קווארי (שבט)

הקווארי (בלטינית: Cavarī או Cavarēs; בגאלית עתיקה: Cauaroi, "הגיבורים, האלופים, האנשים האדירים") היו שבט גאלי ששכן בחלק המערבי של ווקלוז המודרנית, סביב הערים של ימינו אביניון, אורנז' וקאוויון, במהלך תקופת האימפריה הרומית. הם עמדו בראש קונפדרציה של שבטים שכללה את הטריקסטיני, סגובלאוני וה-Memini, ואשר שטחם השתרע צפונה יותר לאורך עמק הרון עד לנהר איזר.

שם

הם מוזכרים כ-Kaouárōn ( Καουάρων) על ידי סטראבון (ראשית המאה ה-1 לספירה),^[1] כ-Cavarum על ידי פליניוס הזקן (המאה ה-1 לספירה),^[2] כ-Cavarum או Cavaras על ידי פומפוניוס מלה (אמצע המאה ה-1 לספירה),^[3] כ-Kaúaroi ( Καύαροι) על ידי תלמי (המאה ה-2 לספירה),^[4] כ-Cavares ב-Tabula Peutingeriana (המאה ה-5 לספירה).^[5]

השם האתני Cavarī הוא צורה לטינית של המילה הגאלית *Cauaroi, כלומר "הגיבורים", או "הגברים החזקים".^[6] הוא נובע מהשורש הפרוטו-קלטית *kawaro-, כלומר "גיבור, אלוף" (להשוואה cuar באירית עתיקה "גיבור, אלוף, לוחם", בוולשית cawr, בברטונית kaour "ענק, אלוף").^[7] ^[8]

גאוגרפיה

טריטוריה

שבט הקווארי שכן על הגדה המזרחית של נהר הרון, בין הדורנס (Druentia) והטריקסטן (אנ').^[9] הטריטוריה שלהם הייתה ממוקמת ממערב לווקונטי, Memini, Albici ו- והדקסיוואטס, דרומית לסגובלאוני והטריקסטיני, מזרחית להרי הוולקה ארקומיקי, צפונית לאנאטילי והלסאליס.^[10] כמה חוקרים הציעו שהגבול בפועל בין הסאליס לקווארי היה אזור הביצות מצפון לסן-רמי-דה-פרובאנס ולא נהר הדוראנס.^[11]

סטראבון הזכיר שהאדמות מקאבליו (Cavaillon) ועד למפגש האיזר עם הרון היו שייכות לקווארי, פליניוס הזקן הציב את ואלנס בטריטוריה קווארית, ותלמי איתר אותן מיד דרומית לסגובלאוני, מה שמעיד שהם שלטו, צפונה יותר. ממולדתם, רצועת אדמה לאורך הרון עד למפגש הנהר הזה עם האיזר (Isère).^[12]

יישובים

מבצר הגבעה הפרה-רומי של הקווארי היה כנראה ממוקם על הגבעה המשקיפה על העיירה המודרנית אורנז', ווקלוז.^[13]

היסטוריה

התקופה הרומית הקדומה

הקווארי אינם מתועדים במקורות היסטוריים לפני התקופה האוגוסטנית, ומעט ידוע על ההיסטוריה המוקדמת שלהם.^[14] ייתכן שהם השתייכו במקור לתחום ההשפעה האלוברוגית או הווקונטית.^[9]

התקופה הרומית

בתקופתו של אוגוסטוס (27 לפנה"ס – 14 לספירה), הקווארי עמדו בראש קונפדרציה שהשתרעה בין הנהר דורנס לבין הנהר האיזר, ואשר כללה את הממיני, טריקסטיני וסגובלאוני.^[12] ^[15] הם שלטו גם באזור הממוקם סביב אווניו, על הגדה המזרחית של הרון, שהיה שייך בעבר להרי הוולקה ולמסאליה.^[14] בתחילת המאה ה-1 לספירה, הגאוגרף היווני סטראבון תיאר אותם כרוב, אם כי ככל הנראה באותה התקופה כבר כרומאים.

ארכאולוגיה

הפסל האנתרופוגי של Tarasque de Noves, המוצג במוזיאון קלווה באביניון, מיוחס לקווארי.

לקריאה נוספת

Pliny (1938). Natural History. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Rackham, H. Harvard University Press. ISBN 9780674993648.
Strabo (1923). Geography. Loeb Classical Library. תורגם ע"י Jones, Horace L. Harvard University Press. ISBN 978-0674990562.

