הכנסייה האנגליקנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש
פרוטסטנטיות
מרטין לותר, אבי הרפורמציה
זרמים פרוטסטנטיים:

אישים בפרוטסטנטיות:

הכנסייה האנגליקנית (או כנסיית אנגליה) היא המוסד הנוצרי התאולוגי הרשמי של אנגליה, החל במאה השש עשרה. הכנסייה נוסדה רשמית בפרישת אנגליה מהכנסייה הקתולית במאה ה־16, אך היא מתייחסת לעצמה כאחת מכנסיות הרפורמציה מחד (מכיוון שאינה מקבלת את סמכות האפיפיור ומושפעת מתאולוגית הרפורמציה); אך גם כהמשך ישיר של הכנסייה המסורתית שהייתה קיימת באנגליה (ולפיכך לא כנסייה חדשה). הכינוי "הכנסייה האנגליקנית" מתייחס גם לכנסייה באנגליה, אך גם לכנסיות-אחיות במדינות אחרות (שאינן כנסייה רשמית באותה מדינה), אשר הכנסייה האנגלית היא "מוסד האם" שלהם. בראש הכנסייה עומד הארכיבישוף מקנטרברי.

לכנסיית אנגליה 27.5 מיליון אנשים מוטבלים (חברים בדת), המהווים שני שלישים מאוכלוסיית אנגליה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הראייה ההיסטורית הראשונה לקיומה של כנסייה נוצרית מאורגנת באנגליה היא מתחילת המאה השלישית. בישופים אנגליים נוכחו בכנסים נוצריים באירופה הרומאית במאה הרביעית. תאולוגיית הכנסייה הושפעה על ידי מיסיונרים קלטים וגאלים בעיקר. אך, אחרי בואו של אוגוסטינוס הקדוש מרומא בשנת 597, אימצה הכנסייה את מנהג הכנסייה הרומאית (הקתולית). במאות הבאות, היחסים בין הוותיקן לאנגליה התחזקו בזכות הכיבוש הנורמני של אנגליה (1066). במקביל, האפיפיורים הקתולים הגבירו את כוחם באנגליה.

קתדרלת קנטרברי, קתדרלה גותית של הכנסייה האנגליקנית ואחד האתרים הנוצריים העתיקים והחשובים בבריטניה. הקתדרלה היא מושב הארכיבישוף של קנטרברי, שהוא הפרימוס של אנגליה כולה והמנהיג הדתי של הכנסייה האנגליקנית

על אף שלא מעט מלכים ניסו לצמצם את השפעת רומא באנגליה, המאמצים לא הצליחו עד כהונתו של המלך הנרי השמיני במאה ה־16. באותו זמן, התפשטה הרפורמה הפרוטסטנטית, שבה הוקמו כתות נוצריות חדשות למורת רוחה של הכנסייה הקתולית. אשתו של הנרי, קתרין מארגון, לא ילדה לו יורש, והאפיפיור קלמנס השביעי סירב לאשר את בקשת הגירושין של המלך. בעקבות כך, גרם המלך לפרלמנט לחוקק סדרת חוקים שביטלה את כוחו של האפיפיור בכנסיית אנגליה. תוך כדי כך, ייסד הנרי את כנסיית אנגליה ככנסייה לאומית עצמאית. הכנסייה החדשה לא שינתה באופן ניכר את מנהגי הדת, ונתקבלה במידה רבה על ידי מרבית האנגלים. לאחר מותו של הנרי השמיני, התגבשה הכנסייה האנגלית ופרסמה ספרי תפילה והצהרות על עקרונותיה. ב־1553, עבר השלטון באנגליה לבתו של הנרי, מרי הראשונה, אשר השיבה את ממלכת אנגליה לנצרות הקתולית והייתה ידועה בכינוי "מרי עקובת הדם" בעקבות רדיפותיה האכזריות נגד הפרוטסטנטים.

לאחר מותה של מרי, ב־1558, ירשה אליזבת הראשונה את המלכות והחייתה את חוקיו של אביה, הנרי השמיני. במשך כהונתה, דרשו הפוריטנים הקיצוניים יותר רפורמות בכנסייה, במטרה לגרום למדינה לדמות למרכזים פרוטסטנטיים ביבשת אירופה. במאה ה־17, החל באנגליה שלטון בית סטיוארט. הפרלמנט ניסה לצרף את מאמציו להפיל את המשפחה לתנועת הרפורמות הדתיות. לאורך המאה, המלכים והפרלמנט נאבקו זה בזה על הדת השלטת בממלכה.

תוכן העקרונות של כנסיית אנגליה לא שונה באופן בולט בשתי המאות הבאות. במאה ה־19, התקיים ניסיון להחזיר את הדת לצורתה בימיה הראשוניים כגוף קתולי בפועל.

בעקבות מלחמת העצמאות של ארצות הברית, האמריקנים, לא רצו עוד להיות חברים בכנסיית אנגליה, שהייתה כפופה למלך, ולכן הקימו את הכנסייה האפיסקופלית (אפיסקופל - משגיח), הכנסייה האנגליקנית בארצות הברית. כיום, קיימות כנסיות אנגליקניות במרבית המדינות הדוברות אנגלית בנוסף לארצות הברית ואנגליה, כגון כנסיות אירלנד, סקוטלנד, וויילס; כנסיות אנגליקניות מופרדות באוסטרליה, ניו זילנד, ומדינות רבות באפריקה ובאסיה.

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונות כנסיית אנגליה שונים מאלו של הקתוליות במידה מועטה. ההבדלים העיקריים הינם הסמכת נשים לכמורה וחוסר הנאמנות לאפיפיור. כנסיית אנגליה שונה מהכנסיות הפרוטסטנטיות הנוספות בעיקר בצורת ההסמכה לכמורה, במבנה התפילה, שמורכב מתרגומים אנגליים של תפילות טרום־רפורמיות, וההזדהות עם עקרונות האמונה הקתוליות. הכנסייה אינה נוטלת צד בוויכוח בין הפרוטסטנטים לקתולים.

הסמכת נשים לכמורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל בשנת 1861 מונו נשים כדיאקוניות, אולם הן לא שימשו ככמרים באופן מלא ולא נחשבו כמוסמכות לכמורה. ב-1986 נחקק חוק המאפשר הסמכה של נשים לכמורה, ולראשונה הוסמכו נשים בשנת 1987.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]