פרפטואה ופליסיטי
.jpg) | |
| פרפטואה, פליסיטי וחבריהן מוצאים להורג | |
| לידה | קרתגו, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
203 קרתגו, האימפריה הרומית |
| קדוש עבור | כל הכנסיות |
| חג | 7 במרץ, 1 בפברואר |
פרפטואה ופליסיטי (בלטינית: Perpetua et Felicitas) היו קדושות מעונות, נוצריות, במאה השלישית, בקרתגו. ויביה פרפטואה הייתה צעירה בת 22, אשת אצולה משכילה, נשואה ואם לבן תינוק שהניקה. פליסיטי הייתה שפחה שנכלאה יחד איתה והייתה בחודש השמיני להריונה. הן הומתו יחד עם סאטורוס (Saturus), אחיה של פרפטואה ועוד שני אחרים בקרתגו, פרובינקיה אפריקה של רומא, בשל היותם נוצרים, על אף שחלקם היו בשלב ההדרכה הדתית וטרם הוטבלו לנצרות. ההוצאה להורג בוצעה תוך כדי "משחקים צבאיים" שנערכו לרגל יום הולדתו של הקיסר ספטימיוס סוורוס.[1]
פרפטואה חיברה יומן שנקרא בשם הפסיון של הקדושות פרפטואה ופליסיטי (אנ'), בו מתארה את קורותיה ומאסרה כנוצרייה, בשנת 203. היומן מורכב מהקדמה ואחריה שישה פרקים:[2]
- פרקים 3-1 נכתבו על ידי פרפטואה בזמן שהיא ממתינה להוצאה להורג.
- פרק 4 נכתב, ככל הנראה על ידי סאטורוס.
- ההקדמה וכן פרקים 6-5 נכתבו על ידי עורך אלמוני, שככל הנראה היה עד ראייה למותן של פרפטואה ופליסיטי.
המאסר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור של פרפטואה נפתח בתיאור סכסוך שהיה בינה לבין אביה, שביקש ממנה לחזור בו מאמונתה בנצרות[3] וכך היא כתבה: "בזמן שעדיין היינו במעצר, אבי מתוך אהבה אליי ניסה לשכנע אותי ולערער את החלטתי.
'אבא', אמרתי, 'אתה רואה את האגרטל הזה כאן, למשל?'
'כן, אני רואה' אמר.
.jpg)
ואמרתי לו: 'האם אפשר לקרוא לזה בשם אחר ממה שהוא?'
והוא אמר: 'לא'.
'טוב, כך גם אי אפשר לקרוא לי שום דבר מלבד מה שאני, נוצריה'".[4][5]
פרפטואה סיימה את שלב ההדרכה, הוטבלה לנצרות ובשל כך היא נכלאה.[1]
היא עברה ייסורים פיזיים בשל החום הכבד והמחנק ששררו בכלא, בגלל הצפיפות והיחס הגרוע של הסוהרים ולצד אלו עברה ייסורים רגשיים, בשל הפרדת תינוקה ממנה והפסקת ההנקה.[3]
לאחר שהשומרים שוחדו, השתפרו תנאי הכלא והיא יחד עם יתר הנידונים למוות הועברו לאגף אחר בכלא והותר לה להחזיק בתינוקה ולהניקו. בפסיון היא כתבה ש"הכלא שלי הפך פתאום לארמון בשבילי"[3]
פרפטואה תיארה שני "חזונות" שחוותה.[1]
- בראשון היא טיפסה על סולם שעליו היו מחוברים כלי נשק שונים ולמרגלותיו היה נחש. היא התמודדה עם הנחש והוא לא הזיק לה. לעומת זו הוא הזיק לאדם, נידון למוות שהיה עמה. בסיום החזון היא עלתה לגן פורח. פרפטואה הבינה מהחזון שהנידונים למוות יסבלו לפני מותם.
- יום לפני מותה, פרפטואה דמיינה את עצמה מביסה אישה מצרית פראית. היא פירשה זאת שבדרך למותה היא תצטרך להילחם לא רק עם חיות בר, אלא גם עם השטן עצמו.
