בזיליקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בזיליקה (הקתדרלה בסלטה, ארגנטינה)
תרשים אדריכלי של בזיליקה עם טרנספט, אפסיס ושלוש קפלות
חתך רוחב של מבנה בזיליקה

בזיליקהיוונית: Basiliké Stoà, אולם משפט מלכותי) היא צורת מבנה שמקורה באדריכלות הרומית. היא מורכבת ממבנה מלבני המחולק ל-3 חלקי אורך המופרדים זה מזה בעזרת שורות עמודים.

בתרבות הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות הרומית שימשה הבזיליקה כמבנה ציבורי, למטרות כמו בית-משפט, משרדים או מסחר. הכניסה אליה הייתה דרך קיר האורך של המבנה. גג המבנה היה עשוי בדרך כלל מקורות עץ והעניק לאולם הארוך, המרכזי, (ולבזיליקה בכללותה) את השם 'ספינה' (nave), כיוון שהיה עשוי בטכניקה של בניית ספינות. אור חדר לבזיליקה דרך סדרת חלונות בחלק העליון של אולם-התווך, ה'ספינה'. הבזיליקה העתיקה ביותר הידועה כיום היא "בזיליקה פורקיה", אשר נבנתה ברומא, לצד בית הסנאט, על ידי מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס, בשנת 184 לפנה"ס, בתקופה בה שימש כקנסור. בזיליקה זו שימשה כמקום מושבם הרשמי של הטריבונים מטעם הפלבאים.

באדריכלות הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באדריכלות הנוצרית, משמשת הבזיליקה ככנסייה במבנה ארוך, הבנוי בדרך כלל בציר מזרח-מערב, עם אולם תווך (ספינה) ושתי סיטראות המופרדים זה מזה בטורי עמודים. הכניסה אל המבנה היא דרך קיר הרוחב המערבי של המבנה בדרך כלל, ובו שלושה שערי-כניסה, האמצעי ל'ספינה' והצדדיים לסיטראות. ממול לכניסה, בצד המזרחי, נמצא בדרך כלל ה"אפסיס". זהו חלל חצי עגול שבו מותקן מזבח הכנסייה. מזבח זה מחליף את פסלו של הקיסר שהיה מוצב כאן במבנה הבזיליקה הרומית המקורית; יש בזיליקות בהן נוספו קפלות (גומחות) שונות במבנה. לעתים, נוספה לבזיליקה גם קומה שנייה (קומת תאורה, clear-story), המאפשרת כניסת יותר אור לחלל הפנימי של ה'ספינה'.

מסביבות המאות ה-11 וה-12, נוסף לבזיליקה מבנה רוחב - טרנספט, בכוון צפון-דרום, כך שנוצרה תבנית של צלב, וכן מגדל שנבנה בדרך כלל מעל הצטלבות אולם האורך (הספינה) והטרנספט.

הבזיליקה המפורסמת ביותר כנראה היא כנסיית פטרוס הקדוש שבוותיקן ברומא.

בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בתי כנסת עתיקים בארץ ישראל

מבנה הבזיליקה אומץ גם באדריכלות של בתי-הכנסת הקדומים בארץ ישראל. לקבוצה זו המכונה בתי כנסת המאוחרים שייכים בתי-כנסת מן התקופה הביזנטית, שהפאר העיקרי שלהן הוא כלפי פנים בעיקר בצורת שטיח פסיפס. ה"אפסיס" של הבזיליקה מכוון לרוב לירושלים. דוגמאות לכך הם בית הכנסת בבית אלפא וחמת טבריה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]