קריסטין חאכים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריסטין חאכים
Christine Hakim
לידה 25 בדצמבר 1956 (בת 67)
קואלה טונגקל, ג'מבי
אינדונזיה אינדונזיהאינדונזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אינדונזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1973 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה ‏Citra ‏(x7)
Cinemanila (מפעל חיים)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרלינה קריסטין נטליה חאכים (Herlina Christine Natalia Hakim, נולדה ב-25 בדצמבר 1956), הידועה גם בשם קריסטין חאכים, היא, שחקנית, מפיקת סרטים, ופעילה חברתית אינדונזית. היא כיכבה בעשרות סרטים, וזכתה בפרסים מפסטיבלים באינדונזיה וכלל-אסייתיים, וכן בפרס על מפעל חיים מפסטיבל הסרטים הבינלאומי סינמנילה. היא גם שימשה כחברת מושבעים בפסטיבל קאן. בתור מפיקה, היא מייצרת סרטים דוקומנטריים בנושאים החברתיים שהיא מקדמת, ואף הייתה שגרירת רצון טוב של אונסק"ו, בדגש על חינוך.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאקים נולדה בקואלה טונגקול, אשר בג'מבי, ב-25 בדצמבר 1956, וגדלה ביוגיאקרטה. היא ממוצא אתני מעורב, עם משפחה מפדאנג, אצ'ה, בנטן, פקלונגאן (אנ'), מאדיון (אנ'), והמזרח התיכון, מה שגרם לה בלבול לגבי הזהות שלה בתור מתבגרת[1] למרות היות משפחתה מוסלמים אדוקים, הוריה קראו לה קריסטין נטליה כי היא נולדה ביום חג המולד.[2]

חאכים קיוותה להיות אדריכלית או פסיכולוגית, אך כאשר הבמאי טגו קאריה ראה צילומי דוגמנות שלה במגזין, הוא ליהק אותה בסרטו Cinta Pertama, ב-1973. חאכים היססה תחילה, כי לא היה בכוונתה לפתח קריירה במשחק או בדוגמנות, אך השתכנעה לבסוף. כשהיא זכתה בפרס צ'יטרה (פרס הפסטיבל האינדונזי לקולנוע) לשחקנית הטובה ביותר, היא שוכנעה להמשיך לשחק.[1] קאריה סיפר לה מאוחר יותר שהמפיק לא רצה ללהק אותה לסרט בטענה שהיא "רזה ושטוחה מידי", אך קאריה נלחם עליה, והשיב לו, "האם אנחנו מוכרים סרט או שדיים?"

כשצילמה את סרטה השלישי, Sesuatu yang Indah (משהו יפה), בבימויו של וים אומבו, היא גילתה שבסרטיה הקודמים דיבבו את קולה, כי החשיבו אותו לעמוק מידי. מסרט זה והלאה חאכים הופיעה בקולה האמיתי.

חאקים הייתה המגישה של 14 סרטים אינדונזים פסטיבל הבינלאומי על Nantes Three Continents Festival, בנובמבר 1983; היא עצמה שיחקה בחצי מהם. שנתיים מאוחר יותר היא הייתה למשקיפה בפסטיבל קאן, וקשרה קשרי עבודה עם פייר ריזיאן, אשר מאוחר יותר סייע לה להביא את סרטיה לפסטיבל.[2]

אחד הסרטים שהוצגו בפסטיבל קאן היה "Tjoet Nja' Dhien" ב-1988, בו שיחקה את מפקדת הגרילה האצ'נית צ'וט ניאק דהיין. הסרט זכה בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר של 1989.

את סרטה הראשון כמפיקה, Daun di Atas Bantal (עלה על כרית), בו גם כיכבה, הציגה חאכים בתחרות Un Certain Regard בקאן כעבור עשור, ב-1998. ב-2001, סרט נוסף שהפיקה בשותפות וכיכבה בו, Pasir Berbisik (חולות מלחשים), הוצג בפסטיבל הסרטים Deauville Asian Film Festival ב-2001. שנה לאחר מכן, יחד עם מישל יאו, מונתה לחבר השופטים בקאן.[1]

ב-2003, חאכים עבדה עם רשת RCTI וערוץ Metro TV על תוכנית הטלוויזיה Untukmu Guru (בשבילך, מורה). חמש שנים אחר כך, חאכים נבחרה כשגרירת רצון טוב של אונסק"ו עבור אינדונזיה, ותפקיד זה היא קידמה מיזמי חינוך וקראה לרפורמות בחינוך באינדונזיה, וגם קידמה תוכניות סיוע לאסונות טבע בדרום-מזרח אסיה.[3]

חאכים ב-2008

ב-2010 חאכים השתתפה בסרט ההוליוודי הראשון שלה, ושיחקה מוכרת צמחי מרפא בלינזית בסרט לאכול, להתפלל, לאהוב לצד ג'וליה רוברטס. באותה שנה, חאכים קיבלה פרס FIAPF עבור "הישגים יוצאי דופן" בקולנוע.[1]

