי|סקורי]] מ[[אלכסנדריה]] וכלי שיט נוספים לבצע זאת. במהלך ההפלגה נתקלה המשחתת בקשיים טכניים, והיא חזרה לנמל.{{ביאור|אף כי מבחינה אופרטיבית המקום המומלץ היה נכון, ייתכן שברמה המדינית נשקלה חוסר הכדאיות מהרחבת [[מלחמת ההתשה]] בפעולה בפרופיל גבוה.}} אפשרות נוספת שנשקלה הייתה תקיפת הספינות הישראליות על ידי ספינות טילים מצריות מ[[פורט סעיד]], אך גם משימה זו לא יצאה לפועל עקב מצב הים הקשה לספינות קטנות, או – לפי הרישום המצרי – עקב התנועה המהירה של הספינות.{{הערה|[[פסח מלובני]], '''דגל אדום מעל המזרח התיכון''', הוצאת אפי מלצר בע"מ, 2017, עמ' 137.}} הפלגת המשחתת וחזרתה לאלכסנדריה התגלו על ידי [[המודיעין הימי]] והועברו לידיעת מפקד ההפלגה. על מנת להקטין סיכוי למפגש עם הצי המצרי נשלחו אח"י געש ואח"י חץ לדרכן מיד כשסיימו את התדלוק. ביציאה המזרחית מהים האגאי עברו הספינות משני צידי האיים קסו וסקרפנטו.

[[ספינת ביון]] של [[הצי הסובייטי]] עקבה אחרי התדלוק בלמפדוזה. מעבר לכך לא הייתה היערכות מיוחדת בשייטת הסובייטית בים התיכון.

===מזרח הים התיכון===
בשל תקלה נאלצה אח"י חץ לכבות מנוע אחד, ומפקד המבצע הדר קמחי החליט לפצל את הכוח, ושלח את זוג הספינות אח"י חץ ואח"י געש בפיקוד סא"ל עזרא קדם ("כריש") לדרך מיד כשגמרו לתדלק. שלוש הספינות הנותרות יצאו לדרכן שמונה שעות מאוחר יותר, כשגמרו לתדלק. אף כי הים היה גבוה נעו הספינות במהירות 30 קשר (כ-55 קמ"ש). הכוח התאחד בדרום [[הים האגאי]] מצפון ל[[כרתים]]. בינתיים החלו מספר מנועים להוציא אדי מים. מחשש שאובדן מים יחייב לכבות מנועים, בדק קמחי את מיקומן של אוניות סוחר ישראליות באזור, לצורך גרירת הספינות בעת הצורך. יציאת הספינות כבר הייתה ידועה בשלב זה, ותחנת החוף בחיפה ביצעה את הבדיקה ויצרה קשר עם שבע אוניות שכולן דווחו ברצון את מיקומן ונתיב תנועתן והתנדבו לסטות מנתיבן ולהגיש ללא תשלום כל עזרה שתידרש. התגובה הייתה מעודדת, אך בסופו של דבר לא היה צורך בגרירה.

רשויות הצי ב[[יוון]] פרסמו הודעה שממנה השתמע כי יאותו לתדלק את הספינות. ממלא מקום ראש [[ממשלת יוון]] אף בירך את הפעולה הישראלית בלא לנקוב בשמות.{{הערה|רבינוביץ, עמ' 137.}} בעת ההפלגה בים האגאי עברו שתי [[אוניית מלחמה|ספינות מלחמה]] לא מזוהות ליד הכוח. [[הזירה הימית במלחמת ההתשה|מלחמת ההתשה]] הייתה בעיצומה, ובמפקדת חיל הים הועלה חשש ממארב [[צוללת]] של [[חיל הים המצרי]] ביציאה מהים האגאי. לאור מצב הים הסבירות לכך הייתה נמוכה, וגם בים שקט ספינת סער מהווה מטרה קשה מאוד לפגיעה ב[[טורפדו]]. הספינות נפגשו מחדש מצפון לכרתים משם לקחו {{מונחון|קורס|כיוון המצפן אליו מכוון חרטום האונייה.}} מזרחה עד [[קפריסין]] ומשם פנו לחיפה.

זוג מטוסי [[מקדונל דאגלס F-4 פנטום|פנטום]] של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]] נשלח לפגוש את הספינות ולאבטחן, ומטוס [[נורד 2501 נוראטלס|נורד]] סייר בגזרה דרומית יותר. יציאת ספינות שייטת ספינות הטילים מחיפה למפגש עם ספינות שרבורג בוטלה אם מחמת מצב הים ואם לצורך הקטנת פרופיל.

===הספינות בחיפה===
ב-[[31 בדצמבר]] 1969 אחר הצהריים הגיעו הספינות ל[[חופי ישראל]]. הספינות עוכבו במרחק מהחוף עד רדת החשיכה, ורק בשעה 18:30 נכנסו ל[[נמל הקישון]] שבחיפה. כדי להוריד את המתח ב[[יחסי ישראל–צרפת]] נמשך סיפור הכיסוי גם לאחר הכניסה. הספינות נכנסו בלילה כאשר הצוותים בבגדים אזרחיים ושלטי STARBOAT גלויים בצדי הגשר. הן הוצגו כשייכות לחברת נתיבי נפט.

לפי הוראת מפקדת חיל הים התראיין רק סא"ל עזרא קדם ("כריש") לאמצעי התקשורת. פיקודו של אל"ם הדר קמחי על המבצע הוסתר מאמצעי התקשורת כדי שלא להדגיש שזה היה מבצע של שייטת ספינות הטילים. במשך מספר חודשים נשארו הספינות בלי חימוש מלבד [[תותח אורליקון]] 20 מ"מ. לאחר מכן חומשו ב[[תותח אוטו מלרה 76 מ"מ]] ובטילי [[גבריאל (טיל)|גבריאל]], והצטרפו לשייטת ספינות הטילים ב[[בסיס חיפה]].

<gallery>
קובץ:The first of Cherbourg boats arriving at Haifa, D376-032.jpg|הראשונה מספינות שרבורג ניגשת לרציף [[מספנות ישראל]] ב[[נמל הקישון]] [[31 בדצמבר]] [[1969]]
קובץ:The first of Cherbourg boats tied up at Kishon Port, D376-035.jpg|ספינות שרבורג הראשונות עוגנות בנמל קישון
קובץ:The first of Cherbourg boats at Haifa, D376-031.jpg
קובץ:Tying the Cherbourg boats to the pier at the Kishon Port, D376-033.jpg
קובץ:The first of Cherbourg boats at Haifa, D376-028.jpg
קובץ:The first of Cherbourg boats at Haifa, D376-030.jpg
File:StarboatArriveKishonPort.jpg|אחת מספינות שרבורג מסיימת את המסע ומתקרבת לרציף מספנות ישראל 31 דצמבר 1969.
קובץ:CBcomandersdayan.jpg|שר הביטחון מברך את צוותי ספינות שרבורג בהגעתם ארצה.{{ביאור|מימין לשמאל: הרמטכ"ל [[חיים בר-לב]], מפקד חיל הים [[אברהם בוצר]], מפקד אח"י חרב [[חיים שקד]], שר הביטחון [[משה דיין]], [[אריה רונה]], [[הדר קמחי]] ו[[משה טבק]].}}
קובץ:StarboatsInISKishon1970.jpg|חמש ספינות שרבורג ברציף [[מספנות ישראל]], ינואר 1970.
</gallery>

==תגובות למבצע המילוט==
איש מהמתכננים ומהמבצעים לא שיער את התהודה התקשורתית שיחולל המבצע. כאמור, העיתונאים באירופה גילו את האירוע יום אחד מוקדם מהצפוי, ומכיוון שתקופת החגים שבין [[חג המולד]] ל[[סילבסטר|ראש השנה האזרחית]] היא תקופת חופשות ולא היו באירופה התרחשויות אחרות, היה המבצע במרכז תשומת הלב התקשורתית. התלהמות אמצעי התקשורת הביאו במבוכה את ממשלות צרפת וישראל, שקיימו דיון דחוף תוך כדי המילוט ואף מתחה את עצביהם של המפליגים.

