סרטוריט

סרטוריט
	גביש סרטוריט שממדיו 4 על 5 מ"מ במסת אם של דולומיט סוכרי. אתר: מחצבת לנגנבאך (Lengenbach) בפלד (Feld) עמק בינן (Binn) קנטון ואלה בשווייץ. גודל: 4.8 על 3.1 על 2.7 ס"מ
	גביש סרטוריט שממדיו 4 על 5 מ"מ במסת אם של דולומיט סוכרי. אתר: מחצבת לנגנבאך (Lengenbach) בפלד (Feld) עמק בינן (Binn) קנטון ואלה בשווייץ. גודל: 4.8 על 3.1 על 2.7 ס"מ
תכונות המינרל
הרכב כימי	PbAs2S4
מערך קריסטלוגרפי	מונוקליני
צורת הגביש	הגבישים פריזמתיים מחטיים המסתיימים בכיפה שלעיתים קרובות היא חלולה, כשפאותיהם מקווקווים באופן בולט, עד 10 ס"מ, כמו כן במקבצים חסרי צורה או גרגריים.
צבע	אפור פלדה עד שחור
ברק	מתכתי
שקיפות	אטום
פצילות	טובה בכיוון אחד ({100})
שבירה	דמוית קונכייה
קשיות	3 בסולם מוס
משקל סגולי	5.1
שרטוט	חום כהה
מידע נוסף	קיימים גבישים תאומים על {001}
מינרלים נלווים	דולומיט, גלנה, פיריט, ריאלגר, רתיט ובאומהאוטריט

סרטוריט הוא מינרל סולפידי נדיר מאוד המכיל עופרת וארסן בגוון אפור שחור.

תכונות

הרכב כימי וקריסטלוגרפיה

נוסחת המבנה הכימי של הסרטוריט היא Pb As₂S₄

הסרטוריט מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" $2/m\$ , וחבורת סימטריות מרחבית " $\mathrm {P} 2_{1}/\mathrm {n} \,\!$ ". הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=19.62‏, b=7.89‏ ו-c=4.19.‏^[1]

תכונות פיזיקליות

הגבישים פריזמתיים מחטיים שאורכם עד 10 ס"מ, המסתיימים בכיפה שלעיתים קרובות היא חלולה, כשפאותיהם מקווקווים באופן בולט. מקבצים עלעליים של גבישים נפוצים לעיתים קרובות בשל תופעת גבישים תאומים נפוצה על {100}. את העלעלים ניתן לראות בחתך שנעשה בגביש מלוטש כשהם מכופפים. לסרטוריט יש פצילות טובה בכיוון אחד ({100}). הקשיות של המינרל נמוכה, 3 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 5.1 גרם לסמ"ק.

תכונות אופטיות

אופטית המינרל הוא אנאיזוטרופי חלש. גבישי הסרטוריט אטומים, צבעם אפור פלדה חיוור עד שחור. גוון המינרל בחתך שעבר ליטוש הוא לבן טהור, כשלעיתים רחוקות יש השתקפויות פנימיות בגוון אדום עמוק. הברק של הסרטוריט הוא מתכתי, והשרטוט של גבישיו בגוון אדום חום. הסרטוריט ניחן בפליאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו) חלש באוויר, אבל תכונה זו מתחזקת בנפט.^[2]

גילוי ומקור השם

הגאולוג והמינרלוג הגרמני וולפגנג סרטוריוס פון ואלטרסהאוזן (1879-1806) מאוניברסיטת גטינגן תיאר ב-1855 לראשונה את המינרל מדגימה ממחצבת לנגנבאך (Lengenbach) בפלד (Feld) בינטל (Binntal - עמק בין) בקנטון ואלה שבדרום-מערב שווייץ. ב-1866 קרא המינרלוג האמריקני ג'יימס דווייט דיינה למינרל על שמו של ואלטרסהאוזן.^[3]

שימושים

לסרטוריט יש ערך לאספני מינרלים בלבד.

מקור ותפוצה

הסרטוריט נוצר כתוצאה של מתגובה של תמיסות הידרותרמיות עשיר בארסן עם המינרל גלנה (PbS). במחצבת לנגנבאך שבה נתגלה המינרל גרמה תופעה זו להיווצרות סדרה של מינרלים נדירים מאוד שבהם ריכוז הארסן הולך ועולה החל במינרל ג'ורדניט (Pb₁₄(As,Sb)₆S₂₃) וכלה בסרטוריט המצוי בדרך כלל בתוך דולומיט.

הסרטוריט הוא מינרל נדיר ומצוי במספר מעט של מקומות בעולם ובהם מחצבת לנגנבאך (Lengenbach) בפלד (Feld) בינטל (Binntal - עמק בין) בקנטון ואלה שבדרום-מערב שווייץ (מקום בו נתגלה לראשונה) שבה זהו הסולפיד הנפוץ ביותר; בסרו רדונדו (Cerro Redondo) בפרובינציה חוחוי בארגנטינה; בנאגיבורסוני (Nagybörzsöny) בהונגריה; במחצבת השיש פיטאונה (Pitone) סמוך לסראווצה (Seravezza) בטוסקנה שבאיטליה; בטאקארדה (Takarada) ביפן; ובפאולר (Fowler) במדינת ניו יורק, שבארצות הברית.^[4]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

^ פרויקט rruff
^ פרויקט rruff
^ James Dwight Dana, A System of Mineralogy
^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר באתר Mindat.‏

[1] פרויקט rruff

[2] פרויקט rruff

[3] James Dwight Dana, A System of Mineralogy

[4] לרשימה המלאה ניתן להיעזר באתר Mindat.‏

[1]

[2]

[3]

[4]