חאכים גם יוצרת סרטים דוקומנטריים. אחד מסרטיה עוסק באתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו באינדונזיה, ובשנת 2011 היא הפיקה סרט תיעודי על אוטיזם כדי "לחנך את הציבור", שיצא בתיאום עם יום המודעות העולמי לאוטיזם.[4]

אקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-2000, חאכים החלה בפעילות חברתית, עם דגש על חינוך. אחרי רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004, היא יצאה למספר ביקורים הומניטריים באצ'ה. היא גם הקימה את קרן קריסטין חאכים, לקידום החינוך הציבורי בנושא אוטיזם. היא מבקשת מהממשלה לפעול כדי למגר תפיסות מוטעות לגבי אוטיזם, וטוענת שהסירוב לקבל ילדים אוטיסטים כתלמידים בבתי ספר ציבוריים באינדונזיה זו "הפרת זכויות אדם". הקרן מעניקה מלגות לימודים ומענקים לבמאים צעירים, ופועלת למען תנאי עבודה ושכר של מורים, וכן הגדלת מספרם במערכת החינוך.[4]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000, נישאה חאכים למפיק ושחקן ההולנדי ירואן לזר. הם חיים בצ'יבובור, במזרח ג'קרטה, יחד עם אמה של חאכים ובתה המאומצת, שינה.[5]

פרסים והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקים נקראת "גבירת הקולנוע האינדונזי"[2] וכן "השחקנית המובילה של אינדונזיה".[5] על פי טיים מגזין, היא "גיבורה אסייתית", והיא זכתה בפרס מפעל חיים מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי Cinemanila.[1]

חאכים זכתה בפרס צ'יטרה (Citra) - הפרס המוביל לקולנוע באינדונזיה - שש פעמים, וזכתה בפרסים בינלאומיים רבים אחרים, כולל את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל Asia Pacific Film Festival ארבע פעמים, פרס חבר השופטים בפסטיבל טוקיו ב-1988 עבור "עלה על כרית", שזכה גם בסרט הטוב ביותר בפסטיבל Asia Pacific באותה שנה. סרטה "חולות לוחשים" זכה ב-2001 בפרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע של סיאטל.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cinta Pertama (1973 film)|Cinta Pertama (First Love; 1973) (awarded Citra Indonesian Film Festival 1974, Surabaya)
  • Atheis (Atheist; 1974)
  • Ranjang Pengantin (Wedding Bed; 1974)
  • Kawin Lari (Elope; 1975)
  • Si Doel Anak Modern (Doel the Modern Child; 1976)
  • Sesuatu yang Indah (Something Beautiful; 1977) (awarded Citra FFI 1977, Jakarta)
  • Badai Pasti Berlalu (The Storm Will Surely Pass; 1977)
  • Petualang-Petualang (Wanderers; 1977)
  • Pengemis dan Tukang Becak (The Beggar and the Pedicab Driver; 1978) (awarded Citra FFI 1979, Palembang)
  • Dr. Siti Pertiwi (1980)
  • Seputih Hatinya, Semerah Bibirnya (As White as the Heart, as Red as the Lips; 1982)
  • Di Balik Kelambu (Behind the Screen; 1982) (awarded Citra FFI 1983, Medan)
  • Ponirah Terpidana (Ponirah is Convicted; 1984)
  • Kerikil-Kerikil Tajam (Sharp Pebbles; 1984) (awarded Citra FFI 1985, Bandung)
  • Tjoet Nja' Dhien (1988) (awarded Citra FFI)
  • Nemuru Otoko - Japan (1994) (The Sleeping Man; 1994)
  • De Gordel van Smaragd - Netherlands (1997) (The Tropic of Emerald; 1997)
  • Daun di Atas Bantal (Leaf on a Pillow; 1998)
  • Pasir Berbisik (Whispering Sands; 2001)
  • Merantau (Find Oneself; 2009)
  • Jamila dan Sang Presiden (Jamila and the President; 2009)
  • Eat Pray Love (2010)
  • Sang Kiai (2013) (The Clerics; 2013)
  • Pendekar Tongkat Emas (2014) (The Golden Cane Warrior; 2014)
  • De Reis - Netherlands (Short) (2014) (The Journey; 2014)
  • Guru Bangsa HOS Tjokroaminoto (2014) (HOS Tjokroaminoto: Teacher of the People; 2014)
  • האחרונים מבינינו (2023) - בפרק: "Left Behind"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קריסטין חאכים בוויקישיתוף

CHRISTINE HAKIM, Indonesian Film Legend Interviewed by DAUD YUSOF, Bicara Suria, Suria TV's YouTube channel

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Christine Hakim: Going where life leads her, Cynthia Webb, The Jakarta Post, 8 December 2010.
  2. ^ 1 2 3 Christine Hakim at the Deauville Asian Film Festival, Kunang Helmi, The Jakarta Post, 3 April 2005.
  3. ^ Christine Hakim: The importance of education, Kunang Helmi, The Jakarta Post, 22 October 2010.
  4. ^ 1 2 A beautiful mind, Prodita Sabarini, The Jakarta Post, 13 April 2011.
  5. ^ 1 2 Consistently Christine, Bruce Emond, The Jakarta Post, 24 March 2011.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "קריסטין חאכים".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קריסטין_חאכים&oldid=38605347"