===תגובות בצרפת===
שר החוץ הצרפתי, [[מוריס שומאן]], קטע את חופשת חג המולד וזימן אליו את שגריר ישראל. השגריר [[ולטר איתן]] לא היה בפריז ולפגישה הגיעו הציר [[איתן רון]] ודובר השגרירות אבי פרימור. שומאן הנרגז הודיע שאינו מאמין שהספינות בדרכן לישראל, אך איים שאם אכן הדבר נכון יהיו לכך השלכות חמורות על יחסי ישראל–צרפת, וכי האלוף מרדכי לימון ודובר השגרירות אבי פרימור יוכרזו [[אישיות בלתי רצויה]].

שר ההגנה הצרפתי, [[מישל דברה]], שהיה ראש ממשלה בתקופת דה גול, לא תמך באמברגו.{{הערה|מירון צור, '''מוקה לימון''', עמ' 140}} עם זאת, מכיוון שחשש שהתקלה תירשם לחובתו, או שחשש כי מוצאו היהודי יזהה אותו עם ישראל, הציג תגובה נרגזת במיוחד ודרש לפעול נגד הספינות. דברה הורה לרמטכ"ל צבא צרפת, [[גנרל]] מישל פורקה (Michel Fourquet), ליירט את הספינות. בעת מתן ההוראה היו הספינות לאחר התדלוק הראשון ועשו דרכן בים התיכון במרחק כ-400 מיל ימי (כ-740 ק"מ) מבסיס הצי הצרפתי ב[[טולון]]. הרמטכ"ל, שהיה אוהד לעניין הישראלי,{{הערה|מירון צור, עמ' 112.}} ראה זאת כהוראה לא חוקית והודיע ל[[ראש ממשלת צרפת]] [[ז'אק שבאן-דלמאס]] שאינו מתכוון למלא אותה ואם יחייבוהו יתפטר.{{הערה|מירון צור, עמ' 175.}} גם ראש הממשלה לא מצא צידוק לפעולה צבאית וביטל את הוראת דברה. דברה המשיך בקו הנזעם, אך הנשיא [[ז'ורז' פומפידו]] לא הפסיק את חופשת חג המולד שלו ויחד עם ראש הממשלה החליט שאין זה אינטרס של צרפת להחמיר את היחסים עם ישראל והורה להנמיך את התגובה למינימום הנדרש, אף על פי שמדינות ערב היו משוכנעות שהמילוט נעשה בידיעת ממשלת צרפת. הם היו מודעים לכך שמרבית הצרפתים ראו במילוט מעשה נכון.{{הערה|רבינוביץ, עמ' 149.}}

סיפור הכיסוי של הספינות הקל על הביקורת שהוטחה בממשלת צרפת, כאשר הסתבר שלא הייתה עבירה על החוק הצרפתי. מספנות שרבור היו מוגנות מתביעה ובעליה [[פליקס אמיו]] לא הועמד לדין. עם זאת, כדי לרצות את שר הביטחון הושעו שלושה בכירים מתפקידיהם: הגנרל בונטה, האחראי לקשרי יצוא חוץ; הגנרל קאזל, מנכ"ל משרד הביטחון; והאדמירל בואילו, מפקד המחוז הימי.

גם ממשלת ישראל לא הייתה מעוניינת בהחרפת היחסים עם צרפת, אם כי לא התכוונה לעבור בשתיקה על גירוש דיפלומטים. בתגובה לאיומים נרמז דרך אנשי קשר בדרגי ביניים שישראל מוכנה לחשוף את כל המגעים בעניין ולאור המבוכה הצפויה לממשל לא ננקטו צעדים חריפים. שר הביטחון משה דיין נעתר לבקשת ממשלת צרפת להחזיר את מרדכי לימון מצרפת, והשלטונות הצרפתיים הניחו לעיתונות לפרסם כאילו הוכרז כאישיות בלתי רצויה כדי להרשים את הערבים. כשנודעה דרישת הממשלה הצרפתית להחזרת לימון לארץ היו בצרפת רבים שמחו על כך. הפגנת התמיכה במרדכי לימון הגיעה לשיאה כאשר עשרות חברים צרפתים הגיעו למסיבת יום הולדתו ה-46, ב-[[3 בינואר]] [[1970]].{{הערה|מירון צור, עמ' 181.}} לימון ביקר מאז מספר פעמים בצרפת כאזרח פרטי ללא עיכוב.

למרות אזהרתו של שר החוץ, מוריס שומאן, לא נדרש דבר מאבי פרימור, והוא המשיך בתפקידו כדובר שגרירות ישראל ב[[פריז]].

===בשרבור===
למרות הגינוי מטעם ממשלת צרפת שררה בקרב הצרפתים אהדה למבצע המילוט. בעיר שרבור זו הגיעה לשמחה כללית מצד התושבים. מספנות CMN קיבלו את התמורה הכספית עבור הספינות, והודות לסיפור הכיסוי אף אדם מהמספנות לא נתבע על הפרת חוק האמברגו. הניסיון שנרכש בבניית הספינות והפרסום העולמי שקיבלו בעקבות המבצע, הביאו לגאות בעסקים ולהזמנות לבניית עשרות כלי שיט מדגמים דומים ל[[יוון]], ל[[מלזיה]], ל[[איראן]], ל[[לוב]] ואף לגרמניה.

מנהל הנמל בשרבור התלונן שיציאת הספינות לא דווחה לו 24 שעות לפני שבוצעה, ולפיכך הייתה עבירה על כללי הימאות. כאשר נשאל אם תצפית הנמל הבחינה בספינות היוצאות ענה בשלילה. התגובה לתלונה הייתה שכלל הימאות המדובר נוגע לאוניות שהגיעו לנמל מבחוץ, ולגבי ספינות חדשות שיורדות למים חייבת המספנה להודיע לנמל, אך אף אחת מהספינות הקודמות לא דיווחה על יציאתה למנהל הנמל אלא נפרדה מהאדמירל. הדיווח שתצפית הנמל לא הבחינה בספינות היוצאות{{ביאור|[[הדר קמחי]] מציין בדו"ח כי הורה שהספינות יצאו ללא אורות ניווט.}} ניקה את מנהלת הנמל מטענה אפשרית על אי העברת מידע בזמן אמת. טענתו של מנהל הנמל הגנה עליו מהאשמות כאילו גם הוא אחראי למילוט הספינות, והוא המשיך בתפקידו.

ישראלים שביקרו שנים רבות מאוחר יותר בשרבור ראו את [[דגל ישראל]] מתנופף ברמה מעל הארסנל שהפך למרינה. מנהל המרינה הסביר שהפרסום שהביא מילוט הספינות תרם לשגשוגה של שרבור.{{הערה|דיווח רס"ן מיל גדי בן זאב.}}

===בנורווגיה===
שמה של נורווגיה נקשר לפרשה בלא ידיעת ממשלתה,{{הערה|{{דבר||דיון בפרלמנט הנורבגי על ספינות הטילים|19700108|24}}}} וזו חששה לקשריה עם צרפת ועם העולם הערבי. השגריר הנורווגי בפריז פרסם הצהרה, על פיה חברת "סטארבואט" אינה רשומה במרשם החברות בנורווגיה. מספר חודשים לפני האירוע כובד סיאם על ידי מלך [[נורווגיה]] בדרגת מפקד ב[[מסדר אולף הקדוש]], ועתה נעשה מושא לביקורת. היו איומים של תומכי [[הארגון לשחרור פלסטין]] על משפחת סיאם ומשטרת נורווגיה הציבה שמירה על ביתם. במקביל הוזמן [[מרטין סיאם]] לחקירה במשרד המשפטים הנורווגי.

כריסטיאן סיאם, בנו של מרטין סיאם, התקשר בלילה ל[[מילה ברנר]], שהיה אתם בקשרי עסקים וידידות וידע על מעורבותו של סיאם בעסקה, ותיאר את מצבם. ברנר החליט לטוס מיד לנורווגיה, אם כי צבי צור התנגד לכך נמרצות וביקש גם ממרדכי פרידמן וממרדכי לימון לשכנע אותו שלא ייסע. זאת, מכיוון שבשלב זה עוד לא אושר להראות קשר בין הספינות לישראל, ומבחינת צבי צור הייתה זו עסקת תיווך ששכרה בצידה. לדעתו סיאם יחזיק מעמד והלחץ יתפוגג, ויכול היה לטעון שאף נורווגי לא היה בספינות ולא נעשה שימוש בדגל הנורווגי.

