קלייר פולקנשטיין
 | |
| לידה |
22 ביולי 1908 מפרץ קוס, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
23 באוקטובר 1997 (בגיל 89) ונציה, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
Head-Royce School |
| תקופת הפעילות |
1934–1974 (כ־40 שנה) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
קלייר פולקנשטיין (Claire Falkenstein) (22 ביולי 1908 בקוס ביי, אורגון - 23 באוקטובר 1997 בוניס, קליפורניה) הייתה פסלת, ציירת ומורה אמריקאית המוכרת בעיקר בזכות פסלי הענק האבסטרקטים והדרך שבה שילבה אלמנטים וחומרים רבים ומגוונים ביצירותיה כגון זכוכית, מתכת, עץ וחימר.
פעלה בסן פרנסיסקו, בניו יורק ובפריז ולבסוף בלוס אנג'לס קליפורניה ועבדה עם מספר אמנים בולטים, ביניהם אלכסנדר ארצ'יפנקו, קליפורד סטיל, ז'אן ארפ ופול ג'נקינז.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלייר פולקנשטיין נולדה בקוס ביי, אורגון, ב-22 ביולי 1908 לאב בעל מנסרה[1]. ב־1920 היא עברה עם משפחתה לברקלי, קליפורניה[2]. בתור ילדה נהגה לרכב על סוסה לאורך החוף ולצפות בזריחה. לחשיפה היומית לים, אצות, צדפים ואבנים הייתה השפעה ניכרת על יצירות האומנות שלה[1].
היא פיסלה בילדותה, אך לא תכננה להפוך את התחביב למקצוע עד 1927 כשהתחילה את לימודיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. פולקנשטיין למדה אמנות כמקצוע ראשי ופילוסופיה ואנתרופולוגיה כמקצועות משניים, בברקלי בין השנים 1927-1930[3].
ב-1933 קיבלה פולקנשטיין מלגת לימודים בסטודיו של אלכסנדר ארצ'יפנקו במילס קולדג', אוקלנד, ממנו היא למדה על תנועה מרומזת ויחסים מרחביים בפיסול מופשט. בנוסף היא גם נפגשה עם לסזלו מוהולי-נאגי וגיורגי קפס, פרופסורים בבית הספר לעיצוב ואדריכלות באוהאוס בגרמניה. העבודה עם שלושת האמנים חיזקה את הקשר שלה עם האמנות האבסטרקטית והשפיעה על סגנון הפיסול שלה בהמשך הקריירה[4].
קריירה אומנותית וחיים בוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סן פרנסיסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
התערוכה הראשונה של פולקנשטיין הוצגה ב-1930 בגלריית מזרח-מערב שבסן פרנסיסקו, בגיל 22, עוד לפני שסיימה את לימודיה בברקלי. התערוכה הייתה תערוכת יחיד[3], הישג משמעותי וייחודי לאומנית כה צעירה.
בין השנים 1930–1939 לימדה באוניברסיטאות וקולג'ים שונים באזור המפרץ בסן פרנסיסקו. בשנים אלו פיסלה בעיקר עם רצועות מוביוס עשויות מחמר, מהן יצרה פסלים "לא-אובייקטיביים" (פסלים שאין להם שום קשר ברור לעולם האמיתי, סוג של פיסול אבסטרקטי)[1].
ב-1936 נישאה קלייר פולקנשטיין לריצ'רד מקארת'י, אותו הכירה עוד מתקופת התיכון[5]. ב-1940 התחילה פולקנשטיין לשלב עץ בתוך פסלי החימר שלה. התערוכה הראשונה שלה בניו יורק נערכה ב-1944. היצירות שהוצגו בתערוכה זו היו מורכבות ממספר אלמנטים שונים הניתנים לפירוק והרכבה מחדש על ידי המתבונן[2].
בשנות ה-40 המאוחרות לימדה פולקנשטיין בבית הספר לאומנויות בקליפורניה. שם היא עבדה עם קליפורד סטיל, שהיה מראשוני האמנים שעסקו באקספרסיוניזם מופשט. ההשפעה של סטיל על סגנון הפיסול שלה ניכרת בתערוכה שלה ב-1948 שבה נראה שהיא עוברת לסגנון פתוח וחופשי יותר. בשנים אלו היא גם שילבה חומרים נוספים בפסלים שלה כגון אלומיניום, תיל ברזל, זכוכית ופלסטיק[3].
