עקרון הגילוי המלא
עקרון הגילוי המלא מספק קווים מנחים לגבי מידת הפירוט וצורת ההצגה שעל פיהן יש לדווח על החלקים המרכיבים את הדוחות הכספיים של חברות מסחריות.
המכלול שמכונה "דוחות כספיים" כולל שלושה חלקים עיקריים:
- ארבעת הדוחות הכספיים: מאזן, דוח רווח והפסד, דוח על השינויים בהון העצמי ודוח על תזרימי המזומנים.
- ביאורים לדוחות הכספיים.
- דוח המבקרים לבעלי המניות.
גוף הדוחות הכספיים יכלול:
- פירוט ומיון החלקים העיקריים לקבוצות ולפריטים. למשל בקבוצת הנכסים יוצגו נכסים שוטפים, נכסים בלתי שוטפים. ובקבוצת נכסים שוטפים יופיעו: מזומן, לקוחות ומלאי.
- הצגת נתוני השוואה לתקופה מוקדמת.
- הסברים בסוגריים עבור פריטים מסוימים, כדוגמת שיעור הריבית על איגרות חוב שהונפקו על ידי התאגיד.
הביאורים לדוחות הכספיים יכללו[1]:
- גילוי בהיר וממצה של כל מדיניות חשבונאית משמעותית שיושמה.
- מידע מילולי וכמותי נוסף עבור פריטים בגוף הדוחות הכספיים, בכל מקום שהמידע נחוץ למשתמשי הדוחות לקבלת החלטות.
- מידע לגבי אירועים רלוונטיים שאירעו לאחר תאריך הדוחות הכספיים אבל טרם פרסומם.
- מידע לגבי סיכונים ואי ודאויות מסוימים, אליהם חשוף התאגיד.
מידע פיננסי נוסף: דוח דירקטוריון על מצב התאגיד: לפי תיקון לתקנות ניירות ערך משנת 1994, על חברות שחל עליהן חוק ניירות ערך[2], לצרף לדוחות הכספיים השנתיים דוח דירקטוריון המשמש מסגרת משלימה למידע כספי המוצג בדוחות הכספיים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לאה פסרמן-יוזפוב, דיני ניירות ערך : חובת הגילוי, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אהרון יוסי, יסודות החשבונאות ודיווח כספי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה
- ^ חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968