למרות הלחץ החליט ברנר לטוס לנורווגיה.{{הערה|רבינוביץ, עמ' 140}} עם הגיעו הסביר ברנר ש[[החברה הימית להובלת פרי]] שבבעלותו היא שעומדת גם מאחורי רכישת הספינות, ושהרכישה נעשתה על מנת להפעילן לצורכי שלום בשירות לקידוחי נפט. {{ש}}
ברנר הסביר עוד שהחברה בבעלותו בנתה אוניות במספנות קבוצת אקרס כולל [[מכלית]] ענק שנבנתה באותה עת, וכן שהמעורבות של מרטין סיאם בתיווך הייתה לפי בקשתו של ברנר, כמקובל בעולם העסקים. ברנר ציין שגם הוא היה עושה אותו דבר עבור נורווגיה אם סיאם היה מבקש זאת ממנו.{{הערה|ד"ר [[דניאלה רן]], עמ' 173; גם פרסום ב[[מעריב]] ב-30 דצמבר 1969.}}

נראה שאופן הצגת הדברים על ידי מילה ברנר לא גרם נזק לישראל. הממשל והעיתונות בנורווגיה לא קיבלו את סיפור הכיסוי כפשוטו, ונראה כי הבינו שהספינות אינן מיועדות רק לחיפושי נפט. לחץ הממסד הנורווגי על סיאם התפוגג, המתח בין צרפת לנורווגיה ירד וגם [[יחסי ישראל–נורווגיה]], שהיו טובים באותה עת, לא נפגעו בעקבות הפרשה. ברנר הקריב את אמינותו כדי לסייע לידידו סיאם, ובעלי חברת אקרס תמכו בסיאם והדגישו שאין רבב במעורבותו במילוט. בלא קשר למעורבותו במילוט ביקש סיאם להעבירו מתפקיד יו"ר אקרס.{{הערה|ד"ר דניאלה רן, עמ' 176. }}

===תגובות בישראל===
הטלוויזיה והעיתונות הישראלית החלו לדון בנושא כאשר הספינות בדרכן לישראל. [[הארץ]] ו[[על המשמר]], הקדישו את כל הדף הראשון לתיאורים חגיגיים, דיונים והערכות.{{הערה|עיתון הארץ מתאריכים 29 ו־30 בדצמבר 1969.}} מצב הרוח הלאומי בישראל ושל היהודים בעולם עלה מאוד באותם ימים.

כניסת הספינות דווחה לראש הממשלה [[גולדה מאיר]] בעת שהשתתפה בישיבת הנהלת [[הסוכנות היהודית]]. ראש הממשלה סיפרה על כך לאנשי הסוכנות ונענתה במחיאות כפיים סוערות. המילוט זכה לכותרות ראשיות בעיתונים במשך כל ימי המסע ולאהדה ציבורית רחבה.

במקביל, נעשה ניסיון להרגעה ברמה המדינית. [[שגריר צרפת בישראל]], פרנסיס אירה, נפגש עם שר החוץ [[אבא אבן]] וביקש הסבר לפרשה. שר החוץ הסביר כי {{ציטוטון|במידה שידוע לנו חברת סטארבואט רכשה את הספינות מהמספנות בשרבור. כאשר מספנה זו קיבלה מהשלטונות הצרפתיים את כל הרשיונות הדרושים. חברת סטארבואט התקשרה עם החברה הישראלית נתיבי נפט והגיעה עמה להסכם בדבר החכרת הספינות .......הדרושות לחברה לצרכיה האזרחיים. ...... כפי שנמסר לשר החוץ מהנהלת חברת נתיבי נפט הכוונה שהספינות תשהינה בחופי הארץ, תועסקנה כספינות אזרחיות לכל דבר ותופעלנה על ידי חברת נתיבי נפט. אם ממשלת צרפת רוצה לברר את פרטי ההסכמים – ממשלת ישראל תעשה מצידה את כל הדרוש לעזור בכך.}}{{הערה|ליאת לרר, עמ' 80}} לאחר תשובת שר החוץ חייבה ממשלת ישראל את חיל הים להתנהג עם הספינות לפי סיפור הכיסוי המעודכן. הספינות הוחזקו מספר חודשים במעגן הקישון בתצורה שבה הגיעו, ורק אז חומשו במערכות תותחים וטילים והועברו לבסיס בנמל חיפה.

האלוף מרדכי לימון השלים שמונה שנות שירות בתפקידו כראש משלחת הרכש בפריז. מבצע המילוט היה המבצע האחרון שלו בתפקיד. בעת שהגיע לישראל, ב-[[9 בינואר]] [[1970]], התקבל בשדה התעופה על ידי שר הביטחון משה דיין וצמרת צה"ל, ונישאו דברים לכבודו.

מפקד חיל הים, האלוף אברהם בוצר, שלח בתחילת ינואר 1970 מכתבי תודה והוקרה לגורמים שלקחו חלק במבצע, ביניהם: לרבי החובלים [[יוסף דרור]] ואמנון תדמור, לחברת צים, לידי מנהל התפעול מר חוברס, שהעביר למתכנן התדלוק [[אדמונד וילהלם ברילנט]] ו[[מכונאי ראשי]] אלכסנדר צבירן מקווי אירופה, ל[[מספנות ישראל]], לחברת נתיבי נפט, ולאנשי [[משרד החוץ]] ו[[משרד הביטחון]] שסייעו במבצע.

ישראל הרשמית נמנעה מלהתבטא בנוגע לספינות במשך זמן רב, כדי לא להרגיז את הצרפתים.{{הערה|{{מעריב|אורי דן|המברק הסודי לשרבור בישר: ניסויי הטיל "גבריאל" הצליחו|19700506|98}}; {{מעריב||המשך|19700506|114}}}}
ביוני 1971, במהלך טקס סיום [[קורס חובלים]], הכריז שר הביטחון משה דיין כי {{ציטוטון|חיל הים מפעיל את ספינות שרבורג}},{{הערה|{{מעריב|ראובן בן צבי|ספינות שרבור - במפגן ימי מרהיב|19710616|30}}}} ובכך שם קץ לסיפור הכיסוי האחרון בנושא. פרטי המבצע נשארו מסווגים וממודרים שנים רבות לאחר הביצוע. נושאים מהותיים מופיעים במקורות בצורה שונה.{{ביאור|לצורך כתיבת הערך נעשתה הצלבה בין המקורות, כולל בדיקת אסופת המברקים ותשאול המשתתפים. תיאורים שונים נבדקו והועדף הפרסום של מדור היסטוריה בחיל הים.}}

באופן מקרי, התפרסם סמוך למועד המבצע השיר [[יידישע פיראטן]], שביצעה [[להקת חיל הים]]. היו שחשבו שהשיר מתאר באופן הומוריסטי את המבצע, שבו יהודים התנהגו כ[[שודדי ים]]. אולם השיר נכתב עוד לפני המבצע.
<gallery>
קובץ:PikiWiki_Israel_34515_Israel_Defense_Forces.jpg|מנוחת "ספינות שרבורג" בנמל הקישון. הספינה הקרובה [[אח"י חץ (סער 3)]] עדיין ללא מכ"ם, ינואר 1970.
קובץ:Boats2.jpg|מכתבו של האלוף בוצר שנשלח לאנשי [[צים]] שלקחו חלק במבצע{{ביאור|נשלח דרך מנהל התפעול בחברת צים מר חוברס}}
</gallery>

==סיכום מבצע המילוט==
קצין הלוגיסטיקה רס"ן חיים שחק עסק בפינוי משרדי המשלחת ושילח את המשפחות לארץ, לאחר שווידא כי כל החובות שולמו. מיד לאחר יציאת הספינות הגיע מרדכי לימון לחדרו של פליקס אמיו בהוטל אטלנטיק ומסר לו שני [[צ'קים בנקאיים]] משני בנקים שונים, שנועדו לכסות את חובות משלחת משרד הביטחון והתחייבות הרוכש STARBOAT. המסירה באמצע הלילה לא הייתה רק מחווה כלפי האיש שעמל וטרח על בניית הספינות ושילוחן, אלא גם כדי שאמיו יוכל להגיד שתמורת הספינות שולמה במלואה, כדי שלא תיווצר תואנה לתביעת זכות עיכבון ב[[משפט ימי]] נגד הספינות בגלל חוב כספי. אמיו לא חיכה לשאלות, ומיד לאחר קבלת הצ'קים יצא ברכבו ל[[שווייץ]] והפקיד את הצ'קים בבנק.{{הערה|1=תא"ל [[הדר קמחי]], [http://moreshetyamit.net/?p=2497 סיכום מבצע נועה] באתר משמר המורשת הימית.}}