ביבליוגרפיה

Barruol, Guy (1969). Les Peuples préromains du Sud-Est de la Gaule: étude de géographie historique. E. de Boccard. OCLC 3279201.
de Hoz, Javier (2005). "Ptolemy and the linguistic history of the Narbonensis". In de Hoz, Javier; Luján, Eugenio R.; Sims-Williams, Patrick (eds.). New approaches to Celtic place-names in Ptolemy's Geography. Ediciones Clásicas. pp. 173–188. ISBN 978-8478825721.
Delamarre, Xavier (2003). Dictionnaire de la langue gauloise: Une approche linguistique du vieux-celtique continental. Errance. ISBN 9782877723695.
Falileyev, Alexander (2010). Dictionary of Continental Celtic Place-names: A Celtic Companion to the Barrington Atlas of the Greek and Roman World. CMCS. ISBN 978-0955718236.
Kruta, Venceslas (2000). Les Celtes, histoire et dictionnaire : des origines à la romanisation et au christianisme. Robert Laffont. ISBN 2-221-05690-6.
Leveau, Philippe (2000). "Dynamiques territoriales et subdivisions des cités romaines. A propos des cités d'Avignon et Arles (Gaule Narbonnaise)". Revue archéologique de Narbonnaise. 33 (1): 39–46. doi:10.3406/ran.2000.1540.
Matasović, Ranko (2009). Etymological Dictionary of Proto-Celtic. Brill. ISBN 9789004173361.
Mladenović, Dragana (2012). "Arausio". In Bagnall, Roger S. (ed.). The Encyclopedia of Ancient History. John Wiley & Sons. doi:10.1002/9781444338386.wbeah16014. ISBN 978-1-4443-3838-6.
Rawlings, Louis (2017). "The Roman Conquest of Southern Gaul, 125-121 BC". In Whitby, Michael; Sidebottom, Harry (eds.). The Encyclopedia of Ancient Battles. John Wiley & Sons. pp. 1–7. doi:10.1002/9781119099000.wbabat0450. ISBN 978-1-4051-8645-2.
Rivet, A. L. F. (1988). Gallia Narbonensis: With a Chapter on Alpes Maritimae : Southern France in Roman Times. Batsford. ISBN 978-0-7134-5860-2.
Talbert, Richard J. A. (2000). Barrington Atlas of the Greek and Roman World. Princeton University Press. ISBN 978-0691031699.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קווארי בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Strabo. Geōgraphiká, 4:1:11, 4:1:12.
^ Pliny. Naturalis Historia, 3:34, 3:36.
^ Pomponius Mela. De situ orbis, 2:5:75, 2:5:79.
^ Ptolemy. Geōgraphikḕ Hyphḗgēsis, 2:9:8.
^ Falileyev 2010, s.v. Cavares, Col. Arausio and Avennio.
^ de Hoz 2005, p. 179.
^ Delamarre 2003, p. 112.
^ Matasović 2009, p. 196.
^ ¹ ² Kruta 2000, p. 527.
^ Talbert 2000, Map 15: Arelate-Massalia, Map 17: Lugdunum.
^ Rivet 1988, p. 268.
^ ¹ ² Barruol 1969, pp. 231–241.
^ Rivet 1988, pp. 272–273.
^ ¹ ² Leveau 2000, p. 40–41.
^ Rivet 1988, pp. 16, 300.

[1] Strabo. Geōgraphiká, 4:1:11, 4:1:12.

[2] Pliny. Naturalis Historia, 3:34, 3:36.

[3] Pomponius Mela. De situ orbis, 2:5:75, 2:5:79.

[4] Ptolemy. Geōgraphikḕ Hyphḗgēsis, 2:9:8.

[5] Falileyev 2010, s.v. Cavares, Col. Arausio and Avennio.

[FOOTNOTEde_Hoz2005179-6] Hoz 2005, p. 179.

[FOOTNOTEDelamarre2003112-7] Delamarre 2003, p. 112.

[FOOTNOTEMatasović2009196-8] Matasović 2009, p. 196.

[FOOTNOTEKruta2000527-9] ¹ ² Kruta 2000, p. 527.

[10] Talbert 2000, Map 15: Arelate-Massalia, Map 17: Lugdunum.

[FOOTNOTERivet1988268-11] Rivet 1988, p. 268.

[FOOTNOTEBarruol1969231–241-12] ¹ ² Barruol 1969, pp. 231–241.

[FOOTNOTERivet1988272–273-13] Rivet 1988, pp. 272–273.

[FOOTNOTELeveau200040–41-14] ¹ ² Leveau 2000, p. 40–41.

[FOOTNOTERivet198816,_300-15] Rivet 1988, pp. 16, 300.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]