כשהייתה בכלא, אביה בא לבקרה והתחנן שתחזור בה ותשובתה הייתה: "זה לא שקר בכוחנו, אלא בכוחו של אלוהים". גם כשנלקחה יחד עם האחרים לגזר דין סופי, אביה התחנן בפניה ובפני השופט. השופט עצמו ניסה גם לגרום לפרפטואה לחזור בה מאמונתה, אך היא סירבה.[3]
המוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי המסופר, פליסיטי, שכאמור הייתה בחודש השמיני להריונה, ילדה בכלא תינוקת ושמחה שיורשה לה למות עם חבריה (היה חוק שאסר להוציא להורג נשים בהריון).[1]
שניים מהגברים הכלואים נצטוו להילחם עם נמר ודוב ואילו פרפטואה ופליסיטי הובאו לזירה ברשתות, מול שור בר שנגח בהן. הן הופלו לארץ אך לא מתו ולכן הובלו אל מחוץ לזירה כדי שחניך גלדיאטור יהרוג אותן בחרב. החניך היה חסר ניסיון ולא הרג אותה. על פי המסופר היא עצמה לקחה את ידו והובילה אותה אל גרונה, וכך מתה.[1][5]
עד הראיה שהשלים את יומנה, כתב: "...והם צעדו מהכלא לאמפיתיאטרון בשמחה, כאילו הם הולכים לגן עדן, בפנים רגועות, רועדים, אם בכלל, משמחה ולא מפחד. פרפטואה הלכה כשפניה בוהקות ובצעד רגוע, כאהובת אלוהים, כאשת ישו. מבטה העז גרם לכולם להסיט את מבטם".[4]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפסיון של הקדושות פרפטואה ופליסיטי היה פופולרי מאוד במאות הראשונות והוא נקרא במהלך טקסים דתיים נוצריים.[3]
- בקרתגו הוקמה בזיליקה מעל קבר הקדושים המעונים (Basilica Maiorum), שם חקוקה כתובת עתיקה, הנושאת את שמותיהם של פרפטואה ופליסיטי.
- פרפטואה ופליסיטאי הם בין הקדושים המעונים שהונצחו בשמם בקאנון הרומי של המיסה (אנ'), משנת 1570.
- יום החג של הקדושים פרפטואה ופליסיטי מצוין ונחגג ב-7 במרץ, בכל רחבי האימפריה הרומית. במשך השנים השתנה התאריך, אך החל משנת 1969 יום הקדושים של פרפטואה ופליסיטי, הוחזר לתאריך המקורי והוא מצוין בלוח הרומי הכללי (אנ') ב-7 מרץ.[6]
- רוב הכנסיות כמו: הכנסייה הלותרנית והכנסייה האפיסקופלית, הכנסייה האנגליקנית מנציחות אף הן את שתי הקדושות ב-7 במרץ.
- בכנסייה האורתודוקסית המזרחית יום החג של הקדושים פרפטואה וארבעת האנשים שמתו יחד עמה, חל ב-1 בפברואר.
- האמפיתיאטרון המוזכר נמצא במרחק של כמה קילומטרים מהעיר תוניס. בשנת 1881 התגלה חדר מול הכניסה המודרנית לזירה. יש אומרים שזה היה תא שבו המתינו הקרבנות להכנסתם לזירה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Martyrs Perpetua, a woman of Carthage, and the Catechumens: Saturus, Revocatus, Saturninus, Secundulus and Felicitas, www.oca.org
- ^ CNA, 10 little-known facts about the early visionary St. Perpetua and her companion St. Felicity, Catholic News Agency (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 Catholic Online, Sts. Perpetua and Felicity - Saints & Angels, Catholic Online (באנגלית)
- ^ 1 2 The Basilica, Joy in the Face of Suffering: Saints Perpetua and Felicity, National Shrine of the Immaculate Conception, 2020-03-07 (באנגלית)
- ^ 1 2 giveninstitute, Learn about Sts. Perpetua and Felicity!, The GIVEN Institute, 2019-10-25 (באנגלית)
- ^ The Feast of Perpetua & Felicitas: March 7 – All Souls Anglican Church (באנגלית)