===תקלות טכניות===
ההפלגה הארוכה שמרביתה נעשתה בים סוער עברה ללא תקלות משמעותיות. עם זאת, במהלך ההפלגה הופיעו מעט תקלות:

במהלך התדלוק הראשון ב[[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]] כבו כל המנועים, והתברר כי נמצאו מים בדלק. כך היה גם בתדלוק אח"י חץ, שתודלקה במקביל מאותו מכל של א/מ '''לאה'''.{{הערה|1=[http://moreshetyamit.net/?p=2510 א/מ לאה – תדלוק ספינות שרבורג], סיפורו של סא"ל אלי קמה באתר משמר המורשת הימית.}} בשתי הספינות נלקחו דגימות דלק, ונעשה ניקוז מים וסינון הדלק במשך שעות. כ-3,000 ליטר [[סולר]] נשפכו לים.{{ביאור|הסיבה לכניסת מים לדלק אינה ברורה. הדיווח מהים היה שמי ים נכנסו היות שלא נעשתה הפרדה מלאה של קו שאיבת המים מהמכל. טענה אחרת שהמים בדלק היו מי שתייה. היות שצינור מים מתוקים בקו העובר מקדמת האונייה למערכת החלוקה בחדר מכונה דלף בתוך מכל הדלק.}} הדלק שסופק לשלוש הספינות האחרות היה נקי ממים.

תקלה אחרת קרתה בעת התדלוק הראשון, כשחבל הסתבך במדחפי [[אח"י חרב (סער 3)|אח"י חרב]]. הצוללן צבי ציזלינג מ[[עין חרוד]] (איש שייטת 13 ובנו של [[אהרן ציזלינג]]) שהיה עם הצוות ירד למים ושחרר את החבל מהמדחפים.

במהלך התדלוק השני התגלתה נזילת מים מראש [[צילינדר (הנדסת מכונות)|צילינדר]] במנוע מס 2 של אח"י חץ והמנוע כובה. אח"י חץ המשיכה בהפלגה עם שלושה מנועים בלבד שאפשרו מהירות 20 עד 25 קשר. הספינה הפליגה עם 3 מנועים, וכאשר נדרשה הגברת מהירות הונע גם המנוע הרביעי. באותה עת דווח על אדי מים רבים היוצאים מהמנועים, תופעה המהווה סימן לסדקים במערכת הקירור. עם זאת המנועים לא כובו והצוות הוסיף מים למנוע תוך כדי עבודה. זו הייתה תקלה אופיינית למנועי הספינות, ללא קשר להפלגה או לתופעת המים בדלק. [[התפלת מי-ים|מתפיל המים]] שנשאה כל ספינה היה בעל הספק קטן מאוד. בחלק מהמנועים התפוצצו צינוריות מים ושמן שהוחלפו במהלך ההפלגה.

===תפקוד הצוותים===
המפליגים שיצאו לדרך חשו סיכון מתגובה צרפתית וגם מהים הסוער. האנשים שמו מבטחם במפקדיהם והרגשת "הביחד" נתנה ביטחון. חלק מאנשי הצוותים סבלו מ[[מחלת ים|מחלת הים]], אך תפקדו היטב בים הסוער ועמדו במשימה.

מניעת סיכון חיי אדם הוא ערך שיש לו עדיפות, אך לו היה צורך ב[[פינוי רפואי]] היה על הספינות להיכנס לנמל בדרך, דבר שהיה מסכן את סיפור הכיסוי. כלל ידוע לימאים הוא ש"בדרך הביתה הצוות תמיד בריא", ואכן לרופא ד"ר דורי הרר שהפליג באח"י חץ כמעט ולא הייתה עבודה. [[שף|טבח]] טירון שצורף לאח"י סופה לא הצליח להתגבר על מחלת הים, איבד נוזלים והיה חשש ל[[התייבשות]]. הטבח הועבר לאונייה "דן" בעת המפגש עמה. בעיה יחידה קרתה למנוען שסבל מ[[אבנים בכליות]]. המקרה היה באותה ספינה בה הפליג הרופא ד"ר דורי הרר וטופל מיד.
<gallery>
קובץ:TABAKsufa.jpg|ממוזער|צוות [[אח"י סופה (סער 3)]] עם מפקד הפלגה [[משה טבק]] יושב במרכז [[אריה רונה]] מפקד הספינה.{{ביאור|חמישי מימין בשורה העליונה עם הזקן - הסיפונאי עזרא בנימין.}}
File:AyalonLavieDirector.jpg|קצין המכונה רוני אילון וקצין המשמרת איתן לביא בעמדת המכוון של [[אח"י חנית (סער 3)]]
</gallery>

==אחרית דבר==
[[קובץ:CovadongaIquique ex HetzHanit.jpg|ממוזער|שמאל|250px|אח"י חץ ואח"י חנית משייטות בצי של צ'ילה בשמות: החץ – LMC Covadonga והחנית – LMC Iquique{{תמונה להחלפה}}]]
[[קובץ:Memvsh.jpg|שמאל|250px|ממוזער|דף מזכרת 40 שנה למבצע המילוט. ספטמבר 2009]]
[[קובץ:Sufaunderwater.jpg|ממוזער|250px| גוף הספינה אח"י סופה, כאטרקציה לדגים ולצוללים באילת. תמונת הצלם ברק ניקולס מצרפת שזכתה בפרס בתחרות הצילומים "אילת רד סי", אוקטובר 2013]]
חמש ספינות הסער שמולטו משרבור השתתפו עם אחיותיהן בקרבות הטילים [[הזירה הימית במלחמת יום הכיפורים|במלחמת יום הכיפורים]]. הימצאות חמש ספינות שרבורג בסדר הכוחות של חיל הים יצרה את הכמות הקריטית שאפשרה עדיפות טקטית בקרבות הטילים. כבר בלילה הראשון השתתפו [[אח"י געש (סער 3)|אח"י געש]] ו[[אח"י חנית (סער 3)|אח"י חנית]] ב[[קרב לטקיה]] נגד [[חיל הים הסורי]]. ואילו [[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]] ו[[אח"י חרב (סער 3)|אח"י חרב]] ב[[קרב פורט סעיד]] נגד [[חיל הים המצרי]]. הספינות המשיכו בפעולות ומבצעים עלומים והשתתפו גם במשימות [[הזירה הימית במלחמת לבנון]].

המילוט המחיש את חשיבות העיקרון שהיה בבסיס תוכנית [[ספינות סער]] כי יש לבנות את הכוח הימי בישראל. בשנים [[1985]]–[[1991]] החלו ספינות הטילים מדגם סער 3 לצאת מהשירות ב[[חיל הים הישראלי]]. הספינות שהושבתו בתום שירות ארוך ומסור הוחלפו בספינות דגם [[סער 4.5]] מתוצרת [[מספנות ישראל]] הנושאות אותם שמות.

===שירות נוסף===
שלוש מספינות שרבורג נמכרו לחיל הים של [[צ'ילה]] בדצמבר 1988. אח"י חנית (שנקראה בחיל הים הצ'ילאני '''איקיקה''', על שם [[איקיקה|העיר בצ'ילה]] בשם זה) ואח"י חץ (שנקראה בחיל הים הצ'ילאני '''קובאדונגה''', Covadonga, על שם אונייה בשם זה) שירתו בצי הצ'יליאני עד פברואר 2000. הספינה השלישית, אח"י געש פורקה לצורך חלקי חילוף.{{הערה|1=[http://moreshetyamit.net/?p=2518 תמצית שירות הספינות בצ'ילה], באתר משמר המורשת הימית.}}

[[אוניית דגל|ספינת הדגל]] של המבצע, [[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]], הושקעה בצורה מבוקרת ב-[[2 ביולי]] [[1994]] מול [[חוף האלמוגים (אילת)]], על מנת לייצר [[שונית מלאכותית]] למטרות הרחבת תיירות צלילה המקומית .

