אנציקלופדיה אוצר ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנציקלופדיה אוצר ישראל (בשמה המלא: אוצר ישראל, אנציקלופדיה לכל מקצועות תורת ישראל, ספרותו ודברי ימיו) היא אנציקלופדיה למדעי היהדות בשפה העברית הכוללת עשרה כרכים. היא יצאה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה. ייחודה הוא בהיותה האנציקלופדיה הכללית (שאינה רק תלמודית) והעממית הראשונה בשפה העברית.

כתיבת האנציקלופדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנציקלופדיה הוּצאה לאור על ידי יהודה דוד איזנשטיין (בעל האוצרות), בניו יורק בין השנים 19071913.

שנים ספורות לפני הוצאתה לאור של אנציקלופדיה אוצר ישראל יצאה לאור בניו יורק האנציקלופדיה היהודית. אייזנשטיין, שכתב לא מעט ערכים באנציקלופדיה היהודית, לא היה מרוצה מהאופי הכולל שנשאה האנציקלופדיה היהודית. לאור זאת החליט איזנשטיין להוציא לאור אנציקלופדיה בעלת גוון מסורתי יותר, כך באה לעולם האנציקלופדיה אוצר ישראל. לצד עבודתו של איזנשטיין כעורך של האנציקלופדיה, הוא אף כתב כשליש מהערכים המופיעים בה.

במבוא לאנציקלופדיה מצוינים גם צבי הירש ברנשטיין, אברהם חיים רוזנברג וד"ר גוטהרד דויטש כמי שהשתתפו בכתיבת האנציקלופדיה. כמו כן, השתתפו כותבים חשובים נוספים בכתיבת ערכים לאנציקלופדיה, בהם רבנים כמו הראי"ה קוק, הרב חיים הירשנזון, הרב יעקב משה טולידאנו, הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, וחוקרי מדעי היהדות כמו ד"ר מרדכי מרגלית, מאיר איש שלום, זאב (וילהלם) באכר, יעקב בצלאל לויטרבך, שמואל אברהם פוזננסקי, נחום סלושץ, נחמן סירקין ולוי גינצברג.

בנוסף להוצאה הראשונה בניו יורק, האנציקלופדיה יצאה גם בשני מהדורות נוספות. אחת מהן במהדורה משותפת ל-'שאפירא וואלנטין ושותפיו' לונדון ולהוצאה עברית 'מנורה', ברליןוינה בשנת (1924).

"אוצר ישראל" ראתה את המחקר המודרני במדעי היהדות כהשערות שטרם הוכחו וכמדע שלא הגיע לפרקו ולכן העדיפה להסתמך על יסודות המסורת היהודית. כך, למשל, ביקורת המקרא מוזכרת באנציקלופדיה רק בערך מיוחד הנקרא 'בקורת'. רעיונותיהם וטענותיהם של חכמי ביקורת המקרא לא מובאים בערכים ספציפיים העוסקים במקרא עצמו.

היחס לאנציקלופדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעט ערכים מסוימים, האנציקלופדיה 'אוצר ישראל' לא נחשבת למדויקת מבחינה מדעית אך למרות זאת היא זכתה לתפוצה רחבה.

האנציקלופדיה ספגה ביקורת מסוימת בחוגי היהדות החרדית שכן חלק מעורכיה לא היו שומרי מצוות והיא "איננה נקייה מדברי אפיקורסות"[1]. למרות זאת האנציקלופדיה נמצאת עד היום בשימוש בבתים דתיים וחרדיים רבים ודפוסי צילום שלה מודפסים מעת לעת. ישנה אף עדות שהאדמו"ר מסאטמר רבי יואל טייטלבוים החזיק את האנציקלופדיה בספרייתו, אם כי באחד המדפים התחתונים המוצנעים[2]. גם יחסם של הרבנים לספר זה מאז ועד ימינו איננו אחיד[3].

ביקורת מכיוון שונה הושמעה על ידי הסופר י. ח. טביוב, אשר גרס שהאנציקלופדיה 'מסורתית' מדי ונותנת מקום רב מדי להלכה ולדברי חז"ל ובכך לא ממלאת תפקיד חינוכי ראוי של קידום ערכי תנועת ההשכלה ('הצפירה', תרע"ב, גיליון מס. 27-28).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה: בן-פרת, "טעונים גניזה", בית ועד לחכמים (סאטמר), ז', חוברת ד' (טבת תרפ"ח 1928), עמ' ס-סא.

    ...בעריכתו השתתפו איזה בטלנים אורתודוקסים ולרגלי השתתפות יראים הללו עם חפשים ופורקי עול, הוכשר הספר הזה והוחזק, שאין בו דופי, כי רובא דרובא של העובדים בו הם מינים ידועים, כופרים בשתי התורות, והידועים לנו נקובים בסימניהם: בז"ב (=פרופ' בנימין זאב באכר, בודפשט), ג"ד (=ד"ר גוטהרד דויטש (אנ'), פרופ' בבית המדרש לרבנים בסינסינטי, עורך באנציקלופדיה היהודית), י"ש (=יבגיניה שוורצברג, סינסינטי), ג"ב (=גרשום באדר, עורך, לבוב, אחר כך בניו יורק), ע"ג (=ד"ר עזריאל גינציג, מו"ל האשכול, רב בלאשיץ, מעהרין), שא"פ (=ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי, רב ומטיף ב"בית הכנסת לנאורים", ורשה), ש' (=?), ר"ו (=?)..."

  2. ^ י' יוסף כהן, "הספריות שלי", תגים ג-ד (תשל"ב), עמ' 127 ; הודפס שנית בתוך מרבה ספרים מרבה חכמה, תל אביב, עמ' קיח.
  3. ^ יעקב שמואל שפיגל, "על היחס לחיבוריו של ר' אהרן וירמש : ומשהו על היחס לאנציקלופדיה אוצר ישראל". ירושתנו, ספר שלישי, תשס"ט, רסט-שט.