עכברא
עכברה הייתה בימי הביניים עיר בבבל על הגדה השמאלית של החידקל עשר פרסאות צפונית לבגדאד.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נוסדה על ידי שאפור הראשון במאה השלישית, תחת השם ווזוג-שאפור. הוא הושיב במקום שבויים רומים. קהילה יהודית גדולה התקיימה במקום בימי רב האי גאון[1]. מוקדסי מתאר את העיר כגדולה ומאוכלסת ומשבח את הענבים שלה[2].
בשנת 1031 נמלט לשם ג'לאל אל-דאוולה, סולטאן השושלת הבויהית שנמלט ממרד עבדים בפרס. בנימין מטודלה כותב: "עוכברא, העיר שנוסדה על ידי המלך יהויכין, שיש בה כ-10,000 יהודים. בראשם עומדים רב ענן, רב ג'בין ורב ישמעאל". אבן קאליקן כותב עליו במאה ה-13 שהיא עיירה קטנה עשר פרסאות מצפון לבגדאד ממנה יצאו חבורה של אנשים מלומדים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שמואל אברהם פוזננסקי, עכברא, בתוך אנציקלופדיה אוצר ישראל (איזנשטין, יהודה דוד, עורך), כרך ח', תשי"ב, עמ' 63-64, באתר היברובוקס
- ^ Babylonian Problems, 1923, page 305