===לציון האירוע===
[[להקת חיל הים]] שרה את השיר "ספינות שרבורג"{{ביאור|[https://www.youtube.com/watch?v=jQAQrn7H9vk ספינות שרבורג] להקת חיל הים.}}, למילים של [[יורם טהרלב]] ולחן של [[בני נגרי]]{{הערה|1={{שירונט שיר|15398|580}}}}:
{{ציטוט|אנגלית=|שורות=כן|
:לא הלבין מפרש באופק
:כך מתחיל אותו סיפור
:וחמש ספינות באופל
:התחמקו מנמל שרבור
{{רווח קשיח|22}}..
:גם אם נפט לא תמצאו פה, לכבודכם כוסית נרים
:נאחל רק שתצליחו, לנקב הרבה חורים.|מקור=ספינות שרבורג, יורם טהרלב}}

[[השירות הבולאי]] הנפיק ב-[[1 בספטמבר]] [[2009]] דף מזכרת ועליו חותמת אירוע.{{הערה|1= [http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1628289&skip=1 40 ארבעים שנה למבצע שרבורג – שייטת 3]{{קישור שבור|31.12.2023}}}}

חברת צוללים אילת הים האדום{{הערה|1=[http://www.eilatredsea.com/?CategoryID=560 '''אילת הים האדום''']}} ארגנה בחודש ספטמבר 2014, תחרות צילומים תת-מימיים שגולת הכותרת הייתה צלילה רבת משתתפים אל גוף הספינה אח"י סופה השקוע ב[[מפרץ אילת]]. במסגרת האירוע נתן תא"ל מיל [[הדר קמחי]] סקירה על מבצע המילוט.

==לוח זמנים==
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed" border="1" align="center" "
|+
|-
!האירוע !! מקום !! תאריך !! תיאור הפעילות
|-
|חוזה בנייה||פריז|| 26 ביולי 1965 || בין משלחת משרד הביטחון לחברת SAMT לבניית 6 ספינות
|-
|הגדלת החוזה||פריז||14 במרץ 1966||הרחבת החוזה לבניית שש ספינות נוספות
|-
|אמברגו ||פריז||3 ביוני 1967|| דה גול מטיל [[האמברגו הצרפתי על ישראל|אמברגו]] על יצוא נשק לישראל
|-
|צמצום באמברגו||פריז|| 24 באוקטובר 1967||האמברגו מצומצם לעסקת ה[[מיראז' 5 |מיראז'ים]] בלבד
|-
| נאום של דה גול|| פריז|| 27 בנובמבר 1967 ||בקטע נגד היהודים {{ציטוטון|עם אליטיסטי, בטוח בעצמו ושתלטן}}{{הערה|1={{ynet|מירב קריסטל|"עם אליטיסטי, בטוח בעצמו ושתלטן"|3345108|27 בדצמבר 2006}}}}
|-
|יציאת אח"י עכו||שרבורג||28 בדצמבר 1968 צהריים ||היציאה הוקדמה על מנת לנצל מזג אוויר מתאים
|-
|[[מבצע תשורה]]||בשדה התעופה ביירות||28 בדצמבר 1968 לילה ||השמדת מטוסי נוסעים ומחאת ממשלת לבנון לצרפת
|-
|יציאת הספינה ה-7||נמל שרבור||שבת 4 בינואר 1969 14:00 || בהוראת לימון יוצא טבק לחופשה בישראל על סיפון [[אח"י סער]]
|-
|החרפת האמברגו ||פריז|| 6 בינואר 1969 || החלטת דה גול להרחבת האמברגו
|-
|מפגש ספינות ||גיברלטר|| 5 בינואר || אח"י סער ועכו מתדלקות וממשיכות בדרך
|-
|התנתקות מ[[הצי הצרפתי]]||בסיס הצי בשרבור|| 8 בינואר || בעקבות יציאת [[אח"י סער]] מגורשת המשלחת הישראלית מבסיס הצי הצרפתי
|-
|מפגש נציג העיר||בית קפה בשרבור|| 9 בינואר || מבקש מקמחי להמשיך בבנייה על אף האמברגו
|-
| השקת ספינה מס 8||מספנות שרבור|| פברואר||אח"י סופה מושקת למים ומתחילה ניסויי ים
|-
|החלפת פיקוד המשלחת||שרבור||אפריל||משה טבק מחליף את [[הדר קמחי]] שחזר לשייטת ספינות הטילים
|-
| השקת ספינה מס 9||מספנות שרבור|| מאי|| אח"י געש מושקת ומתחילה ניסויי ים
|-
|בן נולד למשה טבק||שרבור||23 ביוני||למשפחת טבק בשרבור נולד בן – אלון – מרדכי לימון והמוהל הגיעו מפריז
|-
|האמברגו ממשיך||פריז|| 2 ביולי ||[[ז'ורז' פומפידו]] מבהיר לעיתונאים: האמברגו "הסלקטיבי" על ישראל בתוקף
|-
|השקת ספינה מס 10||מספנות שרבור|| אוגוסט||אח"י חרב מושקת ומתחילה ניסויי ים
|-
|השקת ספינה מס 11||מספנות שרבור||14 באוקטובר||אח"י חנית מושקת ומתחילה ניסויי ים
|-
|פגישה זוגית ||תיאטרון לונדון ||26 באוקטובר ||פגישת מרדכי לימון עם מוטי פרידמן להתנעת הקשר הנורווגי
|-
|פגישה משולשת||שדה התעופה בקופנהגן||28 באוקטובר ||לימון ופרידמן מבקשים את עזרת מרטין סיאם
|-
|הסכמה לתיווך||פריז||30 באוקטובר ||מרטין סיאם מנהל מספנות אקרס מסכים לייצג את הרוכשים
|-
|דיווח למשרד הביטחון||פריז-תל אביב|| 30 באוקטובר ||לימון מדווח על עסקת הקניה
|-
| התנגדות משרד הביטחון||תל אביב - פריז||30 באוקטובר || סמנכ"ל שולח מכתב שלא מאשר את העסקה שהגיע לידי לימון ב־9 בנובמבר
|-
| התעניינות "סטארבואט"||שרבור||3 בנובמבר ||מכתב בקשה לספינות קטנות מגיע ל-CMN
|-
|שיחת שכנוע||פריז –תל אביב|| 9 בנובמבר||לימון משכנע את צבי צור להסיר התנגדות
|-
|דיווח למשרד הביטחון||פריז – תל אביב||14 בנובמבר||לימון מספר למשרד הביטחון שחברת "סטארבואט" פנתה למספנות שביקשו מהוועדה אישור לניהול משא ומתן
|-
|אפשרות למכירה||שרבור||17 בנובמבר|| חברת SAMT מודיעה על 5 ספינות מוכנות שבעליהן צריך לוותר עליהן
|-
|בקשת ויתור||פריז|| סוף נובמבר||גנרל בונטה מבקש מלימון לוותר על הספינות
|-
|ויתור ישראלי||פריז||8 בדצמבר||לימון מודיע למספנות CMN שישראל מוכנה לקבל תמורה כספית
|-
|בקשת אישור יצוא||פריז||8 בדצמבר||מספנות CMN מבקשות מהוועדה אישור מכירה ויצוא ל"סטארבואט"
|-
|דיווח הסכם ||פריז – תל אביב||9 בדצמבר||מרדכי לימון מדווח לצבי צור בפירוט ההסכמים
|-
|השקת צוללת אטומית לה טריבל ||מספנות הצי בשרבור||12 בדצמבר|| תשומת לב מופנית לנעשה בשרבור
|-
|פקודת מבצע||מפקדת חיל הים בתל אביב|| 14 בדצמבר||הפצת פקודת "מבצע נועה"{{ביאור|מבצע המילוט קיבל את הכינוי "'''מבצע נועה'''", על שם נכדתו של תא"ל [[בנימין תלם]] – ראש מחלקת ים, לימים מפקד [[חיל הים]].}}
|-
|אישור לביצוע||תל אביב||15 בדצמבר|| עוזר שר הביטחון צבי צור מאשר את המבצע
|-
|השקת ספינה מס 12 ||שרבור ||15 בדצמבר || אח"י חץ הספינה האחרונה מושקת
|-
|יציאת א/מ לאה|| נמל אשדוד|| 15 בדצמבר|| אוניית התדלוק יוצאת למפגש
|-
|שיחות עסקיות ||פריז||17 בדצמבר ||פגישת מרטין סיאם עם [[פליקס אמיו]] לדיון בפרטי העסקה
|-
|אישור יצוא||פריז||18 בדצמבר|| הוועדה הממשלתית הבין משרדית מאשרת את עסקת מכירת הספינות
|-
|תיקון תקלה אח"י חץ||נמל שרבור||19 בדצמבר ||ניסוי ים יחיד עבר בהצלחה – '''חמש הספינות כשירות להפלגה'''
|-
|יצאת האונייה א/מ דן ||נמל חיפה||20 בדצמבר||עם דלק לספינות, תנועה לאזור מלטה
|-
|תיאום אלטרנטיבה||לונדון||21 בדצמבר || קמחי מדווח לנספח הצבאי על היציאה ועל התכנות לצורך במחסה בקרבת [[האי וייט (תעלת למאנש)|האי וייט]]
|-
|יציאת א/מ נהריה||אנטורפן||22 בדצמבר || יוצאת להמצא מדרום לאנגליה בכוננות לסיוע ותצפית מזג אוויר
|-
|חתימת חוזים||פריז||22 בדצמבר || חתימת חוזים בין משלחת משהב"ט מרדכי לימון, לבעל המספנות [[פליקס אמיו]]. ובין אמיו לרוכש- STARBOAT המיוצג על ידי מרטין סיאם
|-
|חוזה הפעלה ואופציה למכירה ||פריז|| 23 בדצמבר || חתימת חוזה בין STARBOAT ונתיבי נפט
|-
|מכתבי ביטול||פריז|| 23 בדצמבר||הצהרות בכתב כי רק החוזה מ-1965 מחייב
|-
|אישור המכס ||שרבור|| 24 בדצמבר ||'''אישור המכס נחתם – התיעוד הושלם'''
|-
|א/מ נהריה מתייצבת|| {{משמאל לימין|49°42'}} צפון {{משמאל לימין|02°50'}} מערב||24 בדצמבר 2:00 ||מפליגה בים סוער ומוכנה לסייע
|-
|'''יציאה לים'''||נמל שרבור|| 25 בדצמבר 2:30 || לפי ההחלטה לצאת להפלגה ישירה לישראל.
|-
|קטע ראשון ||[[מפרץ ביסקאיה]]||25/26 בדצמבר ||קטע ים סוער במיוחד ניווט קשה
|-
|שחרור א/מ. נהריה||מדרום לאנגליה|| 25 בדצמבר 21:00||פונה לחזור לנמל [[אנטוורפן]]
|-
|[[מבצע תרנגול 53]]||רס עמ'ריב|| 26/27 בדצמבר||כוחות מיוחדים של צה"ל מעבירים מכ"ם סובייטי משוכלל לישראל
|-
|תדלוק א/מ לאה ||דרום ספרד ||27 בדצמבר 0:00-17:00|| 17 שעות מועברים 200 אלף ליטר דלק
|-
|דוח מעבר גיברלטר||36° צפון {{משמאל לימין|05°20'}} מערב||27 בדצמבר 18:25||מצב הדלק 53 - 51 אלף ליטר לכל ספינה, ים נוח
|-
|ישיבת חצות של הקבינט||ירושלים||28 בדצמבר 1:00|| מפקד חיל הים אברהם בוצר מרגיע את חששות הממשלה
|-
|הפלגה ||מערב הים תיכון||27/28 בדצמבר|| הפלגה לאורך חוף צפון אפריקה
|-
|תדלוק מא. מ. דן||דרומית מערבית ל[[מלטה]]||29 בדצמבר 8:30||העברת חולים לדן
|-
|יציאת זוג ספינות||אזור התדלוק||29 בדצמבר 14:30||אח"י געש ואח"י חץ מקדימות לצאת
|-
|גמר תדלוק || אזור התדלוק|| 29 בדצמבר 22:30||יתר שלוש הספינות סיימו תדלוק ויוצאות לכיוון כרתים
|-
|מ[[מלטה]] ל{{ה|ים האיגאי}}||מצפון ודרום לסקרפנטו||30 בדצמבר 1969||מפגש עם מטוסי פנטום של [[חיל האוויר הישראלי]]
|-
|כניסה ל[[נמל הקישון]]||רציף [[מספנות ישראל]]||31 בדצמבר 1969 18:30|| הכניסה תואמה לחשיכה, הצוותים בלבוש אזרחי
|-
|כבוד ליוזם המילוט ||[[נמל התעופה בן-גוריון]]||9 בינואר 1970||האלוף מרדכי לימון מתקבל על ידי שר הביטחון משה דיין כהערכה על פעילותו המוצלחת בכלל ומילוט הספינות בפרט
|-
|}