פריז[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולקנשטיין הוזמנה להציג בתערוכה בפריז ב-1948[5]. שנתיים לאחר מכן, ב-1950, העבירה את הסטודיו שלה לפריז, שם פיתחה את הסגנון שיאפיין את המשך הקריירה שלה. היא עבדה בעיקר עם תיל וזכוכית והתמקדה ביצירת "חלל שלילי" - אזור חלול בתוך הפסל שבו נמצאת המשמעות העיקרית של היצירה[3].
בזמנה בפריז היא עבדה עם מספר אומנים, למשל ז'אן ארפ ואלברטו גיאקומטי. היא הצטרפה גם לקבוצת אמנים יחד עם פול ג'נקינס וסם פרנסיס, אמנים אמריקאים שהיוו חלק מתנועת האקספרסיוניזם המופשט - תנועה של אמנים שיצרו אומנות אבסטרקטית שאינה פיגורטיבית.
במהלך שנות פעילותה בפריז פיתחה פולקנשטיין גם את הצד המדעי שלה תחת חסותו של מישל טפיא. הוא לימד על הקשר בין חידושים בעולם האומנות וחידושים בעולם המדע והמתמטיקה[1].
לוס אנג'לס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פולקנשטיין חזרה לארצות הברית ב-1962. היא גרה בוניס, לוס אנג'לס, שבקליפורניה.
ב-1965 היא בנתה פסל מונומנטלי עבור "המטה הפדרלי לחסכונות" של קליפורניה. הפסל היה בנוי מצינורות נחושת וזכוכיות צבעוניות במשקל העולה על טון. הוא שימש כסוג של מזרקה ולכן פולקנשטיין הייתה צריכה להשתמש גם בידע המדעי - פיזיקלי שרכשה. זה הפסל הראשון בסדרה של פסלים בסדר גודל דומה שיצרה בקליפורניה[5].
היצירה החשובה ביותר שלה בארצות הברית הייתה סדרה של דלתות וחלונות זכוכית שעוצבה במיוחד עבור כנסיית בזיליוס הגדול בלוס אנג'לס בשנת 1969. הסדרה סבבה סביב רעיון ה"מסך שלא נגמר" שבא לידי ביטוי בשילוב של חוטי מתכת בגושי זכוכית בדפוס חוזר ליצירת שדה שהוא לכאורה אינסופי[3]. טכניקה זו שולבה ברוב יצירותיה המפורסמות. פולקנשטיין המשיכה לפסל עד שנות ה-80, אז היא עברה בעיקר לעסוק בציור בגלל הקושי הפיזי שהיה כרוך בפיסול.
פולקנשטיין נפטרה בביתה בוניס, שבקליפורניה, ב-23 באוקטובר 1997 בגיל 89[2].
תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלריית מזרח - מערב, סן פרנסיסקו - 1930
- מוזיאון ברקלי לאמנות - 1935
- תערוכת "אמנים לניצחון", מוזיאון המטרופוליטן - 1942
- גלריית ואן סטראטן - 5–1974
- אוניברסיטת יוטה - 3–1982
- אוניברסיטת קליפורניה, ריברסייד - 1984
- מוזיאון אוניברסיטת סן פרנסיסקו - 1988
- גלריית ג'ק רוטברג -1989
- גלריית וויט, אוניברסיטת קליפורניה לוס אנג'לס - 4–1993
- גלריית קורקורן -[5]1994
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Claire Falkenstein - Biography, https://www.rogallery.com/
- ^ 1 2 3 Claire Falkenstein
- ^ 1 2 3 4 5 Claire Falkenstein, http://www.michaelrosenfeldart.com/#show-content
- ^ Roberta Smith, Claire Falkenstein, 89, Sculptor Of the Abstract and Functional, New York Times
- ^ 1 2 3 4 Claire Falkenstein, https://www.aaa.si.edu/
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "קלייר פולקנשטיין".