==אישים ובעלי תפקידים בפרשה==
{| class="wikitable mw-collapsible mw-collapsed"
! colspan="3" | בעלי תפקידים בהחלטות ובביצוע
|-
! תפקיד !! דרגה ושם ||הערות
|-
| colspan="3" |'''אישים צרפתיים '''
|-
|נשיא צרפת|| גנרל [[שארל דה גול]]|| הכריז על האמברגו ב-1967 והחמיר אותו בינואר 1969 פרש באפריל 1969
|-
|נשיא מכהן ||[[ז'ורז' פומפידו]]||במהלך הבחירות הבטיח להקל אך לאחר שנבחר המשיך את האמברגו
|-
|ראש ממשלת צרפת||[[ז'אק שבאן-דלמאס]]||מיתן את שר ההגנה
|-
|שר החוץ הצרפתי||מוריס שומן|| קטע את חופשתו כדי לאיים בערעור [[יחסי ישראל–צרפת]]
|-
|שר ההגנה ||[[מישל דברה]]|| דרש תגובה צבאית שלא קיבל והדחות שהשיג
|-
|מנהל כללי של משרד ההגנה||גנרל ברנרד קאזאלס||אישר את היצוא והיה משוכנע ששר ההגנה רוצה בכך
|-
|מפקד הצי הצרפתי בשרבור||אדמירל בואילו||הרחיק את הישראלים מה{{מונחון|ארסנל|הבסיס חיל הים הצרפתי}}.
|-
|ועדת יצוא הנשק || גנרל לואיס בונטה||אישר את היצוא ונאלץ לפרוש
|-
|מנהל המכס הצרפתי ||ז'אק מרטי|| חתם על אישור המכס ליציאה
|-
|SAMT הבעלים של CMN||[[פליקס אמיו]]||פתר את הבעיות הטכניות ומימן את המשך הבנייה
|-
|מנהל מספנת CMN||מיסיה פואטו||עשה ככל יכולתו להצלחת הבנייה
|-
|מרכז הפרויקט במספנות CMN||מיסיה קורבינה|| אחראי הפרויקט שפעל מול צוות "שלכת"
|-
|ראש העיר שרבור|| ז'אק הברט|| מהמפלגה הגוליסטית מנע את החלת [[האמברגו הצרפתי על ישראל]] ב-1967 וניסה לסייע לשחרור הספינות
|-
|מנהל נמל שרבור||  || לא שמע ולא אישר. תצפית לא ראתה לכן לא דיווח. נשאר בתפקידו
|-
|רמטכ"ל צרפת||גנרל פורקא||נדרש ליירט את הספינות אך התנגד לכך
|-
|שגריר צרפת בישראל|| פרנסיס אירה||לא מאמין שממשלת ישראל נהגה בערמה. רמז להמשך סיפור הכיסוי
|-
| colspan="3" |'''מקבלי ההחלטות בישראל'''
|-
|ראש הממשלה||[[גולדה מאיר]]||הסכימה בשתיקה, שאפה לא לדרדר את היחסים עם צרפת
|-
|שר החוץ||[[אבא אבן]]||להרגעת הצרפתים הבטיח שהספינות ישמשו לצרכים אזרחיים
|-
|יועץ מיוחד לשר הביטחון||[[צבי דינשטיין]]||מצא דרך לתקצב את בניית סדרה [[סער 3]]
|-
|שר הביטחון||משה דיין||השאיר לעוזרו לטפל בנושא
|-
|עוזר שר הביטחון ||צבי צור||המליץ לאישור המילוט ועזר למצוא פתרונות
|-
|סמנכ"ל לתפקידים מיוחדים||אברהם בן-יוסף||התנגד ושלח מכתב דחייה לרעיון המילוט
|-
|יועץ משפטי למערכת הביטחון ||[[יוסף צ'חנובר]]||הקים צוות עורכי דין לבעיית הדגל
|-
|ראש המטה הכללי ||[[רב-אלוף]] [[חיים בר-לב]]||
|-
|מפקד [[חיל הים]]|| אלוף אברהם בוצר||אישר לתכנן ולפעול
|-
| colspan="3" |'''מסייעים נוספים'''
|-
|שגריר ישראל בפריז||[[ולטר איתן]]|| לא שותף מראש בסוד העניין
|-
|ראש משלחת הרכש של [[משרד הביטחון]] ב[[פריז]]||מרדכי לימון|| תכנן והוביל את ההטעיה עד אישור היציאה מצרפת
|-
|ציר בשגרירות ||איתן רון|| קיבל את האיום הדיפלומטי
|-
|דובר שגרירות ישראל|| אבי פרימור||ניפק הסברים מרגיעים וכמעט גורש מצרפת.
|-
|איש ספנות נורווגי||[[מרטין סיאם]]||הסכים לייצג את חברת Starboat כרוכשת הספינות.
|-
|בעל [[החברה הימית להובלת פרי]]||[[מילה ברנר]]|| הציג עצמו כרוכש הספינות כדי להוריד לחץ מ[[מרטין סיאם]]
|-
|נספח הימי בלונדון ||סא"ל אליעזר דגן ||תודרך למקרה של צורך במפלט סערה באנגליה
|-
|מפל"ג ספינות טילים||סא"ל [[עזרא קדם (קצין)|עזרא קדם]] ("כריש")|| ארגן את משלוח האנשים ותרגולי התדלוק בארץ
|-
|ראש צוות שלכת||סא"ל [[שמעון שביט]]||מהנדס הגוף של הספינות נשאר בשרבור.{{הערה|1=[http://moreshetyamit.net/?p=3498 רשימת מפליגים ב'מבצע נועה'] אתר משמר המורשת הימית.}}
|-
|קצין המנהלה בשרבור || רס"ן חיים שחק||היה פעיל ויעיל בהכנות ליציאה וניקה את השטח אחריה.
|-

| colspan="3" |'''מפליגים נוספים'''
|-
|קצין הניווט והקשר ||סרן חיים גבע||ב[[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]]
|-
|קצין מכונה ותחזוקה||רב-סרן אריה רינת ||באח"י חץ
|-
| colspan="3" |'''אוניות סוחר '''
|-
|{{מונחון|א/מ |אוניית מנוע}} נהריה.{{ביאור| בחלק מהמקורות מופיעה בטעות, שם האונייה כ"א.מ. נתניה". מעבר להיות ה"נתניה" אונייה אחות ל"נהריה" לא היה לה קשר למבצע.}}||רב חובל מאיר פרויס נציג חיל הים רב חובל מיכה זנד ||המתנה בקרבת הנתיב מדרום לחוף אנגליה
|-
|{{מונחון|א/מ |אוניית מנוע}} לאה||רב חובל אמנון תדמור ועימו רס"ן [[יצחק דוידי]] וסרן אלי קמה מחיל הים||תדלוק מערבית ל[[גיברלטר]]
|-
|{{מונחון|א/מ |אוניית מנוע}} דן||רב חובל [[יוסף דרור]] ואיתו אבנר קורא וצבי עירוני מחיל הים|| תדלוק באזור [[למפדוזה]]
|-
| colspan="3" |'''מפקדים בחיל הים'''
|-
|המפיק הראשי של תוכנית [[ספינות סער]]||אלוף [[שלמה אראל]]||הביא לאישור חוזה הבנייה הנוספת
|-
|ראש מחלקת ים||תא"ל [[בנימין תלם]]||ריכז את עבודת המטה ("מבצע נועה" נקרא על שם נכדתו)
|-
|ראש מחלקת כוח אדם||אל"ם [[דב שפיר]]||ארגן את האיוש ושילוח הצוותים
|-
|ראש מחלקת ציוד|| אל"ם יהושע להב (שניידמסר)|| מ[[מתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי]]
|-
|קצין מכונה שייטת ספינות הטילים||רס"ן [[חנוך בן אליהו]]||הקצין האחראי מחיל הים למעקב הכנת מערכות התדלוק באניה לאה
|-
|קצין מכונה מהנדס [[מספן ציוד|מחצ"ד]]||סא"ל [[אמנון סלעי]]||הקצין האחראי מחיל הים למעקב הכנת מערכות התדלוק באוניה דן
|-
|מפקד [[בסיס חיפה]]||אל"ם [[יצחק גזית]]||הזמין את העבודות בחברת הספנות
|-
|ראש ענף גילוי קשר וניווט||סא"ל [[מיכה רם]]||תכנון קשר ומפות
|-
|ראש ענף מבצעים||סא"ל אורי פז || הוציא הוראות לספינות
|-
|ראש מדור תכנון מבצעי||רס"ן אלי תמיר||הוציא את פקודת המבצע
|-
| צים קווי אירופה ||[[אדמונד וילהלם ברילנט]]||תכנן את מערכת התדלוק כיבוי אש דו תכליתית צנרת מסננים, פיקח על בנייתה בפועל ועל השינויים באונייה, תרגול ובחינת המערכת
|-
|}

== ראו גם ==
*[[שייטת ספינות הטילים]]
*[[ספינות סער]]

==לקריאה נוספת==
* חוזי בנית [[ספינות סער]] מ-26 יולי 1965 בין מרדכי לימון, משלחת הקניות של משרד הביטחון בפריז עם חברת SAMT [[פליקס אמיו]], ותוספת לחוזה שנחתמה ב-14 במרץ 1966 להגדלת ההזמנה בשש ספינות נוספות. בארכיון משרד הביטחון (בשפה הצרפתית)
* יעקב ארז, '''צה"ל בחילו – חיל הים''', [[הוצאת רביבים]], 1982, עמ' 131–138.
* [[יעקב סלומון (עורך דין)|יעקב סלומון]], '''בדרכי שלי''', הפרק : "ספינות שרבורג", הוצאת עידנים, ירושלים, 1980, עמ' 305 - 306.
* יוסף מיכלסקי, '''סיפורה של א.מ. "לאה"''', דצמבר 1979.
* [[מייק אלדר]], '''האויב והים: פרקים מיומן המבצעים''', [[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1991, עמ' 133–140.
* אברהם רבינוביץ, תרגום מאנגלית סא"ל מיל אריה מרמרי, '''ספינות שרבורג''', הוצאת אפי מלצר, 2001, עמ' 58–152.
* [[מירון צור]], '''מוקה לימון''', פרק 15: "יידישע פיראטן", 1988, עמ' 138–184.
* דניאלה רן, '''מילה ברנר''', הוצאת "מערכת" קיבוץ דליה 2003, עמ' 169–177.
* משה אימבר, '''שייטת 3: ספינות הטילים בחיל הים''', ההוצאה לאור משרד הביטחון – אריק נצר, 2005, עמ' 18–21.
* רב חובל הלל ירקוני, '''הים האנייה ועם ישראל''', [[הוצאת פרדס]], 2009, עמ' 192–193.
* [[נסים משעל]] ו[[מיכאל בר-זוהר]], '''צה"ל: 30 המבצעים הגדולים: גילויים חדשים ועדויות מרתקות''', ספרי חמד, 2013, עמ' 90–97.
* משה טבק, '''סיפורים מהחיים''', הוצאה משפחתית, 2013, עמ' 31–37.
* מרים רוסמן, '''יחסי צרפת-ישראל''', רסלינג, 2014, עמ' 208–223.
* ליאת לרר, '''מבצע נועה - מילוט ספינות שרבורג - דצמבר 1969''', זרקור היסטורי, תוה"ד מולטי מדיה ופרסומים, יולי 2017. {{ביאור|פרסום מדור היסטוריה חיל הים נעשה בשנת 1985.  איסוף החומר ועיבודו הראשוני נעשו על ידי אל"ם שמואל פרס במסגרת [[המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה]] זרוע ים, 1981.}}
* חנן גרינווד, '''בחג המולד, מתחת לאף של הצרפתים''' ריאיון עם תא"ל [[אריה רונה]], [[ישראל היום]] 24 בדצמבר 2019.
<div style="direction: ltr;">
* Jean-Rene Fenwick '''Les Vedettes de Cherbourg''', Editions Elsevier-Sequoia, Bruxelles, 1976
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה|Category:Cherbourg Project}}
* {{אתר חיל הים||מילוט ספינות שרבורג|1273|6}}
* [[אפרים לפיד]], [https://www.israeldefense.co.il/?CategoryID=486&ArticleID=5591 '''מבצע "נועה"''': משרבורג לחיפה בחג המולד 1969] באתר Israel Defense, {{כ}} 21/12/2013
* [[הדר קמחי]], [http://moreshetyamit.net/?p=2497 סיכום מבצע נועה] נכתב בים דצמבר 1969, ותחקיר נוסף ינואר 2014, באתר משמר המורשת הימית.
* ליאור מרגולין, [https://youtu.be/PFFvW47qkME  אח"י געש עם ספינות שרבורג], מהלך ההפלגה, הגלים הגבוהים [[האוקיינוס האטלנטי|באוקיינוס]], מפגש ותדלוק מ''א/מ לאה'', המסוק הספרדי עוקב אחרי התדלוק, התדלוק [[הים התיכון|בים התיכון]] מ''א/מ דן'', ההתרגשות מקבלת הפנים של [[מקדונל דאגלס F-4 פנטום| מטוסי פנטום]] של [[חיל האוויר הישראלי|חיל האוויר]]. סרט שצולם על ידיו בהיותו קצין משמרת באח"י געש (סער 3).
* [http://www.youtube.com/watch?v=jiP1gw3npfw פומפידו ממשיך באמברגו] הטלוויזיה הצרפתית 2 יולי 1969.
* {{דבר|עמוס כרמלי|סיור שגרתי באחת מ"ספינות שרבור"|19710101|130}}
* [https://beingalim.files.wordpress.com/2021/01/1973-6-13-beingalim-1.pdf	'''שרבורג - הרהורים לאחר המעשה'''],	'בין גלים' גיליון מיוחד כ"ה לחיל הים 13 ביוני 1973, עמ'	14.
* סיגל בוכריס,	[https://beingalim.files.wordpress.com/2021/02/1989-11-bg-179.pdf	'''עשרים למבצע נועה'''],	'בין גלים' 179 נובמבר 1989 עמ'	8.
* [http://www.youtube.com/watch?v=jp0irMFNOqg פרשת ספינות שרבורג] [[סרט תעודה]] היסטורי של הטלוויזיה הצרפתית 2010.
* {{ynet|מירב קריסטל|"עם אליטיסטי, בטוח בעצמו ושתלטן"|3345108|27 בדצמבר 2006}} נאומו האנטי יהודי, של דה-גול מ-1967 נענית ב-31 דצמבר 1969. בהגעת הספינות ל[[נמל הקישון]]. כתבה היסטורית 27 דצמבר 2006.
* סא"ל חיים גבע [http://moreshetyamit.net/?p=2515 ספינות שרבורג מנקודת ראותו של קצין הגנ"ק], באתר משמר המורשת הימית
* סא"ל אלי קמה, [http://moreshetyamit.net/?p=2510 "תדלוק ספינות שרבורג"], באתר משמר המורשת הימית
* משה לוי, [http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=230274 מילוט ספינות שרבורג], מגזין המושבות, גיליון 37
* [[טוביה בסקינד]], [http://www.idive.co.il/a/משרבורג-ועד-אילת "משרבורג ועד אילת"]. על הספינה "[[אח"י סופה (סער 3)|אח"י סופה]]", צילומים: דוד פילוסוף, – פורטל הצלילה idive, פורסם ב-15 באוגוסט 2005
* [http://www.youtube.com/watch?v=jQAQrn7H9vk שיר הספינות משרבורג] של להקת חיל הים, 2008.
* אמוץ שורק, '''תלם בים: סיפורו של אלוף ביני תלם''', אחוה הוצאה לאור, 2009, עמ' 187–199.
* [[כוכבי אזרן]], [https://www.youtube.com/watch?v=vXtWfIdcHaw&feature=youtu.be מפקדים מספרים על ספינות הסער משרבורג] אוסף לקראת 40 שנה ל"מבצע נועה", 2009.
* אבי ברילנט, [http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=1522 העוקץ המושלם] {{Webarchive|url=https://web.archive.org/web/20110721144140/http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=1522 |date=2011-07-21 }}, מגזין המושבות, 8 בינואר 2010
* {{ynet|ירון דרוקמן|צה"ל גנב 7 טון סודות. השבוע לפני|4470128|28 בדצמבר 2013}} כותרות עיתונים מדצמבר 1969, "השבוע לפני" באתר ynet דצמבר 2013.
* {{ynet|רועי מנדל|הישראלים שעשו "ג'יימס בונד" והתיעוד הנדיר: מבצע מילוט ספינות הטילים בים סוער|4526659|3 ביוני 2014}}
* [http://www.amutayam.org.il/?CategoryID=618&ArticleID=1556 ספינות שרבורג], ב"אתר מורשת חיל הים"
* [[פסח מלובני]], [http://moreshetyamit.net/?p=2506 היועצים הסובייטיים בצי המצרי במלחמת ההתשה] באתר משמר המורשת הימית, 23 אפריל 2014
* [https://www.youtube.com/watch?v=9iQ27LRAcaw ימים אחרונים ל ספינות סער בשרבורג] בריטיש מוביטון 2015.
* תת-אדמירל הרנן קואומדג'אן מצי צ'ילה, [http://moreshetyamit.net/?p=2518 ספינות שרבורג בשירות צי צ'ילה], באתר משמר המורשת הימית.
* אברהם רבינוביץ [https://www.timesofisrael.com/how-israel-became-a-naval-start-up-nation-with-the-famous-boats-of-cherbourg/ איך נעשתה ישראל סרט אפ לספינות טילים] Times of Israel אפריל 17 2018.
* [http://moreshetyamit.net/?p=3498 רשימת מפליגים ב'מבצע נועה' בהשלמה] - אתר משמר המורשת הימית.
* יעקב צוראון ו[[אלי רהב]], [https://youtu.be/JI5E8qoQhAE ראיון רב חובל אמנון תדמור קברניט האניה "לאה"] 18 בנובמבר 2019.{{ביאור|בראיון מתאר ר/ח תדמור את התדלוק "בחוף הפורטוגזי" וחוזר על כך מספר פעמים. אך ברור למעלה מכל ספק שהתדלוק נעשה בקרבת החוף הספרדי וכי הספינה שהתקרבה והמסוק שעקב אחרי התדלוק היו ספרדיים.}}
* אריה ארזי, [https://www.youtube.com/watch?v=z6dO7cQ_q7Q&feature=youtu.be חגיגת יובל חמשים לספינות הסער משרבורג] סרט של קבוצת "מבט כרמל" באירוע של [[עמותת חיל הים]], 25 בדצמבר 2019.
* איתן לביא, [https://www.youtube.com/watch?v=H3OJ47FI3Gw&feature=youtu.be ספינות שרבורג - שייטת 3] דצמבר 2019.
* אריה ארזי, [https://www.youtube.com/watch?v=9_P5s92aX6w&feature=youtu.be ריאיון עם רס"ן מיל יורם שלכת ליובל חמשים לספינות הסער משרבורג], "מבט כרמל" נובמבר 2019.
* אריה ארזי ויעקב צוראון, [https://youtu.be/jHc0_yXcWWU ספינות שרבורג - מבנית ספינות הסער ועד ההימלטות במבצע "נועה"], "מבט כרמל", יוני 2020.
* {{סרטונים}} [https://youtu.be/9iQ27LRAcaw?t=6 ספינות שרבורג עוגנות בנמל חיפה], 1 בינואר 1970, ארכיון הסרטונים של [[AP]]
* {{סרטונים}} {{ynet|נמרוד קמחי|אני צולל אל הספינה של סבא|4569746|10 בספטמבר 2014}}
* {{סרטונים}} [http://www.youtube.com/watch?v=-r8O4rAEpXg כניסת ספינות שרבורג] ל[[נמל קישון]]. בסוף הסרטון סא"ל [[עזרא קדם (קצין)|עזרא קדם]] ("כריש"). [[יומני גבע]]
* ליאור מרגולין, [https://www.youtube.com/watch?v=zowGePlVmv4 ספינות שרבורג - מבצע נועה], פוטו לינוף, 2019.
* [https://www.youtube.com/watch?v=HomebMjvUoE כשישראל הבריחה את ספינותיה מצרפת], דוח אינטל, 2023.

==ביאורים ==
{{ביאורים}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:היסטוריה של חיל הים הישראלי]]
[[קטגוריה:הפלגות מיוחדות של חיל הים הישראלי]]
[[קטגוריה:1969 בישראל]]
[[קטגוריה:שייטת ספינות הטילים]]
[[קטגוריה:יחסים צבאיים ישראל–צרפת]]